ילקוט הרועים עח

שוב אין מתחיל חיוב מחדש ובזה פליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל יש לבעל פירות עד הנתינה ס"ל כהרא"ה דהיא שיעבוד אחד כל ימי היותה תחתיו ושיעבוד הזה אינו נפסק רק על ידי גירושין ור"ל ס"ל דבכל יום מתחיל חיוב חדש לכך משנתן עיניו לגרשה אז לא יוכל לחול חיוב חדש ע"ש ובספר חן טוב דאביי ס"ל כר"ל דמשעת חתימה אין לבעל פירות ע"ש ובס' החכמה כתובות י"ב דרב ס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ישיבת א"י שי' הר' חיים בתוס' כתובות ד"י דעכשיו בזה"ז אין מצוה בישיבת א"י ושי' הרמב"ן דגם עכשיו מצוה בישיבת א"י מקרא וירשת וישבת סה ובקדושין דכ"ה למדו מקרא זה דקרקע נקנית בחזקה ע"ש ובס' מטה יששכר דרשות העלה דלמ"ד א"י מוחזקת מאבותינו מוכח דישיבת א"י מצוה היא משא"כ למ"ד דא"י אינה מוחזקת אמרינן כשיטת הר"י דעכשיו אין מצוה בישיבתה ע"ש ועיין אות ק' קדושת ארץ. יש שבח עצים בפת באור חדש פסחים ד"ה למ"ד דאית לי' הואיל סובר אליבא דר"ע דיסבור יש שבח עצים בפת יש אם למסורת בס' אוהל מועד ברכות דל"א דאביי ס"ל יש אם למסורת ע"ש. יתומים בהפלאה דפ"ה בשיטת הפוסקים דטענינן ליתמי מלתא דל"ש דתליא בפלוגתא דרו"ש דלרב דסבירא ליה הולכין בממון אחר רוב והא דהאמינה התורה לנפקד נאנסה אע"ג דל"ש היינו משום דרב מיירי דוקא בברי וברי אבל בנאנסה דמסייע ברי לחזקת ממון עדיף משמא ורוב אבל לגבי יתמי דאין טוענין ברי ממילא רובא עדיף מחזקת ממון ולא טענינן להו נאנסה משא"כ לשמואל דאין הולכין אחר רוב בממון דחזקת ממון עדיף טענינן ליתמי נאנסה ע"ש. יוה"כ באות י' הבאתי ד' הכ"ס דהיכא דאכל עיוה"כ ותירץ בליל יוה"כ אוכל כזית ובזה הוי שביעתו דחייב וא"צ ככותבת ואולי י"ל עפי"ז ד' רש"י שבת דק"ב יש אוכל אכילה אחת כזית ותמה בשו"ת ר"ע איגור סי' קמ"ה הא ביוה"כ בעינן ככותבת ולפי"ז י"ל דמיירי בכה"ג והש"ס דכריתות צ"ל דעדיפא מיני' משני ויש להאריך בזה ואכ"מ: ירושת הבעל שי' הרמב"ם דבעל יורש מלוה אשתו ובישועת יעקב אע"ז סי' צ' דיש חילוק בין בכור לבעל לענין ראוי דהא דאין הבכור נוטל פי שנים בראוי נלמד מקרא דאשר ימצא לו ומלוה ל"מ מצוי הואיל ועתה אינו מצוי אצלו אבל גבי בעל הטעם הואיל ולא הוחזק אצלו ומעתה במלוה שכבר הוחזק הדבר אצלו בחיי אשתו יורשה וזה רק לדידן דקיי"ל כר"פ בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו ואף דהוי מוחזק דהטעם הואיל ובעינן בכל אשר ימצא לו