ילקוט הרועים ע

ור"ש אי דרשינן טעמא דקרא דלר"ש דדרש טעמא דקרא הכא דכתיב ושמח את אשתו כו' אתי להוסיף איסור אפי' לסחורה ולר"י דלא דריש טעמא דקרא לא נאסר אלא ביוצא למלחמה אבל לא ביוצא לרצונו לסחורה ע"ש: חמץ נוקשה בישועי אע"ז סי' כ"ח דבמקדש בחמץ נוקשה אי מקודשת חליא בפלוגתא דלמ"ד דחמץ לאח"ז מותר מה"ת רק מטעם קנס ממילא בנוקשה אפי' מדרבנן מותר לאח"ז שפיר הוי נוקשה ממון ומקודשת משא"כ לר"י דס"ל חמץ לאח"ז אסור מה"ת ה"ה דנוקשה מדרבנן אסור לאח"ז וא"מ: חופה בישוע"י אע"ז סי' נ"ה נסתפק אי חופה חשיבא כביאה ממש אע"פ שידענו שלא נבעלה וכ' דפליגי בזה רב ושמואל דרב דס"ל דיש חופה לפסולות ס"ל דחופה הוי כביאה ממש ופוסל מתרומה ולשמואל חופה ל"ה כביאה ושי' הירושלמי דבאלמנה ל"מ חופה הוא רק לשמואל דס"ל דחופה ל"ה כביאה משא"כ לרב חופה קונה באלמנה. חולין בעזרה דשי' רש"י בכריתות ד"ז דמליקת חולין בעזרה אינו אסור כתב בדורש לציון דרוש ד' בהג"ה דזה רק לר"ח דס"ל דת"ק דרבי ס"ל דוקא הקרבה אסור ולא הכנסה אבל לרבא דס"ל דלכ"ע אסור להכניס חולין בעזרה ל"ג מליקה מהכנסת חולין בעזרה ע"ש דעקבי' ס"ל חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ולמ"ד כ"מ דארל"ת אעל"מ אי שחט חולין בעזרה ל"מ השחיטה: חרש בשו"ת שיבת ציון סי' ד' דחרש אי מקרי בר זביחה וקשירה תלי' בפלוגא דר"א ורבא שבת דקצ"ג דלת"ק אינה תרומה כלל ולר"א תרומה חרש לא תצא לחולין ור' המנונא ברי' דרבא גיטין דמ"ה ס"ל כר"א ט"ש בארוכות: חילול ה' בכפות תמרים יומא דפ"ו דרב ור' יוחנן פליגי דרב סובר דליכא חילול ה' אלא כשלמדין ממנו לזלזל בחייבי לאוין כגון גזילה וגניבה אבל אם למידין ממנו לזלזל באיסור עשה אינו חילול ה' ור"י ס"ל דאפילו למידין ממנו לזלזל בעשה מקרי חילול ד' ע"ש וי"ל דתלי' ג"כ אי עשה חמיר מל"ת עיין אות ע' עדל"ת: חזקת כשרות בשערי תורה בסופו הביא בשם הפנ"י דחזקת כשרות הוא מטעם רוב ב"א כשרין ולפי"ז אם יצא בקצת איסור שוב אתרע חזקת כשרות שלו כיון דיצא מכלל רוב אולם הדיעה הב' דחזקת כשרות היא חזקה בתולדה דל"ה נולד בעבירה א"כ גם בכה"ג מוקמינן אחזקתו שלא עבר עבירה זו וכ' דתלי' בפלוגתא דר' מאיר ורבנן דלר"מ דס"ל החשוד לדבר הקל חשוד לדבר החמור בע"כ ס"ל דח"כ הוא רק מטעם דיעה ראשונה ולכך כשחשוד אף לקל שוב יצא מהרוב ורבנן ס"ל כדעת הב' לכך ס"ל החשוד לקל אין נחשד אחמור: חלוקה דלאו בסנהדרין דס"ה ס"ל