ילקוט הרועים מח

דבר שלב"ל בפנ"י קדושין ס"ג דלשי' רש"י דקיי"ל כראב"י דאדם מקנה דשלב"ל אפ"ה מידי דחשוב בעינן ומוכר ות קודם שחנטו ל"ה מידי דחשוב ומנכר בכה"ג ל"מ שלב"ל ואפי' ראב"י מודה וזה רק לרבה אבל ר' יוסף ור"ה ס"ל דאפי' קודם חנטה ול"ה עוד מידי דמנכר ג"כ אדם מקנה דשלב"ל וכן ר' מאיר דסובר אדם מקנה דשלב"ל ואי קודם חנטה ג"כ מהני דבשלב"ל תלי' ג"כ בפלוגתא הנ"ל ולדידן דקיי"ל כרבה מודה ר"מ דבכה"ג ל"מ דשלב"ל ע"ש: דבר שלב"ל דלבנו יכול להקנות אף דשלב"ל וכן היא שי' המבי"ט כתב השעה"מ ה' מכירה דתלי' בפלוגתא דלר"ה דס"ל המזכה לעובר לא קנה אין יכול להקנות דשלב"ל לבנו משא"כ למ"ד המזכה לעובר קנה ה"ה דיכול להקנות דשלב"ל לבנו: דבר שלב"ל דקיי"ל דמ"מ אדם מתחייב בדבר שלב"ל תליא בפלוגתא דלמ"ד דאקני משתעבד אדה מחייב א"ע בדבר שלב"ל ולמ"ד דאקני לא משתעבד כן אין יכול לחייב א"ע בדשלב"ל כ"כ בשעה"מ ה' מכירה ועפ"ז נ"ל בקו' המפ' ב"ב קל"ב דפשיט הש"ס דאקני משתעבד מברייתא דקנאי ודעתיד אנא למקני והק' לשי' המרדכי דמקנה דשב"ל עם דשלב"ל דחל נמי על הדשלב"ל א"כ שם דכ' דקנאי ודעתיד למקני שפיר חל מטעם מיגו ולעולם בעלמא דאקנ' לא משתעבד ונ"ל הנה בישועת יעקב חו"מ כ' בטעם הסוברים דלא קנה הדשלב"ל דדשלב"ל חוץ מצד דלא נתפס הקנין יש ג"כ טעם דלא סמכא דעתי' דאין בדעתו להקנות לו הדשב"ל א"כ ל"ש מיגו דהרי אמרינן דאין רצונו להקנות לו כלל ע"ש אולם הדיעה דס"ל דמהני ס"ל דע"כ אין הטעם בדשלב"ל משום דלא סמכא דעתא דא"כ אמאי קיי"ל דאדם יכול לחייב א"ע בדשלב"ל וה"ט דהחיוב חל על גופו וגופו ישנו בעולם וא"נ דדשלב"ל מטעם דלא סמכא דעתא א"כ גם בחיוב לא מהני ועכצ"ל דרק משום דלא נתפס הקנין ולכך ס"ל דמהני במקנה דשב"ל עדשלב"ל ולפמש"ל דהא דבחיוב מהני בדשלב"ל דוקא אם דאקני משתעבד אבל אם דאקני לא משתעבד גם לחייב א"י בדשלב"ל וזה היא האיבעי' בעצמו אם דשלב"ל מטעם דלא סמכא דעתא ולכך דאקני לא משתעבד דא"י לחייב עצמו בדשלב"ל ולפ"ז א"ש קו' הנ"ל דא"נ דאקני ל"מ מטעם דלא סמכא שוב מודי' כ"ע דל"מ במקנה דבר שבא לעולם עדשלב"ל: דבר שלב"ל שי' המרדכי הא דא"א מקנה דשלב"ל דוקא היכא דזכי לי' מעכשיו אבל אם אמר הנני מקנה לך לכשיבוא לעולם כ"ע מודים דמהני ובמהר"ם ברבי קדושין דבזה פליגי ר"ה ור' נחמן דר"ה לא ס"ל כס' המרדכי ור' נחמן ס"ל כסברת המרדכי דאם אמר לכשיבואו לעולם מהני עוד כתב דר' יהודא ע"כ ס"ל כס' המרדכי דמהני דשלב"ל כשאמר