ילקוט הרועים סו

מותר לאח"ז ק' הא מדאור' ל"ה דשיל"מ כלל דיעבור בב"י ול"ל דלא גרע מח"ש דהוי דשיל"מ מה"ת ז"א הא בח"ש א"צ מה"ת לבוא לביטול כלל דהו"ל, ח"ש ע"י תערובת דמותר לגמרי מה"ת דל"ש אחשבי' ועכצ"ל דאזלינן בתר דרבנן ומדרבנן הא ל"ה דשיל"מ כיון דאסור בעינא אחה"פ ורק בתערובות וע"כ צריך לביטול אך י"ל לפמ"ש המפו' הגם דבשאר איסורים אסור מחמת חזי לאצטרופי ואחשבי' כמ"ש הח"צ להרכיב ב' הטעמים מ"מ בחמץ דכתיב לא יאכל וכתב הרמב"ם פ"א מחמץ דאיסור ח"ש אסור אף היכא דל"ש חזי לאצטרופי ואחשבי' ע"ש ולפי"ז בחמץ שוב אסור ח"ש אף ע"י תערובות מחמת דכתיב קרא מיותר לאסור ח"ש ושפיר הוי ח"ש דשיל"מ דצריך להביטול וממילא גם שיעור שלם ג"כ הוי דשיל"מ ולפ"ז א"ש קו' המפו' הנ"ל לפמ"ש הלח"מ ה' חו"מ דבערב פסח דל"כ לא יאכל אין איסור בח"ש בע"פ מלא יאכל ע"ש וממילא מותר ח"ש ע"י תערובות ול"ש מה"ת דשיל"מ בח"ש כלל בע"פ דל"צ להביטול א"כ גם מדרבנן ל"ש דשיל"מ ודו"ק היטב. ועפ"ז י"ל נמי קו' הר"ן הנ"ל הא חמץ אסור לאח"ז ואיך הוי דשיל"מ מ"מ לפמ"ש הצל"ח ריש ביצה דאפילו דחמץ לאחה"פ אסור מ"מ בח"ש לכ"ע מותר לאחה"פ בלא ביטול א"כ ח"ש שפיר הוי דשיל"מ שוב לא גרע שיעור שלם מח"ש ולא חלקו כנ"ל עי"ל קו' הנ"ל מע"פ דלכאורה הקשו האיך הוי דשיל"מ הא אם לא יתבטל יעבור בב"י אך נ"ל לשי' התוס' ריש א"ע דעל נוקשה א"ע בב"י א"כ אם נתערב נוקשה שפיר הוי דשיל"מ וממילא לא חלקו בין נוקשה לחמץ גמור דלא יהי' חמיר נוקשה מחמץ כדרך הנ"ל מח"ש ולפ"ז לפמ"ש הנוב"י מהדו"ק סי' כ"א דבע"פ נוקשה מותר שפיר ל"ה חמץ בע"פ דשיל"מ כלל. עי"ל קו' הנ"ל מע"פ דהנה למדנו מד' הר"ן הנ"ל אע"ג דמדרבנן צריך לביטול אחר הפסח מ"מ כיון דמה"ת לא יצטרך לביטול אחה"פ ובתוך הפסח צריך להביטול חשיב דשיל"מ כנ"ל ולפי"ז י"ל מה שהקשו איך הוי חמץ דשיל"מ הא אם לא יתבטל יעבור בב"י ז"א דלפמ"ש בקובץ לירושלים אע"ג דמדרבנן א"י לבטל לאחה"פ אבל מה"ת יכול לבטל מה"ת החמץ גם לאח"ז איסורו דהו"ל ברשותו מה"ת לענין האפר בין למ"ד דהוי מהנשרפין ובין למ"ד דהוי מהנקברין מה"ת אפרן מותר ע"ש א"כ אם נימא דמותר לאכול בתוך הפסח יהי' צריך להביטול האיסור ול"ל דאפי' אם לא יאכל יצטרך להביטול מה"ת לענין ב"ו ז"א הא מה"ת לא יעבור דמה"ת מועיל ביטול א"כ מה"ת שפיר ל"צ להביטול לענין ב"י אבל לענין אכילה אם יאכל בפסח שפיר יצטרך להביטול וכיון דלענין דאורייתא הוי דשיל"מ שוב לא בטיל אולם הא קיי"ל דלח"י ל"מ ביטול וממ"נ צריך לביטול האיסור מה"ת אך לפמ"ש הפ"י דדוקא לגבי העשה ל"מ ביטול לחמץ ידוע ולפמ"ש בשו"ת נודע ביהודא תנינא דבתוך הפסח אין כאן מ"ע דתשביתו כלל ע"ש ושפיר מהני ביטול בלב ושפיר הוי דשיל"מ ולפי"ז בע"פ דיש כאן מ"ע דתשביתו דל"מ ביטול א"כ בע"כ גם. מה"ת צריך ביטול האיסור לענין ע' דתשביתו שפיר ל"ה דשיל"מ דסו"ס יצטרך מה"ת לביטול האיסור שלא יעבור בע' דתשביתו ודוק ובס' אמרי בינה דאי דשנ"מ דל"ב מטעם מב"מ כשי' הר"נ ל"ה חמץ דשיל"מ משא"כ לשי' רש"י שפיר הו"ל חמץ דשיל"מ ועיין מ"ש לקמן בדין חמץ אי הוי דשיל"מ ובאמת על שי' המל"מ הנ"ל דח"ש מותר בחמץ בע"פ ק"ל מפסחים דט"ו ע"ב מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין ומביא הש"ס ראי' מהפת שעפשה דש"מ דמודה ר"י היכא דלאו בת אכילה וה"ה לפת מעליותא בשבע שעות ולהנ"ל מאי ראי' מפת שעפשה דלא חזי כלל לחמץ בשבע דעכ"פ יכול לאכלה ח"ש מה"ת ומאי דמיון לפת שעפשה: חמץ למ"ד דהוי בשריפה אי האפר מותר כתב בשו"ת גור דתלי' בפלוגתא הנ"ל דלמ"ד דחמץ הו"ל דשיל"מ אזי האפר אסור אף דהוי מהנשרפין ולמ"ד דל"ה דשיל"מ האפר מותר ע"ש חמץ בשו"ת הלק"ט נסתפק במכר בית לחבירו בחזקת שאינו בדוק ונמצא בדוק אי הוי מק"ט כיון דניחא לי' לעשות המצוה בעצמו ע"ש ולדבריו א"ש לנכון קו' התוס' בפסחים ד"י ד"ה על ובדק כיון שבדק ולא מצא מה יעשה אם יצריכוהו לבדוק פעם שנית נמי לא ימצא ולהנ"ל נ"מ בכה"נ שמפר לו בית זה בחזקת שאינו בדוק ובכה"ג אף אם לא ימצא מ"מ ל"ה מק"ט כיון דבאמת הו"ל בחזקת שאינו בדוק ודו"ק: חמץ בס' רמת שמואל פסחים אע"ג דריה"ג ס"ל דחמץ מותר בהנאה מ"מ מודה דביום ראשון ש"פ אסור חמץ בהנאה ע"ש והמקנה סוף פ' הא"מ דאפי' ריה"ג דמתיר חמץ בהנאה דוקא כל זיין אבל אחר הפסח מודה דאסור בהנאה וק"ל מפסחים דכ"ח על המתניתן דחמץ של ישראל שעעה"פ דאסור בהנאה פריך מני מתניתין עיי"ש ולפי"ז לוקמי כריה"ג דחמץ של נכרי מותר בהנאה לאחה"פ דל"נ בה עבירה אבל של ישראל אסור דנעבדו בו עבירה כד' המקנה וצ"ע ובשמן רוקח פסחים כ"ח כ' ג"כ דלריה"ג חמץ אסור בהנאה ביום ראשון ש"פ מה"ת דדריש סמוכין לא יאכל חמץ היום אתם יוצאים שאין חימוצו נוהג בפסח מצרים אלא ביום א' ע"ש: חמץ הפוסקים מחולקים אי חמץ מקרי התירא בלע כמו נותר דנחשב התירא בלע שהי' מותר בשעת בליעה א"ד חמץ כיון דשמו עליו ל"ח