ילקוט הרועים עה

כ' דהיכא דהגזלן הוא עכו"ם לכ"ע הו"ל היאוש הפקר ע"ש ובשעה"מ פ"ה מה' גניבה דלר' יוסף דיאוש אינה קונה אפי' מדרבנן לדידיה ביאוש וש"ר צריך להחזיר הדמים אבל לרבה דס"ל דיאוש קונה מדרבנן לדידיה ביאוש וש"ר א"צ להחזיר הדמים ע"ש ובשו"ת חתם סופר חו"מ סי' נ"ו דתליא בפלוגתא דכ"מ דלרבא דס"ל אי עביד לא מהני צריך להחזיר הדמים אבל לאביי דס"ל א"ע מהני ס"ל דא"צ להחזיר הדמים ובס' החיים ה' לולב דלמ"ד ש"ר ואח"כ יאוש ל"מ ס"ל דצריך להחזיר הדמים בקנה ביאוש וש"ר אבל למ"ד דש"ר ואח"כ יאוש מהני ס"ל דאף הדמים א"צ להחזיר ביאוש וש"ר ור' הונא ס"ל דש"ר ואח"כ יאוש מהני עוד כתב דר"ת ס"ל יאוש לא קנה אפילו מדרבנן ממילא לד' השעה"מ הנ"ל ס"ל לר"ה דצריך להחזיר הדמים כנ"ל עוד העלה אפילו למ"ד יאוש לא קנה דוקא בגזל מישראל אבל בגזל מנכרי למ"ד דמותר רק דל"ה לכם כשי' היראים מ"מ ביאוש קנה ומה"ת מקרי שלכם ע"ש עוד העלה דלמ"ד יאוש קונה רק מדרבנן אז באם נכרי גזל מישראל ונתייאש הישראל אין הנכרי קונה ביאוש דלנכרי לא תקנו דיאוש קונה אבל בנכרי גזל לנכרי בודאי חל היאוש ע"ש: יאוש שי' הכ"מ והב"י חו"מ סי' ר"ס אפילו דקיי"ל כאביי דיאוש של"מ ל"ה יאוש היינו שאסור לכתחילה לטלם אבל עם עבר ונטלם זכה בהם ובמחנה לוי ב"מ דכ"א דזה רק לדידן דטעם משום דאיסורא דומיא דהיתירא כר' יוחנן אבל לאביי דס"ל דמצד הסברא ל"ה יאוש בשלא מדעת לדידי' אפי' בדיעבד שעבר ונטלם לא זכה בהם ע"ש ותליא בפלוגתא אי יאוש קונה ע"ש באריכות: יאוש בשט"מ רפ"ב דב"מ דאמימר ס"ל כרבא דיאוש שלא מדעת הו"ל יאוש ובמהר"ם ברבי חלק ב' הוכיח דר"ל ס"ל יאוש של"מ ל"ה יאוש ושי' הראב"ד דתליא בפלוגתא אי יש ברירה אי אין ברירה ובמהר"ם ברבי קדושין מ"ד דר' שיזבי ס"ל יאוש של"מ הוי יאוש: יאוש שי' הב"ח בסי' שע"א דאי מהני יאוש לקרקעות תליא בפלוגתא דר"א וחכמים בהגוזל בתרא דלרבנן דס"ל קרקע אינה נגזלת ל"מ יאוש ולר"א דס"ל דנגזלת ס"ל דמהני יאוש בקרקע. יאוש בשינוי רשות ואח"כ יאוש אי מהני כ' בש"ך חו"מ סי' קנ"ג דלמ"ד יאוש שלא מדעת ל"ה יאוש ל"מ שר ואחר כך יאוש אבל למ"ד יאוש של"מ הוי יאוש גם ש"ר ואח"כ יאוש מהני ע"ש ובמחנה לוי ב"ק דקי"א דלשי' הטור דיאוש וש"ר א"צ להחזיר הדמים מוכח דשינוי רשות ואח"כ יאוש ל"מ אבל להרמב"ם דביאוש וש"ר צריך עכ"פ להחזיר הדמים שפיר ס"ל דשינוי רשות ואח"כ יאוש נמי מהני ושי' הרמב"ם דצריך להחזיר הדמים היינו רק למאי דקיי"ל כר' חסדא אבל רמי ב"ח ס"ל דיאוש