ילקוט הרועים מה

גזל ולא נתייאשו הבעלים בנוב"י מהדו"ת א"ע סי' ע"ז מבואר דלשי' רש"י דיאוש מטעם הפקר ס"ל לרבה בר"י דגזל ול"נ הבעלים שניהם א"י להקדיש ולהפקיר ושמואל ס"ל כר"ל וכצנועין דיכול להפקיר מה שאינו ברשותו ע"ש: גט בפנ"י גיטין דע"ט העלה דלר' מאיר כל גיטין שלנו דמתכשרי הוא רק מדרבנן ממילא לר' מאיר בכ"מ דפסול הגט מדרבנן פסול גם מדאורייתא מכח ממ"נ ע"ש כיון דס"ל ע"ח כרתי הוי עדות שאאי"ל: גט מאוחר התוס' גיטין די"ז כתב דגט מאוחר אין הגירושין חלין עד זמן הכתוב בגט ובקדושת ישראל כ' דתליא בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל דלר"ל אין הגט חל עד זמן הכתוב בגט אבל לר' יוחנן גט מאוחר חלין הגירושין מיד משעת נתינה: גט שי' הנוב"י אע"ז סי' א' אף דיכול לגרש בע"כ מ"מ ע"י שליח א"י לגרש בע"כ ותליא בפלוגתא אי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ל"מ ע"י שליח או דמהני' כשי' רש"י ועיין אות ת' מזה. גט מוקדם דקיי"ל דע"י שליח כשר במביאו ממקום אחר ובפני יהושע ובחי' הרי"ם גיטין דלר' מאיר פסול מוקדם לעולם אפי' ע"י שליח. ג' גיטין פסולין בהמגרש פליגי רב ור' יוחנן דרב ס"ל בג' גיטין פסולין תצא ור' יוחנן ס"ל דנשאת לא תצא ובבית אל ח"ב ד"ע דריש לקיש ס"ל כרב דנשאת תצא. גט הפוסקים מחולקים אם כתיבת הגט בעי שליחות הבעל ובמהר"ם ברבי ח"ב מס' גיטין דתליא בפלוגתא דרבה ורבא בטעם דבפני נכתב דרבה דס"ל משום לשמה ס"ל דל"צ שליחות על כתיבת הגט ורבא דס"ל משום קיום ס"ל דצריך שליחות על כתיבות הגט מה"ת ור' הונא ס"ל כרבה דל"ב שליחות בכתיבות הגט ושמואל ס"ל כרבא דצריך שליחות בכתיבות הגט ור' נחמן ס"ל דבעי שליחות בכתיבה ובדעת ר' יוחנן העלה לכאן ולכאן. גט הפוסקים מחולקים אי אמירת הרי את מגורשת בגט אי הוא מה"ת או רק מדרבנן הרמב"ם ס"ל דל"ה האמירה רק מדרבנן ושי' הר"ן דהו"ל מדאור' ובעצי ארזים סי' כ"ז הלכות קדושין כתב דלר"א דס"ל ע"מ כרתי צ"ל מדאורייתא הרי את מגורשת לשון המורה על הגירושין וה"ה בקדושי שטר דילפינן מגט צריך מדאורייתא לומר לשון קדושין אבל לר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי ס"ל כשי' הרמב"ם דמדאו' א"צ לומר לשון המורה על הגירושין ורק מדרבנן ע"ש: גט בגיטין י"ט הני בי תרי דיהיב גיטא לקמייהו צריכי למקריי' ובבית אל ח"ב דס"ה דהאי דינא דאמימר הוא רק לר"א דס"ל עדי מסירה כרתי ולא סגי בעדי חתימה לכך בעי למקרי גיטא כדי שידעו העדי מסירה