ילקוט הרועים עו

ס"ל מסירתה אף לתרומה לכך ס"ל להירושלמי דמה"ת אוכלת שפיר בתרומה אפי' ביבם ע"ש ובפנ"י כתב דלעולא דארוסה אוכלת בתרומה לכך ס"ל להירושלמי דמה"ת אוכלת שפיר בתרומה אפילו ביבם ע"ש ובפנ"י כ' דלעולא דארוסה אוכלת בתרומה מפשטא דקרא ממילא לענין קנין כספו דאחיו הוי דרשא גמורה דאינו מאכיל אבל התוספתא ס"ל כבן בג בג דמק"ו ארוסה אוכלת בתרומה ומה ה"ה דיבם מאכיל בתרומה ד"ת וקנין כספו דאאיו אסמכתא ובהפלאה כ' דתליא בפלוגתא דלמ"ד יש זיקה מה"ת לדידי' יבמה אוכלת בתרומה: ידים שאין מוכיחות. במקנה קדושין ד"ה ע"ב בפלוגתא דאביי ורבא דדבא ס"י דל"ה ידים ואביי ס"ל דהוי ידים ובנזיר הגירסא להיפוך דאביי ס"ל ל"ה ידים ורבא ס"ל הוי ידים וכ' דב' הגרסות אמת דהסוגיא דנזיר אזיל אליבא דמ"ד מופלא סמוך לאיש ל"ד לכך לרבא דס"ל דהיתר נדרים ילפינן מלא יחל ולא מכי יפליא שפיר ס"ל דהוי ידים ואביי סובר דחד יפליא להיתר נדרים וחד יפליא לידים שאינן מוכיחות דל"ה ידים משא"כ בנדרים אזלי אליבא דהלכתא דמסל"א דאורייתא מכי יפליא וא"כ לרבא ג"כ לא מיותר הב' פעמים כי יפליא ול"ל לרבות ידים שא"מ וס"ל דחד יפליא למסל"א וחד יפליא לידים שא"מ דל"ה ידים משא"כ לאביי דס"ל דחד יפליא להיתר נדרים ולא מיותר יפליא כלל ול"ה מיעוט ממילא ס"ל ידים שא"מ הוי ידים וכן לשמואל דס"ל דהיתר נדרים מלא יחל מודה אביי דלדידיה ידים שאין מוכיחות ל"ה ידים עוד כ' כיון דכתיב בנדרים ושבועות מיעוט הו"ל ב"כ דאין מלמדין ופלוגתא דאביי ורבא בשאר מקומות דלמ"ד מסל"א דאורייתא ומיותר חד יפליא ס"ל לרבא דילפינן מיניה בעלמא דל"ה ב"כ ממילא בכ"מ ל"ה ידים אבל לאביי למ"ד מסל"א דאורייתא ל"ה שום מיעוט לידים שא"מ דצריך תרווייהו ממילא הוי ידים משא"כ אי מסל"א ל"ד להיפוך לרבא הו"ל ב"כ דתרווייהו מיתרי א"כ בכ"מ הוי ידים משא"כ לאביי לא מיותר כ"א חד ילפינן דל"ה ידים אבל לר"י דס"ל ב"כ מלמדין לכך אף דס"ל מסל"א דרבנן ומיותר ב' יפליא אפ"ה למד דבכ"מ הוי ידים ע"ש: ידות נדרים בר"ן נדרים ד"ב הביא ד' הרמב"ן דנדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר מהני רק לא מעיקר נדר ושבועה רק מתורת ידות מהני כיון דפיו ולבו שוין לאסור על עצמו מהני מתורת יד ע"כ והמפורשים תמהו דא"כ שוב הוי נדר גמור הא אין חילוק כלל בין ידות לנדר גמור ונ"ל דלקמן דף כ"ח גבי נודרין להורגין אמרינן בגמרא וצריך שיאמר בלבו היום וכ' הר"ן דאל"ה הוי דברים שבלב ולא הוי דברים אבל כשאומר היום בלבו