ילקוט הרועים ס

אתיא כר"ש ולדידי' ל"צ בזבה מים חיים אבל לרבנן אה"נ דזבה טעונה מים חיים. זה וזה גורם. בשמן רוקח פסחים כ"ז דאפי' למ"ד זוז"ג אסור בכ"ז ל"ה רק מדרבנן זה נהנה וזה מתחייב ל"א במשיב נפש פסחים דכ"ט ב"ד המגיה במל"מ אע"ג דבכ"מ דאשלד"ע בכ"ז חייב המשלח בד"ש אבל היכא דהשליח והנה דהו"ל ב' לטיבותא חדא דאשלד"ע ועוד אפי' א"נ ישלד"ע הרי ז"נ וזה מתחייב ל"א בכה"ג אפי' בד"ש פטור המשלח משא"כ למ"ד בכ"מ ישלד"ע ורק הפטור מחמת דז"ל וזה מתחייב ל"א חייב המשלח עכ"פ בד"ש ועפי"ז א"ש במה דאי' בסנהדרין פז"ב מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני דאמר מר הרבה טענות הו"ל לטעון מה הי"ל לומר דברי הרב ודה"ת דברי מי שומעין וה"ק המהרש"א דמה הרבה טענות הא ל"ה אלא טענה אחת דאשלד"ע ולהנ"ל א"ש דמשום דאשלד"ע לבד הרי הי' מחויב עכ"פ בד"ש אך מפני שהי"ל הרבה טענות חדא דאשלד"ע ואפי' אי ישלד"ע מ"מ בזה נהנה וז"מ לכ"ע אשלד"ע ובכה"ג אפי' ביד"ש פטור. חבר בס' באר יעקב חו"מ סי' תכ"ה דר' יוסי בן שאול בסנהדרין דנ"ז וכן ר' יוחנן סנהד' דמ"ט ס"ל דחבר א"צ התראה כר' יוסי בר' יהודא ובמדרש תהלים הובא בדברי תורה דרב ס"ל חבר א"צ התראה. חבר שמת והניח מגורה כו' ה"ה בחזקת מתוקנים והרא"ש בגיטין בהנזקין הביא הירושלמי דדוקא כשמת מתוך ישוב הדעת ובשו"ת נחלת אבות להגאון בעל שער המשפט סי' ל"ג דר' נחמן בר יצחק פסחים ד"ד דפשיט מחבר מוכח דס"ל אפי' שמת מתוך טירוף וסתם ירושלמי ר' יוחנן וס"ל דהחזקה הוא רק מטעם אם איתא דהוי איסורא אודיע הוי מודע לי' ועיין אות א' מזה: חביבה מצוה בשעתה במשנת דרע"ק מנחות דפ"ט דרבי ור"ע ור' שמעון ס"ל דל"א הסברא דחביבה מצוה בשעתה לדחות שבת רק היכא שכבר דחתה שחיטה את השבת אבל לדידן ל"א כלל הך סברא כיון דכבר דחתה שחיטה את השבת ורק משום חביבה מצוה בשעתה לחוד דוחה שבת ע"ש ולהנהו תנאי דס"ל דנולד כשהוא מהול א"צ להטיף דם ברית ס"ל דחביבה מצוה בשעתה לחוד דחי שבת: חגיגת י"ד באו"ח פסחים דפ"ה דפלוגתא דת"ק ואיסי בן יהודא דת"ק ס"ל חגיגת לאו דאורייתא ואב"י ס"ל חגיגת י"ד דאורייתא ע"ש: חדש אי נוהג בשל עכו"ם בשו"ת הרי"מ יו"ד סי' י"ט דתלי' בפלוגתא אי יש קנין לנכרי בא"י מותר חדש בשל עכו"ם ולמ"ד אין קנין לנכרי בא"י נוהג חדש בשל עכו"ם ובברוך טעם פ"ב מעדל"ת דלרבינא דס"ל בפסחים ל"ה מי שאיסורו משום ב"ת חמץ לבד ס"ל חדש בחו"ל ובעכו"ם דאורייתא אבל לר' אשי דס"ל מידי בלבד כתיב ס"ל דחדש בחו"ל מותר ועיין אות מ' בענין מידי בלבד ובב"ט כ' דמ"ד ס"ל טע"כ ל"ד ס"ל כרבינא מי שאיסורו משום חמץ לבד עיי"ש ובס' החיים סי' תפ"ט דלרב ושמואל ור' יוחנן בן זכאי ס"ל דחדש מותר בשל עכו"ם אבל לר' יהודא חדש נוהג בשל עכו"ם ור' פפא ור' הונא ברי' דר' יהושע ס"ל כריב"ז דאין חדש נוהג כשל עכו"ם ור' אליעזר ס"ל דנוהג בשל עכו"ם ולמ"ד דנוהג חדש בחו"ל נוהג ג"כ בשל עכו"ם ולמ"ד דחדש מותר בחו"ל אין נוהג ג"כ בעכו"ם והנה בדבר שאין ראוי לעומר אי יש בו איסור חדש דתלי' בזה לרב ושמואל דס"ל בזמן שבהמ"ק קיים עומר מתיר לדידהו דבר שא"ר לעומר כגון חו"ל לית בהו משום איסור חדש אבל לר"י ור"ל דאף שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר ואין העומר עקרו בא משום חדש לדידהו אף ממקום שאין ראוי להביא ממנו עומר שייך איסור חדש ור' אשי ס"ל כר"י ור"ל וכן ר' יהודא ס"ל דבחו"ל י"ב איסור חדש ור' פפא ור"ה ברי' דר"י ס"ל כרו"ש ומותר חדש בחו"ל ובשו"ת תשואות חן סי' כ"ד אי חדש בזה"ז דאורייתא תליא בפלוגתא דר' יוסי ורבנן ביבמות דפ"ב דלרבנן דס"ל לא קדשו לע"ל ואפ"ה ס"ל דנוהג חדש מוכח דחדש נוהג אף בזה"ז משא"כ לר' יוסי דלא בטלה קדוש הארץ ס"ל דחרשת בזה"ז דרבנן ור"פ ור"ה ברי' דר' יהושע ס"ל כר' יוסי דתרומה בזה"ז ד"ת ולא בטלה קדושת הארץ לכך ס"ל דחדש בחו"ל דרבנן ועיין מ"ש באות נ' נסכים ע"ש ובפנ"י פ"ד דר"ה דר"נ בר"י ס"ל כר"פ ור"ה במנחות דס"ח דס"ל חדש בחו"ל דרבנן: חדש בשו"ת חיים שאל סי' ד' הביא ד' הירושלמי דאמר ר' יונה לר' ירמי' דלדידי' דאמר אפי' יבשה אפי' קצורה א"כ ה"ה אפי' חיטים שבעליה משנה שעברה נמי אסורה משום חדש כיון שזכו בה ישראל מיד שנכנסו לארץ וכתב דהש"ס דילן פליג אירושלמי וס"ל לש"ס דילן דשרי בישן ולא נאסרו בחטין שבעליה ע"ש. חדודה קודם ללבונה מימרא דר"ז אמר שמואל בחולין ד"ח ובפלתי סי' ט' דשאר אמוראי פליגי עליו וס"ל דל"ל לשמואל מעולם חדודה קודם לליבונה. חדש בישוע"י או"ח סי' תפ"ט דהברייתא דיליף דבחדש משקין היוצאין כמותן ס"ל אפי' בזמן שאין בהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר נמצא גם חדש אין היתר לאיסורו אבל לדידן דקיי"ל כר"י דיום הנף כולו אסור א"כ א"א ללמוד חדש מחמץ ממילא בחדש משקין היוצאין ל"ה כמותן. חולה בטוא"ח סי' שכ"ח מחלוקת הפוסקים בחולה שצריך לבשר ויש כאן בשר נבילה דשי' הרמ"ה דמותר לשחוט בשבת דהותרה שבת אצל פ"נ ולא לאכול נבילה דהוא רק דחוי' דקיי"ל מאכילין הקל הקל והראב"ד כ' כיון דנבילה איסור לאו ושבת הוא איסור סקילה מוטב להאכיל נבילות ולא לחלל שבת ובישוע"י או"ח סי' רמ"ח דפליגי בזה ביומא דפ"ד דרבי ס"ל דשבת דחוי אצל חולה ונותנין לו טבל ולא מעשרין וראבר"ש ס"ל דשבת הותרה ולכך מעשרין ואח"כ יאכל כשי' הרמ"ה ותליא בלימודים ביומא דע"ד דלשמואל דיליף פ"נ דמותר בשבת מן וחי בהם ולא שימות בהם הוי רק דחוי אבל לשאר הלמודים לאידך אמוראי הוי חולה בפ"נ הותרה בשבת ע"ש ושי' הר"מ דתליא בדין טומאה דחוי' דלמ"ד דחוי' ה"ה פ"נ בשבת הוי רק דחוי אבל למ"ד טומאה הותרה ה"ה חולה דמותר אצלו שבת ועיין בבית יוסף או"ח סי' שכ"ח חובל בעטרת חכמים ב"ק דפ"ח דבתשלומי חבלות ליכא עשה על החובל בפריעות דמי חבלות רק על הב"ד מוטל לחייבו ועיקר החיוב רק מצד הב"ד שמחייבין אותו וזה רק למ"ד שעבודא ל"ד אבל למ"ד ש"ד יליף לה מפסוק והאיש אשר אתה נושה בו ילפינן מיני' העשה גם על תשלומי דמי חבלה ויש עשה על החובל ע"ש חולין בעזרה במל"מ פ"ב משחיטה הוכיח לדעת רש"י דאסור להביא חולין בעזרה אע"ג דלא עביד כעין הקרבה ובדורש לציון דרוש ד' בהג"ה דלפי אוקימתא דר"ח במנחות ק"י פליגי בזה רבי ורבנן דרבי ס"ל דאסור להכניס חולין בעזרה אפילו בלא הקרבה ולרבנן מותר להכניס בלא הקרבה אבל אליבא דרבא כ"ע ס"ל דאסור להכניס חולין בעזרה. חולין בעזרה בצל"ח פסחים דכ"ד ע"ב דלאיסי בן יהודא לוקין על אכילת חולין שנשחטה בעזרה ולא על שחיטת חולין בעזרה ובגינת וורדים הביא בשם אמ"צ אע"ג דעל חושב"ע אין לוקין מ"מ ר' יוחנן דיליף חשב"ע מן מה שלי בשלך כו' ועל שחוטי חוץ לוקין ה"ה על חושב"ע ובמ"מ לוקין ובאו"ח קדושין דנ"ז ע"ב דלאביי דס"ל יש איסור עשה בחשב"ע מוזבחת ואכלת לוקין על אכילת חולין שנב"ע ע"ש. והנה בזבחים ס"ח תוד"ה אומר לחד תירוצא ס"ל לר' יהושע אין שחיטה לעוף מה"ת וחושב"ע ל"ד ואפילו אם חשב"ע דאור' דוקא בבהמה ולא בחי' ועוף וכן ס"ל לר' שמעון ובס' מעין גנים דגם ר"מ ס"ל כן כ"כ במעשי רב להגאון ר"צ' רנשבורג ע"ש ובשו"ת שמן רוקח לחד הוכחה דר' חסדא ס"ל חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ושוב מסיק דס"ל לר"ח חושב"ע ל"ד ע"ש ושי' רש"י בפסחים דכ"ב דלמ"ד חשב"ע ל"ד היינו איסור הנאתו אבל איסור אכילה לכ"ע דאורייתא והתו' הקשו מנזיר דכ"ט דמשני חולין שנב"ע ל"ד והתם משמע שהקרבן נאכל ע"ש. ונ"ל דהפלתי בה' תערובת הק' מ"פ הש"ס והא הוי חולין בעזרה והרי לשי' הפוסקים דמה"ת מותר לבטל