ילקוט הרועים עז

יוחסין בהפלאה כתובות דכ"ח דרי ור"מ דפליגי אי מעלין מתרומה ליוחסין לשיטתייהו אזלו דר"מ ס"ל דאין כל המשפחות בחזקת כשרות ובעי בדיקה וחולקין לעבד לכך אין מעלין מתרומה ליוחסין ור' יהודא ס"ל כל המשפחות בחזקת כשרות לכך מעלין ליוחסין ע"ש: יו"ט אי הוה ל"ת ועשה כ' בספר תורת נביאים דתלי' בפלוגתא אי שבותין דאורייתא ל"ה יו"ט עול"ת ולמ"ד שבותין דרבנן הוי יו"ט עשה ול"ת ועיין מ"ש באות ש' שבותין: יו"ט. שיטת הא"ז דאם הניח ע"ת מעיו"ט מערבין עירובי חצירות ביו"ט והר"ן פליג דאפילו פ"י עירובי תבשילין אסור לערב עירובי חצירות ביו"ט וע"ת אינו מתיר רק אפי' ובישול ובעצי אלמוגים דרכ"ד דפלוגתייהו היא דהר"ן לטעמיה דגם ביו"ט שייך ע"ח לצורך כלים שא"ב צורך היום כלל שאסור להוציאן מחצר לחצר בלא עירוב וכיון שאסור ביו"ט עצמו כ"ש שאסור ביו"ט לשבת ושי' הא"ז כרי"ף דלא אסרו גבי יו"ט הוצאת כלים שא"ב צורך לחצר שאין מעורבת וכיון שמותר לצורך עצמו מותר לשבת וכ' דמחלוקת הר"ן והא"ז היא פלוג' דאמוראי בירו' דביצה ע"ש: י"ג מדות. שי' רש"י סוכה דל"א דכל י"ג מדות לא נתנו לדרוש מעצמו זולת הק"ו והתו' ד"ה ור"י כ' דכל י"ג מדות נתנו לדרוש מעצמו חוץ מגז"ש ובגינת וורדים כלל ו' הביא שי' הליכות אלי דלר' יהודא כ' רש"י דלא ניתן לדון מעצמו זולת הק"ו ולרבנן כל י"ג מדות אדם דן מעצמו זולת הגז"ש ע"ש: יו"ט באו"ח סי' תקנ"ה דקצירה וטחינה וכל מלאכות שהם קודם לישה אסור מדאורייתא ביו"ט ועיין בתוס' ביצה ד"ג ד"ה גזירה והרא"ש בפ' א"ן כ' דאסור רק מדרבנן ובצל"ח ביצה ד"א כ' דר' יוסף ור' יצחק ס"ל כשיטת התוס' דאסור מה"ת ור' נחמן ס"ל דל"ה רק מדרבנן כשיטת הרא"ש ועיין בצל"ח ביצה ד"ג בתוס' ד"ה גזירה ועיין באות ס' סחיטה: יו"ט. באבני מילואים סי' ג' דלמ"ד לכם ולא לנכרים ס"ל דגזיה"כ לאסור לעשות מלאכה ביו"ט לנכרי אף שיהיה בו צורך ישראל אח"כ וגזיה"כ דל"א ביה הואיל ומתוך אבל למ"ד לכם ולא לכלבים ואיסור לנכרים אינו אלא מסברא ממילא היכא שיכול הישראל להנות אח"כ מותר לעשות לנכרי ע"ש: יו"ט. בברוך טעם פ"א מדין עדל"ת דבאיסורי יו"ט אמרינן עדל"ת אף דל"ה בעדנא אף דבכ"מ צריך להיות בעדנא ותלי' בפלוגתא דלמ"ד משאצ"ל פטור גם באיסורי יו"ט צריך להיות בעדנא משא"כ למ"ד משאצל"ג חייב ל"צ להיות בעדנא באיסורי יו"ט ע"ש. יו"ט. בנצח ישראל מס' ביצה דר' יעקב ס"ל דיו"ט הוי ל"ת לבד וס"ל כן גם לאביי דיו"ט