ילקוט הרועים נג

בכלל ופרט אפי' בפשיעה פטור ולמאן דדריש רבוי ומיעוטא חייב בפשיעה ועיין אות ט' טענו חיטין דתליא ג"כ בפלוגתא אי דרשינן כללא ופרטא הקדש במקנה קדושין נ"ד דטעמו דר' יהודא דס"ל הקדש במזיד אינו מתחלל דס"ל שינוי אינו קונה ואי עביד לא מהני לכך אין מתחלל אבל ר' מאיר ס"ל שינוי קונה להכי ס"ל במזיד מתחלל דס"ל א"ע מהני ומדחייבה תורה מלקות לרבנן ומיתה לרבי ואי אין מתחלל אמאי מחייב ע"ש דס"ל לר' נחוניא בן הקנה כר"מ דהקדש בשוגג אינו מתחלל: דכחשה והזמה שי' הרמב"ם פי"ח מה' עדות דהיכא דהו"ל הכחשה והזמה ביחד ל"ה הזמה והו"ל הכחשה ובדורש לציון דרוש י"ג דתלי' בפלוגתא דאביי. ורבא דלאביי מוכח דינו דרמב"ם דל"ה הזמה בכה"ג ורבא ל"ל דינא דהרמב"ם וס"ל דאפי' הכחשה והזמה מהני ובב"ש אחרון סי' כ"ז דלר"ח דס"ל עדים המכחישים זא"ז פסולים לעדות אחרת ס"ל דהכחשה והזמה הו"ל הזמה ולדידן דקיי"ל כר"ה דכ"א בפ"ע יכול להעיד שפיר פסק הרמב"ם דל"ה הזמה ואביי ס"ל כר"ח להיפוך ממש"ל דאביי ס"ל כרמב"ם ע"ש: הכנה דרב בצל"ח ביצה ד"ד אי הכנה משבת ליו"ט וכן להיפך אם היא דרשא גמורה מדאוריי' או רק דרבנן ואסמכתא בעלמא לרב פליגי ת"ק ור' יהודא משום ר' אליעזר דת"ק ס"ל דהכנה רק מדרבנן ור"י משום ר"א ס"ל דהך דרשא ביום הששי הוא דאורייתא ממש ורבה ס"ל דהיא דאורייתא ולר"י ת"ק ור"י ור"א ס"ל דל"א הכנה דרבה ובמהר"ם ברבי ביצה דלמ"ד דאית לי' הואיל מוכח הכנה דממילא אסור מה"ת אך זה אי תחומין דרבנן דאי תחומין דאורייתא הכנה דממילא דרבנן ולכך ר' יוחנן ס"ל הכנה דבידים אסור והכנה דממילא דמותר דס"ל תחומין דאורייתא ע"ש ובדף ד' כתב במהר"ם ברבי להיפוך משי' רש"י רק דרבה לטעמי' דס"ל מוקצה דרבנן מוכח דהכנה ממילא אסור: הלכה לממ"ס בר"מ ור"ש תוספתא פ"י דמקוואות דספק הללמ"ס לא תקנו חכמים ספק להחמיר וע' ב"י יו"ד סי' רצ"ד ובשו"ת חתם סופר אה"ע סי' ב' דלמ"ד ספק דאו' מה"ת לחומרא י"ל דוקא במפורש בתורה אבל לא בדברי קבלה והללמ"ס וכיון דמה"ת לא נאסר הללמ"ס שוב לא מצינו דנמנו חז"ל לאסור הללמ"ס מספק אך למ"ד ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא היכא דלא אקבע איסורא רק חז"ל נמנו ואסרו ספק דאורייתא הם לא חלקו בין מפורש בתורה לדברי קבלת והללמ"ס ובכל ספק אמרינן להחמיר: הלכה לממ"ס שי' הרמב"ם דבדבר דהוא הללמ"ס ל"ש בו מחלוקת ובקהלת יעקב אות ח' סקל"ז דתליא בפלונתא דר"י ור"ל לענין חצי שיעור דלר"ל צ"ל דאף בהללמ"ס שייך בו מחלוקת ע"ש: הלכה כסתם משנה בצל"ח ביצה די"ב