וזה לא מקרי מצוי גבי בכור אבל גבי אשה הכל מקרי מוחזק אבל לרבה דס"ל בבכור לחלק בין גבו קרקע לגבו מעות ע"כ דס"ל דגם בבכור עיקר תלי' בחזקה אי מוחזק ל"מ ראוי שוב לדידי' אין חילוק בין בכור לבעל ע"ש: יבום שי' הב"ח דהא דביאת קטן עדיף מחליצת גדול דוקא אם היבם קטן כאן ורצונו לייבם אבל אם אין ידוע. לנו אם הקטן רוצה לייבם אין אנו צריכין לחזור עליו וחולץ הגדול ובישועת יעקב סי' קס"א מלתא דמסתבר דזה רק לדידן דקי"ל כא"ש דבעינן יבמה יבוא עלי' למצוה אבל לרבנן דס"ל יבמה יבא עלי' מ"מ אפי' לשם נוי לתנייהו לד' הב"ח וחוזרין אחר הקטן שמא ירצה לייבם יו"ט בדורש לציון דרוש ט' דיו"ט יש בו תרי ל"ת כיון דכתיב בתחלת הפרשה לאמור וממילא אין עשה דוחה לתרי לאוין וזה רק לר' יהודא אבל רבנן פליגי עליו וס"ל דלאמור אינו ל"ת ול"ה מלאכה ביו"ט כ"א בל"ת אחד וכן ר' שמעון ס"ל דלאמר ל"ה לאו ע"ש: יבום בדורש לציון דרוש י"ב הביא ד' המכילתא שם שם לו חק ומשפט ר"א המודעי אומר חק אלו העריות ממילא כל העריות במרה נצטוו ובמכילתא פ' יתרו יבמה יבא עלי' וערות אשת אחיך לא תגלה בד"א נאמרו ממילא הוי ע' דיבום עשה דלפה"ד ואי יוכל לדחות איסורי כהונה דהוא ל"ת דלאחה"ד תליא בפלוגתא אי ע' דקה"ד דוחה ל"ת דלאה"ד עיין אות א': יאוש שי' הרמב"ם במקדש בגזל ונודע שהי' יאוש דמקודש דהו"ל יאוש וש"ר אצל האשה אולם שי' הרא"ש כיון דקודם שקידשה ל"ה שלו אינה מקודשת אם יאוש לבד לא קנה ובשערי תורה כלל א' דבזה נחלקו רבה ור' יוסף דרבה ס"ל כשי' הרא"ש ואנן קי"ל כר' יוסף דבכה"ג הקדושין והקנין באין כא' ומקודשת: יו"ט בנחלת יעקב פסחים דר' יוחנן ס"ל דיו"ט הוי ל"ת לבד ובצלותא דאברהם ביצה דרבה ור' חסדא ס"ל דיו"ט הוי ל"ת לבד: יו"ט ב' של גליות ברמב"ם פ"ו מה' יו"ט דהיום שבני א"י סומכין על החשבון אין יו"ט שני להסתלק מן הספק אלא מנהג הראשונים לפיכך אין מערב אדם ומתנה בזה"ז לא ע"ת ולא ע"ח ואינו מעשר הטבל על תנאי והרמב"ם חולק שאם הי' מתנים בזמניהם שיו"ט ב' ספק כ"ש בזמנינו שיו"ט ב' חול גמור ובצל"ח ביצה ד"ו דרבא ס"ל כשי' הרמב"ם ונהרדעי ס"ל כשי' הראב"ד והראב"ד מיישב שיטתו גם לרבא ע"ש יו"ט ב' בצל"ח ביצה ד"ד במה דר' אסי מבדיל מיומא טבא לחבירו תליא במה דאיתא בסוכה דמ"ז סוכה בשמיני לחד מ"ד ברוכי נמי מברכינן ולחד לישנא ברוכי לא מברכינן ומסקינן דמיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן ור' אסי ס"ל כמ"ד ברוכי נמי מברכינן דל"ח