התירא בלע ובחוסן ישועות ק"א למס' חולין דר' אשי ס"ל דחמץ מקרי איסורא בלע אבל סתמא דש"ס ושאר אמוראי ס"ל דחמץ מקרי התירא בלע ע"ש: חמץ בצל"ח ביצה ד"א דמחולקים ב"ש ובה דלב"ש חייב חמץ בביעור אף אם נפסל מאכילת כלב ולב"ה אין בביעור או דפליגי בזה דב"ש סובר דשאור כשנפסל חייב מכלב אינו חייב בביעור ולב"ה חייב בביעור ע"ש חמץ בפנ"י חולין ד"ד דהא דאסור לר"י חמץ לאחה"פ אפי' של נכרי היא דווקא לר' אבוה אבל לחזקי' דל"כ לא יאכל בצירי אח"ז רק דאפ"ה אסור בהנאה במה הצד שנעבדה בו עבירה ממילא חמצו של נכרי של"נ בו עבירה מותר אח"ז לר"י ע"ש: חמץ הח"ץ העלה דב"י, א"ע בח"ש וי"ל דתלי' בזה לפמ"ש המפו' דהיכא דל"ש חזי לאצטרופי למלקות ל"ש חזו לאצטרופי ותלי' אי לוקין אלאו דבל יראה ועיין מש"ל באות ב' ועפ"ז ישבתי דברי רש"י במנחות דס"ו שכתב דאם חל יום א' דפסח ביום שני לא משכח"ל לאכול מחדש להצדוקים רק יום א' לבדו ותמהו כולם דהו"ל לרש"י לנקוט רבותא יותר דאם יחול פסח ביום א' לא יאכלו חדש כלל ונ"ל דהנה המקנה העיר אמאי לא יאכלו גם בראשון מהחדש מצד ע' דל"ת וכבר כתבתי בקונטרסים הראשונים דבאמת י"ל להצדוקים דס"ל כר"ש דהחיוב לאכול כל זיין במצה א"כ י"ל לעולם עדל"ת אך דל"ה בעדנא דח"ש אסור מה"ת והמצוה אין מקיים רק בגמר המצוה כמ"ש האחרונים אולם א"כ כפי שנסתפק ברי"ט אלגאזי כמו דגבי איסור ח"ש אסור מה"ת ה"נ גבי מצוה מקיים קצח מצוה בח"ש עדיין ק' דנימא ע' דל"ת ושפי' הו"ל בעדנא כמובן. אולם נ"ל לומר אע"ג דבעלמא מקיום מצוה קצת בח"ש כמו באיסורין מ"מ במצה אין מצוה כאן בחדש כלל בח"ש והוא דבאמת לכאורה א"י מצה כלל בחדש דאין איסורו משום חמץ רק משום חדש וס"ל להצדוקים דאאחע"א אף בכולל ועי"ל דמיירי בזמן שבאו ישראל לארץ דנאסרו כל התבואות ול"ה כולל כלל כמ"ש בב"ט בדין ע' דלית אך י"ל דמ"מ הו"ל חמץ מוסיף דעובר בב"י והו"ל איסור משום חמץ ושפיר יוצא ידי מצה אולם בח"ש שלשי' הח"ץ הנ"ל דא"ע בב"י כלל א"כ בח"ש ל"ה איסורו משום חמץ דאינו חל אאיסור חדש ול"ל דהוי מוסיף ב"י הא בח"ש ל"ה ב"ו כלל אך הטעם כיון דבשיעור שלם ג"כ אין כאן מלקות דהו"ל להנל"ע ולכך בח"ש מותר דל"ש חזי לאצטרופי למלקות ושפיר ל"ה בעדנא כיון דאין יוצא כלל בח"ש דלא חל חמץ על חדש ולפ"ז א"ש ד' רש"י דאם יחול א' דפסח ביום א' נמצא דו' ש"פ בשבת והח"ץ הביא דבשבת שפיר לוקין אב"י ול"ה להנל"ע כשחל ז' ש"פ בשבת ובכה"ג דלוקין