בשם קול הרמ"ז דשמואל לא ס"ל כר' יוחנן דהלכה כסתם משנה הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובת"מ כו' ברי"ט אלגאזי בכורות פ"ד דשמואל ס"ל כ"מ ששנה ר"ש שזורי הלכה כוותי': הלואה התוס' פ' אע"פ הק' לרש"י דמשמע דמהני קנין בהלואה באגב הרי בב"ב לא מצינו קנין בהלואה כ"א רק במ"ג ובתומים סי' ס"ו סקנ"ד דס"ל לרש"י הא דהלואה אין נקנה בשום קנין הטעם משום דמלוה להוצאה נתנה ואינו תו ברשותו זה למ"ד, א"א מקנה דבר שא"ב אבל לר' מאיר דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ודבר שא"ב לדידיה אף הלואה נמכר באגב ולפי"ז לדידן דלא קיי"ל כר"מ מודה רש"י דל"מ אגב בהלואה אבל בפ' אע"פ פי' רש"י לרב ורב ס"ל כר"מ שפיר מועיל לדידי' קנין אגב בהלואה: המפנה חפצים מזויות כו' ונמלך עליהם והוציאן פטור של"ה עקירה משעה ראשונה לכך כן ס"ל לר' אמי א"ר יוחנן בשבת ד"ה ע"ב ובתוס' שם כ' דבן עזאי דס"ל מהלך כעומד דמי ל"ל דר' יוחנן וחייב גם בכה"ג ור' יוחנן ל"ל דבן עזאי ובירושלמי רפ"ק דשבת מוכח דר' יוסי ס"ל כבן עזאי ול"ל לדר' יוחנן ובשו"ת תורת חסד סי' מ"ט הוכיח דהש"ס דילן סותר דר' יוסי ל"ל דבן עזאי וס"ל לר' יוסי כר' יוחנן ע"ש. המלוה על המשכון דהוי שו"ש פליגי רש"י ותוס' אי חייב באונסין ובעצי ארזים א"ע ה' קדושין סי' מ' דר' מאיר דס"ל ישראל מנכרי ל"ק משכון ס"ל דחייב רק בגניבה ואבידה ולא באונסין משא"כ לרבנן דישראל מעכו"ם קנה משכון ס"ל דחייב אף באונסין וכן לרבה צ"ל דחייב אף באונסין לר' יצחק ולר' יוחנן מלתא דר' רק להחחייב בגו"א ע"ש, המלוה את חבירו בעדים פלוגתא הוא בשבועות אי צריך לפרעו בעדים ובתומים סי' ע' דרב יהודא דס"ל דצריך לפורעו בעדים משום דלא הימני' כיון דלא רצה להלוות לו שלא בעדים וקשה מנ"ל דלא הימני' דלמא משום איסור דקי"ל אסור להלוות שלא בעדים כדאיתא בפ' א"נ דגורם רעה לעצמו ותירץ דהא דאסור להלוות שלא בעדים דגורם לעצמו רעה אין הכוונה דחבירו יכפור ויאמר לא לויתי דקי"ל חזקה א"א מעיז רק הכוונה דיטעון אינו יודע ובא"י פטור דקיי"ל כר"ה ור"י דאמרינן בו"ש לאו ברי עדיף ולכך כיון שלוה לו בעדים ל"ש שיכפור ויאמר א"י א"פ דבאמת חייב ולפ"ז רב יהודא ור"נ דס"ל דברי ושמא ברי עדיף אין איסור להלוות שלא בעדים דאפי' יטעון א"י חייב אבל למ"ד בו"ש לאו ברי עדיף יש איסור להלוות שלא בעדים לכך א"צ לפורעו בעדים דאין ראי' שלא הימני' ועמש"ל באות ב' ברי ושמא: הנאה בשו"ת רע"א נסתפק באיסור הנאה אי האיסור היא בכזית או האיסור הוא עד שיהנה שוה