ילקוט הרועים מט

מותר בדשיל"מ בדרבנן רק דמשני ר"א דלר' יצחק ור' יוסף לדידהו ס"ל דספק אסור בדרבנן בדשיל"מ ולי' לא ס"ל: דבר שיל"מ שי' רש"י בטעם דשיל"מ דל"ב מטעם עד שאתה תאכל באיסור תאכל בהיתר ושי' הר"ן בנדרים נ"ב דהטעם דהו"ל מין במינו דלא בטיל ובמל"מ ה' מעילה רצה לומר בדעת הרמב"ם דדשיל"מ היא רק מדרבנן ובפרדס דוד פ' מצורע דתלי' בשני הטעמים דלטעם הר"ן י"ל דדשיל"מ מה"ת לא בטיל ולשי' רש"י היא רק מדרבנן ובנודע ביהודא ובצל"ח דף ד' ביצה דס' רש"י והר"ן תלי' בפלוגתה דר' אשי ס"ל כטעמו דרש"י ור' פפא ור' יוחנן ור"ה ברי' דר' יהושע ורבנן דבי ר' אשי ס"ל כטעם הר"ן והנ"מ לענין ספק איסור בדשיל"מ והצל"ח העלה אפי' דדשיל"מ בטול דוקא לגבי אכילה אבל לא לענין טלטול ולענין הנאה לגבי זה שפיר בטי' דיכול ליהנות היום ולמחר ול"ש טעמו של רש"י אבל לטעמו דהר"ן גם לענין טלטול והנאה לא בטיל ובפרדס דוד פ' דר' אשי דס"ל דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל ע"כ ס"ל דרשיל"מ מה"ת לא בטיל ובצל"ח ד"ג כ' לענין טלטול תלי' בפלוגתא דר"י ור"ש כיון דאסור באכילה הו"ל מוקצה ולר"י אסור בטלטול ולר"ש מותר בטלטול ע"ש ובאמרי בינה פסחים כ' דר' אלעזר בזבחים ע"ח ס"ל כהר"ן ור"ל. דס"ל איסורין מבטלין זא"ז ס"ל כרש"י ע"ש ובב"ט פ"ד משער התערובות דבלח בלח הטעם בדשיל"מ כשי' הר"ן וביבש ע"כ הטעם רק כשי' רש"י מטעם עד שתאכל באיסור תאכל היתר ע"ש: דבר שיל"מ דקיי"ל דבאינו מינו בטיל כ' בשמן רוקח ביצה דר' אשי ס"ל דאף בא"מ דשיל"מ לא בטיל ובר"ן נדרים נ"ב דאף דבאינו מינו דשיל"מ בטל מ"מ אם יש לו גם עכשיו היתר לאיזה דבר לא בטיל דשיל"מ אף באינו מינו ובשו"ת רע"א סי' קפ"ט דרבא ס"ל דאף היכא שי"ל גם עכשיו היתר בטיל באינו מינו ור' אשי ס"ל כהר"ן ואביי ס"ל כר' אשי אבל לר' יהודא דאזיל בתר העצם לעולם באינו מינו בטיל דשיל"מ אף שי"ל עכשיו היתר ע"ש ובכתב סופר יו"ד סי' ס"ז דלר"י דס"ל מב"מ לא בטיל לדידי' בדשיל"מ אף באינו מינו לא בטיל ולדידן דמב"מ בטל בדשיל"מ בטיל באינו מינו ועיין אות מ' מב"מ: דבר שיל"מ ברמב"ן פסחים כ"ט דדשיל"מ דלא בטיל תלי' בפלוגתא דתנאי דדוקא ר' שמעון ס"ל טבל והקדש ל"נ חכמים שיעור דס"ל דדשיל"מ לא בטיל אבל רבנן ס"נ דדשיל"מ בטיל ועיין בשעה"מ ה' חמץ ובר"ן פסחים סוגי' דריחא מלתא דרב ס"ל דדשיל"מ בטיל ושי' הרמב"ן דר' יוחנן ס"ל דשיל"מ בטיל ובשו"ת תורת חסד סי' י"ח דאמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן בזה אי ס"ל דדשיל"מ לא בטיל ובמהר"ם ברבי ביצה דכ"ד דר' פפא ורבא דס"ל דחמץ הוי דשיל"מ מוכח דלדידהו ס"ל לר' יוחנן דדשיל"מ בטל כרבנן דר"ש אבל לר' אשי דס"ל בביצה דהא דל"ב המים לגבי עיסה משום דהוי דשיל"מ לדידי' גם ר' יוחנן ס"ל דשיל"מ לא בטל רק דחמץ ל"ה דשיל"מ ע"ש: דשיל"מ אי אמרינן בי' כל דפריש מרובא פריש כ' המפו' דתלי' אי רוב מטעם ודאי או רק ספק עיין באות ר' רובא: דשיל"מ בביצה ד"ד דהיכא דמקלי קלי לאיסורא ל"ש דשיל"מ דלא יתבטל ובישי"ע או"ח סי' ש"כ דלר"ש דס"ל מוקצה מותר רק ביו"ט מוקצה אסור דלא ליתא לזלזולי ס"ל דהיכא דמקלי קלי לאיסורא ל"ש דשיל"מ אבל לר"י דס"ל מוקצה אסור ה"ה הינא דמקלי קלי לאיסורא ל"ב דשיל"מ: דשיל"מ הגאון בעל חתם סופר בספרו עה"ת פ' וישב דרבנן ס"ל דלכך דשיל"מ ל"ב כטעמו של רש"י ומשו"ה כל שא"א לאוכלו משום דרבנן אסרוהו תו ל"ה דשיל"מ ור' שמעון ס"ל הטעם משום מין במינו וכיון דמה"ת הו"ל הבטל דומי' דמבטל שוב לא בטיל דמ"מ מב"מ הוי מה"ת ועיין בר"ן פסחים לענין חמץ אי הוי דשיל"מ כיון דמדרבנן אסור אחר הפסח והיכא שצריך להוציא הוצאות לרבנן ל"ה דשיל"מ ולר"ש היכא דיכול לאוכלו ע"י טורח והוצאות הו"ל דשיל"מ דבר שאין מתכוין בשו"ת רע"א סי' ע"ב דר' יוחנן בן ברוקא דס"ל אשה מצווה על פ"ו ס"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר ור"י, דס"ל דשא"מ אסור ס"ל כרבנן דאשה אינה מצווה על פ"ו ובבית אל דע"ג דר' ישמעאל ס"ל כר"י דדבר שאין מתכוין אסור ובסדר משנה ה' יסוה"ת דט"ו מוכיח דר' יוסי ס"ל דבר שא"מ מותר דבר שאין מתכוין דקיי"ל דפסיק רישא אסור ובסדר המשנה ה' יסוה"ת דפסיק רישא דלא ניחא לי' דרבה ור' יוסף ס"ל דפ"ר דלא ניחא לי' אסור מה"ת ואביי ס"ל דפ"ר דלא ניחא לי' מותר מה"ת רק מדרבנן אסור ע"ש דבר המעמיד שי' הפוסקים דדבר המעמיד היכא שאיסורו מחמת עצמו אפי' באלף לא בטיל ועיין סי' פ"ז ביו"ד ובס' חוסן ישועות חולין צ"ט דתלי' בפלוגתא שם בחולין דמ"ד דס"ל בשר ועצמות בהדי בשר ועצמות משערינן אע"ג דבעצמות ליכא טעם גמור אפ"ה אוסרין ה"ה בדבר המעמיד אפי' שאין בו נ"ט גמור אפ"ה אסור אבל למ"ד במאה ס"ל כיון שאין בעצמות טעם גמור אינם אוסרין ולדידי' גם דבר המעמיד אין לאסור באלף ע"ש. דברה תורה כלב"א בסדר משנה ה' דיעות דמ"ה דרבא ס"ל כמ"ד לא אמרינן דברה תורה כלשון ב"א והרמב"ם פסק דברה תורה כלב"א