לר' יוחנן חלוקה דלאו שמי' חלוקה ור"ל סובר חלוקה דמיתה שמי' חלוקה ובמל"מ פי"ח ממעה"ק דר' אבוה ס"ל כר"ל ואביי ס"ל כר' יוחנן ושוב כ' לשי' הרמב"ם ז"ל דר' אבוה ואביי ס"ל כר"ל ולהרמב"ן י"ל דר' אבהו ג"כ ס"ל כר' יוחנן ע"ש שמצדד לכמה פנים: חזקה באות ת' הבאתי דרבנן החמירו דלא לוקמי אחזקה ובשו"ת שמן רוקח סי' י"ח דזה רק למ"ד ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא רק בחזקה מותר מחמרינן מדרבנן גם בחזקה לאסור מדרבנן משא"כ למ"ד ס"ד מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא וכשיש גם חזקה אפי' מדרבנן לא מחמרינן ע"ש ולפ"ז יש ג"כ לחלק באיקבע איסורא או בס' כרת דמה"ת לחומרא בס' אז ל"מ חזקה מדרבנן: חזקה דשי' הרשב"א דברי לי מהני נגד חזקה ובשו"ת שמן רוקח סי' נ"ד דדוקא נגד חזקה אחת אבל נגד ב' חזקות ל"מ ברי לי לדחות ב' חזקות חשוד בחו"מ צ"ב בהג"ה ובש"ך דהא דחשוד שכנגדו נשבע ונוטל דוקא כשל"ה יודע כשעסק עמו שהי' חשוד אבל בלא"ה לא דאל"כ כ"א יעסוק עם החשוד וישבע ויטול ובחמדת שלמה ב"מ ד"ד דדוקא אם מדאורייתא ל"א מחו"ש וא"ו לישבע משלם רק דהוי תקנתא דרבנן דחשוד שכנגדו ישבע ויטול שי"ל בכה"ג שידע שהוא חשוד ל"א דישבע ויטול אבל אם מה"ת אמרינן מחושואיל"מ רק דרבנן תקנו שלא יטול שכנגדו בלא שבועה אף שידע שהוא חשוד אפיה נשבע ונוטל דכל השבועה שכנגדו א"ץ רק מתקנת חכמים ע"ש: חגיגת י"ד בצל"ח פסחים ד"ע בתחילה ר"ל דלהלל הבבלי דפסח דוחה שבת מגז"ש דמועדו ולא ממשמעות חגיגת י"ד אין דוחה שבת משא"כ לתנא דלקמן דע"ז דממשמעות דמועדו ילפינן דדחי שבתשפיר ילפינן חגיגה מפסח ושוב כתב להיפוך דאם ממשמעות דמועדו דוחה שבת חגיגה אין דוחה שבת אבל אי דרשינן מגז"ש גם חגיגה דוחה שבת: חמץ בצל"ח ביצה די"ט דר אלעזר ס"ל כר' שמעון דחמץ לפ"ז מותר ורק אסור משום ע' דתשביתו ובשל גבוה דל"ש הע' ומותר לאכול לחמי תודה כל היום ע"ש: חתיכה נ"נ בשו"ת כתר כהונה יו"ד הביא ד' הירושלמי דרבי ס"ל חנ"נ בכל האיסורין מה"ת ור' יוסי ס"ל דבשאר האיסורים חנ"נ רק מדרבנן ורב ס"ל חנ"נ בכל האיסורין מה"ת ע"ש: חולין שנב"ע בשו"ת ישוע"י סי' ט"ז בהכניס היקדש לעזרה ואח"כ נשאל לחכם והתיר לו אף דנעשה חולין למפרע בכ"ז למ"ד חשב"ע ל"ד אם בשעת הבאה הי' קודש אף דע"י השאלה נעשה חולין למפרע לא גזרו חז"ל משא"כ אם חשב"ע דאורייתא גם בכה"ג אסור ובבית יצחק אע"ז סי' קל"ו דלר' שמעון דס"ל עונשין מה"ד לוקין