וש"ר א"צ להחזיר הדמים ע"ש ותליא זב"ז ע"ש: יאוש וש"ר התוס' ב"ק דס"ט אי הטעם משום הצטרפות דיאוש וש"ר ע"י תרווייהו הו"ל עיקר הקנין א"ד דעיקר הקנין היאוש לבד כמו באבידה רק משום דבאיסורא אתיא לידי' צריך ש"ר ודעת רמב"ן פ' הגוזל בתרא כטעם הב' ומסיום דבריו דתליא בפלוגתא דאמוראי בב"ק דקט"ו דפליגי בש"ר ואח"כ יאוש אי קנה אי לאו דלמ"ד דקנה ס"ל דהקנין משום הצטרפות הוא אין חילוק בין יאוש ואח"כ ש"ר או להיפוך משא"כ א"נ דעיקר הקנין היאוש לבד רק דבעינן שיבוא לידו בהתירא אזי בש"ר ואח"כ יאוש ל"מ ועיין בזית רענן בחו"מ סי' פ"ג: יאוש פלוגתא דר"י ור"ל בב"ק במרובה דר"י ס"ל יאוש ל"ק ור"ל ס"ל יאוש קונה ובקצוה"ח סי' שס"א דפלוגתתן תליא באידך פלוגתתן דלר"ל דס"ל משיכה מפורשת מה"ת ס"ל יאוש קונה ולר"י ד"ת מעות קונות לדידי' יאוש אינו קונה ע"ש וביד יוסף ב"מ כ"א ע"ב דר' יצחק סובר דיאוש קונה בגנב וגזלן: יבום כי' הרמב"ן ביבמות צ"ו דיבום קטן קונה יבמתו כביאת שוגג דקנה לשמואל לדברים האמורים בפרשה ובס' חוסן ישועות פד"א כ' דתליא בפלוגתא דרב ושמואל דלרב כיון דממעטינן אשת קטן לא קנה כלל מה"ת יבם קטן ולשמואל קנה מה"ת לדברים האמורים בפרשה ובאוהל דוד יבמות הוכיח דלר' אליעזר דס"ל סריס אדם מייבם ס"ל דקונה הקטן יבמתו מה"ת: יבם ביבמות דקי"ח קמבע"ל לרבא המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו אי הוי זכות ובשו"ת זכרון יצחק להגאון ב' משנת חכמים סי' קי"ז דלאביי פשיטא לי' דמזכה גט לאשתו במקום יבם דמהני הגט דהוי זכות ואף דרכא פשיט ממתניתין מ"מ אביי ס"ל כקו' התו' דטעמא דמתניתין משום דשויה לנפשה חד"א ע"ש: יבום הנה אי בעינן עדים ביבום כתב בס' מנחת עני מס' יבמות דתליא בפלוגתא דלמ"ד דון מינה ומינה ל"ב עדים ביבום ויבם קטן קונה יבמתו מה"ת אבל למ"ד דון מינה ואוקי באתרא ס"ל דיבום בעי עדים ויבם קטן אינו קונה יבמתו מה"ת דאין עדות לקטן ור' אליעזר ס"ל דאין יבם קטן קונה יבמתו מה"ת ע"ש: כם בשו"ת נוב"י מהדו"ק סי' י' אי שייך ביבמה דין קטלנית תלי' בפלוגתא דא"ש ורבנן ראם מצות יבום קודמת למצות חליצה ל"ש ביבמה איסור קטלנית דשומר מצוה לא ידע דבר רע: יבום הנה אי מ"ע דיבום חשיב מ"ע השוה בכל כ' המפו' דתליא בפלוגתא דר' יהודא ורבנן בסנהדרין פ"ב דלרבנן דס"ל דמלך אינו מייבם הו"ל עשה שאין שוה בכל כמ"ש הר"ן משא"כ לר' יהודא דס"ל דגם מלך אם רצה לייבם זכור לטוב הו"ל מ"ע השוה בכל יבום שי' רש"י בקדושין די"ט דיבם קטן בן ט' שבא