ילקוט הרועים סז

אב"י שפיר עובר בב"י בח"ש ויוצא קצת מצוה בח"ש והו"ל איסורו משום חמץ ושפיר יכולין לאכול מצד עדל"ת ולא ירויח רש"י ז"ל כלל יום א' ושפיר נקט ודו"ק: ולהנ"ל י"ל קו' קו' הצל"ח פסחים דל"ה דמשני ה"מ ר"ש דאאחע"א והק' הצל"ח הא חמץ הו"ל מוסיף דעובר בב"י ולפ"ז א"ש דהתו' הקשו דל"ל קרא דא"י בטבל תי"ל דהו"ל מצהב"ע ותי' הש"א דאמרינן עדל"ת ע"ש אך ק' דל"ה בעדנא דח"ש עובר לר"ש דכ"ש למכות והמצוה לא מקיים רק בכזית (הגם די"ל דלר"ש ל"ש הכא כ"ש למכות דהטעם משום אחשבי' והכא לא אחשבים לח"ש דדעתו אכזית שלם מ"מ אסור מה"ת מכח ח"ש) וצ"ל דגם בח"ש יש מצוה ושפיר הו"ל בעידנא ולפי"ז ש"ק הש"ס דא"י בטבל דל"ה איסורו משום חמץ דאאחע"א ול"ל דהו"ל מוסיף דעובר בבל יראה הא תינח בכזית אבל בח"ש לשי' הח"צ הנ"ל דא"ע בב"י בחצי זית דל"ש אחשבי' ואפילו לר"ש כיון דלא עביד מעשה א"כ בח"ש בטבל ל"ה מצוה כלל דל"ה איסורו משום חמץ כיון דבח"ש א"ע בב"י ול"ה מוסיף כלל ממילא שוב ל"ה בעידנא ושפיר הו"ל מצהב"ע ודו"ק. ועפי"ז י"ל ג"כ הא דל"ה איסור מוסיף מטעם הנאה כקו' הצל"ח לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה לבב"ח דח"ש מותר בהנאה א"כ בח"ש ל"ה מוסיף כלל וממילא הו"ל מצהב"ע כנ"ל דל"ה בעידנא (ואפי' לר"ש דכ"ש למכות מ"מ לפמ"ש המפורשים דטעמו ג"כ משום חזי לאצטרופי ובהנאה ל"ש כדא"פ כד' הפמ"ג הנ"ל ול"ל דא"כ שוב הו"ל בעדנא דאם יצטרף אח"כ בכדא"פ אמרינן עדל"ת כבר סתרו זה המפו' דשייך חל"א ובאופן שלא יוצא ידי מצה כגון במצה עשירה וכדומה ודו"ק: חמץ בשמן רוקח העלה בפסחים אע"ג דריה"ג ס"ל דחמץ בפסח מותר בהנאה אבל בע"פ לכ"ע אסור בהנאה מדכתיב תשביתו ולריה"ג הא דעובר בב"י אינו חידוש כיון דמותר בהנאה אבל בע"פ דאסור בהנאה א"ע בבל יראה לריה"ג ע"ש: חמץ הנה הא דאסור לשרוף חמץ ביו"ט אי גם שארי ביעורים אסור ביו"ט כמו להשליך לכלבים ולהטיל לים תליא בפלוגתא דר"י ורבנן אי אב"ח אלא שריפה דלר"י דס"ל אב"ח אלא שריפה דילפינן מנותר ה"נ ילפינן מנותר שאסור שאר ביעורים משא"כ לרבנן דלא ילפינן מנותר ה"ה דס"ל דשאר ביעורים מותר ולא ילפינן מקדשים ועיין בשו"ת תורת חסד סי' מ"ב: חמין שי' הרמב"ן והר"ן דחמץ מה"ת סני בהוצאה מרשות לרשות ובש"א תמה דא"כ למה צריך פירור וזורה לרוח וב"ס זרעו של אברהם תי' כיון דמדרבנן ל"מ הוצאה מרשותו לכך צריך פירור וזורה לרוח וכ' דתליא בפלוגתא דר"י וחכמים דלחכמים מה"ת סגי בהוצאה מרשותו אבל לר"י דס"ל אב"ח אלא