פרוטה ובס' זרעו של אברהם בפסחים כ"ב נסתפק בזה וכ' דפליגי בזה תרי לישנא בב"ק דמ"א דלל"ק דאמר א"כ לכתוב לא יהנה ס"ל דשיעור הנא' בכזית ולל"ב ס"ל דשיעור הנאה בשו"פ ע"ש. ובפתיחה משיב נפש דתליא בפלוגתא דלר"א דיליף מל"ת אחד אי' אכילה כו' שיעור הנאה בכזית כאכילה משא"כ לחזקי' דיליף מלא יאכל בצירי הנאה המביאה לידי אכילה שיקנה בדמיו מאכל שיעורו בשו"פ. הנקברין דאפרן אסור בשו"ת ר"ע איגור סי' קפ"ח דר' יהודא ס"ל דאף הנקברין אפרן מותר ולמ"ד דאסור ל"ה רק מדרבנן כ"כ הפנ"י ובס' חמד משה ה' פסח סי' תמ"ה די"ל דלכך ס"ל לר' יהודא דרשאי לשרוף הנקברין דס"ל גם הנשרפין אפרן אסור הנאה בפמ"ג בפתיחה לבב"ח נסתפק אי גם בהנאה חצי שיעור אסור די"ל דעל הנאה ל"ש כדא"פ ול"ש חזי לאצטרופי ע"ש ובס' אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש דלר' מאיר דיליף איה"נ מנבילה לדידי' א"ש מותר בהנאה דל"ש חזי לאצטרופי כד' הפמ"ג אבל לר' יהודה דיליף מאותו וא"א משליך כל איסורין שבתורה ול"כ אכילה לדידיה אסור ח"ש בהנאה כמו שיעור שלם ואין חילוק דמלקות בלא"ה אין לוקין הנאה ע"ש: העמדה והערכה בשעה"מ ה' בכורים נסתפק בהא דקי"ל ק"מ וקב"ה אם מתו יקברו משום דבעינן העמדה והערכה אם עבר ופדאן אי פדיונו פדיון או לא דאפשר דקרא דכתיב והעמיד ה"ד לכתחילה ובסוף דבריו כתב דתליא בפלוגתא דרבי ור' יהודא דרבי ס"ל דבעינן העמדה והערכה ואפי' עבר ופדאו אין פדיונו פדוי אבל ר"י ס"ל דבדיעבד אם פדאו ה"ז פדוי ופסק הרמב"ם כר"י: הענקה במקנה קדושין י"ז דס"ל לראב"י יצאו פרידות משום דס"ל כאיסי בן עקביא פ"ח מכלאים דאסור לרכוב ע"ג פרידה אבל לפ"מ דקי"ל כר' יהודא שפיר הוי בכלל הענקה: הענקה. במקנה קדושין דט"ז בפלוגתא אי היוצא במיתת אדון מעניקין הוא דת"ק דר"מ הוא ר' יהודה וס"ל לר"י דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר ומחויבין היורשין לשלם ע"ש: העושק במצוה דפטור מן המצוה כ' בס' ערוגת הבושם סי' כ"ח דדוקא במצוה שכיוצא בה אבל העוסק במצוה שבין אדם למקום אינו פטור ממצוה שבין אדם לחבירו ע"ש ועיין בפנ"י סוכה דכ"ו ובברכות מ"ש בד' רש"י דל"ל להנך תנאי עוסק במצוה פטור מן המצוה ע"ש: הערב שמש בתוס' חגיגה דכ"א דפליגי אמוראי בירושלמי אי טומאה דרבצן צריך הערב שמש ובאמרי בינה למהר"ם א"ש דרבה ס"ל כמ"ד דטומאה דרבנן צריך הע"ש והרי"ף פסק. כמ"ד דא"צ הע"ש העראה פלוגתא היא ביבמות אי העראה זו נשיקה ובמהר"ם ברבי כתובות ל"ב דעולא ס"ל כמ"ד העראה זו נשיקה: העזה פלוגתא דראב"י