ילקוט הרועים עא

חמץ בקרא דטרם יחמץ פליגי רש"י והרמב"ן דרש"י ס"ל דבמצרים לא הוזהרו על בל יראה וכ' הרא"ם הטעם הטעם כיון של"ה חימוצו אלא יום אחד ורמב"ן חולק ובח"ס בסוגיא דשלך א"א רואה דלריוה"ג מוכח כשי' רש"י ואמנם לר' יהודא דס"ל חמץ לאח"ז אסור ומשמע לדידי' דנוהג חימוצו כל ז' אפי' רש"י מידה דלר"י נוהג ב"י במצרים: חמץ הנה אי יש קנין לישראל בחמץ בפסח כ' בח"ס הנ"ל דתליא בפלוגתא דר"י ור"ש דלר"ש דחמץ לאח"ז מותר יש לו קנין בחמץ משא"כ לר"י דאוסר אח"ז א"ל קנין בחמץ. והנה בפסחים ד"ז דפריך הש"ס לר"א דס"ל דחמץ א"ב מהי' יושב בביהמ"ד כי' וקתני מבטל בלבו והקשיתי דלמא מיירי בנוקשה דעובר בב"י ואפי"ה מותר בהנאה כמ"ש התוס' דכ"ג ינ"ל דא"נ דנוקשה מותר בהנאה ע"כ דא"ע בב"י דהמפי' הקשו מדוע חמץ א"ב ש"א הרי היא ברשותו להניח שלכד"א וראיתי בזכותא דאברהם שכ' דא"א לומר דיעבור בב"י מדיוכל להנות שלכד"א כיון דבשלפד"א גופי' א"ע בב"י. והנה בפנ"י כ' דשי' רש"י דעובר בב"י בנוקשה דרק לאכילה צ"ק דקס"ד דהי"ל שלכד"א אבל לגבי ב"ו שפיר עובר וכ' בגיו"ו דלמ"ד נוקשה דאורייתא ע"כ דשלכד"א אסור בחמץ ולפי"ז א"נ דס"ל לר"א דנוקשה מותר בהנאה וה"ה שלכד"א א"כ מדוע ל"י חמץ ברשותו להנות שלכד"א ועכצ"ל דס"ל לר"א דא"ע בב"י בשלכד"א ולפי"ז רש"י דס"ל דעובר בב"י בנוקשה ע"כ דס"ל דאסובה"נ והתוס' דכ' דנוקשה מותר בהנאה לשי' דא"ע בב"י בנוקשה ולפי"ז א"ש ג"כ מה שק"ל דלמא מיירי בח"ש א"נ דעובר בב"י ואפי"ה חיש מותר בהנאה להפמ"ג בפתיחה לבב"ח ולפי"ז איש דא"נ דח"ש מותר בהנאה והי"ל ברשותו להנות ח"ש ע"כ דא"ע בח"ש בב"י: חמץ בפ"ג דפסחים מצרכינן קרא דנשים מוזהרות בב"ת חמץ ובשלמי נדבה הקשה דל"ל קרא תי"ל מדצריך קרא בחולין דק"כ נפש בחלב לשותה ולא ילפינן מחמץ דשאני חלב דהותר מכללו וא"נ דאשה אינה בב"ת חמץ א"כ גם חמץ הותר מכללו ונ"ל דבאמת קשה דאמאי ל"א הש"ס דא"א ליליף חלב מחמץ דשאני חמץ שהחמירה בו התורה ועובר בב"י משא"כ חלב אך י"ל לשי' מהרי"ט הובא באו"ח קדושין דל"ד דאשה אינה עוברת בבל יראה כיון דפטורות מעשה דתשביתו ע"ש א"כ שפיר יש ליליף מחמץ לשותה כיון דגם אשה חייבת שותה בחמץ אע"ג דא"ע בב"י כלל ולפי"ז א"נ דאשה פטורה לגמרי מחמץ שיב א"א ליליף בחלב שותה מחמץ דשי"ל דמה לחמץ שעובר בב"י: חמץ בשע"ת ח"ג כלל ב' דרבא ס"ל דחמץ מקרי איסורא בלע הואיל ושמו עליו: חנוכה בשלום ירושלים סוכה ד"ז דלמ"ד בירושלמי דמברך על מצות זקינים סובר