ל"ה רק ל"ת ע"ש. והמפורשים העלו דרבה דס"ל דאפר כירה מוכן בודאי ואין מוכן לספק ס"ל דיו"ט ל"ה רק ל"ת לבד ובשו"ת מהר"י ענזיל בחי' הלכות מחלק דבמלאכות שאין בהם צורך אוכל נפש כגון בנין ואריגה וכדומה וממילא ל"ה להו שעת הכושר מעולם ביו"ט באלו יש עשה ג"כ אבל אותן מלאכות שהותרו מכללן לצורך או"נ אע"ג דלא עביד לצורך או"נ באלו ל"ה רק ל"ת לבד ע"ש באריכות ובשו"מ מהדו"ג הביא ד' הפ"מ בירושלמי דיו"ט הוי ל"ת דקודם הדיבור ע"ש: יין נסך. שי' ר"ת בע"ז דע"ג דסתם יינם אינו אוסר בכל שהו ובחתם סופר ע"ז כ' דלר"י דס"ל מין במינו לא בטיל אבל באיסור דרבנן מודה דמב"מ בטיל לדידיה ביי"נ אפילו סתם יינם אוסר במשהו אבל לרבנן דבעלמא מב"מ בטיל דוקא ביי"נ דאסור מדאורי' הוא דלא בטיל במינו אבל סתם יינם שפיר בטיל ע"ש: יחוד בקדושין ד"פ אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל רמז ליחוד כו' ובמקנה שם דדוקא לר' ישמעאל דס"ל בסוטה ד"ג דרשות לקנאות אבל ר' עקיבא דס"ל דחובה לקנאות אשתו שלא תסתתר מכלל דאיכא איסור בדבר ע"ש. יוסף בן שמעון בתוס' ב"מ ד"כ דחששא דשני יוסף בן שמעון היא רק מדרבנן ובחי' רע"א בסופו העלה דר' אשי ס"ל דחשש שני יוב"ש חששא מדאוריי' והתוס' לא העלו רק לרבה דס"ל ל"ח לנפילה לדידיה חששא דשני יוב"ש ל"ה רק דרבנן. יולדת במי נדה דפ"ב דב"ש ס"ל יולדת לט' יולדת למקוטעין וב"ה ס"ל דיולדת לט' אין יולדת למקוטעין ע"ש: יחוד. בסוף קדושין ס"ל לר' אסי אדם מתייחד עם אחותו ובעצי ארזים ה' אישות דר' יוחנן פליג פליג וס"ל דאסור להתייחד עם אחותו: יעוד במים עמוקים ובאו"ח קדושין ד"ט ע"ב דר"א בר ממל ס"ל יעוד נשואין עושה יפת תואר בירושלמי יש מ"ד דיפ"ת לא הותר אלא אחר כיבוש וחילוק ושי' התוס' בשבת דס"ד דיפ"ת הותר עוד במדין ובס' צלותא דאברהם ביבמות ד"ס דלרב דס"ל כהן מותר ביפ"ת ע"כ ס"ל לר' שמעון בן יוחאי כשיטת הירושלמי דלא הותר יפ"ת כ"א לאחר כיבוש וחילוק ע"ש ובצלותא דאברהם סנהדרין הוכיח לשיטת התו' רשב"י דס"ל דגיורת פחותה מבת ג' מותרת לכהן ס"ל דכהן אסור ביפ"ת ע"ש: יפת תואר. כתוס' קדושין דכ"ב הביאו ד' הירושלמי דלא הותר ביאה ראשונה רק אחר כל המעשים ובפנ"י כ' דהש"ס דילן אין סובר כן רק דתיכף משהביאה לביתה מותר בה ועיקר האיסור רק שלא ילחצנה במלחמ': יצי"מ פלוגתא דב"ז וחכמים אי מזכירין יצי"מ בלילות דחכמים ס"ל כל ימי חייך לימות המשיח ובקרן אורה זבחים די"ח