ילקוט הרועים סא

איסור לכתחילה א"כ יכול לערבם ברוב מה"ת ורק מדרבנן אסור ומדרבנן שוב שפיר מותר מטעם לחנכו במצות ע"ש ונ"ל לפי"מ שהעלו החוו"ד והישוע"י בס' צ"ט יו"ד דבאיסור הנאה מה"ת אין לבטל וש"פ הש"ס לס"ד דחושב"ע אסור בהנאה ולפ"מ דמתרץ דחשב"ע ל"ד אע"ג דאיסור אכילה דאור' מ"מ שוב מותר לבטל באי' אכילה מה"ת ול"ק קו' התוס' וא"ל א"כ מה מקשה שם הש"ס בסמוך דהוי נבילה וק' דיוכל לבטל ברוב כיון דנבילה מותר בהנאה ז"א לפמ"ש בפליתי סי' ק"י הגם דחכמים התירו איסור דרבנן במקום מצוה אבל להתיר תרי איסורי דרבנן לא התירו במקום חינוך ע"ש ולפי"ז אחר דמסיק דחשב"ע ל"ד ורק דמדרבנן התירו במקום חינוך ובאמת ע"י ביטול ג"כ מדרבנן אסור דל"מ מדרבנן ביטול כמ"ש הפלתי שם דהוי דבר שדרכו למנות והוי איסור חולין בעזרה דרבנן ואי' נבילה דרבנן ולא התירו במקום חינוך ול"ל בלא"ה הו"ל תרי איסורי דרבנן דביטול לכתחילה אסור מדרבנן י"ל לשי' הפוסקים דל"א אין מבטלין אי' לכתחילה אלא במקום שנהנה אבל מצות לאו להנות נתנו ועיין בקה"י באד"ר אות א' א"כ הכא דהביטול הוא למצוה לחנכו ואמרינן מצות ללה"נ כיון דלענין איסור דרבנן אמרינן מצות ללה"נ ול"ה איסור דרבנן כלל ודוק: חולין שנב"ע באו"ח קדושין מ"ב דריב"ק ס"ל תשב"ע דאור' ובשו"ת מנחה בלולה לבעל מנחת אהרן דשמואל ס"ל חולין שנב"ע דאורייתא: חולין שנשחטו בעזרה כריתות דכ"ו פירש"י ז"ל וז"ל ומשום חולין בעזרה לא אכפת לן דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא ובשעה"מ ה' שחיטה דלא פירש"י ז"ל דבמליקה ל"ש חולין שנב"ע רק לאביי דיליף איסור חולין בעזרה מקרא דוכי ירחק והלכך אית לן למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל לא מליקה אבל לר"מ דס"ל דילפינן במה מצינו מה שלי בשלך אסור וכו' משמע ודאי דמליקה נמי אית בי' משום חולין בעזרה ומשם לשון לימודים כ' דס"ל לרש"י דאף במליקה שייך חושב"ע ושאסור להכניסן בעזרה אבל לאסור בהנאה לא נאסר רק בשחיטה ע"ש חול המועד בט"א חגיגה די"ח דשי' הירושלמי דאיסור מלאכה בחוה"מ אינו אלא מדרבנן וסובר כן ר' אבא בר ממל אבל הש"ס דילן חולק וס"ל שאסור מה"ת ע"ש: חופה בקדושין דט"ז בתוס' דחופה אינה מוציאה מרשות אדון ובפנ"י שם דמבואר בירושלמי דחופה מוציאה את אמה עברי' מרשות אדון לר"ל משא"כ לר' יוחנן וגם לר"ל הוא רק אליבא דרבנן דס"ל לר"ל כמחלוקת לגירושין ה"ה לקדושין כן בחופה לרבנן יכולה למסור עצמה לחופה בע"כ של