לכשיהי' בעולם ע"ש: דבר שבערוה בק"א להפנ"י מס' גיטין דלהרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא הא דאמרינן אין דבר שבערוה פחות משנים היינו מדרבנן ולפי"ז דרשה דספרי דע"א קם לעדות אשה להשיאה היא דרשה גמורה מדאוריי' ונאמן ע"א בעגונה מה"ת להרמב"ם ועיין אות ס' דהיא תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי אי ס"ד מה"ת לקולא או מה"ת לחומרא: דבר שאינו קצוב שי' הרמב"ם ובטשו"ע חו"מ סי' ס' דא"י לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב והמפו' כ' דלר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ה"ה דמהני דבר שאינו קצוב עוד העלו דדבר שאין קצוב מטעם אסמכתא ומה"ת מהני דבר שאינו קצוב דמה"ת אסמכתא קונה ועיין אות א' אסמכתא פלוגתא דאמוראי אי אסמכתא מה"ת קונה ובתומי' סי' ס' דתליא בפלוגת' בגיטין דלר' חסדא דאמר לפי שאין קצובין ס"ל א"י להתחייב בדבר שאינו קצוב אבל לר"י ור"ל דסוברים מפני שאין כתובים ס"ל דיכול לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ע"ש. ובשו"ת כתב סופר יו"ד סי' קנ"ה כמו דבדשלב"ל אמרינן דלבנו יכול להקנות דשלב"ל ה"ה בדבר שאינו קצוב דמהני בבנו אבל בדשלב"ל ודבר שא"ק בתרתי לריעותא ל"מ גם לבנו: דבר שבערוה דקיי"ל דדבר שבערוה אין פחות משנים כ' בחי' הרי"ם יבמות דקט"ו דלמ"ד ברי ושמא כרי עדיף ה"ה כשיש עדים שהי' א"א ואומרת גרושה אני דנאמנת דהטעם דאין דשב"ע פחות משנים דיליף דבר דבר מממון ובממון ג"כ ברי עדיף ומה דקיי"ל באם יש עדים שא"א אני ואומרת גרושה אני דאינה נאמנת היא רק מדרבנן משא"כ למ"ד לאו ברי עדיף גם דכר שבערוה אינה נאמנת מה"ת ע"ש: דבר שבערוה הפוסקים מחולקים בדבר שבערוה ולא אתחזיק איסורא אי ע"א נאמן ובמי נדה דקי"ג דפליגי בזה ר' יהודא ור"ש דר"י ס"ל דדשב"ע נאמן ע"א בלא אתחזק ור' שמעון ס"ל דדשב"ע אף בלא אתחזיק אינו נאמן ובס' מקור מים חיים כ' דאביי ס"ל דנאמן ע"א בדשב"ע היכא דלא אתחזיק איסורא ורבא ס"ל דאין נאמן ע"א בדשב"ע אפילו לא אתחזיק איסורא עוד העלו דאי ע"א נאמן באתחזיק איסורא ה"ה בדשב"ע בלא אתחזיק נאמן ע"א משא"כ אי ע"א אינו נאמן באתחזיק איסורא ה"ה דשב"ע כלא אתחזיק ג"כ אינו נאמן: דבר חשוב במעילה דכ"א ע"ב כ' התוס' דמטבע חשוב ולא בטיל ובשו"ת שמן רוקח סי' י"א דהתו' כ' זאת אליבא דר' עקיבא ולדידי' דבר חשוב אפי' מה"ת לא בטיל אכל לדידן דבר חשוב ל"ה רק מדרבנן וע"ש עוד דהיכא דהוי דבר חשוב ויש