ילקוט הרועים נז

איסורין: הודאת בע"ד בקדושין דס"ה פירש"י הודאת בע"ד כו' דכתיב אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו ובתשב"ץ ח"א הודאת בע"ד כו' דגזיה"כ להיות דבר שבממון בב' עדים אי בהודאת פיו שהיא כשני עדים מיגו דאי יהיב במתנה או מגזיה"כ וכדילפינן מכי הוא זה כדפירש"י ז"ל ובשו"ת מהריב"ל סוף כלל ג' דלכך נאמן משום דבידו לחייב א"ע אף בדבר שאינו חייב וליתן מתנה לאחרים כיון שאינו נאמן רק כשאינו חב לאחרינא ובשערי זיעה להגאון שמן רוקח סימן א' דפליגי בזה אביי ורבא דאביי ס"ל הודאת בע"ד הטעם כמ"ש התשב"ץ ומוהריב"ל מטעם מיגו ורבא ס"ל דלאו מטעם מיגו רק מגזיה"כ ואנן קיי"ל כרבא ולכך האומר לח לויתי כאומר לא פרעתי ע"ש: הוצאה במה דס"ל לרבא רפ"ק דשבת דהוצאה מלאכה גרועה בחת"ס או"ח סימן קמ"ז בשם רמב"ן דר' פפא ורבינא ור' אשי לא ס"ל דהוצאה מלאכה גרועה ואביי ורבה ס"ל כרבא דהוצאה מלאכה גרועה: הזמנה שיטת הפוסקים אף דקיי"ל הזמנה לאו מלתא מ"מ בגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מלתא ובשו"ת רע"א סימן ג' דתליא בפלוגתא דלמ"ד גבי עגלה ערופה ירידתה לנחל איתן אוסרתה ילפינן מינה דבגוף הקדושה הזמנה מלתא אבל למ"ד דעריפתה אוסרתה ממילא דגם בגוף הקדושה הזמנה לאו מלתא ולר' יהודה דס"ל בחולין דפ"ב דעריפתה אוסרתה ממילא דגם בגוף הקדושה הזמנה לאו מלתא עוד כ' דתליא בפלוגתא דר' יהודה ור"ע בע"ז דנ"א דלר"ע דע"ז של נכרי מיד נאסרה ול"ב עד שתעבד מוכח לדידיה דבגוף הקדושה הזמנה מלתא אבל לר"י דס"ל עד שתעבד ס"ל דבגוף הקדושה ג"כ הזמנה לאו מלתא ט"ש: הזמנה בספר אמרי שפר סימן ה' דר' יהודה בשבת כ"א ס"ל בזמנה מלתא ע"ש. הזאה בצל"ח פסחים העלה דהזאה ג' מותר בשבת ואין איסור משום תיקון דעדיין טמא עד ז' ובשו"ת ב"ו סימן צ"ג דתליא בפלוגתא בשבת דצ"ד בתולש אחת מג' לר' ששת פטור דלא אהני מעשיו ולר' נחמן חייב דאי משתקלי לה חדא אחרינא אזלי לה טומאה וה"ה בהזאה ג' לר"ש ל"ה תיקון ולר"נ הוי תיקון דאי מזה בז' אזדי לה טומאה. הזאה שיטת הסמ"ג דהזאה דאסור בשבת מרע"ה גזר על הזאה ועיין בשלום ירושלים מס' שבת ובחת"ס או"ח סי' קמ"א הוכיח דר"ע לא ס"ל כשי' הסמ"ג ע"ש: היתר בהיתר שי' הרא"ש והפוסקים דהיתר בהיתר לא בטיל ובשו"ת גבעת פנחס דתליא בפלוגתא דאביי ורבא דלרבא דאזיל בתר שמא ס"ל דהיתר בהיתר לא בטיל אבל לאביי דאזיל בתר טעמא אע"פ שהשם שוה ה"ה דאזיל בתר טעמא ובטיל אע"ג דהוי היתר כהיתר אבל בכלאים דל"ש טעמא מודה דל"ב היתר בהיתר: היפקר לכל בנוב"י מהדו"ק א"ע סי' נ"ט פלוגתא דר"י ור"ל דלר"י ל"צ הפקר לכל רק בשמיטה ואם הפקיר לעיר אחת ולא לעיר אחרת מהני משא"כ לר"ל בעינן הפקר לכל העולם והא דל"מ כשל"ה הפקר לכל היא רק כשהפקיר סתם לעניים ולא לעשירים שעיקר הקפידא היא שלא יהיה דומי' דפאה שהיא דוקא לפניים אבל בהפקיר לכל חוץ מאדם א' או להיפוך מהני והא דפריך בב"מ ד"ל וכה"ג מי הוי הפקר קו' הש"ס לר"ל אבל לר"י שפיר מהני בכה"ג ההפקר ע"ש. ובעטרת חכמים ב"מ די"ג דהא דצריך הפקר לכל הוא כיון דאם יזכה בו אחר יכול לחזור מההפקר א"כ עדיין אגיד גבי המפקיר לכך ל"מ ההפקר אבל בכה"ג היכא שתיכף שחל ההפקר ממילא זוכה בו אחר כגון במפקיר עבדו בכה"ג שפיר מהני אע"ג של"ה הפקר לכל ע"ש ובט"ג בהשולח כ' בטעם הדבר דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא אף דנעשה הפקר ושוב זוכה מה"ת מ"מ הא ל"ה הפקר לכל ע"ש. ויש מקום לדבריו מד' הרשב"א גיטין י"ג דכ' דרבנן לא עשאו יותר ממה שהיה יכול הבע"ד לעשות מעצמו וכיון דהפקר בעצמו ל"מ בל"ה הפקר לכל ה"ה הפקר ב"ד אולם לד' הפנ"י דכ' הא דילפינן דהפקר מהני מקרא דונטשת ובלא"ה הראוי שיהיה מהני מכח סילוק וכ' כיון דהוי הדבר שלו ע"י קנין ומעשה ל"א דיבור ומבטל מעשה ועיין בתשע שי' למהר"ץ ראזינוס שהאריך בדבריו ולפי"ז לפמ"ש הירושלמי והובא במקנה דנ"ט דאף דל"א דיבור ומבטל מעשה מ"מ דיבור של ב"ד הוי כמעשה דכח הב"ד הוי כמעשה ואלים לבטל הממשה ע"ש ולפ"ז שוב הפקר דידהו דהוי כמעשה שוב ל"צ ליליף משמטה שיהיה צריך הפקר לכל ובלא"ה מהני דאתי מעשה ומבטל מעשה. הפקר שי' הפוסקים ובר"ן ריש פסחים דהפקר ל"מ ע"י שליח ובשו"ת ברית אברהם או"ח סימן כ"ז דתליא בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל דלר"ל דצריך להיות הפקר לכל ל"מ הפקר ע"י שליח ולר"י דל"צ להיות הפקר לכל מהני הפקר ע"י שליח ע"ש באריכות. הפקר כמתנה פלוגתא דר' יוסי ורבנן בנדרים מ"ה דלר"י הפקר כמתנה ול"מ עד דאתי לרשות זוכה ובירושלמי פ"ב דפסחים דר' יוחנן ס"ל כר' יוסי דהפקר כמתנה ור"ל ס"ל כר"מ דהפקר ל"ה כמתנה ותיכף כשהפקיר יצא מרשותו ע"ש ובשו"ת פורת יוסף סימן י"ח דר' ישמעאל בנו של ר' יוסי ס"ל דהפקר ל"ה עד דאתי לרשות זוכה: הפקר ב"ד הפקר. בשו"ת עטרת חכמים חו"מ סי' י' דל"ש הפקר ב"ד רק במקום גדר וסייג לתורה היה הכח ביד חכמים לתקן דרך הפקר ב"ד אבל בסגנון תקנה שאין סייג לתורה רק תקנה לצורך העולם אין בכח חז"ל לתקן תקנתם בדרך הפקר רק שאף בל"ז יש כח ביד חכמים לעקור ד"ת כל עוד שאין ביטול איסור בקום ועשה וממילא אם בא לידי ביטול איסור בקום ועשה קם דינא דד"ת ע"ש: הפקר הא דקי"ל דל"מ הפקר בדבר שאינו ברשותו כ' בשו"ת עטרת חכמים סימן ט"ו בחו"מ דהוא רק אליבא דרבא דס"ל יאוש שלא מדעת מהני באבידה אבל לדידן דקי"ל יאוש שנא מדעת נ"ה יאוש ולהסוברים דיאוש מטעם הפקר ולכך צריך יאוש מדעת מוכח דהפקר מהני גם בדבר שאינו ברשותו של אדם ע"ש והב"ח בתשובותיו סימן קכ"ד דמהני הפקר בדבר שאינו ברשותו ובשו"ת ברכת יוסף סימן ט"ז כ' דלדידן דקי"ל דאף דאין ברירה מ"מ דבר שיתברר בודאי א' מב' האופנים יש ברירה שפיר מועיל הפקר בדבר שא"ב השא"כ לר' יוחנן דס"ל בעירובין ד"ל דאפילו מה שיתברר בודאי אם יבוא חכם ממזרח ג"כ א"ב ס"ל דא"י להפקיר דשא"ב. הפקר על תנאי. בשו"ת חסד לאברהם דלר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור ולכך מהני תנאי בנדר ה"ה בהפקר מהני תנאי ולר"ל דל"א דיבור ומבטל דיבור עכצ"ל דתנאי בגדר מטעם דהו"ל כפתחו עמו ל"מ תנאי בהפקר ולפמש"ל בשם הברית אברהם א"ש בפשיטות דלר' יוחנן דמהני הפקר ע"י שליח בודאי מהני תנאי ג"כ ולר"ל דל"מ ע"י שליח ל"מ תנאי: הפקר במל"מ פ"ט ה' מו"מ אי הפקר חשוב ד"א מקנה אותו ובשו"ת פורת יוסף סימן נ"ו דתליא בזה דלמ"ד יאוש שלא מדעת הוי יאוש ס"ל דהפקר חשוב ד"א מקנה לא כמציאה דל"ת ד"א מקנה משא"כ לאביי דס"ל דל"ה יאוש מוכח דל"ח ד"א מקנה ור' פפא ס"ל כרבא ביאוש של"מ וס"ל דחשוב ד"א מקנה ולפמש"ל בפלוגתא אי הפקר כמתנה ולמ"ד הפקר כמתנה ועד דאתי לרשות זוכה לא נפיק מרשותי' בודאי חשיב הפקר ד"א מקנה וגם תליא בדין ברירה דדמ"ד דאמרינן ברירה חשוב הפקר ד"א מקנה ולמ"ד א"ב ל"ח הפקר ד"א מקנה ע"ש ואי הפקר קטן מהני תליא ג"כ בזה דלמ"ד דחשיב ד"א מקנה ל"מ הפקר קטן ולמ"ד דהפקר ל"ח ד"א מקנה גם הפקר דקטן מהני: הפקר הקצוה"ח סימן רע"ג הביא שיטת הרמב"ם פ"ב מנדרים דהפקר מטעם נדר ומצד הפקר לח נפיק מרשותו רק א"י לחזור בו מטעם נדר ובכתב סופר יו"ד סימן קנ"ז דפליגי בזה ת"ק ור' יוסי בנדרים מ"ה לתנא קמא הפקר מטעם נדר ל"צ שתבוא לידי זוכה וחל עלי' ונתפס דבורו שלח יכול לחזור מטעם נדר ולר' יוסי הפקר אינו מטעם נדר רק דנפיק מרשותו וצריך שתבוא ליד זוכה יע"ש שמחלק