הנחה עושה מצוה ואנו דמברכין להדליק משום דהדלקה ע"מ: חצי שיעור בח"ס בסוגיא בעגל שנתפח דגם לר"ל דח"ש מותר מה"ת בכ"ז מודה דלר"א דדריש כל ח"ש אסור ובמנחת פני יומא דהגם דר"ל ל"ל הסברא דחל"א אבל אם נתייבש כזית ונצטמק לח"ש באופן שאם ישרהו יתפח על כשיעור וחזי מעצמו להיות שיעור שלם מודה ר"ל דח"ש אסור מה"ת. ובשו"ת הרים יו"ד סי' י"ט דח"ש דאסור מטעם חל"א היא מטעם דאמרינן הואיל לחומרא אי יצטרף לכזית ולפי"ד היכא דעובר מטעם הואיל כמו בחמץ בכ"ז בח"ש אפי' א"נ דעובר בב"י בח"ש תו ל"א הואיל ד"ב הואיל ל"א וכן במה דל"מ ביטול לחמץ ידוע דכ' המפו' דהיא מטעם הואיל א"ב זכי שוב בח"ש שפיר מהני ביטול דהי"ל ב' הואיל: חרש ברש"י גיטין דכ"ג דחרש ממועט מאיש ובירושלמי פ"א דקדושין מבואר דחרש מקרי איש ובבית יצחק א"ע סי' י' דתליא בפלוגתא דר"י ור"י בסוטה דכ"ד דלר' יאשי' חרש בכלל איש ולר' יונתן ל"ה בכלל איש וע"כ כמו דקיי"ל פרט לאשת קטן ה"ה פרט לאשת חרש: חדש בתוס' מנחות דס"ח דמנ"ל לר"י ור"ל דאיכא תנא דפליג על ר' והודא וס"ל דאף בשעת העומר האיר המזרח מתיר ולע"ד פשוט דת"ק דר"י היא ר' שמעון כבכ"מ דבמנחות דס"ו כתיב אחד ז' ימים תאכל מצות וכתיב ששת ימים שש מהחדש ושבעה מהישן ועוד דרשינן בספרי מה שבעי רשות אף שישי רשות ובפנ"י פסחים דכ"ח דר"ש ס"ל דמצות מצה כל שבעה ול"ל הדרש דאף שישי רשות ורק שש מהחדש והנה בתוס' פ' ראה הקשו דל"ל קרא תי"ל מקרא ועצם וקלוי ל"ת עד עצם היום הזה ותי' בקרבן חגיגה דקמ"ל שש מהחדש דכל שש ימיה מהחדש ואף בשעת העומר האיר המזרח מותר הרי מבואר דר"ש ס"ל אף בשעת עומר האיר המזרח מתיר: חמץ בהפלאה פסחים פ"ב אף דס"ל לריוה"ג דחמץ מותר בהנאה מ"מ בשאור מודה דאסור בהנאה: חבר בהפלאה סנהדרין דר' יאשי' בסנהדרין נ"ב ע"כ ס"ל כר"י ב"ר יהודא דחבר א"צ התראה כלל ורבי ס"ל דצריך התראה ור' ישמעל ג"כ ס"ל דחבר צריך התראה: טבל הא דקיי"ל דהנאה של כילוי אסור בטבל אי הוא מה"ת אי רק מדרבנן כ' בצל"ח ברכות דמ"ז דתלי' בפלוגתא דלמ"ד יש אם למקרא איסור הנאה דכילוי בטבל מה"ת ולמ"ד יש אם למסורת איסור הנאה של כילוי בטבל רק מדרבנן וע"ש דבטבל הטבול למעשר עני לבד מותר בהנאה של כילוי לכ"ע והנה אי טבל אסור שלכ"א כ' בישועות יעקב או"ח דתלי' בהנ"ל אי הנאות של כילוי אסור מה"ת בטבל אסור ג"כ שלכ"א דל"ג מהנאה של כילוי אבל אם מה"ת מותר הנאה של כילוי ממילא שלכ"א מותר מה"ת ויעיין בשו"מ מהד"ג דפ' דבטבל אסור שלכ"א