שהוא גט אבל למ"ד עדי חתימה כרתי א"צ למקרי ואפילו לא קראוהו כשר וגם שמואל ל"ל דאמימר וס"ל דאם לא קראוהו כשר אף לכתחילה. גילוי דעת בגט פלוגתא דאביי ורבא והלכתא כאביי בשו"ת ברכת יוסף סי' פ"ג דר' משרשי' ס"ל כרבא דגילוי דעת בגט מלתא הוא. גיד הנשה בפלוגתא אי יש בגידין בנו"ט כ' באור חדש פסחים כ"ב דלרבנן וכן לר"ש דס"ל בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסור והיינו דבעינן שיחול מחיים וק' האיך חל מחיים על איסור אבמה"ח ועכצ"ל דאין בגידין בנו"ט ולא חל איסור אמה"ח על גיד אבל ר' יהודא ס"ל דלבני יעקב נאסר ולכך הוצרך לכתוב במקומו ל"ה ידעינן כלל דבעי שיחול מחיים משו"ה ס"ל יש בגידין בנו"ט ע"ש באריכות. גיד הנשה שי' הירושל' דבגיד הנשה של כשרה לכ"ע אסור בהנאה ובבית אל על הרמב"ם פ"ג ה' חמץ דמ"מ לר' יוסי הגלילי דיליף דג"ה מותר בהנאה מקו"ח מחלב לדידי' אין חילוק ואפילו ג"ה של כשרה מותר בהנאה משא"כ אם ההיתר הוא רק מכח כשהותרה נבילה כו' אמרינן דוקא נבילה ולא כשרה ובאור חדש פסחים כ"ב דש"ס דילן חולק אירושלמי הנ"ל ובמנחת עני חולין הוכיח דאביי ור' חסדא ס"ל כשי' הירושלמי דג"ה דכשרה אסור בהנאה ובשו"ת ב"י סי' פ"ב כתב דא"נ דג"ה נאסור מחיים ואם אין חל מחיים לא חל אח"כ א"כ אם נאמר דג"ה של כשרה אסור מחיים בהנאה ואיך יפקע איסור הנאה כשנתנבלה ועכצ"ל דהירושלמי ס"ל דג"ה אין חל מחיים כלל על איסור אמה"ח רק לאחר שחיטה או כשנתנבלה וס"ל להירושלמי דל"צ שיחול מחיים כמו שאכתוב לקמן שפיר יש לחלק אבל למ"ד דחל מחיים בודאי אין סברא לחלק ע"ש ובערוגת הבושם פתיחה לה' שחיטה דאע"ג דג"ה אסור בהנאה לר"ש ולריב"ב מ"מ מקיים לכ"ע מותר בהנאה רק לאחר שחיטה חל איסור הנאה אבל איסור אכילה חל מחיים. גיד הנשה שי' התוס' בחולין ד"צ דאיסור הגיד בעינן שיחול מחיים ואי אין חל מחיים שוב לא חל דבעינן דומי' דיעקב ובאור חדש פסחים כ"ב דתליא בפלוגתא דר' יהודא ורבנן בחולין ד"ק דלרבנן דס"ל בסיני נאמר ולמה נכתב במקומו להורות דבעינן דומיא דיעקב שצרין שיחול מחיים אבל לר' יהודא דס"ל מבני יעקב נאסר לא צריך שיחול מחיים דומיא דיעקב עוד כתב המפו' דתליא אי יש בגידין בנו"ט צריך שיחול מחיים דל"ל דצריך שיכתוב במקומו להורות דגיד דאדם נמי אסור דת"ל כיון דיב"ג בנו"ט בלא"ה אסור מטעם בשר דאדם משא"כ למ"ד אב"ג בנו"ט צריך שיכתוב במקומו להורות דגיד דאדם נמי אסור ע"כ. גיד הנשה בפמ"ג סי' ס"ה דלמ"ד אין בגידין