ילקוט הרועים נא

נשים בבהמ"ז מדרבנן אינן יכולים להוציא אנשים שמחויבים בבהמ"ז מה"ת ובס' קול בן לוי דט"ו דתליא בפלוגתא דרבא ורבינא דרבינא ס"ל דאי מחויב רק מדרבנן א"י להוציא למי שחיובו מדאורייתא אבל רבא ס"ל אף שמחויבת רק מדרבנן יכולין להוציא למי שמחויב מדאורייתא ובצל"ח ברכות ד"כ כ' דרבא ס"ל דהמחויב מדרבנן א"י להוציא אחרים שמחויבים מה"ת אבל רבינא ס"ל דאף שמחויב רק מדרבנן מחויב בדבר קרינן בי' ויכול להוציא אחרים שמחויבים מה"ת. דרבנן בברכות דכ"א כל מילי דרבנן אסמכינהו בלאו דלא תסור דמשמע אסמכתא בעלמא כ' בס' מרגניתא טבא לספר המצות בשורש א' דדוקא לר"י דס"ל בזקן ממרא דאינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו בד"ס ומפרש ע"פ התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך ס"ל דכל גזירות חכמים אינו אלא אסמכתא בעלמא אנאו דלא תסור אבל לר' מאיר דדריש יורוך לגזירות ותקנות חכמים ס"ל דכל מה שגזרו ותקנו חכמים עלינו לשמוע דבריהם מעשה דעפ"י התורה אשר יורוך ול"ת דלא תסור גמורה מן התורה ורב כהנא בברכות דאמר אסמכינהו אלא תסור הוא רק לר' יהודא והא דאפלגי ר' נחמי' ורב אויא בשבת דכ"ג היכן וצונו ר' אויא אמר מלא חסור ור' נחמי' אמר שאל אביך ויגדך דר' נחמי' ס"ל כר' יהודא לכך לא אמר מלא תסור דאינו רק אסמכתא על ד"ת ור' אויא ס"ל כר"מ ולר"מ יש בגזירות חכמים לאו דלא תסור מדאורייתא: דרבנן במקנה קדושין כ"ד אף דבדרבנן ס"ל ג"כ לר' יהודא דעשו חיזוק לדבריהם, והתנאי בטל מ"מ במידי דלא שכיח כמו בדמאי דרוב ע"ה מעשרין לא עשו חיזוק וזה רק לשאר שינויי בכתובות כ"ד אבל לרב דמשני מוחלפת השיטה ס"ל אליבא דר"י דעשו חיזוק אף במלתא דלא שכיח ופסק רב כר"י: דרבנן הנה מה שאינו ראוי מדרבנן אי חשיב אינו ראוי מדאורייתא כבר דברו בזה הרבה הראשונים והאחרונים וכ' דתליא בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודא דכ"ג ע"א דר"י דפוסל משום שאינו ראוי לז' ס"ל דמה שאינו ראוי מדרבנן חשיב א"ר מה"ת ור"מ דמכשיר משים דמדאור' מחזי חזי ורבנן דגזרו בי' ס"ל דדבר שא"ר מדרבנן חשיב ראוי מדאורייתא ובשו"ת תורת חסד סי' מ"ג דלרבה ס"ל לר"מ ג"כ דדבר שא"ר מדרבנן חשיב א"ר מדאור' אבל טעמא דר"מ דל"ס לי' כלל דצריך להיות סוכה הראוי לז' ובחתם סופר פ' לולב הגזול דר"מ נמי ס"ל כל שא"ר מדרבנן חשיב א"ר מה"ת רק דפלוגתתם דלר"י חשיב כרוח מצוי' כיון דאסור מדרבנן ולר' מאיר כיון דאי בעי לעבור על איסור דרבנן ראוי הוא לכל זייז ל"ד לרוח מצוי' ונראה קצת דפליגי אי איסור דרבנן חשיב בידו: דרשא דקרא בפנ"י ברכות דט"ו די"ל דרבי יהודא ור' יוסי פליגי בהך סברא אי דרשא דקרא לכתחילה או בדיעבד וע"ש דמסיים לדוחק: דרבנן במעין החכמה ד' ר"ו דר' יהודא ות"ק פליגי דר"י אין מחלק בין תרי דרבנן לחד דרבנן כיון דעכ"פ תרווייהו חיובא דרבנן ולכך סומא פורס על שמע אע"ג דסומא פטור מכ"ה וא"ח אלא מדרבנן מ"מ כיון דפריסת שמע מדרבנן אין מחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן וס"ל לר' ששת ור"י כר' יהודא: דם בפנים יפות פ' אחרי דרחב"ג ס"ל דאין איסור בדם הקזה משום דם דדם שחיטה היא דהוו דם אבל דם הקזה לא דון מינה בדורש לציון דריש יוד דמאן דס"ל דיו אפי' דמפרך ק"ו ס"ל כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא: דינא דמלכותא ברשב"א פ"ק דגיטין דשמואל ול"ב פליגי דלישנא בתרא ס"ל דל"א דד"מ דינא כ"א מה שנוגע להנאת המלכות אבל בשאר דברים ל"א דד"מ דינא אבל שמואל ס"ל דבכ"מ אמרינן דד"מ דינא ועיין בישועות יעקב ה' רבית שמאריך