ילקוט הרועים עב

דמה"ת מותר להשתמש קודם טבילה ורק מררבנן אסור להשתמש קודם טבילה ובדיעבד מותר אבל למ"ד נוטלפ"ג אסור י"ל דמה"ת אסור להשתמש קודם טבולה ואם שימש קודם טבילה אסור מה"ת: טביחה ומכירה הטור חו"מ סי' ש"נ כ' עשה שליח לשחוט בשבת והשליח שחט בשבת חייב המשלח ותמה המל"מ פ"ג מגניבה דנראה דאינו חייב בטביחה ע"י שליח כ"א היכא שלא נצטרף עמה איסור אחר בשליחות זה היינו שלא עשאו שליח כ"א לטביחה אבל היכא דעשאו שליח שישחט בשבת דמלבד איסור טביחה איכא איסור שבת ולגבי איסור שבת אשלד"ע ה"נ לענין הטביחה לא נעשה השליחות ובעטרת חכמים כתובות ל"ד דתליא בזה דלמ"ד בקדושין דמ"ב דיליף מוטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר אמרינן כהמל"מ דאם נתערב איסור שבת לבד איסור טביחה אמרינן אשלד"ע ובטיל כל השליחות אבל למ"ד דיליף מאו לרבות כו' שפיר י"ל אף כשנתערב איסור אחר אמרינן לענין טביחה ישלד"ע וחייב המשלח אע"ג שיש איסור אחר לבד הטביחה ור' מאיר ורבנן פליגי בזה דר' מאיר ס"ל דאף אם נתערב איסור אחר אפ"ה חייב המשלח על הטביחה כשי' הטור משא"כ לרבנן אמרינן אשלד"ע ובטיל כל השליחות ע"ש: טבילת כלים בתוס' פסחים ד"ע ע"א הק' במה דמשני כגון שחל בשבת דאיך יכול לטבול בשבת דהא קיי"ל לא טובלין ולא מזין בשבת ע"ש ובמחה לוי דקדק דל"ל להתוס' לומר ולהקשות מולא מזין מ"ב כאן מהזאה ונ"ל דד' התוס' פשוטים דבס' זרע ברוך הק' מה הק' התוס' דאין טובלין בשבת דלמא לא העמידו כאן דבריהם במקום פסח דהוא בכרת ע"ש שהניח בצ"ע ועיין פנ"י סוכה דל"ג אך לפמ"ש במחנה לוי בשם הכ"מ דהכא צריך נמי הזאה ע"ש א"כ שפיר הק' התוס' דל"ל דלא העמידו דבריהם כאן במקום פסח הא מבואר לקמן בפסחים דצ"ב דבהזאה העמידו דבריהם במקום פסח ושפיר הק' התוס' ולפי"ז בדקדוק נקטו התוס' מואין עזין דעיקר הקו' מהזאה: טהרת נגעים הרמב"ם פ"ט מצרעת אע"פ שהכל רואין הנגעים הטומאה וטהרם תלוין בכהן ואפי' הי' קטן או שוטה ע"כ ובס' צלותא דאברהם מס' יבמות דד"ז דקטן תלי' בפלוגתא דר"מ ורבנן בסנהדרין ובנדה ד"נ דר"מ דמקיש ריבים לנגעים ונגעים לריבים וכיון דקטן פסול לדין ה"ה דקטן פסול לטהרת נגעים משא"כ לחכמים דלא מקשי קטן כשר לנגעים: טומאה ברש"י ביצה ד"י דסוף טומאה לצאת היא מדרבנן וברש"י ביצה דל"ח כ' דהוא הללממ"ס ובס' שמחת יו"ט להגאון מפלאצק דד"ז תלי' בפלוגתא דרבא ס"ל דהוא רק מדרבנן ור' אושעי' ס"ל דהוא הלממ"ס ע"ש ועיין בפנ"י ביצה ד"י ע"ש: טומאה דחוי' התוס' יומא ד"ז כ' דלמ"ד טומאה הותרה בציבור מה"ת אף בקרבן יחיד כגון אילו של אהרן והיכא דדחי טומאה הו"ל הותרה ונ"צ למהדר אטהרה רק מדרבנן צריך לאהדורי אטהורים בקרבן יחיד ובשו"ת עטרת צבי דזה תלי' בפלוגתא דר' יהודא ור"ש ביומא דנ"א ולר' יהודא מוכח דבקרבן יחיד מהדרינן אטהורים אף מה"ת משא"כ בק"צ ל"צ לאהדורי אטהורים ע"ש ובחי' הג' ר' דוד דייטש ז"ל בחגיגה הוכיח דר' עקיבא ס"ל טומאה דחוי' בציבור תי' קו' התוס' יומא דף י"ד ד"ה דלא כר"ע ע"ש: טומאה בתוס' שבועות י"ז ד"ה נזיר הביאו מכ"ד דשמחות דהיא מחלוקת ר"ע ור"ט הי' עומד וקובר מתו כו' פירוש כו' נטמא באותו יום ר"ט מחייב ור"ע פוטר ובמעין החכמה דקכ"ג דרבה ס"ל כר"ע דדוקא בתוס' ימים הוא דחייב משא"כ באותו יום ורב יוסף ס"ל כר"ט דאם פירוש חייב אפי' נטמא בו ביום: טומאה בחיבורין בע"ז דל"ז אמר מר זוטרא משמי' דר"נ דטומאת חיבורין דאורייתא ובמל"מ פ"ה מט"מ דהרמב"ם פסק טומאה בחיבורין ל"ד ומנזיר פ' ג' מינים מוכח דסתמא דתלמודא דטומאה בחיבורין