ע"ש ובה' יסוה"ת דכ"ט דר' יוחנן ס"ל ג"כ דל"א דברה תורה כלשון ב"א מע"ז דכ"ז ע"א ור' אושעי' ס"ל ג"כ ל"א דברה תורה כלשון ב"א דון מינה ואוקי באתרא במקנה דף א' בתוד"ה בפרוטה דב"ש סובר דון מינה ומינה וב"ה סובר דון מינה ואוקי באתרא ובשו"ת חתם סופר יו"ד סי' שט"ז דר' שמעון ס"ל דון מינה ומינה ובחי' יעב"ץ חולין דל"ח דר"ל ס"ל כר"א דאמרינן דון מינה ומינה ור' יוחנן סבר כר"י דאמרי' דון מינה ואוקי באתרי' ועיין אות ש' דר' אליעזר ס"ל דון מינה ומינה ור' שמעון ס"ל אוקי באתרא. דורות הראשונים דאמרינן דהוי מולידין לח' שנים במאיר נתיבים פ' חיי דתליא בפלוגתא במדרש למ"ד דרבקה היתה בת ג' שנים כשנשאת ס"ל דגם דורות הראשונים לא הולידו לח' שנים ולמ"ד בת י"ד שנים היתה ס"ל דדורות הראשונים הולידו לק' שנים. דיו באו"ח קדושין ד"ד דב"ש ס"ל דאמרינן דיו אפי' היכא דמפריך ק"ו ובדף ט' ע"ב דרבי ס"ל כר' טרפון דהיכא דמפריך ק"ו ל"א דיו ור' יוחנן ס"ל כחכמים דר"ט ע"ש. דיני עכו"ם עיין במג"א סי' תמ"ח הוכיח דלא אזלינן בתר דיניהם לענין ערכאות שבדיניהם אין דנין דין אסמכתא וברמב"ן במיוחסת סי' רכ"ה מוכח דאזלינן בתר דיניהם והוא ממש דין תורה וכ' בשו"ת חת"ס יו"ד סי' קי"ד דפליגי בזה בש"ס דר' אשי בע"ז דע"א ס"ל דאזלינן בתר דיניהם ואי הי' דיניהם כך משיכה בנכרי קונה אבל הסוגיא פ"ב דבכורות פליג אר' אשי וס"ל דלא אזלינן בתר דיניהם ומר בר ר"א ס"ל כאבוהי ע"ש. דיני דגרמי שי' הרמב"ן בחידושיו בדד"ג דר' שמעון ל"ל דינא דגרמי ופליג אר' מאיר ובאבני מילואים סי' כ"ח ובקצוה"ח סי' שפ"ו דגם רבא ל"ל דינא דגרמי ע"ש. דינים הרמב"ם בפ"ט ממלכים וכיצד מצות דינין לב"נ נצטוו להושיב דיינים בכל פלך ובכל עיר לדון בז' מצות דדהו והרמב"ן ס"ל דמצות דינין לדון בין איש לרעהו ובפרדס דוד פ' נח דתליא בפלוגתא דר' יוחנן ור' יצחק בסנהדרין נ"ז דר"י דיליף דינין מן ויצו ס"ל כשי' הרמב"ן ור' יצחק דיליף מן אלקי' ס"ל כשי' הרמב"ם ור' אחי בר יעקב ס"ל כשי' הרמב"ן ור' פפא ס"ל כרמב"ם לדון בז' מצות דדהו דיינים עיין בתומים סי' י"ט במחלוקת הב"י והמבי"ט בדיינים היכא דב' מזכים וא' מחייב דנפסק הדין עפ"י הרוב אם מחויב השלישי לחתום עמהם עיין אות ה' דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל ובפלוגתא אי הולכין בממון אחר רוב פלוגתא דרב ושמואל ועיין אות א' בדין אהבמאח"ר. דיינים שי' מהרח"ש ובמל"מ פט"ז ה' מלוה כמו בעדים