ילקוט הרועים נח

אימורים כל הלילה ושכ"כ רש"י ולפי"ז א"ש דרש"י לשיטתו דל"ע סייג בהקטרה וכשר כל הלילה משא"כ להרמב"ם דאסור להקטיר אחר חצות הי"ל לשתות עכ"פ אחר חצות ועכצ"ל הטעם שמא ישכים לעבודה ועיין לא יינו מעליו: וושט שיטת הרמב"ם דנקובת הוושט הו"ל נבילה מחיים ובש"ך יו"ד סי' ל"ג הוכיח דרבא ס"ל דל"ה נבילה מחיים ובב"ש אחרון ביו"ד כ' להוכיח דר' אשי ס"ל דנבילה מחיים הוי בנקובת הוושט ובשו"ת תועפות ראם דתליא בפלוגת' דחולין ד"ט ראב"י אומר טריפה ואסורה באכילה במתניתא תני נבילה ומטמאת במשא מ"ס בחזקת איסור עומדת בחזקת טומאה לא עומדת דפליגי דלראב"י נקובת הוושט ל"ה נבילה לכך ל"ה בחזקת טומאה אבל המתניתא ס"ל דנקובת הוושט הוי נבילה מחיים הו"ל בחזקת נבילה בחזקת טומאה ובספר עיני ישראל חולין דר' אשי ס"ל דנקובת הוושט ל"ה נבילה מחיים ור' יימר ס"ל נקובת הוושט הו"ל נבילה ובספר צלותא דאברהם דבנקובת הוושט מתחילת ברייתו בכה"ג ל"ה רק טריפה מחיים ולאחר שחיטה דהוי נבילה ע"ש בטעמו והנה בנקובת הוושט בעוף אי הוי נבילה אף לשי' הרמב"ם דנקובת הוושט הו"ל נבילה מחיים כ' בשו"ת מאמר מרדכי סימן ח' דז"ד לאביי דס"ל שהי' פוסלת בין סימן לסימן בעולת העוף ס"ל דנקובת הוושט בעוף הוי ג"כ נבילה אבל לרבא בזבחים דס"ה י"ל דניקב הוושט בעוף אינו רק טריפה כיון דלא נפיק חיותה בנקב משהו ולדידן אף בעוף הו"ל נבילה ע"ש: וושט בספר חידושי יעב"ץ חולין דכ"ח דר' נחמן סבירא ליה דוושט יש לו בדיקה מבחוץ ור' אדא בר אהבה ס"ל דוושט אין לו בדיקה מבחוץ ע"ש. ווסתות שיטת הנוב"י מהד"ק ה' נדה אע"ג דווסתות רבנן היינו בווסת גופי' אבל סמוך לווסתה בחששה שמא תראה הוי ווסתות דאוריי' כדאמרינן שמא מת ל"ח שמא ימות חיישינן ובמי נדה דנ"ז דתליא בפלוגתא דרבי ושמואל ס"ל אף דווסתות דרבנן מ"מ סמוך לווסתה דאורייתא כשיטת הנוב"י אבל לדידן אף בסמוך לווסתה ל"ה רק דרבנן: ווסתות. בחן טוב א"ע סי' י"ז כ' דאביי והנהו תנאים דס"ל סוף יבמות אין משיאין אשה עפ"י ע"א ס"ל ווסתות דאורייתא ובמי נדה דט"ז דר' זירא ס"ל ווסתות דאורייתא ור' הונא ס"ל ווסתות דאורייתא ע"ש ולשיטת התוס' אינו מוכרח ובמי נדה דכ"ו כ' דר' מאיר ס"ל ווסתות דאוריי' ובבית אל ה' נדה דלרבא דס"ל שמא ימות חיישינן ס"ל ווסתות דרבנן ולאביי דס"ל אפי' שמא ימות ל"ח ס"ל ווסתות דאורייתא ווסת דקיי"ל דצריך לפרוש סמוך לווסת שיטת הכנסת יחזקאל דמ"מ בליל טבילה א"צ לפרוש ולמ"ד טבילה בזמנה מצוה א"צ לפרוש ולמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה צריך לפרוש אפילו ליל טבילה דמי הכריחה לטבול ובב"א ח"ב ד"א ע"ב דתליא בפלוגתא דאי ווסתות דאורייתא גם בליל טבילה אסור משא"כ אי ווסתות ל"ד מותר בליל טבילה וזבחת בתוס' שבועות דכ"ד פלוגתת הר"י וריצב"א אי וזבחת הו"ל עשה ובספר מעין החכמה על תרי"ג מצות כ' דתליא בפלוגתא דר' יוסי הגלילי ור"ע דריה"ג. דס"ל דנבילה הו"ל נל"ע ס"ל דוזבחת ל"ה עשה ולר"ע וזבחת הו"ל עשה ובכתב סופר יו"ד כ' דתליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בחולין י"ז למ"ד וזבחת ואכלת לאסור בשר נחירה ונאמר וזבחת לאיסור י"ל דוזבחת עשה אבל מאן דס"ל להתיר בשר תאוה ל"ה וזבחת עשה ור' מאיר ס"ל וזבחת להתיר בשר תאוה ול"ה וזבחת עשה ולר' יוחנן יש ע' ולר"ע ל"ה עשה כנ"ל ובס' ע"י חולין דר' ישמעאל סובר דיש ע' דאינו זבוח ור"ע ס"ל דל"ה עשה דאינו זבוח ור' שמעון ס"ל דיש עשה דוזבחת ולמאן דאמר לאו לאיברים עומדת מוכח דל"ה ע' דאינו זבוח דאל"כ איך חל אמה"ח אעשה דא"ז ואי לאיברים עומדת יש ע' דאינו זבוח (ובמהר"ם ברבי חולין דבמעי האם ל"ה ע' דאינו זבוח כיון דיכולה להיות מותר בלא שחיטה על ידי שחיטת אמה) והפמ"ג נסתפק אם גם בעוף יש עשה דאינו זבוח ובשו"ת ב"י סימן ס"ד דלמאן דיליף שחיטת עוף מזאת תורת הבהמה והעוף יש בעוף ג"כ ע' דאינו זבוח ולרבי דיליף מכאשר צויתיך ל"ה בעוף ע' דא"ז ובחידושי יעב"ץ חולין דף ל"ב הוכיח דר' ישבב ס"ל דלא הוי עשה דאינו זבוח. והנה התוספות הקשה א"נ דיש עשה דאינו זבוח היאך חל איסור אמה"ח על עשה דאינו זבוח ותמה בראש יוסף חולין הא אמה"ח הו"ל איסור מוסיף שאסור לב"נ ע"ש. ונ"ל דבפסחים דכ"ב פריך הש"ס לר"א דל"ת איה"נ במשמע מאמה"ח ומשני שאני אמה"ח דאתקיש לדם ע"ש ולפ"ז א"נל דאמה"ח דחל על אינו זבוח הוא מטעם מוסיף לב"נ ולפי"ז קשה ל"ל ההיקש דמותר בהנאה הא לפמ"ש הה"מ בטעם דל"ה הנאה איסור מוסיף כיון דאין לוקין אהנאה לא חמיר הנאסר מהמוסיף האיסור ע"ש בפ"ה מיסוה"ת ולפי"ז להיטת המפורשים הובא באור חדש פסחים דכ"ב דאע"ג דלא תאכל איה"נ הוא מ"מ לבני נח האיסור שאסור לדידהו הוא רק באכילה ע"ש ולפ"ז כיון דאמה"ח דחל לישראל הוא רק מחמת מוסיף לב"נ וכיון דלב"נ מותר בהנאה שוב לא יוכל להיות אסור לישראל בהנאה ומ"פ הש"ס ועכצ"ל כשיטת התוספות דל"ה פשה דאינו זבוח ושפיר הק' ודוק. וויתור דאסור במודר הנאה שי' הרשב"א דל"ה רק מדרבנן ונראה דפליגי בזה ר' יוסי בר חנינא ואביי בנדרים דמ"ג דר"י בר חנינא ס"ל דוויתור רק מדרבנן ול"ה יכול לתרץ כאביי גזירה לשאול אטו להשאיל דהוי גזלג"ז דכל הויתור ל"ה רק דרבנן וכ"כ הלח"מ פ"ז מנדרים ואביי ע"כ ס"ל וויתור אסור מה"ת לכך תירץ מטעם גזירה: וקדשתו דקי"ל דכהן קודם לכל דבר שבקדושה מקרא דוקדשתו כ' בטי"ד סימן כ"ח דאם עלה ישראל ראשון אין מחייבין אותו י' זהובים דקרא אסמכתא בעלמא והמג"א או"ח סימן ר"א תמה דבהדיא אמרינן בגיטין נ"ט דהדאורייחא הוא והרמב"ם מלאה במנין המצות וכ' דבירושלמי פ"ה דגיטין מייתי פלוגתא דאמוראי בזה ובעטרת זקנים כ' דלמ"ד דכהן קודם לישראל מקרא דוקדשתו ל"ה רק אסמכתא והא דפריך בגיטין דאורייתא הוא לאידך אמוראי בגיטין דילפי מקראי אחרינא דכהן קודם לישראל לדידהו הוי דאוריי' ע"ש. ווסתות בתוס' נדה ט"ז דר' יוחנן סבר ווסתות דרבנן אולם שיטת הרב המגיד פ"ד הא"ב וכן הב"י ביו"ד סו"ס קפ"ד דר' יוחנן סבר וסתות דאורייתא ווסת ת בס' הורה גבר דפלוגתא אי ווסתות דאורי' תליא בפלוגתא אי ספק באתחזיק איסורא אסור מה"ת או רק מדרבנן ועיין אות ס'. וקדשתו בתוס' חולין דפ"ו דל"ה רק אסמכתא והמג"א סי' ר"א תמה מגיטין דנ"ט דמבואר דהיא דאורייתא ובבית יצחק א"ע סימן מ"א כ' דיבמות דפ"ח מוקמינן קרא וקדשתו בע"כ לענין נשא אשה בתו"ת דיוצא לחד תירוצא כר' מנחם ב"ר יוסי ע"כ וקדשתו לקראו ראשון הוי רק אסמכתא ולרבנן דפליגי אר"מ בר' יוסי וא"צ קרא לאשה פסולה וע"כ וקדשתו אתי לקראו ראשון דהוי דאורייתא וסוגיא דגיטין כרבנן דר"מ בר"י: זה וזה גורם. שיטת הר"ן דזה וזה גורם ההיתר מטעם ביטול ובספר החיים ה' בה"פ דרמי בר חמא סבירא ליה בפסחים כ"ז דזו"ז גורם לאו מטעם ביטול ור' אשי ס"ל דזוז"ג מטעם ביטול ותליא ג"כ בפלוגתא דרבנן ור' יהודא חולין דע"ט וכתובות קי"א דרבנן ס"ל דזוז"ג לאו מטעם ביטול לכך ס"ל דא"ח לזרע אב ור"י מספ"ל אי זוז"ג מטעם ביטול ולכך מספקא ליה ור' נחמן בר יצחק ס"ל דזוז"ג לאו מטעם ביטול ובס' החכמה כתובות כ' דר"ע ע"כ ס"ל דזוז"ג אסור בפסחים ד"ה ע"ש. זה נהנה וזה לא חסר. התוס' כתובות פא"נ ד"ל דאף דזה נהנה וזה ל"ח פטור מ"מ אם חסר פחות משו"פ מגלגלין עלי הכל וחייב לשלם דמי כולו ובפני אריה להגאון מפלאצק דסברא זו תליא בפלוגתא ורב יוסף סבירא ליה דמשום פחות משוה פרוטה לא מגלגלין עליו הכל דל"ה חסר כלל. זונה שיטת ה"ר אליעזר ממיץ בתוס' נדרים ם ד"צ דזונה אינה מוזהרת על הכהן רק הכהן מוזהר ובנוב"י מהדו"ת או"ח סימן קי"ח דתליא בפלוגתא בקדושין דע"ז דדרשינן שאם היא זונה וחללה וגרושה לוקה עלי' אף משום גרושה ודוקא למ"ד אאחע"א צ"ק לחייבו משום גרושה אבל