דרבי ורבנן פליגי שם בזה דרבי דריש לימות המשיח ות"ק דרשו ללילות ע"ש ובהגדה מעשי ידי יוצר להג' מהרש"ק דהלל ס"ל דמזכירין יצי"מ בלילות דגאולה מאורתא נמי הוי גאולה בברכות ד"ט וכ' שם דפלוגתייהו במה דפליגי בתענית גבי ט"ב דר' יוחנן אמר אילו הוינא התם הוי קבענא בעשירי דרובה של היכל נשרף בעשירי ורבנן אתחלתא דפרענותא עדיפי ומוכח דר"י ס"ל דאזלינן בתר עיקר והרוב ורבנן ס"ל דאזלינן בתר התחלה וה"נ למ"ד דגאולה מאורתא ל"ה גאולה ס"ל כר"י דאזלינן בתר העיקר והרוב ולמ"ד דגאולה מאורתא נמי הוי גאולה ס"ל דבתר התחלה אזלינן ע"ש. ובפנ"י ברכות די"ח דהנהו תנאי ואמוראי בקדושין דנשים דפטורות ממ"ע שהז"ג ממצה שמחה והקהל ס"ל דמזכירין יצי"מ בלילות ע"ש. וביערות דבש בסופו בדרושיו דלכך ס"ל לבן זומא דל"צ קרא לימות המשיח דס"ל מצות אין בטילות לעיל ול"צ קרא ע"ש. ירושת הבעל בטורי אבן חגיגה ד"ג דר' אמי ס"ל ירושת הבעל דאורייתא. ירושת הבעל. שי' הרשב"ם דמשעה שנתן עיניו לגרשה אם מתה הבעל אינה יורשה ועיין באע"ז סי' צ' סעיף ה' ובעטרת חכמים בב"ק כ' דזה רק למ"ד ירושת הבעל דרבנן אבל למ"ד ירושת הבעל דאורייתא אף שנתן עיניו לגרשה אפ"ה אם מתה הבעל יורשה ע"ש וע' אות מ' מורד: ירושת גר. בק"א לפנ"י אות ל"ז דהא דס"ל להתוס'. בב"ב דאם הגר יורשת בנה ה"ד לר"ש בן יהודא אבל לרבנן אפילו גר שאין לו יורשי אב אם אין יורשתו ע"ש יש אם למקרא בתוס' סנהדרין ד"ד ד"ה כולהו דאף מאן דס"ל יש אם למקרא מ"מ היכא דלא מכחשי אהדדי דרשי' תרווייהו דהא ר"ע ור"ש ס"ל יש אם למקרא וס"ל בכריתות דחייב בחתיכה א' של חלב והיינו משום דלא מכחשי אהדדי ע"ש. ובמקור חיים בסופו בחי' לכריתות דבזה פליגי ר' אסי וחייא בר רב אי בעינן חתיכה א' מב' חתיכות דר' אסי דס"ל חתיכה א' שנינו דיש אם למסורת ס"ל כשיטת התוס' הנ"ל דהיכא דלא מכחשי אמרינן יש אם למסורת וחייא בר רב פליג עליו וס"ל דאף דלא מכחשי אהדדי אזלינן בתר המקרא דלא כס' התוס' ע"ש: יש לבעל פירות עד שעת נתינה. פלוגתא דר"י ור"ל בגיטין י"ז ובבית אהרן ה' גיטין סי' קכ"ז כ' דפלוגתתם, הוא פלוגתת הרא"ה והרישב"א בכתובות באשה שאמרה לבעלה איני ניזונית וא"ע אי יכולה לחזור דהריטב"א ס"ל דשיעבוד הבעל לגבי אשה בכל יום חוב באפי נפשיה וכל יום מתחיל שיעבוד חדש לכך בכל יום יכולה נחזור והרא"ה ס"ל דא"י לחזור דשיעבוד הבעל להאשה הוי שעבוד אריכתא כל ימי היותה תחת בעלה וכיון שחזרה פ"א