ילקוט הרועים סט

בשו"ת טו"ט ודעת סי' קמ"ב דדוקא בלח בלח אבל ביבש ביבש דהאיסור עומד בפ"ע בכ"מ שהוא אסור ח"ש אף ע"י תערובות: ח"ש התוס' בשבועות כ"ג דשבועה חל אאיסור ח"ש כיון דא"ב מלקות ובמהר"ם ברבי ח"ב בה' שיטות כתב דתלי' בפלוגתא דרב ס"ל דשבועה חל אח"ש ור"ל ס"ל דלא חל השבועה על ח"ש במקום דח"ש אסור מה"ת כגון באה"נ ור' יוחנן ס"ל דשבועה חל אח"ש ובהוכחה ה"ב דר' יוחנן ס"ל דעל ח"ש אין חל השבעוה ואביי ס"ל דעל ח"ש אין חל השבועה ורבא ס"ל דשבועה חל אח"ש ולמ"ד לאיברים עומדת בחולין ק"ג מוכח דעל חיש חל השבועה משא"כ למ"ד לאו לאיברים עומדת ס"ל דעל ח"ש לא חל השבועה ועיין באות ש' ברצה"ש: ח"ש בשערי דעה ה' שבועות אי ח"ש אסור היכא של"ש חל"א כגון ע"י תערובות או בחמץ בסוף הפסח וכדומה תלי' בפלוגתא דלמ"ד כוי ברי' בפ"ע וי"ל דרשא דכל רק לכוי לא אסור ח"ש מריבוי דכל רק משום חזי לאצטרופי ממילא היכא דל"ש חל"א ח"ש מותר אבל למ"ד דכוי ס' הוי ול"צ קרא לכוי רק לח"ש אסור ח"ש אף היכא של"ש חל"א ונ"מ בשלכ"א ג"כ דל"ש חזי לאצטרופי והוי כח"ש כמ"ש המהרש"ל ומהרש"א שבועות דכ"ג והנה בבאר יעקב יו"ד דע"ג ה"ק האיך ילפינן מחלב דח"ש אסור דמה לחלב שכן בכרת (ובאמת כ' המפורשים דמה"ט צריך לטעם חל"א דלא נוכל למילף מחלב לבד ובאמת בחלב גופי' ל"צ לחל"א ואסור ח"ש אף ע"י תערובות וכדומה דל"ש חל"א) ותי' כיון דמכל חלב מרבינן ג"כ כוי וחלב דכוי למ"ד ברי' בפ"ע ל"ה חלב דכוי בכרת ולא בלאו כמ"ש התוס' ישנים דע"ד וכיון דרבוי דח"ש קאי גם אכוי דל"ה בכרת ואפ"ה ח"ש אסור וז"נ למ"ד כוי ברי' בפ"ע אבל למיד כוי ספיקא הוא שוב י"ל דדוקא באיסור כרת אסור ח"ש ע"ש ואף די"ל דמ"מ אסור ח"ש מצד הס' דחזי לאצטרופי ואף במקום של"ה כרת מ"מ נ"מ היכא דל"ש חזי לאצטרופי כנ"ל והנה שי' הריב"ש סי' רפ"ז דאפי' באיסור דרבנן ח"ש אסור דכל דתיקנו רבנן כדאורי' תיקון ובשו"ת יהודא יעלה לפ"מ דמבואר בגיטין דס"ה דבדבר שאין לו עיקר מה"ת ל"א כל דתיקנו רבנן כדאוריתא תיקון א"כ באיסור דרבנן שאין לו עיקר בדאוריי' ח"ש מותר אבל למ"ד שם דאפי' בדל"ל עיקר בדאורי' ג"כ כדאורי' תיקון לעולם אסור ח"ש בדרבנן אף שאין לו עיקר בדאורי': חרב ה"ה כחלל שי' ר"ת בתוס' נזיר דנ"ד דדוקא בכלי מתכות אמרינן חרב היה כחלל ולא בכלי שטף ושי' שאר רבוותא דה"ה בכלי שטף אמרינן חרב ה"ה כחלל ובמרגניתא טבא לס' המצות שורש שני דבזה מחולקים ר' יוחנן