ילקוט הרועים עג

ה"ה דפטור לר"ג מדמי שעורין ע"ש: טענה בחו"מ ס' פ' בהג"ה ובש"ך ובתומים מחלוקת מהר"ם ומהרי"ו דמהר"ם ס"ל אפי' דאין אדם טוען וחוזר וטוען אבל אם שותק בתחילה על טענת חבירו יכול לחזור ולטעון ומהרי"ו כתב דאין אדם יכול לטעון טענה שלא טענה כבר דהואיל ולא טענה תחילה הוי כאלו הודה וכ' בתומים דתליא בפלוגתא דאמוראי בב"מ דל"א דר"י אמר רב הלה שותק דשתיקה דהכא לאו כהודאה ור"מ אמר רב הלה צווח אבל שותק כהודאה ע"ש: טענו בספק עפ"י עד נחלקו הפוסקים אי חייב שבועה ובמחנה לוי ובס' עמק ברכה דתלי' בפלוגתא דלמ"ד דל"ל מחוייב שבועה וא"ו לשבע משלם ס"ל בטענו בספק עפ"י עד פטור דיש לו מיגו דאינו יודע כיון דגם חבירו טוענו בספק משא"כ למ"ד מחויב שבועה ואיל"מ ל"ל מיגו דא"י דיצטרך לשלם וגם תלי' בפלוגתא אי אמרינן מיגו לאפטורי משבועה ועיין באות מ' וע' מחנה לוי בשבועות ד"מ שכ' ג"כ כנ"ל: טעה בדבר משנה בשער המשפט סי' כ"ה מחדש בדיין שטעה בדבר משנה ושילם הנתבע על פ"ו ואח"כ נודע שטעה בדבר משנה ושילם הנתבע על פיו ואח"כ נודע שטעה בדבר משנה דפטור הנתבע מלהחזירו והו"ל כהאי דכריתות דכ"ד שוה"נ שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה והיא פלוגתא דאמוראי דר"נ ורבינא בב"מ פליגי אר"כ א"ר יוחנן בכריתות כ"ד ע"ש: טענו חטין והודה לו בשעורים דפטור שי' רש"י דהטעם דפטור אף מן השעורין מטעם מחילה ואף אם יש עדים על השעורין פטור אולם שי' הרמ"ה דאינו פטור מדמי שעורין אלא באם טען משטה אני בך אבל אם יש עדים על שעורין חויב ובמהר"ם ברבי כתובות דק"ח דסוגי' דשבועות סובר כשי' רש"י דטעמא משום מחילה אבל הסוגיא דכתובות ס"ל כשי' הרמ"ה ולמ"ד פלגא נזקא קנסא מוכח שי' הרמ"ה ולמ"ד פלגא נזקא ממונא אמרינן שי' רש"י ע"ש: טעימה שי' הריב"ש סו' רפ"ח דטעימה באיסורין ל"ה כ"א איסור דרבנן ובשו"ת כתב סופר יו"ד סי' נ"ז כ' דתלי' בפלוגתא דלמ"ד חצי שיעור אסור מה"ת טעימה באיסורין אסור מדרבנן ולמ"ד ח"ש אסור מדרבנן טעימה באיסורין אפי' מדרבנן מותר: טעם קלוש הפלתי בסי' צ"ב כ' אע"ג דמב"מ לא בטל לר' יהודא מ"מ כשלא הוי רק טעם קלוש הו"ל מין באינו מינו ובשו"ת חסד לאברהם יו"ד סי' ל"ח דז"נ לאביי דאזיל בתר טעמא אבל לרבא דס"ל בתר שמא אזלינן אף דלא שוין בטעמא אף טעם קלוש הו"ל מב"מ. טעם כעיקר שי' הר"י בתוס' ע"ז דס"ט דאין לוקין אטע"כ דילפינן מגיעולי מדין ול"ה רק בעשה ובמהר"ם ברבי ח"ב דר' יוחנן לא ס"ל כס' הר"י מאורלייניש ע"ש בה' שיטות ובבית אל ד"פ ע"ב ח"ב