שריפה וצריך כילוי מן העולם מוכח דס"ל דל"מ הוצאה מרשותו ע"ש: חמץ אי מ"ע השבתת חמץ הו"ל לאו הנל"ע כשי' הר"י בתוס' פסחים דכ"ט כתב במעין החכמה ד"מ דתליא בבפלוג' תנאי דלהנך תנאי' בפסחים ד"ה דילפי דחמץ אסור מו' שעות ולמעלה מקרא דאך ביום הראשון דראשון בי"ד משמע ויכול לקיים הע' קודם שיעבור על הלאו והו"ל ל"ת שקדמו ע' ולוקין עליו אבל להנך תנאים דילפי מל"ת הפסח ועדיין חמץ קיים ופשטא דקרא ראשון היינו ט"ו וכן לר' מאיר דס"ל ראשון היינו ט"ו לדידהו שפיר הו"ל להנל"ע: חמץ אי מותר להשליך להשליך לכלבים של הפקר בשיר קרבן להירושלמי רפ"ב דפסחים דמאן דס"ל בפסחים דכ"ח דלהשליך לים ל"ב פירור ס"ל דמותר להשליך לכלבים של הפקר ובאור חדש פסחים פ"ב דרבא ס"ל דלהשליך לים ל"ב פירור ומותר להשליך לכלבים דהפקר ובאות א' איה"נ כתבתי דתליא בפלוגתא דחזקי' ור"א: חמץ בצל"ח פסחים ד"ל דר' ששת ס"ל כראב"י קודם דהדר בי' דילפינן שאור דאכילה משאור דראי' ומותר חמץ של נכרי בהנאה אף בפסח ואולי אף באכילה ודוקא לר"י אבל לר"ש לא ילפינן שאור דאכילה מראי': חמץ אי הו"ל דשיל"מ במהר"ם ברבי ביצה כ"ד כ' דרבא דמשני סוף ביצה דתבלין לטעמא עביד ס"ל דחמץ הו"ל דשיל"מ ור' יוחנן ס"ל דדשיל"מ בטיל כב הרמב"ן אבל לר' אשי דס"ל דסתם מתניתין ס"ל דשיל"מ לא בטיל ע"כ דגם ר' יוחנן ס"ל דשיל"מ לא בטיל וחמץ ל"ה דשיל"מ לר' אשי ולדידיה ל"ה חמץ במשהו ור' פפא ס"ל כרבא דחמץ הו"ל דשיל"מ וס"ל דר' יוחנן סובר דשיל"מ בטיל ור' פפא ס"ל אפי בחוזר לאיסורו לשנה הבאה אפ"ה הוי דשיל"מ ור' אשי ס"ל דבכה"ג ל"ה דשיל"מ עיין ביו"ד סי' ק"ב: חמץ דהוא לב"ש ככותבות כ' בצל"ח פסחים ד"ז דלר"י הא דכותבות לב"ש ל"ה הללמ"ס משא"כ לר"ל י"ל דהללמ"ס הוא הא דס"ל לב"ש דחמץ בכותבות ובירושלמי ביצה פ"א לחד מ"ד דאף באכילה ס"ל לב"ש דצריך ככותבות ובחי' כתבתי די"ל דס"ל דילפינן שאור דאכילה מראי' ע"ש: חמותו בכריתות י"ד ס"ל לר' יוחנן בן נורי הבא על חמותו חייב משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו ורבנן ס"ל דאינו חייב אלא אחת ופליגי דריב"נ ס"ל דשמות מחולקים ורבנן ס"ל דהכתוב עשאו לכולן זימה אחת ובשו"ת אמרי אש סי' ק"ג דר' יוסי ס"ל כריב"נ ות"ק דר' יוסי שם ס"ל כרבנן ע"ש: חמי טבריא בשבת ל"ז פליגי ר' יוסי ורבנן דלרבנן חמי טבריא לאו תולדת האור נינהו ור' יוסי ס"ל חמי טברי' תולדת האור ננהו ובבאר יעקב דנ"ב הוכיח דר' מאיר ס"ל כר' יוסי ומותר להגעיל בחמי טבריא וכ"ה למסקנא א"נ דבשאר