בשם ר' ינאי ור' אילא דר' יוחנן ס"ל דאפי' כלי שטף ה"ה כחלל ור' אילא סובר דדוקא כלי מתכות ה"ה כחלל ולא כלי שטף ותלי' בפלוגתא דלמ"ד טומאה בחבורין דאורייתא אמרינן דרק בכלי מתכות ה"ה כחלל ולא כלי שטף ולמ"ד טומאה בחיבורין ל"ד אמרינן דה"ה כלי שטף ה"ה כחלל ור' אילא ס"ל טומאה בחיבורין דאורייתא ור' יוחנן בשם ר' ינאי ס"ל טומאה בחיבורין ל"ד ורב ס"ל כר' ינאי דרק בכלי מתכות חרב ה"ה כחלל ולא בכלי שטף ור' נחמן ס"ל טומאה בחיבורין ה"ה דאורייתא וס"ל כר' אילא ע"ש: חרטה בברוך טעם העלה דלר' אליעזר דס"ל פותחין בנולד לדידי' ל"צ בכ"מ חרטה דמעיקרא ודי לעולם בחרטה דהשתא ע"ש ואני הבאתי סיוע לדבריו מהרא"ש נדרים דס"ד דפריך מ"ט דר"א וז"ל דמסתבר טעמא דרבנן דפתיחות נולד ילה חרטה דמעיקרא עכ"ל אך הקשיתי מגיטין דפ"ג דפריך לר' אליעזר והרי מצינו דזה אוסר וזה מתיר מנדרים ומשני חכם עוקר הנדר מעיקרו ולהנ"ל דל"צ לר"א חרטה דמעיקרא רק חרטה דהשתא ושי' השער המלך ה' שבועות ועיין ישוי"ע או"ח הנ"כ דבחרטה דהשתא אין נעקר הנדר רק מכאן ולהבא א"כ שוב מצינו ז"א וזה מתיר וגם הקשיתי מכתובות דע"ד ע"ב דפריך והתניא הלכה אצל חכם והתירה א"מ כו' ומשני הא ר"א כו' וקשה לוקמי הברייתא כר' אליעזר דס"ל דפותחין בנולד ול"צ חרטה דמעיקרא ונעקר הנדר רק מכאן ולהבא ודמי לרופא ועוד ק"ל לשי' הרמב"ן דנדר ע"ת סגי בחרטה דהשתא לוקמי בכה"ג דנעקר הנדר רק מכאן ולהבא ויש לעיין בנדרים דכ"ג גבי דביתהו דאביי דפריך האיך שרי כה"ג ולהנ"ל דבנדר ע"ת סגי בחרטה דהשתא וחרטה דהשתא ודאי הוי כמ"ש הר"ן ע"ש: חרם בחת"ס או"ח סי' ר"ח בד' ירושלמי סוף ברכות חטא ישראל והלא יהושע גזר אלא הקב"ה הסכים ע"י ומש"ס דילן דל"ח האי דעכן מאותן שהסכים ב"ד שלמעלה לשלמטה תלי' בפלוגתא דר' שולי ורב בסנהדרין ד"מ כו' ורב דרש על שגרם איסורו של יריחו שלא הי' לו לאסור עליהם ביזת יריחו ואס"ד דחרם ליד ורק הכא הקב"ה הסכים א"כ הקב"ה גרם שלא ה"ל להסכים אע"כ החרם הוא דאור' מהאי קרא והלכה כרב: חשוד במהר"ם ברבי כתובות כ"ז דאביי ס"ל כר' אשי בבכורות דסתם ע"ה חשיד על השביעית ורבא ס"ל דע"ה אין חשיד על השביעית: חשוד שכנגדו נשבע ונוטל נסתפק בב"א דכ"ג ע"ב ח"ב אם תפס התובע ולא רצה לשבע אי מפקינן מיני' וכתב דתלי' בזה אם הטעם דתובע נשבע ונוטל הוא תקנתא דחשיד של"י כאו"א מחייב החשיד שבועה ויוציא ממנו ממון י"ל דמ"מ אם תפס לא מפקינן