על חשב"ע: חזקה דשי' הרמ"א ביו"ד סי' נ' דל"א בתר חזקה היכא שיצתה הבהמה מחזקה בחייה ובב"ס חולין דמ"ג דהוא רק מדרבנן ומה"ת גם בכה"ג מוקמינן אחזקה חזקה בשע"ת ח"ג דק"ל במ"ש התוס' כתובות דכ"ג כיון דזרק לה הגט ס' קרוב לה לא מוקמינן אחזקה דפליגי בזה ר' אלעזר ורשב"ל ר"א סובר חזקה דאתרע הוי חזקה מה"ת אבל רשב"ל סובר דחזקה דאתרע ל"ה חזקה אף מה"ת: חוקה דשי' הר"ש פ"ב דמקוואת בספק שאובין אין לאוקמי אחזקת טומאה דאף א"נ דהוי שאובין בכ"ז מה"ת כשר ויצא מחזקה בודאי שוב אין לאוקמי אחזקה אף מדרבנן ובבית יצחק אע"ז סי' כ"ד דתליא בפלוגתא דהר"ש ל"כ רק למ"ד דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אבל למ"ד מחזיקין מא ל"א ה"ה דמחזיקין מאיסור דאורייתא לאי' דרבנן ואביי ורבא ס"ל מחזיקין מאל"א ועמ"ש באות מ': חזקה דרבא בח"ס בסוגיא זו כ' דפליגי רו"ש דרב ס"ל חזקה דרבא דאורייתא ממש הוא אע"ג דתלוי בטבעיות וכל שהביא סימני סריס אמרינן חזקה מה"ת דלולי סריסות הי' מביא סימנים בזמנם ומחייב קרבן ע"ז ושמואל ס"ל חזקה דרבא ל"ד וא"א להביא קרבן אלא מזמן הבאת סימנים ואילך ע"ש: חיבת הקודש בפנ"י פסחים דאפי' דרב ס"ל טומאת משקין לט"ע דרבנן אפי"ה משקין דקדושין מיטמאין מה"ת משום חיה"ק דל"ג מעצים ולבונה ושמואל דס"ל לטמא אחרים דרבנן ואפי"ה ס"ל דבי מדבחיי מטמא ע"כ דס"ל דחיה"ק מהני אפי' למנות למנות בו א' ו"ב והצל"ח העלה דהיכא דבאו הקדושה והטומאה ביחד לכ"ע חיה"ק דאורייתא ובבית יצחק א"ע סי' ק"ב דלפי"ז לאביי דסובר בזבחים נ"ג דר"א ס"ל דנין טומאה קדומה מטומאה שבאותו שעה ה"ה דיליף דבנתקדש מקודם ג"כ חיה"ק דאורייתא ליטמא: היישינן לתקלה בצל"ח פסחים דל"ג דלזמן מרובה לכ"ע חיישינן לתקלה רק בזמן מועט פליגי דרבא חייש לתקלה אפי' בזמן מועט ואביי פליג דל"ח בזמן מועט לתקלה: חליצה ברמב"ם פ"ז מיבום ב"ב יבמות ואחת אסורה על היבם משום שני' אם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה ובאוהל דוד יבמות דהרמב"ם לשיטתו דפסק יש זיקה משא"כ למ"ד אין זיקה חליצה פסולה פוטרת צרתה חליצה מעוברת במשיב נפש פסחים ד"ל ע"ב דאביי ס"ל כר"י בהחולץ דחליצה מעוברת שמי' חליצה ואמרינן אגל"מ: חייבי כריתות שלקו דנפטרו מידי כריתתן בעדות לישראל מכות מחדש דז"ד היכא דכרת ומלקות באין כאחת כגון חמץ ויוהכ"פ אבל באיסור ערוה דהמלקות בא מקודם על קירוב בשר והכרת בא אח"כ אין המלקות פוטר מידי הכרת: