ילקוט הרועים נט

למ"ד איסור חל על איסור ל"ל קרא וע"כ דלא יקחו דכתיב בכהן יתירא ללמד שהאשה מוזהרת על האיש כדדרשינן ביבמות פ"ד משא"כ בסוגיא בקדושין דקאי למ"ד אאחע"א וצ"ק לחייבו משום גרושה אמרינן שהאשה אין מוזהרת על האיש ותליא עוד בפלוגתא אי לחלק דלר' יונתן דס"ל משמע כ"א בפ"ע עד שיפרוט הכ' יחדיו לדידיה הזונה מוזהרת על הכהן אבל לר' יאשי' צריך לחלק וזונה אינה מוזהרת אכהן ע"ש: זונה בנצח ישראל יבמות דנ"ט דר' שמעון ס"ל בסנהדרין נ' כר"א דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ובמהר"ם ברבי ח"ב עה"ת כ' אי ר"ע ס"ל כר"א תליא בין ר' ישבב ור' סימאי דלר' סימאי ס"ל לר"ע כר"א דעשאה זונה ולר' ישבב מוכח דר' עקיבא לא ס"ל כר"א ובמנחת עני יבמות הוכיח דב"ש סובר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה: זונה המל"מ פי"ח מא"ב דהא דקיי"ל נבעלה לפסול לה עשאה זונה דוקא ברצון אבל באונס לא מקרי זונה לרבה אבל רבא ס"ל אף באונס מקרי זונה ובספר החכמה ד"ה דאביי ור' פפא ס"ל כרבה דאונס לא מקרי זונה: זוממי זוממין בסנהדרין ע"ח פלוגתא דרבא ואידך אי בעינן זוממי זוממין ובחי' הרי"מ חו"מ סימן כ"ח דר' יוסי בר חנינא ס"ל כרבא דל"צ להיות זוממי זוממין ובב"ש אחרון סימן ט"ז דרבינא ס"ל כרבא דל"צ להיות זוממי זוממין. זימון בברכות דמ"ז עד היכן ברכת הזימון ר"ל אומר עד נברך ורב ששת אמר עד הזן ובשו"ת זכרון יוסף דק"א דפליגי בזה ת"ק ורבי בברכות מ"ח ע"ב דתנא קמא סבירא ליה כר' ששת ורבי סבירא ליה כר' נחמן דברכת הזימון עד נברך ור' אסי ור' אבהו נמי פליגי בהא דר' אבהו ס"ל כר"ש דברכת דברכת זימון עד הזן ור' אסי ס"ל כר"נ דבה"ז עד נברך ובדף ק"ב כ' דר' יוסי ס"ל כר' נחמן דברכת הזימון עד נברך זימון. בפנ"י ברכות דמ"ח הביא שיטת הירושלמי דהך פלוגתא דרב ור' יוחנן לענין שנים אם רצו לזמן מזמנין תליא בפלוגתא דשנים שדנו אי דיניהן דין ע"ש: זימון. בפנ"י דמ"ב בברכות רצה לומר דתלמידי דרב ס"ל כהנהו אמוראי בר"פ ג' שאכלו דל"ש חיוב זימון אלא היכא דאיכא אדם גדול אבל בשוין חילוק ברכות עדיף וע"ש. זיין אומות בתוספות גיטין דמ"ו דהיכי דבאין להתגייר מקבלין אותן ובפנ"י כ' דלר' יהודה אף בבאין להתגייר אין מקבלין אותם דכן משמע בסוטה רק ר' שמעון סובר דמקבלין אותן היכא דבאין להתגייר ובדף מ"ה בג' כ' הפנ"י דהא דמשמע הכא כשקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז מותר לקיימו בא"י וכ"ש דל"ק עלייהו הלאו דל"ת כל נשמה אבל ר' יהודה סבירא ליה דאפילו בעבד שחייב אפילו במ"ע שהאשה מחויבת כל שהוא מז' אומות אסור לקנותו וקאי בלאו דלא תחיה ופליג אברייתא דהכא ע"ש: ז' מצות ב"נ בשו"ת רמ"א סימן י' כ' אהא דסנהדרין דנ"ו ע"ב אר"י ז' מצות כו' ויצו אלו דינין כו' ר' יצחק בר אבדימי תני איפכא אלקים זהו דינין דא"ב לר' יוחנן סגי בדיני נימוסים שחוקקים לעצמם כרצונם ולר' יצחק בר אבדימי בעי שידונו בדיני ישראל ממש כמו ונקרב בעה"ב אל אלקים ופסק כר' יצחק ע"ש. זכי' בחתם סופר חו"מ סימן נ"ד נסתפק בכה"ג שבשעת הזכיה הוא זכי' ממש רק אחר כך יתגלגל מזה חוב בכה"ג לא הוי זכות והוכיח מכתובות די"ב הגדילו יכולין למחות אע"ג דכבר זכינו להם מכל מקום אחר שנעשה להם חוב קודם שהגיע הזכות לידם קודם שנהגו מנהג יהודית בגדלותן יכולין לחזור בהם מוכח דבטלה הזכיה למפרע וזה רק לרבא אבל לאביי סבירא ליה דאין יכולין למחות בגדלותן מוכח דכה"ג לא בטלה הזכות למפרע ע"ש. זכי' הפוסקים מחולקים אי זכי' הוא מטעם שליחות או לא ובזרעו של אברהם עירובין ד"ו דפלוגתא דתנאי הוא אי זכי' מטעם שליחות ור' יוחנן ור' גידל ס"ל זכיה לאו מטעם שליחות ע"ש ובקצוה"ח סי' ק"ה דלמאן דאמר יאוש שלא מדעת לא הוה יאוש ע"כ מוכח דזכי' לא הוה מטעם שליחות דאפילו שליחות ל"מ בלא ידע עיי"ש. זנות בהפלאה כתובות דנ"א היכא שנאנסה בע"כ אע"ג דנתרצית מ"מ היכא דגם אי לא נתרצית היה תופסה בע"כ הו"ל לא אפשר וקמכוין דפטורה לאביי דס"ל דלא אפשר וקמכוין מותר ועיין אות ל' לא אפשר וקמכוין ולרבא דאוסר בל"א וקמכוין חייבת בנתרצית. ומן בגט פלוגתא דר"י ור"ל גיטין די"ז אי משום פירי או משום בת אחותו ובבית אל ח"ב דס"ו דר' יהושע בן לוי ור' אליעזר בר' צדוק ס"ל כר"ל משום פירי ובפנ"י גיטין די"ז ר"ל דלר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי יהיה צריך זמן מה"ת: זנות. שיטת הרמב"ן בסה"מ סימן שנ"ה דלאו דל"ת קדשה הוא על אותן שאין קדושין תופסין בהם ובמעין החכמה דקפ"ז תמה מע"ז דל"ו דאמרינן ב"ד של שם גזרו ות"ל דהו"ל דאורייתא דנכרי ונכריות בכלל דא"ק תופסין בהם וכ' דתליא בפלוגתא דר"י ור"ע דר"י מפרש ל"ת קדשה אזהרה לנשכב ליתא לד' רמב"ן אבל לדידן דקיי"ל כר"ע אזהרה לנשכב מקרא י"ל כהרמב"ן ע"ש זנות. בע"ז דל"ו ע"ב בגמרא זנות נמי ב"ד של שם גזרו דכתיב הוציאוה ותשרף ומשני אלא דאורייתא כו' ובחתם סופר אע"ז סימן קכ"ה דהא דס"ל להש"ס דגזירות ב"ד של שם הוי דאורייתא היינו דס"ל להש"ס ע"ז כשיטת הירושלמי דלמידין מן קודם מתן תורה ומשו"ה קרי ליה דאור' אבל אנן קיי"ל כסתמא דש"ס במו"ק דלא ילפינן מקודם מ"ת אם כן הך דב"ד של שם נמי מדרבנן בעלמא ועיין אות ל' לימודים ואות א' אין ע' דקה"ד דל"מ דלאחה"ד וברמב"ם בפי' משניות חולין ד"ק בפלוגתא דר"י ורבנן אי למידין מן קודם מ"ת זנות בתוספות כתובות די"ג ע"ב בד"ה השבתני דאשה דמזנה בודקת ומזנה ובפנ"י בשם הירושלמי להיפוך דאדרבא הזונות רצין אחר הפסולין אלא דזה היא רק לר' יהושע משא"כ אנן קיי"ל כר"ג ע"ש: זנות, בפלוגתא דר"י ור"ל בגיטין דלר"י זנות שכיח ולר"ל זנות ל"ש כ' בבית אל ח"א דס"ח דאביי ס"ל זנות שכיח ור' יוסף ס"ל זנות ל"ש. זנות בכתובות דנ"א ס"ל לאבוה דשמואל דאשת ישראל שנאנסה דאסורה לבעלה דחיישינן שסופה ברצון ובהפלאה כתובות דכ"ו דרב ס"ל כאבוה דשמואל עיין אות א' א"א: זנות. בהפלאה כתובות דנ"א היכא דנאנסה תחילת ביאה ואפילו קודם ביאה שצעקה מתחילה עד שתפסה במ"כ וא"א להנצל ממנו אפילו שמשרצית אח"כ הו"ל לא אפשר וקמכוין ופטורה כיון דלא אפשר התירא היא לגבה וזה לר' יהודא אבל לר' שמעון בודאי חייבת ע"ש. זקן אשמאי בפנ"י קדושין ל"ב דזקן אשמאי גזיה"כ לקום מפניו ולמעבד ליה הידור אע"ג דצריך לענשו ולייסרו כדאשכחן בר"י דקם מפני סבי ארמאי וכ' דנראה דפלוגתא דר' הונא ור' חסדא הוא אי חייב למיקם מקמיה רשע עיין שם. זר במהר"ם ברבי בדרוש לש"ת דרבה בב"ח לא סבירא ליה כרב דאמר זר שהפך בצינורא דחייב מיתה ע"ש. זכי' ביד דוד פסחים דע"ט דהסוגיא חלוקות הן דהסוגי' דפסחים ס"ל זכי' מטעם שליחות והסוגיא דקדושין דמ"א ודמ"ב ס"ל דזכיה לאו מטעם שליחות ע"ש. זימון בצל"ח ברכות דמ"ח ר"ל דר' זירא ור' ירמיה פליגי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דר"ז ס"ל דגם בזימון של ג' ב' אכלו דגן וא' ירק מצטרף ור' ירמיה ס"ל דבג' בעינן כולם אכלו פת. ובה בישועות יעקב יו"ד סימן קצ"ז דלרבנן מה"ת אין זבה טובלת בשביעי ביום ואסורה לשמש מה"ת ביום ולר"ש מותר מה"ת דש"ז אין סותר שפיר מותרת לשמש מה"ת. ובה ביראים סי' כ"ו דלר' שמעון למדנו בנדה דס"ז טבילה לזבה מקרא ואחר תטהר אחר טבילה אבל לרבנן דפליגי ודרשו אחר תטהר של"ת טומאה מפסקת ביניהם ואי משום דאתקיש זבה לזב דכתיב והזב כו' לזכר ולנקבה ובזב כתיב ורחץ בשרו במים א"כ הי' לנו להצריך מים חיים לזבה כבזב וב ובתוספתא תניא זב טעין מ"ח וזבה א"ט מים חיים ובהסכמות מהרש"ך ד' ווילנא כ' דבאמת התוספ' את