מיני' אבל א"נ דהחשיד פטור מדינא רק חז"ל קנסוהו שישבע התובע ויטול מסתברא דל"מ תפיסה ועיין תוס' ב"מ דף ה' שכנגדו וכתב דפליגי בזה ר"מ ור' יוסי דר"מ ס"ל דמה"ד התובע נוטל בלא שבועה רק מתקנתא דחשיד לכך ס"ל דמהני תפיסה אבל ר' יוסי ס"ל כתי' ב' בתוס' דבחשוד ל"ש משואיל"מ ומה"ד פטור רק חז"ל קנסוהו שהתובע ישבע ס"ל דל"מ תפיסה ובזה תלי' ג"כ פלוגתת הרמב"ם והרמ"ה בחו"מ סי' צ"ב אם הי' השומר חשוד דהרמב"ם ס"ל דבחשוד ל"ש מחשואיל"מ רק מתקנתא נשבע התובע ונוטל והכא שאין כנגדו יכול לשבע פטור והרמ"ה ס"ל דחשוד מדינא חייב רק לתקנת החשיד נשבע התובע והכא דהתובע א"י לשבע הדרן לכללא דמחו"ש ואיל"מ והמפו' כתב דר' אבא דס"ל בשניהם חשודי' דחזרה שבועה למחויב לה ומשלם ס"ל דבחשוד שייך מחושואיל"מ מדינא רק מתקנת החשוד שכנגדו נשבע והכא דשניהם חשודין הדרינן לכללא דמחושואיל"מ ועיין בחי' הרי"מ חו"מ דרבי ס"ל ג"כ דשייך מחושואיל"מ גבי חשוד ושכנגדו דנשבע היא לתקנת החשוד ע"ש: חתיכה הראוי' להתכבד בתו' חולין כ' דלכך נבילה חשוב ראוי להתכבד כיון שראוי' לכבדה לפני נכרים ושוב הק' מבב"ח ותירצו כיון דאם יתבטל יהי' ראוי להתכבד לא בטיל ובכתב סופר יו"ד סי' ס"ג כ' דס' התוס' דחשיב ראוי להתכבד לכשיתבטל הוא רק באיסור הנאה דהוי תרתי לטיבותא דאסורה ג"כ בהנאה אבל בנבילה באופן שעכשיו אין ראוי להתכבד רק לכשיתבטל ל"ח ראוי להתכבד ממילא לר' יהודא דס"ל דאסור ליתן לנכרי מתנת חנם ס"ל דחהר"ל בטל רק באיסור הנאה ל"ב חהר"ל ע"ש בטעמא: חתיכה נעשה נבילה בפלתי סי' צ"ב אי חנ"נ בשאר איסורין היא מה"ת או רק מדרבנן תלי' בפלוגתא דאביי ורבא דאביי דס"ל טעמו ולא ממשו יש למיליף מבב"ח וס"ל דבב"ח לאו חידוש ה"ה דילפינן דחנ"נ בשאר איסורין מבב"ח והוי דאורייתא ולרבא דבב"ח חידוש היא חנ"נ בשאר איסורין ל"ה רק מדרבנן עוד כתב דתלוי' בפלוגתת הר"ת והר"ח דלהר"ח ביש כזית איסור בתערובת יותר מכדא"פ אף דטע"כ דאורייתא אין לוקה לדידי' חנ"נ בשאר איסורים ל"ה רק מדרבנן משא"כ לר"ת דאפילו אכל כזית איסור מתערובות נ"ט זיתים לוקה ס"ל דבכל האיסורים חנ"נ מה"ת ועיין אות ט' דפלוגתא דהר"ת והר"ח תלי' בפלוגתא דאמוראים ובשו"ת תשואות חן סי' כ"ג דלמ"ד טע"כ דאורייתא חנ"נ בכל האיסורים מה"ת ולמ"ד טע"כ ל"ד חנ"נ בכל האיסורים רק מדרבנן: חתן בשו"ת חת"ס א"ע סי' קנ"ה בענין חתן אי מותר לצאת שנה ראשונה לסחורה דתלי' בפלוגתא דר"י