ל"ד ובמרגנית' טבא דר' יוחנן ור' ינאי ס"ל טומאה בחיבורין ל"ד ורב ס"ל כוותייהו ור' אילא ס"ל טומאה בחיבורין דאורייתא ור' נחמן ג"כ ס"ל טומאה בחיבורין דאורייתא טומאת אוכלין המל"מ פ"ד מה' ט"א אם הי' פחות מכזית בשעת קבלת טומאה ונתנו למשקה ונתפח על כזית ה"ה אומר טומאתני וטמאתיו דפחות מכביצה אין מקבל טומאה ואחר שנתפח על כביצה נטמא ומטמא המשקין וה"ה אם נגע בחצי ביצה ולא נטמאת וחזר ונגע הטמא בחצי ביצה אחרת ונצטרפו שניהם וי"ב כביצה טמא הביצה אף שבעת קבלת הטומאה ל"ה כביצה בכל אחד ובישועות יעקב או"ח סי' קנ"ח דתליא בפלוגתא דרב ור' יוחנן בחולין ק"כ דלר' יוחנן דס"ל יש יד לפחות מכזית ס"ל כס' המל"מ הנ"ל אבל לרב דס"ל אין יד לפחות מכזית לא ס"ל כס' המל"מ אפי' נתפח על כביצה או נצטרפו ב' חצאי זיתים כיון דבשעת קבלת טומאה ל"ה כביצה לא נטמאו גם אח"כ ע"ש טומאת משא דקיי"ל דלא בטילה בבכורות דכ"ג והתוס' כ' דל"ה רק מדרבנן ובס' צרור החיים שער התערובת דזה רק למ"ד טע"כ דאורייתא אבל למ"ד טע"כ לאו דאור' י"ל באמת דטומאת משא מה"ת ע"ש: טומאת מת בפנ"י חולין ד"ב דרבה בר עולא ס"ל דטומאת מת הותרה בציבור וס"ל כלישנא פ"ק דיומא דאפילו איכא טמאין וטהורין בהאי בית אב טמאין נמי עבדי: טומאה בטור יו"ד סי' שע"ג בשם הרמב"ם אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים דלא לטמי להו בידים ושי' הטור שצריך להפרישן ותמה הב"י הא הטור פסק כמ"ד קטן או"נ אין ב"ד מצוון להפרישו ולדידי' מוקמינן ביבמות קי"ד דלא ליטמי להו בידים ובמשנת דר' עקיבא פסחים הוכוח דהש"ס ביבמות אזיל אליבא דר' יוחנן דס"ל לא יאכל איה"נ משמע כר' אבוהו אבל הטור פסק כחזקיה ולדידיה עכצ"ל דאמור ואמרת הוא להפרישן ע"ש: טומאה שי' רש"י ברכות די"ט דכהן ונזיר שהותרו לטמא למ"מ הוא דמעיקרא כשנתנה התורה ל"ת דטומאה לא על מ"מ נכתוב מתחילה ובתוס' כ' דל"ה רק בתורת דחוי' כשאר עדל"ת ובברוך טעם פ"ו מדין עדל"ת דתלי' בפלוגתא דתנאי דלמ"ד לה יטמא מצוה י"ל דהוי ככל דחיות עשה לל"ת אבל למ"ד דלה יטמא רשות בודאי צ"ל כשי' רש"י דמעיקרא כשניתן ל"ת דטומאה לא על מ"מ נכתוב והוי הותרה כמו דלא נכתוב על קרובים דטומאת קרובים ומ"מ בחד גוונא מוקמינן להו ועיין אות ל': טומאת קרובים פלוגתא דר"ע ור' יהושע אי טומאת קרובים מצוה ובס' עמק ברכה למס' ברכות דאזלו לשיטתם ותליא בזה לר"ע דל"ל איסור כולל לכך ס"ל ומוכרח דטומאת קרובים מצוה אבל לר' יהושע דס"ל איסור כולל שפיר ס"ל דטומאת קרובים רשות ע"ש בטעמו: טובת הנאה בש"ך סי' ש"נ דהלכה דט"ה אינו ממון כעולא וכר' אשי ורבא ג"כ ס"ל ט"ה אינו ממון (ובטעה"מ פ"ה מאישות דכמה פוסקים ס"ל דרבא ס"ל ט"ה ממון ועולא ג"כ ס"ל ט"ה אינו ממון ובר"ן פסחים דמ"ו ובתוי"ט הוכיחו דבן בתירא ס"ל טוה"נ ממון (ובמהר"ם ברבי כ' דאין הכרח וי"ל שס"ל ט"ה אינו ממון) ולר' חסדא דל"ל הואיל פליגי ר' אליעזר ור"י בפסחים מ"ו דר"י ס"ל טוה"נ אינו ממון ור"א ס"ל טוה"נ ממון: טמא ביבמות פ' הערל ס"ל לר' בנאי דערל מקבל הזאה והתו' הקשו תי"ל מק"ו דטמא דמקבל הזאה וכ' בעל אור חדש עה"ת דפלוגתא דתנאי ור' בנאי ס"ל טמא אין מקבל הזאה ע"ש: טענו חיטין והודה לו בשעורין דר' גמליאל מחייב והתוס' כתב בב"מ דלר"ג חייב בדמי שעורין ובב"ק כ' דפטור מדמי שעורין רק דחייב שבועה וכתב בס' בית הלוי בב"ק דתלי' בפלוגתא דלמ"ד ט"ח ושעורין והודה לו באחד מהן דחייב ה"ה דחייב לר"ג בשעורין בתשלומין בטענו חיטין והודה בשעורין משא"כ למ"ד ט"ח ושעורין והודה לו בא' מהן דפטור