אב אבל לר' יהודא דאפי' בגירושין אביה ולא היא כ"ש דבחופה דאבי' ולא הוא ושוב כ' דפלוגתא הוא בירושלמי דאמרינן דמודה ר"ל דבנשואין א"א להפסיד לאבי' מעשה ידי' אבל לר' אחא בר יעקב לר"ל ה"ה לנשואין ע"ש: חופה בשע"ה ובטעה"מ ה' חופה האריכו בד' הלח"מ אף א"נ דחופה שא"ר לביאה ל"מ אבל היכי שדעתו לבוא עלי' באיסור חשיב חופה הראוי לביאה דלדידי' הו"ל ראוי לביאה ועיין אות ק' קדשאמ"ל דבחיי"ל חשיב קדושין מסו"ל כיון דרוצה לעבור על האיסור ובחי' הרי"ם אע"ז סי' ס"ו דבזה פליגי רב ושמואל דרב דס"ל יש חופה לפסולות ס"ל כסברא זו דמצד האיסור ל"ח אינה ראוי כיון שרוצה לעבור על האיסור ושמואל ס"ל דמ"מ חשיב חופה שאינה ראוי לביאה מצד האיסור: חופה שי' הרמב"ם דחופה היינו יחוד ובטעה"מ בכבוד חופה סעיף ט' דתליא בפלוגתא דרב ושמואל כתובות מ"ח ע"ב דרב ס"ל דחופה לאו היינו יחוד רק משהביאה לביתו קונה ושמואל סובר דבעינן חופה של יחוד ורבה ס"ל כרב ור' אשי ס"ל כשמואל והרמב"ם פוסק כשמואל והנה אי בעינן חופה הראוי לביאה תלי' בזה דאם חופה היינו יחוד צ"ל חופה הראוי לביאה ואי חופה לאו היינו יחוד ל"צ חופה הראוי לביאה וגם חופת נדה קונה ור' הונא סי"ל כרב ומהני לדידי' גם חופת נדה עוד כ' בטעה"מ דאף דלהרמב"ם דס"ל דחופה היינו יחוד אבל לר' הונא דס"ל חופה קונה לדידי' ל"צ שיהי' יחוד. חופה במקנה קדושין ט"ז דר"ל ס"ל כמ"ד אין חופה לפסולת ע"ש ובכתובות ד"ז בהפלאה דר' יהודא ס"ל אין חופה לפסולות ול"מ חופת נדה ור"מ ס"ל יש חופה לפסולות. חופה המל"מ פ"ו מאישות נשתפק למאי דקיי"ל חופה גומרת להיות נשואה אם הי' החופה קודם הקדושין אם גם אותה חופה גומרת א"ד דבעינן דוקא שיהי' החופה אחר הקדושין ואז גומרת ולא כשהיתה החופה קודם הקדושין ובטעה"מ סי' ז' וסי' ח' דלדידן דקיי"ל דלא כר"ה דחופה קונה לדידן חופה דקודם הקדושין ג"כ גומרת אבל לר"ה דס"ל חופה קונה לדידי' חופה שקודם קדושין אינה גומרת עיי"ש. חופה בפתיחה לאור חדש הוכיח דרבי ס"ל חופה קונה וס"ל כר' טרפון דהיכא דמפריך ק"ו ל"א דיו ובאו"ח ד"ב דר' אסי ס"ל דחופה אינה קונה. חופה שי' הירושלמי דאלמנה אין לה חופה אמנם בשו"ת פ"י הכריע דאף באלמנה חופה קונה ולא כירושלמי ובמהר"ם ברבי כתובות דמ"ו דלר' הונא מוכח דאלמנה יש לה חופה ורב ס"ל דאלמנה אין לה חופה ע"ש ובמקנה ה' קדושין סי' נ"ט דר' חנינא ס"ל כירושלמי דאלמנה אין לה חופה חוזר וניעור בפר"ח סוף סי' צ"ט מפרש הפלוגתא דת"ק ור"ש