איסורים חנ"נ וק' במאי הגעילו לר"מ ע"ש: חנוכה בשאלתות דר' אחאי פ' וישלח פלוגתא דר' אחא ברי' דרבא ור' ירמי' מדפתי ח"א דנר חנוכה בימין וח"א דנר חנוכה בשמאל ובנדרי זרוזין ח"ב בהקדמתו דמ"ד דמניחו בשמאל ס"ל אסור להשתמש לאורו ומ"ד בימין ס"ל דמותר להשתמש לאורו עוד כתב דפליגי דהנה המג"א הביא בשם הב"ח דזמן נ"ח דהוא משתשקע החמה הו"ל סוף שקיעה והיינו צה"כ ודעת הבעל העיטור הובא בישועות יעקב סי' תרע"ב דהוי מבעוד יום וכ' דמ"ד דמניחו בשמאל ס"ל כשי' בעל העיטור דזמנו הוי בעוד יום ומ"ד בימין ס"ל כדעת הב"ח דזמנו בלילה ממש: חצר בשו"ת חתם סופר יו"ד פי' שט"ז דבחצר היכא שעומד בצדו דמהני מטעם יד אם גם בנכרי מהני קנין חצר תליא בפלוגתא בדון מינה ומינה ודון מינה ואוקי באתרה דלמ"ד דון מינה ומינה וכיון דחצר דהוא מטעם יד לא כתיב אלא בגט ונילוף מני' בנין אב בעלמא א"כ אי אמרינן דון מינה ומינה ועכו"ם ל"ש בגט א"כ אין לעכו"ם חצר לא מטעם יד ולא מטעם שליחות דאש"ל לעכו"ם אבל למאן דס"ל דו מינה ואוקי באתרה מהני חצר לנכרי יע"ש: חצר הנה שי' הר"ן נדרים דל"ד דלדידן דקיי' המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו כשם שיכול לקנות לחבר בהגבהה או משיכה שלו כ"כ יכול להקנותו ע"י קנין חצר או בקנין ד"א שלו עיי"ש וביד יוסף ב"מ אות ר' דזה הוא רק למה דפסקינן כר"י דחצר משום ידו איתרבאי וכן ד"א נתנו חכמים תורת חצר אבל לר"ל דס"ל דחצר משום שליחות אתרבאי ע"כ באומר לשליחו זכי לי א"י לזכותו ע"י חצר וד"א שלו דמילי לא מימסרן לשליח ועולא ס"ל כר"ל דחצר משום שליחות אתרבאי ע"ש: חציצה הא דקיי"ל מיעוט המקפיד אין חוצץ שי' רש"י דוקא בשערה אבל בגופה אפילו מיעוט שאין מקפיד ג"כ חוצץ והתוס' בעירובין ד"ד חולקים דאפי' בבשרו נמי אמרינן דמיעוט המקפיד אינו חוצץ ובסדר המשנה להרמב"ם ה' יסוה"ת דדוקא לעולא בקדושין דף כ"ה דס"ל דבית הסתרים א"צ לביאת מים מדכתיב בשרו במים ומסתמא ידע עולא דאיכא תנא החולק על הברייתא וס"ל דיליף דבית הסתרים א"צ לביאת מים מדכתיב וידי' לא שטף דומי' דידיו בגלוי לדידהו נוכל לומר דבבשרו אפי' מיעוט שאין מקפיד עלי' חוצץ אבל להברייתא דיליף מוידי' לא שטף במום ס"ל דאפי' בבשרו בעינן רוב המקפיד כשיטת התוס' ותליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי ע"ש: חצר הנה אי בחצר המשתמרת צ"ל עומד בצדו כתב הגאון רצ"ה חיות ב"ק דמ"ט דתליא בפלוגתא דלמ"ד חצרו משום יד אתרבאי ל"צ להיות עומד בצדו אבל אי משום שליחות