בזה: דרישה וחקירה בסנהדרין דל"ב אע"ג דבדיני ממונות ל"צ דו"ח מ"מ בדין מרומה גם בממון צריך דו"ח ובשערי תורה הראשון דמר בר ר' אשי חולק ע"ז ס"ל דאף בדין מרומה א"צ דו"ח בד"מ ופליג אאביי או דס"ל דאביו ס"ל כשארי תירוצים. שם: דברים שבלב בב"ב דקמ"ו פליגי ר' שמעון בן מנסי' וחכמים דלר"ש ב"מ כשהוי אומדנא דמוכח לכל הוי דברים שבלב דברים ובשערי תורה הראשון הוכיח דר' אליעזר ס"ל כר"ש בן מנסי' אליבא דר' חסדא. דיני ממונות בצל"ח ביצה דע"ז דר' תחליפא ס"ל כר"מ בסנהדרין דל"ד דאף דיני ממונות אין גומרין בלילה: דברה תורה כלשון ב"א במל"מ פ"י מה' דיעות דר' ישמעאל ס"ל דיברה תורה כלשון ב"א ובדעת ר' עקיבא מצינו ס' חלוקות אי סובר ד"ת כלב"א ור' אליעזר ס"ל לא דברה תורה כלב"א ור' מאיר ס"ל ג"כ כר' יוסי דלא דברה תורה כלשון ב"א: דרבנן שי' הט"ז דדבר שהתירה התורה בפי' אין יכולין החכמים לאסרו ובצל"ח פסחים דס"ו במ"ש ר' אליעזר עקרת מ"ש בתורה דדבריו המה ד' הט"ז: דבר שנעשה מצוותו דאין מועלין בו מבואר בתו"י ימא ד"ס דז"ד בקדשים ולא בחולין ובמשיב נפש פסחים דכ"ו דלר"י דס"ל ב"כ הבכ"א מלמדין ס"ל דבחולין אסור אחר שנעשה מצוותו ולדידן דאין מלמדין ס"ל דגם בחולין מותר וע"כ הנשרפין אפרן מותר לדידן ולר"י אסור: דברי קבלה בטו"א מגילה נסתפק אי ד"ק כד"ת וספיקו להחמיר ובבית יצחק א"ע סי' ק"ב דר' יוחנן דס"ל פסחים דנ"ד ט"ב אסור בה"ש ס"ל ד"ק כד"ת ושמואל דס"ל בה"ש מותר ס"ל דד"ק ספק מותר ור' מאיר ג"כ ס"ל דס"ק מותר: דבר שיל"מ דקיי"ל בספק דרבנן ג"כ אסור בדשיל"מ כמו בביטול כ' בב"ט בפ"ה משער התערובת דלפמ"ש הקדמונים דנך סד"ר לקולא משום דמעיקרא לא תקנו דבריהם על הספק ל"ד לביטול דשם האיסור ודאי משא"כ בס' אין כאן איסור מעיקרא ועכצ"ל דלא מחמת דלח דיברו על הספק אך סד"ר מותר מצד שאנו תולין שהיא היתר אבל אם היא איסור אף דאנן לא ידעינן אסור ונ"ל דתליא בזה דודאי א"נ ס"ד מה"ת לקולא שי"ל דסד"ר מותר מצד תלי' אבל א"נ סד"א לחומרא וקשה אמאי ס' דרבנן מותר הרי דרבנן הוא דאורייתא משום לא תסור ועכצ"ל דמעיקרא לא תקנו ע"צ הספק וע"כ גם בדשיל"מ ספק מותר משא"כ אם סד"א לקולא ל"ק כמ"ש בש"ש הגם דרבנן הוא דאורייתא הרי גם מה"ת ספק לקולא ע"ש: דם בח"ס פסחים דע"ד דס"ל לרמב"ם בדם שבשלו דעובר היינו אתר שכבר פירש ונעשה דם א"ח להיתר על ידי בישול אע"ג דא"ר נזריקה אך אם נתבשל טרם פרישתו לא נאסר אם פירש שהרי מעולם ל"ה עליו שם דם ובח"ס חולין ק"ט דלמ"ד דל"ל דם נעכר ונעשה חלב לדידיה דם שבשלו ע"ע עוד כ' הא דפשיטא לזעירי דדם שנשתנה פסול להקרבה היינו כמ"ש הב"י או"ח ר"ס מדכתיב גבי כיור מים מים ב"פ משמע כהווייתן שלא נשתנו ה"נ כתיב דם דם ובזבחים דפ"א ע"ב דלמ"ד מערבין לקרנות מייתר דם דם ולפ"ז תליא דיני דזעירי בפלוגתא אי מערבין לקרנות: דרבנן בטעה"מ ה' מכירה דלקולא ל"א דדרבנן יוחשב להיות דאורייתא אבל לחומרא אמרינן דחשיב דאורייתא ועוד העלה דחד דרבנן חשוב דאורייתא משא"כ תרי דרבנן: דרבנן שיטת הטו"ז דדבר שהתירה התורה בפי' א"י החכמים לחסור ובמלוה"ר אות ד' דבזה פליגי אביי ורבא דרבא ל"ל כשיטת הטו"ז ולפ"ד ישבתי קושית האד"ר בפסחים קי"ד דיהיה אסור לכרוך מצה ומרור בזה"ז משום דא"ע מצות ח"ח ולפי"ז א"ש דזה ל"ה רק מדרבנן א"כ הכא דהתורה כתבה בפי' על מצות ומרורים יאכלוהו לא יכלו החכמים לאסור מה שהתירה התורה בפירוש: האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל ופירש"י והדר שקלו כדמעיקרא דלא בטלה חלוקה ובמהר"ם ברבי גיטין דתליא בפלונתא דר' יוסף ס"ל דבטלה חלוקה