ילקוט הרועים מו

דמסיק דגם שלא כדין דנכרי פוסל ובגט מקושר דל"ח דרק לר' משרשי' דס"ל ביבמות דל"ו דלא עבדי תקנתא לאשת כהן הוי שלא כדין דישראל דפוסל משא"כ לדידן דקיי"ל דעבדינן תקנתא לאשת כהן ל"ה כשלא כדין דישראל עוד כ' דתלי' בפלוגתא דהסוגי' דמגרש קאי לר' נחמן דס"ל תלוי וזבין ל"ה זביני שפיר דר' משרשי' בדותא משא"כ לדידן דקיי"ל דזביני' זביני שפיר איתא לר' משרשי' ע"ש: גט כפר"ח אע"ז בשם מהר"א ששון דכתיבת הגט צריך שיהי' ספר א' ולא נתינתו ובחתם סופר או"ח סי' ד' דתלי' אי מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו א"כ ס"ל אוכתב דלקמא קאי ולא אונתן לאחריו אבל אנן קיי"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו ליתא לד' מהר"א ששון ע"ש, גלגול שבועה בחו"מ סי' צ"ד בהג"ה דאם בא לו שבועה ע"י היפוכו שאמר לו הנתבע השבע וטול שוב אין מגלגלין עליו ובמחנה לוי שבועות דמ"ט דזה רק לדידן דקיי"ל ברי ושמא לאו ב"ע משא"כ לר' הונא ולר"י דס"ל ברי ושמא ב"ע מגלגלין עליו אפי' ע"י היפוך שבועה. גזל הפוסקים הביאו ד' התוספ' דר' מאיר ס"ל בגזל יהרג ואל יעבור וס"ל בד' דברים יהרג וא"י ועיין חת"ס חו"מ סי' א' שי' הרמב"ם פט"ו מא"ב דגר שאמו מישראל אסור בממזרת ובמקנה קדושין דס"ו ודף ע"ד דזה רק לר' יוחנן דס"ל היכא דאמו מישראל מקרי קהל אבל ר"ל ס"ל אפי' אמו מישראל ל"מ קהל. גזירה שוה בחתם סופר או"ח סי' מ' דס"ל לר"א בן שמעון דדבר הלמד בגז"ש אין חוזר ומלמד בבנין אב אבל ר"א בן שמוע ס"ל דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בבנין אב. שי' הרמב"ם פט"ו ממ"א דשמנו של גיד צריך ששים חוץ מן האיסור אף דהוא דרבנן מ"מ כיון דבריה הוא החמירו בו ובמחנה לוי חולין ד"צ דלמ"ד אין בגידין בנו"ט ל"ה ברי' דלא נאסר מתחילת ברייתו רק הרמב"ם ז"ל לשיטתו דבהמה בחיי' לאו לאברים עומד משא"כ למ"ד לאברים עומדת ל"ה ברי' ע"ש גניבה בפנים יפות פרשת בא הביא ד' הת"כ בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב והוכיח דת"ק פליג עליו דאל"כ האיך שייך בגניבה ספק מלוה ישינה כיון דאזהרה לא תגנוב אפי' בשלו כ"ש סמ"י ע"ש. גם בירושלמי קמבעי' בהי' מחובר בין חתימה לנתינה אי צריך של"י מעשה בין חתימה לנתינה או בין כתיבה לנתינה לר"א ובב"י באע"ז סי' קכ"ד ובישוע"י שם הוכיח דהש"ס דילן ס"ל דכשר ואין חשש כלל במחובר בין חתימה לנתינה. גט הנה סתמא בגט כשלא נכתב בפירוש שלא לשמו אי פסול מה"ת או רק מדרבנן עיין אע"ז