על יבמתו קנאה ליורשה ולטמא לה והתו' הקשו עליו וכ' בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' ד' דנהי לדידן מודה רש"י דאינו קונה ליורשה ולטמא לה אבל רש"י כ' אליבא דר' אשי ור' אשי מוכרח דס"ל דקנאה לכל דבר גם ליורשה ולטמא לה: יבמה שי' התוס' כתובות ד"ל ד"ה ה"מ דיבמה לשוק מקרי לית בה הוי' ובחידושי ר"ע איגר העלה דזה רק למ"ד א"א מקנה דשלב"ל אבל למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל יבמה לשוק שפיר הוי בכלל הויה: יבמה דצריכה לילך אחר היבם שי' הב"ש אע"ז סי' קס"ו שאם היבם הלך ממקומו אין כיפין אותה שתבוא למקומו אולם שי' הרדב"ז ח"א סי' רפ"ג להיפוך דאם היבם הלך מעירו לעיר אחרת ולא קבע שם דירתו היבמה הולכת לעירו וכופין אותו ואותה לבוא לעירו לחלוץ או לייבם ובשיבת ציון סי' צ"ז כ' דבירושלמי פ' מצות חליצה יליף ר' אליעזר מועלתה יבמתו השערה דהיבמה צריכה לילך אחר היבם ובתלמוד דידן סוף פ' ז"ב יליף ר"כ מקרא דכתיב וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה ולר"כ היכא שהיבם הלך מעירו דא"א לקיים קרא כדכתיב ממילא חזר הדין שהיבם צריך לילך אחר היבמה כד' הב"ש אבל לדרשת הירושלמי אמרינן כשי' הרדב"ז שהיבמה צריכה לילך למקום שדר בו היבם מתחילה וגם כופין אותי לבוא לעירו ע"ש: יבום בנוב"י מהד"ק אע"ז סי' נ"ד דעת הגדול השואל דהא דחרש יכול לייבם הוא דוקא לדידן דלא קיי"ל כאבא שאול אבל לאבא שאול דבעינן יבוא עלי' למצוה וחרש לאו בר כוונה ומעבד מצוה נינהו והנוב"י פלפל בדבריו ע"ש: במה בשעה"מ פ"ו מיבום הביא ספיקת הפר"ד בכ"ג שנפלה לו אלמנה מן הנשואין דמה"ת אינו מייבם דל"א עשה ודחי לל"ת ועשה אם עבר ובא עלי' אם חייב כרת כיון דמה"ת אינה עולה ליבום הו"ל אשת אח שלא במקום מצוה א"ד כיון דרבה אותה הכתוב לחליצה אפשר דפקע ממנה איסור אשת את וכ' השעה"מ דכ"ז לדידן אבל לר"ע דס"ל חיי"ל לאו בני חליצה ויבום נינהו לכ"ע קאי עלה בכרת ע"ש: יבם בקדושין די"ג ע"כ ס"ל לר' שישא ברי' דר' אידי דיבם מקרי אחר ור' אשי ס"ל דיבם לא מקרי אחר ובקרבן נתנאל ריש קדושין דר' הונא ס"ל דיבם לא מקרי אחר: יבם בכתובות דנ"ח פירש"י דהיבם אין מאכיל בתרומה אפי' חם עשאה כולן בחיי הבעל לא אכלה משמת דקנין כספו פקע דדרשא דק"כ ולא קנין אחיו הוי דרשה גמורה ולא אסמכתא אכל ר"ת פי' דאסמכתא בעלמא היא ובמהר"ם ברבי כתובות דמ"ח דלהלכתא דהלכה בעולא מוכח דמדאור' לא אכלה כשי' רש"י אבל סתם ירושלמי הוא ר' יוחנן ור"י