לסתרי אהדדי ולא לשמא אתי לזלזולי ביו"ט ולהלכתא דברוכי לא מברכינן נדחין ד' ר' אשי מהלכה: יו"ט בצל"ח ביצה די"ב במי שנשבע להתענות לילה ויום מכניסת ליל יו"ט ודר יחידי במקום שאין יהודי זולתו אסור מה"ת ביו"ט בכל מלאכות אפי' לצורך אוכל נפש ובזה נחלקו ר' חסדא ורבא דר"ח סובר דל"א הואיל ומקלעי לי' אורחים ויתירו נדרו אבל רבה ס"ל דאמרינן הואיל ויתשיל על נדרו יו"ט בצל"ח ביצה די"ד בפלוגתא דב"ש וב"ה שי' הה"מ דפלגי ג"כ דלב"ש בבורר אוכל ומניח הפסולת דמותר דוקא בבורר תיכף לאכילה אבל לבו ביום אסור ולב"ה מותר בורר כדרכו אף לבו ביום ושי' הרשב"א אף ב"ה לא התירו כ"א בבורר לאכילה תיכף וכ' הצל"ח דמחלוקת הרשב"א והה"מ היא פלוגתא דאמוראי בירושלמי ע"ש: יציאת מצרים בצל"ח ברכות ד"ד דריב"ל ס"ל כחכמים דאין מזכירין יצי"מ בלילות ובדף י"ד דר' יוחנן ס"ל אין מזכירין יצי"מ בלילות להיפוך ממ"ש סוף פ"א דס"ל לר"י דמזכירין יצי"מ בלילות: יאוש וש"ר בהפלאה פ"ז דב"ק דלר' מאיר בקדושין דנ"ג דבשוגג ל"ק משום דלא ניחא לה דתתחיל הקדש על ידה וה"ה במכר ל"ק איני קונה ביאוש וש"ר אא"כ ידע הלוקח היא גזיל ואנן לא קיי"ל כר"מ בזה: יוהכ"פ ביומא ספ"ב שעירים פליגי ר' יהודא ור' ישמעל דר"י סובר שהי' יודעין שהגיע שעיר למדבר שהולכין מיל וחוזרין מיל ור' ישמעל סובר שהלבין לשון של זהירות ובדרושי רח"כ ראפאפרט דרוש ח' דר' יהודא לטעמי' דס"ל דיוהכ"פ אין מכפר בלי תשובה אבל ר' ישמעל ס"ל כרבי דיוהכ"פ מכפר בלי תשובה: יוהכ"פ בשלום ירושלים שבת דמ"ה דלר' ישמעאל דס"ל דיוהכ"פ קיל משבת לדידי' י"ל דאין חילוק מלאכות ביוהכ"פ ולר"ע דחלבי שבת א"ק ביוהכ"פ ושבת ויוה"כ שוין גם ביוה"כ יש חילוק מלאכות אבל למ"ד מלא תבערו י"ל דביוהכ"פ א"ח מלאכות. והכ"פ בבית יצחק א"ע סי' קל"ב אף דר"ל ס"ל ח"ש מיתר ומותר ק"ש במלאכת שבת בכ"ז ביוהכ"פ דכתיב וכל מודה ר"ל דאסור ח"ש במלאכה ביוהכ"פ מה"ת. יו"ט בב"י סי' תצ"ה ב' דיעות אי יש לאו דמחמר או' עשה דשביתות בהמתו ביו"ט ובבית יצחק א"ע סי' ק"ל פליגי בזה עולא ורב יהודא דעולא סובר דביו"ט ל"ה איסור ולרב יהודא גם ביו"ט יש לאו דמחמר וש"ב עוד כ' דפליגי דעולא סובר דלר"ע תחומין ל"ד ביו"כ ולר"י גם ביו"ט תחומין דאורייתא. יו"ט בח"ס בסוגיא ד"ס מוכן דהגם דאסור קציצה ביו"ט מה"ת ז"ד תבואה הנקצרת לעשות פת ונחסר עוד מלאכה שיהי' ראוי לאכילה אבל התולש פרי מן האילן הראוי לאכול מיד וכן ירק מירקי השדה וכן צידה מותר מה"ת.