סי' קכ"ג ופליגי בזה ר' פפא ור' יוסף דלר"פ סתמא אינו פסול רק מדרבנן ולר' יוסף סתמא פסול מה"ת ועי' ישוע"י סי' הנז' שהאריך בזה. גט בישוע"י אע"ז סי' קמ"ד דהא דס"ל לרבא דאין אונס בגיטין משום צניעות ופריצות וללישנא בתרא דרבא ס"ל דיש אונס ול"מ הך טעמא הוא רק לרבא לשיטתי' דס"ל גילוי דעתא בגיטא מלתא היא אבל לדידן דקי"ל כאביי דגילוי דעתא בגיטא לא מהני הדבר ברור דל"מ אונס. כלל בגיטין וכן החילוק בין אונס דשכיח ללא שכיח היא רק לרבא משא"כ לאביי לעולם ל"מ אונס ע"ש: גז"ש בדורש לציון דרוש ד' דאם אמרינן מע"ש ממון גבוה מוכח דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בקיקש חבל אי מע"ש ממון הדיוט א"צ לומר דדבר הלמד בגז"ש דחוזר ומלמד בהיקש גירושין בדורש לציון דרוש ו' דריב"ב ס"ל כב"ש דלא יגרש אדם אשתו אא"כ מצא בה ע"ד ע"ש ובדרוש י' דב"ש וב"ה לשיטתייהו אזלו דב"ה דאוסר צרת ערוה א"א למידרש ערות דבר כב"ש אבל ב"ש לשיטתייהו דמתירין הצרה לאחין לכך ס"ל דלא יגרש אא"כ מצא בה ע"ד: גט הפוסקים נחלקו אם ביטל הגט גופי' אם חוזר ומגרש בו ובתורת גיטין דל"ב כתב דלמ"ד דבעינן שליחות בכתיבת הגט דוכתב אבעל קאי שפיר יכול לבטל הגט אחר שנכתב דא"ד ומבטל דיבור השליחות והו"ל כנכתב שלא בשליחות הבעל אבל למ"ד דא"צ שליחות בכתיבה רק דכ"ז שלא שמע הסופר מבעל לכתוב הוי שלא לשמה א"א לבטל הגט גופי' קודם שנמסר ועיין אות ג' ואות כ' דתלי' בפלוגתא דאמוראי ובשו"ת כתר כהונה אע"ז דשי' הירושלמי דכתיבת הגט צריך שליחות והש"ס דילן סובר דא"צ שליחות הבעל: גזילה בב"ק דש"ה ס"ל לרבה בגזל חביתא דחמרא מעיקרא שוי' זוזא ולבסוף שוי' ד' תברא או שתי' משלם ד' אתבר ממילא משלם זוזא ובחי' הר"ן לב"מ בסופו בחי' הג' ר"ל איגר ז"ל דזה רק לרבה לשיטתו דס"ל יאוש קונה אבל אנן דקיי"ל יאוש אינו קונה גם בתברא או שתי' משלם רק זוזא ע"ש. גונב ע"מ להחזיר ברמב"ם ריש ה' גניבה דהאיסור רק מדרבנן שלא ירגיל עצמו בכך ותמהו מב"מ דס"ל דמבואר דגניבה ע"מ למיקט אסור מה"ת ובבאר יעקב דע"א דהסוגי' דב"מ קאי לרבא דס"ל יש אונאה לפרוטה כלוי ס"ל דגונב ע"מ למיקט אסור מה"ת אבל לר' כהנא ולהלכתא דאין אונאה לפרוטה גונב ע"מ להחזיר האיסור רק מדרבנן: גדול כבוד הבריות באות ג' הבאתי דהרמב"ם לא הביא הדין דשב וא"ת שאני דדוחה ל"ת משום כבוד הבריות וגם לא הביא הדין דהולך לשחוט פסחו דמטמא ל"מ ובצל"ח די"ט ברכות דלדידן דקיי"ל מופנה מצ"א למידין ומשיבין אין לנו לימוד להולך לשחוט פסחו