כ' דלר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת ס"ל כס' הר"י הנ"ל דל"ה רק בעשה משא"כ לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ע"כ אהדרא קרא ללאו גמור ולוקין אטכ"ע ובדף פ"ב כ' דלרב לוקין אטעם כעיקר ולשמואל אין לוקין אטעם כעיקר ובדף ע"ט כתב דרב ור' אשי ס"ל טע"כ לאו דאורייתא וכ"כ בפני ארי' דרב ס"ל טע"כ ל"ד ובברוך טעם פ"ד מדין עדל"ת דר' אשי ס"ל טע"כ דאורייתא ורבינא ס"ל טע"כ לאו דאוריי' ובס' שו"ת תשואות חן דלר"י דס"ל ח"ש השר מה"ת ס"ל דטע"כ אסור ואין לוקין ור"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ס"ל כשי' הר"ת דטע"כ לוקין עליו ובמנחת עני חולין דף ק"ח דלר' יוחנן דס"ל דהחיוב בהנאת גרון ס"ל כשי' הר"ת דטע"כ דהוא דאורייתא במבשא"מ נהפך ההיתר להיות כולו איסור ולוקין עליו בכזית אבל לר"ל דס"ל דהחיוב בהנאת מעיו גם הר"ת מודה שאין חיוב מלקות בטע"כ עבור טעם האיסור זולת ביש כזית בכדא"פ ע"ש ועיין באות א' בפלוגתת ר"י ור"ל ע"ש: טענו חיטין ושעורין והודה לו בא' מהן דפלוגתא דאמוראי במס' שבועות ד"מ וכתב בחות יאיר לבעל אור חדש דקל"ג דפלוגתייהו תליא בזה דמאן דפוטר סובר דדרשינן בכלל ופרט ומאן דמחייב דריש ריבויא ומיעוטא ע"ש: טע"כ שי' הר"ת בתו' דטע"כ דאוריי' אף שא"ב כזית מן האיסור בכדא"פ מ"מ כיון שטעם איסור נרגש בהיתר נהפך היתר להיות איסור ולהר"ח בעינן דוקא בשיהי' כזית בכדא"פ מן האיסור ע"ש ובס' בנין שלמה כ' דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל סובר כהר"ח ור' יוחנן סובר כשי' הר"ח דאם אין מאיסור כזית בכדא"פ פטור ובברוך טעם פ"א מדין עדל"ת דפלוגתת ר"ת והר"ח הוא פלוגתא בירושלמי פ"ו דנזיר דר' אבהו בשם ר' יוחנן ס"ל דל"א בטע"כ נהפך ההיתר להיות איסור ולא ילפינן מבב"ח וס"ל דבב"ח חידוש ור' חייא בר יוסף ס"ל דילפינן מבב"ח דטע"כ ההיתר נהפך לאיסור ולוקה על כל כזית שבו ור' מרי סובר כהר"ח ולאביי דיליף טע"כ מבב"ח ס"ל שנהפך ההיתר להיות איסור ועיין אות ח' בדין חו"נ: טריפה שי' הרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ובספק טריפה אי מותר מה"ת כתב בלב ארי' חולין די"א דתליא בפלוגתא דלמ"ד טריפה אינה חי' ומפיק לה מזאת החי' חי' אכול שאינה חי' לא תאכל והוי לי' מפורש בתורה אז ספק מה"ת לחומרא משא"כ למ"ד טריפה חי' לדידי' ספק מותר מה"ת ע"ש: טריפה בב"ש אחרון ה' עדות דהא דטריפה פסול להעיד בדיני ממונות תליא בפלוגתא דלמ"ד דס"ל דחזקה שלא נתבררה בשעתה הוי חזקה ס"ל דטריפה פסול להעיד בד"מ ומאן דס"ל דל"מ חזקה שלא נתבררה בשעתה ע"כ ס"ל דטריפה כשר להעיד בד"מ דאל"כ איך יכולים העדים לחייב ממון ניחוש דלמא טרפה הוא ואין הולכין בממון אחר רוב ותליא בפלוגתא אי הולכין אחר רוב בממון ועיין אות א' אהב"מ את"ר ובאות ח' חזקה של"נ בשעתה: טריפה שי' ר"ת בגיטין ובחולין דיש חילוק בין טריפות דאדם לבהמה דיש טריפות שטריפה בבהמה ובאדם ל"ה טריפה ובמנחת אהרן לארוך מש"ך ה' טריפות דתליא בפלוגתא מתנאי בין ר' יוסי בר' יהודא לרבנן בחולין מ"ג דר"י בר"י ס"ל דיש חילוק בין טריפות דאדם לבהמה כשי' הר"ת ורבנן ס"ל דאין חילוק ובשו"ת כתב סופר יו"ד סי' כ"ב דלמ"ד טריפה אינה חי' אין חילוק בין אדם לבהמה אבל למ"ד טריפה חי' ואפ"ה כ' התוס' בע"ז ד"ה דמ"מ מתנוונה והולכת עד שמתם בזה מועיל מזל לאדם שישאר חי וקים: טריפה בתומים סי' ז' דר' עקיבא ור' טרפין ס"ל טריפה חי' ובב"ש אחרון סי' ט"ז דרבה בר שילא ס"ל טריפה אינה חי' ובאור חדש פסחים בסוגיא דחזקי' דר' יהודה ס"ל טריפה חיה ולא כמו שמשמע מד' התוס' דס"ל טא"ח ע"ש: טריפה שי' הרשב"א והביאו הפמ"ג יו"ד סי' נ"ז אע"ג דטריפה אינה חיה מ"מ טריפה שנולד מהבטן יכולה לחיות ובשו"ת נאות דשא סי' י"ד דפליגי בזה בנדה דכ"ג דקאמר הש"ס דפליגי בטריפה חיה וכ' דפליגי בזה דלמ"ד טריפה חיה היינו דס"ל כשי' הרשב"א דטריפה שנולד מבטן יכול לחיות ומ"ד טא"ח ס"ל דאף שנולד מבטן טא"ח ופליגי בס' הרשב"א ושמואל ס"ל טריפה שנולד מבטן יכול לחיות אבל בכ"מ ס"ל טא"ח: טריפה שי' המהרש"ל אע"ג דטריפה אינה חי' דוקא ע"פ הרוב אבל מיעוט יש שיכולין לחיות ובשער נפתלי כתב דתליא בפלוגתא בבכורות ד"ג דלרבא דאמר דבר שעושה אותה טריפה ס"ל דטריפה אינה חי' אפילו מיעוט א"י לחיות ור' חסדא סובר דמיעוט יכולין לחיות וצ"ל דבר שעושה נבילה ובשו"ת מהרא"י דה"ה מה דאמרינן טריפה אינה מוליד דוקא ע"פ הרוב אבל מיעוט מולידין לשי' מהרש"ל: טריפה בשער המלך נסתפק הא דקי"ל דטריפה אינה מוליד אם גם זכר טריפה אינו מוליד ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סימן כ"ב דלרבינא טריפה זכר אינו מוליד ג"כ אבל לדידן אמרינן דזכר טריפה מוליד ור"א בר אידי בגיטין מ"ג ס"ל כרבינא דזכר טריפה אינו מוליד ורבא ס"ל ג"כ דזכר טריפה אינו מוליד וע"ש עוד דרבא י"ל דס"ל דזכר טריפה מוליד. טריפה בשו"ת חתם סופר סימן נ"ב ביו"ד דרבא לנפשיה ס"ל טריפה אינה חיה ור' חסדא ס"ל עריפה חי' אך אליבא דר' יהודא פליגי בהיפוך רבא אליבא דר' יהודה ס"ל טריפה חי' ור' יהודא ס"ל דר"י סובר טריפה א"ח: