ילקוט הרועים נד

וחכמים אי בבנו יכול להעיז ובבית אל דפ"ב ע"א דר' אמי ס"ל כראב"י: הפת נאפה יפה בביצה די"ט ממלאת אשה כל התנור פת אע"פ שא"צ אלא לחתיכה א' ובמהר"ם ברבי ביצה כ"א דפליגי בזה ר' אליעזר ובן בתירא בפסחים מ"ו דבן בתירא ל"ל דינא דרשב"א ור' אליעזר ס"ל כרשב"א דמותר אע"פ שא"צ אלא לאחת ואי מותר לאפות פת של נכרי עם פת של ישראל מטעם דנאפה יפה תליא בזה דלמ"ד דאמרינן הואיל מותר לאפות פת של נכרי ושל ישראל אבל אי ל"א הואיל גזיה"כ דאסור לאפות פת נכרי ושל ישראל ולא הותר מטעם דנאפה יפה ובפנ"י ביצה דכ"ו דנהי דרבא ס"ל דהלכה כרשב"א אבל אביי ור' יוסף וכל הנהו אמוראי בשמעתין ל"ל דהלכה כרשב"א ע"ש באריכות: הפרה בשעה"מ ה' שבועות אי ת"ח יכול להפר לעצמו תלי' בפלוגתא בחגיגה ד"י דלשמואל דיליף הפרת נדרים מקרא דלא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו ת"ח א"י להפר לעצמו משא"כ לר' יאשי' דיליף הפרת נדרים מקרא דאשר נשבעתי באפי ס"ל ת"ח מיפר לעצמו עוד כ' דע"י פתח יכול להפר ת"ח לעצמו משא"כ בחרטה צריך אחר להתירו: הקמה שי' הר"ן נדרים דס"ט במה דקיי"ל דנשאלין על ההקם דוקא ביום השמיעה דלמחר ל"ג משתיקה ע"ש אולם שי' הטור ביו"ד סי' רל"ד דל"ה שתיקה כיון דל"ה יכול להפר ל"ג מא"י שיש מפירין וכ"ש הכא של"ה יכול להפר כלל וק"ל מנדרים דע"א ע"ב דמבע"ל אי גירושין כשתיקה דמי' או כהקמה דמי' ונ"מ דשמע בעלה וגרשה ואהדרה ביומא וא"א כשתיקה דמיא מצי מיפר וא"א כהפרה דמי' ל"מ מיפר ובר"ן דלהכי נקט ואהדרה ביומא דלמחר בלא"ה ל"מ מיפר דל"ג משתיקה ע"ש והשתא לשי' הטור קי למה נקט הש"ס ואהדרה ביומא אפי' אהדרה לאחר עשרה ימים ול"ל דל"ג משתיקה ז"א דהא עד עכשיו לא הי' יכיל להפר והוי כא"י שיש מפירין לשי' הטור עוד ק"ל לשי' הריב"ש הובא באבני מילואים ה' חמץ דלאחר קיום הבעל ל"י החכם להפר משא"כ לאחר שתיקה א"כ נ"מ פשוט אי כשתיקה או כהקמה דמיא עוד קשה קצת להר"ן נדרים דע"ט ד"ה הפר בלבו דכל שרוצה בקיומו של נדר הוי הקמה לאלתר אפ"ה יהיב רחמנא כל יומא להפרה דעד דערבי שמשא לא מוכח שרוצה בקיומו של נדר דלמא לבתר הכי מיפר ומינה דהקים בלבו קיים א"כ איך ס"ד דיהי' גירושין כשתיקה כיון דיודע דלא יוכל להפר אח"כ וצריך לעיין בכ"ז: הרכבת אילן במקנה דל"ח דר' שמעון ס"ל כמ"ד בסנהדרין ד"ס דאין ב"נ מצווה על הרכבת האילן ע"ש: הרהור בצנצת מנחם הוכיח דבן עזאי דס"ל דב"ק אסור בהרהור וס"ל הרהור כדיבור דמי' ע"ש. הרהור בש"א סי' כ"ד האריך דרב יהודא ור' יוחנן ורבינא בתרא דס"ל ברכת התורה דאורייתא ס"ל הרהור לאו כדיבור דמיא ע"ש ובאות ב' בה"ת הרהור בביאור מרדכי ברכות ד"ז דאף למ"ד הרהור כד"ד זה מדאורייתא אבל מדרבנן לכ"ע הרהור לאו כדיבור דמיא ובישוע"י סי' ס"ב דבדבר דצ"ל נאמר בלשון הקודש לכ"ע הרהור לאו כדיבור דמיא ואנן פסקינן לכד"ד אבל הירושלמי פסק כדיבור דמיא ע"ש. הרי שלך לפניך בשו"ת מהר"ם מינץ סי' י"ב דהא דיכול לומר בגזילה הש"ל הוא דוקא למ"ד דלא קנה הגזילה בקנין גמור כ"א, לחיוב אונסין אבל למ"ד דקנה הגזילה בקנין גמור לא יכול לומר הש"ל כגון בגזל חמץ ועבר הפסח ועמש"ל באות ג' דלרב ולר"ה ולאידך ס"ל דקנה הגזילה הגזלן בקנין גמור ע"ש. הרי חסר לפניך בפנ"י בהמדיר דר' גמליאל ס"ל כר"ש דל"א כלל הרי חסר לפניך ול"מ כלום אפי' למיהוו חדא במקום תרתי ע"ש. השב מידיעתו בחולין ד"ה ע"ב בתוד"ה אינו דאף שחזר בתשובה אח כ מ"מ כיון דבשעה שאכל לא הי' שב מידיעתו אין מביא קרבן ובמל"מ ה' שגגות דתליא באמת בפלוגתא דת"ק ור"ש דלת"ק דממעט מעם הארץ ס"ל דבחזר בתשובה שפיר מביא קרבן אף דבשעה שאכל ל"ה שב מידיעתו ור"ש ס"ל דלעולם אין מביא קרבן אף שחזר בתשובה. התראה בפרדס דוד בסופו דפלוגתא דר' יוסי בר' יהודא ורבנן אי חבר צריך התראה תליא בפלוגתא דאביי ורבא במכות ד"ז ע"ב אי אומר מותר שוגג הוא או מזיד הוא דר' יוסי בר' יהודא פ"ל כאביי אומר מותר אנוס הוא וצריך התראה של"י אומר אומר מותר הייתי ממילא בחבר א"צ. התראה ורבנן ס"ל כרבא והתראה הוא מטעם אחר שוב אין לחלק בין חבר לע"ה ואביי ורבא פליגי בפלוגתת ר' יוסי בר' יהודה ורבנן: חת התראת ספק התוס' יבמות ד"פ דהיכא דאגלאי מלתא למפרע ל"ה התראת ספק והמפורש' כ' דתליא בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל ריש החולץ אי אמרינן אגלאי מלתא למפרע ובשו"מ סי' של"ה נסתפק למ"ד ה"ס ל"ש התראה איך הדין אם יש כאן ב' איסורין ועל א' ה"ל התראת ודאי ועל הב' הו"ל ה"ס והעלה דבכה"ג לכ"ע שמי' התראה וחייב שתים ובחת"ס יו"ד סי' ט' ע"ד התוס' הנ"ל דבעינן דוקא תרווייהו שיהי' רוב וגם יהי' אגל"מ למפרע ובכה"ג ל"ה ה"ס משא"כ בחד ל"מ ועדיין הוי ה"ס ועוד מחלק שם דדוקא רוב דאתי ממילא אבל רוב ע"י מעשי ב"א ל"ה התראת ודאי ע"ש ועיין בכ"מ פ"א מע"א דלכך מגדף א"צ התראה משום שא"ב מעשה ובלאו שא"ב מעשה דלוקין עליו א"צ התראה ע"ש. התראת ספק בנוב"י מהדו"ת א"ע ע"ז דפלוגתא דר"י ור"ל בה"ס הוא רק במלקות דר"ל יליף מכות ממיתה וכי היכא דבמיתה ל"ש התראה הה"ד במלקות ור"י ס"ל דבמיתה ה"ס ל"ש התראה ולענין מלקות שמה התראה ותליא בפלוגתא דפליגי אי חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין דלר"ל פטורין דילפינן מחייבי מיתות שוגגין ולר"י חייבין ולא ילפינן ממיתה ע"ש וממילא לר"ל תרי תנאי אליבא דר"י ולחד תנא ס"ל לר"י דלעולם ה"ס שמי' התראה ור"י מחלק בין מלקות למיתה ובמיתה לעולם ל"ש התראה ול"א תרי תנאי ואליבא דר"י. התראת ספק בנוב"י, א"ע סי' הנ"ל דר' יוחנן ס"ל אליבא דר' יהודא דדוקא היכא דאזהרת לאו לא משכחת בענין אחר רק בספק הוא דשמי' התראה לר' יהודא אבל בלאו שמשכחת לפעמים בודאי שאינו ספק רק שעכשיו אירע הדבר בספק ל"ש התראה לר' יהודא ור"ל ס"ל דהאי תנא אליבא דר' יהודה בהכה זה וחזר והכה זה ס"ל ה"ס ל"ש התראה אפילו במקום דלא משכחת האזהרה בענין אחר אפ"ה ס"ל דה"ס ל"ש התראה ע"ש שהאריך. עיין בס' תורת נביאים דר' יוחנן ס"ל דמותרת לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל ע"ש. היקש במנחות דפ"ב בתו' דר"ע סובר היכא דאיכא לאוקמי היקשא לשאר מילי משיבין על ההיקש ור"א פליג דאף בכה"ג אין משיבין על ההיקש ובשו"ת בגדי כהונה ב"מ דקי"ד דר' ירמי' ור' יעקב ס"ל כר"ע ור' יוחנן ס"ל כר"א: הואיל ואשתרי אשתרי בשושנת העמקים כלל ה' דר' אשי סובר כרבא דבב' שמות ל"א הואיל ואשתרי אשתרי ע"ש: הטוען אחר מעב"ד בשו"ת רע"א החדשות סי' ק"ל דלר' חסדא דס"ל דאמרינן מיגו במקום עדים ס"ל הטוען אחר מעב"ד ל"א כלום. התראת ס' בישוע"י אע"ז סי' ע"ז הוכיח דס"ל לעולא ה"ס ל"ש התראה ע"ש. הכנה בפנים יפות פ' בשלח בפלוגתא דב"ש וב"ה בהכנה לשיטתייהו אזלו בביצה ד"ב לב"ש דס"ל יש עירוב והוצאה ליו"ט אין ראי' להכנה מה"ת משא"כ ב"ה דס"ל אין עירוב והוצאה ליו"ט הא רלא ירד המן מעיו"ט לשבת משום איסור הכנה ולכן אנן קיי"ל הכנה דאור' ואפ"ה מוקצה דרבנן כיון דקיי"ל דמודה ב"ה דיש עירוב והוצאה ביו"ט דלא כרבה נשמע דמוקצה ל"ד, ע"ש. הכחשה והזמה בדורש לציון בסופו דר' יוסף ס"ל כרבא דעד זומם חידוש וליתא לדינו דרמב"ם רק אפי' הכחשה עם הזמה הו"ל הזמה ע"ש ועמ"ש באות ה': הקדש התו' גיטין דמ"ט ע"א מתחילה ר"ל דכולהו נזקין חייבין בהקדש ושוב הביאו מירושלמי דכולהו נזיקין פטורין בהקדש ובס' בית הלוי ב"ק ד"ו דתלי' בפלוגתא דלמ"ד היזק שא"נ שמי' היזק מוכח דניזקין חייב בהקדש אבל סתם ירושלמי ר' יוחנן דס"ל היזק שא"נ ל"ש היזק מוכח