כיון דל"כ בי' אכילה וזה רק לחזקי' משא"כ לר' אבוה דלא יאכל איה"נ משמע א"א לכתוב אפילה דאז הוי אסור בהנאה וכ"כ בשאגת ארי' החדשות דבטבל אסור שלכ"א ובאור חדש פסחים דל"ג בד' התוס' דסתרי אהדדי ע"ש כ' דלר' נחמן בר יצחק אסור הנאה של כילוי בין בטבל טמא ובין בטהור משא"כ לדידן מותר הנאה של כילוי בטבל טהור ע"ש: טבל שי' הרשב"א בפסחים דל"ח דלגבי הכהן הוי טבל שלכם כיון דאם יפריש יהי' שלו ובשו"ת ציון סי' ט"ז דתליא בפלוגתא אי מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיא חשוב טבל שלכם משא"כ למ"ד לאו כמי שהורמו דמי ל"ח טבל שלכם אף לגבי כהן ובעטרת חכמים פסחים ד"ז כ' דאם בא לידו הפרשה אמרינן דאגל"מ שהי' לכהן חלק בו משא"כ כשלא בא כלל לידי הפרשה הוי כלא הי' לכהן חלק והוי לכם וכמו דמצינו גבי בע"ח לאביי דאמר למפה"ג ע"ש: טבל אי מותר למכור לנכרי תבואה בעודה טבל כ' בב"ט פ"ג מדין עדל"ת דלמ"ד מתנות שלא הורמו לאו כמו שהורמו דמיא מותר למכור טבל לנכרי משא"כ למ"ד כמו שהורמו דמיין אסור למכור טבל להנכרי להפקיע זכות הכהנים והלוים ע"ש: טבל בס' עדות לישראל במכות נסתפק לר"ש דכ"ש למכות אי חייבין מיתה ביד"ש על כ"ש טבל והנה א"נ דפטור נ"ל דא"ש ד' הרמב"ם דא"י במצה של טבל ותמהו מפסחים דקאמר ה"מ ר"ש הוא דאאחע"א ולהנ"ל א"ש דהתוס' ה"ק ל"ל קרא דא"י במצה של טבל דהוי מצהב"ע ותירץ הש"א דאמרינן עדל"ת אך דהק' הא אין עדל"ת שי"ב מיתה ביד"ש ע"ש. והנה לר"ש דכ"ש למכות ולפמ"ש הב"ט והש"א דלר"ש יוצא במ"ע ג"כ בכל שהו שפיר ל"ה מצהב"ע מצד עדל"ת דבכ"ש ל"ה מיתה ביד"ש כנ"ל משא"כ לדידן דצריך כזית בלא"ה א"י מטעם מצהב"ע ודו"ק: טבל בב"מ דפ"ח ואב"ע כי קאמר ר' ינאי דאין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית היינו בזיתים וענבים דוקא דלאו בני גורן נינהו וברש"י הא דאמר בעלמא אימר דלא טבל כר' אושעי' ל"ל האי תירוצא ועיין פנ"י ברכות דל"א דתמה ע"ז: טבל אי חשיב דשיל"מ כ' בנדרי זריזין פ"ז דתליא בפלוגתא דלמ"ד מתנות שלא הורמו כהורמו דמי' חשיב טבל דשיל"מ משא"כ למ"ד לאו כמו שהורמו דמיא ל"ח טבל דשיל"מ והבריי' דאיתא דטבל הו"ל דשיל"מ הוא לדידן דקי"ל כמו שהורמו דמיין ע"ש: טבל במעין החכמה דצ"ז דלרב דס"ל דזר שאכל תרומה אין בו מיתה וכיון דטבל בגז"ש דחילול חילול מתרומה לא ס"ל מיתה בטבל כלל רק מלקות ע"ש. טבילת כלים במחנה לוי בע"ז דע"ה אי נשתמש בכלים קודם טבילה תליא בפלוגתא למ"ד נוטלפ"ג מותר מוכח