מגלה האונס דהיום קאמר ע"ש בר"ן ולפ"ז בנדר להרגין ולחרמין בנדר בלשון שבועה בכה"ג ל"צ שיאמר בלבו היום כיון דבאמת ל"ה נדר רק דהו"ל ידות מחמת שפיו ולבו שוין וכיון דהכא אין פיו ולבו שוין שוב ל"ה נדר כלל ושפיר יש נ"מ גדולה: יין נסך. שי' הרמ"א ביו"ד סי' קל"ד דחביות קטנות דיי"נ דאינן חשובות בטלי ברוב כמו בשאר איסורין והפר"ח תמה הא הרמ"א באו"ח סי' תמ"ז סובר דחמץ יבש ביבש לא בטל דכל שבלח בלח במשהו ה"ה ביבש ובש"ת אבני מילואים סי' א' דלר' דימי ור' יצחק דס"ל דביי"נ אינו במשהו רק בנפל היתרא לגו איסורא ממילא יבש ביבש בטל משא"כ בחמץ דאפילו נפל איסורא בהיתרא לכך גם ביבש ביבש ל"ב אבל לשיטת הרשב"א דלא קיי"ל כר' דימי וע"ז ויי"נ לעולם במשהו ה"ה יבש ביבש לא בטיל ע"ש: יום כיפור המל"מ רפ"א מה' עבודת יוה"כ הניח בצ"ע על הרמב"ם שהשמיט הדין בפר של כ"ג שאם עבר והביא משל ציבור שפסול ובנחלת עזריאל חולין דכ"ב דתליא בפלוגתא דר"א ור"ע במנחות דפ"ב דר"א יליף דבר שבחובה חין בא אלא מהחולין מפסח מצרים ור"ע ס"ל דאין דנין משא"א רק ילפינן מאשר לו למעט מעשר ע"ש ולר"א דיליף מפסח מיותר הקרא דאשר לו וע"כ למעט אם הביא פסול והרמב"ם דפסק כרע"ק וצריכין אשר לו למעט מעשר ולכך השמיט הדין דאם הביא פסול ע"ש ובחולין די"ד כ' דתנא דברייתא דס"ל דאם הביא פסול ס"ל כמ"ד בחולין דלוים מקרי עם וע"כ אתי לעכב והרמב"ם פסק כרב דמספ"ל אם לוים מקרי עם וצריך אשר לו למעט לוים ולית קרא לעכב ע"ש: יוה"כ. במל"מ פ"ג משגגות הביא ד' הש"ס כריתות די"ח דיוה"כ אין מכפר על ח"ש וכ' ופלא הוא בעיני ובנחלת עזריאל פ"א משבועות תמה עליו דסוגי' הש"ס לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ול"ש כפרת יוה"כ באם לא חטא אבל לדידן דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת בודאי מכפר יוה"כ אף לח"ש ע"ש יוה"כ. בשו"ת זכרון יצחק סי' ע"ט דבשאר עינוים דאין ענוש כרת אלא על האוכל ושותה בלבד הוא רק לרבה ור' יוסף דילפי שאר עינוים משבתון ולא נתרבו כ"א לאיסורא אבל לר' חסדא דפליג וס"ל דה' עינוים נגד ה' עינוים שבתורה ס"ל דגם כשאר עינוים הוי בכרת כמו באכילה והנה אי נשים מצווים בתוס' יוה"כ תלי' ג"כ בזה דלר' חסדא נשים מצוות בתוס' יוה"כ משכ"כ לדידן דבשאר עינוים ל"ה בכרת ל"ה אשה מצווה כתוס' יוה"כ: יוה"כ בשו"ת חתם סופר או"ח אע"ג דבכל האיסורים החיוב לר"י בהנאת גרון מ"מ ביוה"כ מודה דהחיוב היא רק בהנאות מעיו ובס' אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש דתליא בפלוגתא שבין הירושלמי והש"ס דילן דלהירושלמי החיוב ביוה"כ גם על הנאת גרונו משא"כ לדידן אין חייב ביוה"כ רק על הנאות מעיו ע"ש: יוה"כ. שיטת הרמב"ם דחמשה עינוים ביוה"כ הוי מה"ת ושיטת התוספות והרא"ש דשאר עינוים חוץ מאכילה הוי מדרבנן ובמספר צבאם ביומא כ' דלר"י שאר עינוים הוי מה"ת ולר"ל ל"ה רק מדרבנן ולר' שמעון דס"ל דסיכה ל"ה בכלל שתיה ס"ל דשארי עינוים דרבנן ור' יהודא ור' מאיר ס"ל דשאר עינוים מה"ת ע"ש ובחי' ר' דוד דייטש סוכה כ"ח כ' דלר"ע לית ליה תוספת יוה"כ כמ"ש הלח"מ ריש ה' שביתת עשור מוכח דס"ל דחמשה עינוים המה דאוריי': יוה"כ. בחתם סופר שבת ק"ב דלרבה דס"ל בביצה י"ב אין עירוב והוצאה ליו"ט ס"ל כרפרם דגם ביוה"כ אין עירוב והוצאה ע"ש: יוה"כ בשו"ת כתב סופר או"ח העלה להלכה דאם אכל קודם יוה"כ שיעור אכילה וכשהגיע ליל יוה"כ אכל כזית ובזה היה שביעתו דחייב כרת דהוי יתובי דעתי' בכזית ע"ש. ולענ"ד יש להעיר מש"ס דכריתות די"ד דמשני בזית אחד קמיירי בב' זיתים לא קמיירי ופריך הש"ס והא יוה"כ דבכותבות מחייב ומשני שאכל כול' כו' ולהנ"ל לוקמי דל"ה ברמת רק כזית ככל האיסורים ואפ"ה חייב דמיירי בליל יוה"כ ואכל ביום שיעור אכילה דבזה הי' שביעתו אך לפמ"ש בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ב' דהחיוב נותר חל בעמוד השחר של יוה"כ ע"ש ושפיר פריך הש"ס ודוק: יוה"כ הנה במה דקיי"ל חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט ונסתפק בשעה"מ ה' שמטה ויובל אם ביוה"כ יש חילוק מלאכות כשבת או דאין חילוק מלאכות כיו"ט וכ' דתלי' בפלוגתא דר' נתן ור' יוסי דלר"נ דס"ל חילוק מלאכות מקרא דלא תבערו אש ביום השבת י"ל דוקא בשבת דבמיתה אבל ביוה"כ אין חילוק מלאכות אבל לר' יוסי דיליף חילוק מלאכות מקרא דועשה אחת מהנה לדידיה ה"ה דביוה"כ יש חילוק מלחכות ועיין בט"א במגלה ד"ט ובפנ"י שבת דס"ז דלרבה בפ' אלו הן הלוקין דאמר אין חילוק מלאכית ביו"ט משמע דביוה"כ יש חילוק מלאכות אבל ר"ח ל"ל ס' דרבה וס"ל לר"ח דביוה"כ ליכא חילוק מלאכות והיינו כשמואל או כר' נתן ע"ש: יוה"כ. בס' שערי שמחה העלה דביוה"כ מודה ר' שמעון דל"א כ"ש למכות ול"ה אפי' איסור מה"ת בחצי שיעור ובמי נדה דק"ע דלהמסקנא מודה ר' יוחנן דח"ש מותר ביוה"כ מה"ת ורק מדרבנן אסור כר"ל: יוה"כ הנה אי ביוה"כ אסור שלכ"א ב' בישי"ע או"ח סי' תרי"ב דתלי' בפלוגתא דלדידן שלכ"א מותר ביוה"כ אבל לר' שמעון חייב שלכ"א ביוה"כ ע"ש: