ילקוט הרועים עט

כהן וניור במל"מ פ"ג מה' אבל בשיטה היראים דאפי' למ"ד דמתי עכו"ם אין מטמאין באוהל אבל במגע ומשא מטמאי דה"ד לענין טומאת מקדש וקדשיו אבל לענין טומאת כהן כיון שאינן מטמאין באוהל אינן מוזהרין הכהנים אפילו על טומאת מגע דלא הוזהר אלא בטומאה שמטמא באוהל כמו בנזיר וכהן ונזיר וכהן ונזיר שוין וכ' דתליא בפלוגתא דנזיר דמ"ח בין ת"ק לר' ישמעאל דר' ישמעאל ס"ל דכהן ונזיר אין מוזהרין על טומאת מגע דעכו"ם אבל ת"ק פליג דעכו"ם אע"ג שאינן מטמאין באוהל אפ"ה הכהן ונזיר מוזהרין עלי' בטומאת מגע ע"ש. כולל בשו"ת אבני מילואים הביא ד' הרדב"ז דכ' דלכך כתב הרמב"ם בנשבע שלא יאכל ככר היום ואח"כ נשבע שלא יאכלנה דאין חייב שתים מטעם דשבועה שני' הו"ל כולל וכתב דל"ש כולל רק היכא שהכולל או המוסיף בעוד שאיסורו הראשון עליו אבל הכא דהכולל דשבועה שני' הוא על מחר והרי מחר תו ל"ה שבועה הראשונה בכה"ג ל"ח כולל והק' הא"מ דהוא נגד גמרא מפורשת במכות די"ט דפריך ולתני שבועה שלא אחרוש בין בחול ובין ביו"ט והיינו מטעם כולל דחול וק' הא בכה"ג ל"ה כולל דבשעה שחל איסור יו"ט כבר עברה שבועה של חול ע"ש דמחלק דדוקא היכא דא"א לבוא לשתי מלקות הוא דל"ח כולל כמו לעיל בככר דאם יאכל היום לא יאכל למחר אבל הכא דמשכח"ל ב' מלקיות שיחרוש בחול וביו"ט שפיר הו"ל כולל ע"ש ולענ"ד יש סברא אחרת נכונה לחלק בין הנושאים דהנה בשבועות דכ"ה אמרינן דבנשבע שלא יאכל הככר ואכלה כולה ג"כ נשאלין עליו דאי בשוגג מחוסר קרבן ואי במזיד מחוסר מלקות וכ' המפורשים הטעם כיון דכל איסור שבועה הוא איסור גברא דרמי' עליו וכיון דעדיין יש עליו חיוב קרבן או מלקות מצד השבועה נמצא דעדיין יש עליו החיוב שבועה דמחויב לקיים השבועה להביא קרבן או מלקות בעבור שעבר על שבועתו ע"כ ולפ"ז באם נשבע שלא יחרוש בחול וביו"ט שפיר הוי כולל דחול על יו"ט ול"ל דבשעה שבא יו"ט כבר חלף ועבר והלך האיסור שבועה דחול ז"א הרי אם חרש בחול הרי גם ביו"ט מונח עליו עדיין החיוב שבועה לקרבן או למלקות וכיון דהחיוב שבועה עליו גם ביו"ט לקרבן או למלקות נמצא דשפיר הוי כולל בשעה שאיסור הראשון עליו דשבועה דחול דכולל גם יו"ט הוי גם ביו"ט לחיוב קרבן או למלקות והו"ל כבת אחת ושפיר הו"ל כולל ודו"ק היטב. ועפי"ז אמרתי ליישב קו' הנוב"י מהדו"ת או"ח סי' קי"ז ובאו"ח פסחים דמ"ו על התוס' שבועות דכ"ה דהקשו דמ"פ הש"ס לתני שבועה שלא אחרוש בחול וביו"ט דאמאי ל"מ הש"ס דל"ח שבועה דחייל גם על דבר שא"ב ממש כמו דמשני הש"ס בשבועות ע"ש והק' הנוב"י דהרי במכות דאלאוין למכות קמהדר א"א לתרץ כן דא"כ יקשה לתני קונם דל"ח על דבר שא"ב ממש ע"ש ולהנ"ל א"ש לפימ"ש במי נדה דמ"ו ובס' מחנה ישראל לזקיני זצ"ל בגיטין דל"ה דהא דאכלה כולה דנשאלין עלי' דוקא בשבועה דהוא איסור גברא וכיון דעדיין החיוב עליו להביא קרבן או מלקות מצד שבועה הרי עדיין חיוב השבועה עליו משא"כ בקונם דהוא איסור חפצא היכא דאכלה כולה דתו ליתא להנדר בעולם בכה"ג אם אכלה כולה אין נשאלין עליו ע"ש ולפ"ז א"ש קו' הנוב"י הנ"ל דבנדר ל"י הש"ס להקשות דהרי בנדר ל"מ כולל כלל בכה"ג כיון דבעוד יו"ט גופי' ל"ה שום כולל כלל וכולל דחול ל"ה כולל איו"ט כיון דכל איסור נדר הוא איסור חפצא שוב ל"ל דהוי איסור חפצא על חרישה דיו"ט מכח איסור חפצא דחול כיון דלאחר שעבר וחרש בחול תו ל"ה איסור חפצא כלל שיהי' חל ביו"ט איסור חפצא מחמת הנדר ודו"ק היטב. והנה המפו' דקדקו דלמה לא משני הש"ס תיכף דפריך ולתני שלא אחרוש ביו"ט דמידי דאיתא בשאלה ל"ק ונ"ל דקיי"ל אין מתירין הנדר עד שיחול א"כ בנשבע שלא יחרוש ביו"ט לא יוכל לשאול עליו קודם יו"ט ורק ביו"ט הלא קיי"ל אין נשאלין ביו"ט רק לשאול אחר יו"ט הרי כיון שכבר עבר על השבועה תו ל"י לשאול עליו דהרי ס"ל לרבא דבאכלה כולה אין נשאלין עליו ובאבן העוזר פסחים דמ"ו דהש"ס אזיל לרבא ע"ש אבל השתא דפריך לתני שבועה שלא אחרוש בין בחול ובין ביו"ט שפיר איתא בשאלה דמגו דמועיל שאלה על חול שפיר ישנו בשאלה וש"פ הש"ס ודו"ק. והנה התוס' הק' דמ"פ הש"ס דהוי כולל הא ל"ה בלאו והן ותמהו המפורשים הא הכא מיירי למלקות והרי למלקות ל"ב לאו והן. עוד הקשה ביד שאול דהש"ס פריך לתני שבועה שלא אחרוש ביו"ט ומשני מושבע ועומד מה"ס והק' לשי' הר"ן בנדרים דדוקא לקרבן אינו חל אבל מלקות שפיר חייב א"כ עדיין ק' אך דבר ד' אמת בפי מרן החתם סופר בנדרים ד"ב דכ' דלא חשיב התוא מספר המלקיות רק מספר הענינים והא דפריך ולתני שבועה שלא אחרוש ביו"ט ופי' ועובר משום ול"ת בשמי לשקר אבל מקונם ל"ק להש"ס דכבר הוא בכלל ונזיר בבית הטומאה ע"ש ולפי"ז הרי הר"ן ד"ח כ' דנהי דאמעיטא להרע ולהטיב מקרבן לא אמעיטא מבל יחל כדחזינן במלתא דליתא בלאו והן כו' ע"ש יוצא לנו דהא דלמלקות ל"ב בלאו והן וכן הא דלוקה היכא דמושבע ועומד מה"ס הוא רק מבל יחל א"כ ע"ז ל"ק כלל דלתני כיון דעל עיקר שבועה הוי מושבע ועומד ואינו חייב על ולא תשבעו בשמי לשקר רק מבל יחל וזה הוא בכלל ונזיר בבית הטומאה ולכך ל"ק ופשוט עוד י"ל דל"ק כלל קו' היד שאיל דבנדרים ד"ח גבי אשנה פרק