לו מתירין בכה"ג י"ל דלכ"ע מה"ת לא בטיל: דבר שי"ל מתירין ביו"ד סימן ק"ב בחתיכה שלא נמלחה דל"ח דשיל"מ לצלי הואיל ולצלי לא נאסר מעולם ובר"ן נדרים דנ"ב כ' להיפך דהיכא שעכשיו מותר לאיזה דבר אפי' שלא נאסר מעולם לדבר זה אפ"ה חשיב דשיל"מ ולא בטיל אף באינו מינו ובצל"ח פ"ה דביצה דלהנהו אמוראי דאקשו סוף ביצה ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה ס"ל דל"ה דשיל"מ וכשי' הש"ך הנ"ל בסי' ק"ב ס"ק י"א אבל ר' אשי ס"ל דאף בכה"ג הו"ל דשיל"מ ועדיף דאפי' בא"מ לא בטיל ע"ש: דבר שיל"מ שי' היש"ש ביבמות פ' הערל סי' ל"ד דל"ח דשיל"מ אלא דבר שהוא אסור עתה ואח"כ מותר לכל אבל דבר שגם עכשיו אינו אסור לכל אינו נחשב דשיל"מ ובטיל כשאר איסורים ובנוב"י מהדו"ת יו"ד סי' י"ג דר' אמי לא ס"ל כשי' מהרש"ל ור' יוחנן ור' יונתן ס"ל כשי' מהרש"ל ולכך ס"ל דקונמות ל"ה דשיל"מ ובצל"ח פ"ה דביצה כ' דר' אשי ל"ל דינא דמהרש"ל והאמוראי דהקשו ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה ס"ל כשי' מהרש"ל דל"ה דשיל"מ בכה"ג: דבר שיל"מ בביצה ס"ל לר' אשי בדף ד' דדשיל"מ אפילו בדרבנן לא בטיל ובפלתי סי' ח' דאביי ורבא ס"ל דדשיל"מ באיסור דרבנן בטיל והפר"ח כ' דגם ר' פפא ס"ל דבטיל דשיל"מ באיסור דרבנן ובאוהל דוד יבמות דר' ספרא ס"ל דדשיל"מ בטיל בדרבנן ובספר דרכי יושר פסחים ד"ו דרב ס"ל דדשיל"מ גם בדרבנן לא בטיל ובמהר"ם ברבי בינה כ' דרב ס"ל דספק דרבנן בדשיל"מ מותר ולא כר"א ובבאר יעקב יו"ד דס"ג דרשב"ג בביצה כ"ד דספק מוכן מותר לא ס"ל כר' אשי וכן רבה לא ס"ל כר' אשי וגם ר' אשי לא אמר רק לר' יצחק ולר' יוסף ולרבה ל"א דדשיל"מ יהי' אסור בדרבנן והנה בצל"ח פסחים ד"ט דלענין הנאה ל"ש דשיל"מ דיכול להנות היום ולמחר ע"ש ולענ"ד י"ל טעם אחר לפמ"ש הפוסקים דענין דשיל"מ היא כיון דיכול לאכול בלא ביטול ואוכל ע"י ביטול הו"ל מבטל איסור לכתחילה ע"כ אך ק"ל הא קיי"ל באין כוונתו לבטל מותר אף לכתחילה והכח כיון שכבר נפל למה יאסור לאכול עכשיו חף שעי"ז מבטל איסור לכתחלה מ"מ הא אין כוונתו כלל לבטל ולא עשה כלל מעשה הביטול ועכצ"ל כשיט' זו דאף באין כוונתו לבטל אסור והטעם כ' הפוסקים אף דהו"ל דבר שאין מתכוין מ"מ הא הו"ל פ"ר דאסור ע"כ ולפ"ז לשי' הר"ן דבהנאה מותר פסיק רישא בפ' ג"ה א"כ לענין הנאה ל"ה דשיל"מ כיון דאין כוונתו בביטול האיסור ואף דהו"ל פ"ר מ"מ מותר לענין הנאה ובשו"ת פרי תבואה סי' י"א די"ל דר' אשי לנפשי' ס"ל דספק