בפ"ה דתרומות דר' שמעון מחלק דבלא נודע אמרינן דחוזר וניעור אבל בנודע ל"א חו"ל ולת"ק לעולם אין חוזר וניעור ובערוגת הבושם בפתיחה לבב"ח דלאביי ס"ל כת"ק וכן איסי בן יהודא ס"ל כת"ק דאין חוזר וניעור לעולם ובתוס' בע"ז ובכורות דכ"ב נראה דהא מלתא אי חוזר וניעור הוי פלוגתא דרב דימי ושאר אמוראי. חולה האחרונים הביאו שי' הרמב"ם דאסור לעשות אף שבות דרבנן לצורך חולה שאין בו סכנה משבת דקל"ד דס"ל לת"ק אין טורפין יין ושמן ור' מאיר ס"ל דטורפין וקיי"ל כת"ק ולר"מ מותר שבות לצורך חולה שאב"ס. חולה בשביעית ברפ"ק דמ"ק פלוגתא אי חורש בשביעית חי"ב ובתו' דמ"ק ד"ב ד"ה ר' אלעזר דמוכח דר' אלעזר הוא המ"ד דחורש בשביעית חייב ובירושלמי סנהדרין דר' יוחנן ס"ל חורש בשביעית אינו לוקה ובשעה"מ פ"א מכלאים דר"ל ס"ל חורש בשביעית חייב וכ"כ בערוך לנר מכות דכ"א ובדף ג' ע"ב בתוד"ה שהרי דפלוגתא דר"י ור"א אי לוקין על החרישה אינו אלא אליבא דר' ישמעאל דדריש מה חרישה רשות אבל לר"ע כ"ע מודים דס"ל חורש בשביעית לוקה. חזקה בתוס' יבמות פ' אלמנה לכ"ג הקשו בספק בן ט' דפוסל בביאתו אמאי לא אוקמי אחזקה דהוי קטן ותירצו דאיירי שבא לפנינו כשהוא גדול רק דבשעת ביאה הי' ספק וכיון שעכשיו גדול לא מוקמינן אחזקה והק' המהרי"ט הא מוכח מכ"מ דלא אזלינן בתר השתא אף דאיכא ריעותא נגד החזקה ובמהר"ם ברבי סוף קדושין תירץ קו' התוס' דהנה לר' אחא בר יעקב דל"ל חזקה מקרא רק הלכתא ס"ל דל"מ חזקה רק היכא דליכא ריעותא אבל היכא דאיכא ריעותא ל"מ חזקה אבל לדידן דיש קרא והלכתא ותרתי ל"ל מוכח דצריך הלכתא אף היכא דאיכא ריעותא אזלינן בתר חזקה ור' שמעון ס"ל כראב"י ולדידי' היכא שיש ריעותא לא מוקמינן אחזקה ע"ש. חזקה בגינת וורדים כלל ל"ז לר"מ ב' חזקות עדיף מרוב ולרבנן י"ל דאין חילוק ע"ש חוקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו עליו בחי' הרי"מ חו"מ סי' ע"ה דל"ש החזקה רק קודם שתקנו רבנן שבועות היסת אבל אחר שתקנו רבנן שבועת היסת ל"ה חזקה כלל וחדש הוא. חזקה בבית אפרים אע"ז ס' מ"ו אי חזקת קטנות הוי חזקה ול"א דלא הוי חזקה כיון דעשוי להשתנות תליא בפלוגתא דאמוראי בנדה דמ"ה דלמ"ד חוששין שמא נשרו ס"ל דחזקת קטנות לאו חזקה הוא ומ"ד א"ח שמא נשרו ס"ל דחזקת קטנות חזקה אלימתא הוא ע"ש חזקה ורובא דקי"ל דהיכא דיכולין לברורי מבררין ול"מ חזקה ורובא וכ' המפו' דתליא בזה אי רובא וחזקה דמהני מטעם ודאי א"צ לברורי ואי הוי ספק רק דהתורה