שיטמא למ"מ ואין מצוה ש"ת נדתה מפני כבוד הבריות אפי' בשוא"ת ע"ש: לד גזירה יו"ט אטו שבת כן ס"ל לרבה בשבת כ"ג ורבא ס"ל דלא גזרינן יו"ט אטו שבת ובשו"ת שמן רוקח סי' ה' דרב יוסף ס"ל כרבה דגזרינן יו"ט אטו שבת וע"ש בטעם פלוגתתן. גמר בלבו בשבועות דכ"ו ס"ל לשמואל דגמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר בשפתים ובצל"ח ברכות ד"כ דלשי' התוס' רבינא דס"ל דהרהור כדיבור דמיא פליג אשמואל ולכך פסקינן דלא כרבינא דשמואל ע"כ ס"ל הרהור כד"ד ולשי' הרמב"ם גם רבינא סובר להא דשמואל גזירה לגזירה בפנ"י ביצה ובב"ט פ"ו משער התערובת אף דלפעמים היכא דאיכא חשש תקלה באיסור חמור אף גזלג"ז גזרינן עכ"פ לא החמירי חכמים לגזור ג' גזירות זה אטו זה: גיד הנשה דקיי"ל בחולין ד"צ דאיסור טומאה קדים כדאר"י ל"נ אלא לנפל שלא נקשרי איברי' בגידיו כ' בח"ס דר' יהודא ל"ל דר' יצחק וה"ט דז"ד לרבנן דס"ל לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד אבל ר' יהודא ל"ס כן ומיד שהיא גיד נאסור אע"ג שאינו על הכף ובהדי הדדי קאתי: גרמא בשו"ת שם ארי' יו"ד סי' נ"ג דהך ענין אי גרמא אסור מה"ת י"ל דתליא בפלוגתא דר' מאיר ורבנן בבכורות דל"ג דר"מ אוסר מטיל מים בבמ"מ מדכתיב, כל מום ורבנן מוקי הקרא דכל מום לגרמא וא"כ לר"מ ליכא קרא לרבות גרמא ושרי מה"ת: גז"ש במנ"ש פסחים דקיי"ל בכ"מ דגז"ש כמאן דכתיב בגופ' דמי ובח"ס בסוגיא דשלך א"א רואה דזה מחלוקת דאביי ורבא בפסחים דכ"ו דלאביי ל"ה גז"ש כמאן דכתיב בגופי' אבל רבא ס"ל דגז"ש כמאן דכתיב בגופי' דמיא: דיני דגרמי בש"ך חו"מ שפ"ו נסתפק אי דדג דינא דאורייתא או רק מטעם קנסא והביא מהרמב"ן דהוכיח דהוי ד"ת דאל"כ קנסא מקנסא לא ילפינן ובס' בית הלוי דלרב דס"ל גיטין דנ"ג דקנסא מקנסא ילפינן י"ל דס"ל דד"ג קנסא והא דס"נ לרב קנסא מקנסא ילפינן היא רק למ"ד היזק שא"נ ל"ש היזק דלמ"ד שמי' היזק ל"ה קנס כלל וגם רב י"ל דלא יליף קנסא מקנסא ועיין לעיל אות א' אאאדשא"ש ובחמדת שלמה גיטין נ"ג אות י"ד דגם שמואל י"ל דיליף קנסא מקנסא: דאקני בחו"מ סי' קי"ב ב' דיעות אי יכולין לחזור מדאקני ובב"ש אחרון סי' ע"ג דלרב ושמואל דס"ל מלוה אינו גובה מיורשין ול"ח לנעילת דלת ס"ל דיכולין לחזור מדאקני משא"כ לדידן דקיי"ל כר"פ דמלוה ע"פ גובה מיורשים אין יכולין לחזיר מדאקני ע"ש והנה הרשב"א הק' א"נ דיכולין לחזור מדאקני אמאי קיי"ל שט"ח המאוחרים כשרים הא יהי' דאקני ויוכל לחזור אבל לפי השטר דיהי' מאוחר לא יהי'