זה ש"פ הש"ס דהו"ל מושבע ועומד ולכאורה והא ל"ה מושבע ועומד רק בעשה דושננתם לבניך ושבועה הוי לאו ולכמה שי' איסור לאו חל על איסור עשה וע"ז שפיר כתב הר"ן דאף א"נ דאיסור לאו חל אאיסור עשה ז"ר למלקות אבל לקרבן דהוא רק גזיה"כ דחייב בשבועה קרבן וכיון דבפי' מיעטה התורה בצידה להרע או להיטיב וכיון דלהרע או להיטיב רק בדבר הרשות שפיר פטור מקרבן אבל באמת לאו בל יחל בודאי איכא דאיסור לאו דבל יחל שפיר חל אעשה דושננתם לבניך אבל בנשבע שלא יחרוש ביו"ט הרי הוי מושבע ועומד באיסור לאו ופשיטא דאין איסור לאו חל על איסור לאו וממילא אף מבל יחל פטור דאאחע"א ואף לשי' התוס' שבועות דאיסור לאו אין חל אאיסור עשה דוקא על איסור עשה אבל על מצוה פשיטא דחל הלאו דבל יחל דל"ה עליו איסור כלל רק חיוב לקיים המצוה וכשנשבע שפיר עובר בבל יחל וזה פשוט מאוד ובחנם חשב הרב יד שאול לקו' חזקה וק"ל: כאן נמצא וכאן הי' פלוגתא דר' אלעזר ורבא בכחובות דע"ה ובהפלאה כתובות ד"ה דאביי ס"ל כרבא דאמרינן כ"ל וכ"ה וכן ר"ל ס"ל ג"כ כרבא ושמואל ס"ל ג"כ כרבא ורב יהודא ס"ל לשמואל דל"א כנוכ"ה: כאשר זמם ולא כאשר עשה שיט' הרמב"ם דבמלקות ל"א כאשר זמם ולא כאשר עשה ובחתם סופר או"ח סי' ר"ח דטעמו עפ"י שי' הה"מ דהיכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה לבד הק"ו עונשין מה"ד ע"ש ומובן ממילא דתליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי שהבאתי אות א' אעמה"ד ע"ש באריכות כאשר זמם כו' דקיי"ל ולא כאשר עשה שי' התוס' בב"ק ד"ה דבממון ל"ש כאשר עשה וחייבין מק"ו ובממון אמרינן עונשין מה"ד ועיין אות א' פלוגתא דתנאי ואמוראי בזה אי בממון ל"ש כאשר עשה ע"ש ובמנחת אהרן סנהדרין דפ"א דלמ"ד ממון חמיר ממלקות אמרינן כשי' התוס' דחייבין כממון כאשר עשה אבל אי בממון קיל רק דריבתה התורה עדים זוממין לתשלומין י"ל דוקא כאשר זמם ולא כאשר עשה וחייבין החמור היינו מלקות ע"ש. ובבית שמואל אחרון ה' עדות נסתפק באם עדים העידו על הבועל והאשה ונהרג הבועל והאשה לא נהרגה עדיין והוזמו אי נהרגין מי אמרינן דהו"ל כאשר עשה לגבי הבועל א"ד דהוי כאשר זמם לגבי האשה עוד נסתפק אם מת הנידון מיתה טבעיות קודם שנהרג והוזמו העדים אם חייבין ע"ש: כדא"פ בחתם סופר או"ח סי' ק"מ כ' בד' הש"ס וברש"י סוף ג"ה דבאמה"ח דחידוש דחייב על בשר וגידין ועצמות א"ל בו אלא חידושו ודוקא כי אכיל בב"א אבל בכדא"פ לא מצטרף ככל איסורין דמצטרפין בכדא"פ ובזבחים ד"ע אמרינן להיפוך דסד"א כיון דחידוש ואפי' ביותר מכדא"פ