בנו"ט חצי שיעור מותר מה"ת כמו באמה"ח כיון דאב"ג בנו"ט אין מצטרף בכדא"פ ול"ש חל"א אבל למ"ד יש בגידין בנו"ט ח"ש אסור הנשה בפמ"ג סי' ס"ב דבג"ה מהראוי שיאסור שלא כדרך אכילה כיון שאב"ג בנו"ט ולא עדיף משלכ"א ואפ"ה אסור והאמת דהגאון רע"א ז"ל בפסחים כ"ד דאמה"ח אסור שלכ"א כיון דחייב בבשר גידין ועצמות לא עדיף משלכ"א ע"ש ותליא בפלוגתא אי יש בגידין בנו"ט וכ"כ בזרע ברוך פסחים דכ"ב ע"ש. גיד הנשה פלוגתא דרבי ורבנן בחולין פג"ה אי ג"ה נוהג בעולה דרבנן ס"ל דאסור להעלותו דכתיב ממשקה ישראל ורבי סובר מידי דהוי אחלב ודם ובלב ארי' כתב דכל הפלוגתא הוא רק אי אין בגידין בנו"ט אבל למ"ד יש בגידין בנו"ט בודאי לכ"ע מותר להעלותו ע"ג המזבח ובלב אריה חולין ד' ק"כ דר' יוסי הגלילי ס"ל דג"ה מותר לגבוה ע"ש ודבריו תמוהין מחולין דק"א דאמרינן מאן תנא דל"ל כולל כ"א בחמור על קל ריה"ג ע"ש והתוס' הק' דנבילה הו"ל מוסיף לגבוה ותירצו דסבר כמ"ד דג"ה אסור לגבוה ע"ש ואם ריה"ג יסבור דג"ה מותר לגבוה שוב הוי נבילה מוסיף ואמאי אין חייב משום נבילה אולם לפמ"ש המפור' בישוב קו' התוס' כיון דתיכת במסוכנת נאסרה לגבוה ל"ח נבילה מוסיף יתכנו דבריו. גמר קיחה קיחה משדה עפרון לענין קדושי כסף ובפני יהושע קדושין ובאו"ח בפתיחה דב"ש ל"ל גז"ש דקיחה קיחה משד"ע ורק יליף קדושי כסף מאמה העברי' עוד הוכיח דרב ל"ל גז"ש דק"ק משד"ע רק יליף קדושי כסף מויצאה חנם דס"ל בכלי של קונה לענין חליפין ע"ש והתוס' קדושין ד"ג דר' אסי ל"ל גז"ש ק"ק משד"ע ובאור חדש קדושין ס"ג דרבי ל"ל כלל הגז"ש דק"ק משד"ע ובדף י"א כתב דר' זירא ס"ל אליבא דב"ש דל"ל הגז"ש דק"ק משד"ע ויליף קדושי כסף מויצאה חנם ובאו"ח דמ"ד דר"ל ל"ל גז"ש דק"ק וכן ר' חסדא ל"ל גז"ש ק"ק משד"ע ור' אבין בר חייא בירושלמי הביאו התוס' קדושין מ"ג ל"ל גז"ש דק"ק משד"ע. גורם לממון באור חדש פסחים בסוגי' דחזקי' כ' דחזקי' ס"ל כר"ש דדבר הגול"מ כממון דמי'. גט בב"ש אע"ז סי' קכ"ט דאם לא כתב שם אשה ואיש בגט דפסול מה"ת הוא רק לר"מ דס"ל ע"ח כרתי וצריך שיהי' מוכח מתוכו לדידי' מה"ת בטל הגט אבל לדידן דקיי"ל כר"א דע"מ כרתי אפי' אין מוכח מתוכו כשר ורק לכתחילה צ"ל מוכח מתוכו וכדעבד אין חשש ממזר ובאבני מילואים דחה דבריו גט מאוחר באבני מילואים סי' קכ"ז דלר"ח בן גמליאל דס"ל דל"ב תנאי כפול לדידי' גט מאוחר כשר אם הטעם דפסול גט מאוחר משום פירי ע"ש. גט מעושה ברמב"ם ספ"ב מגירושין בגט מעושה ע"י נכרי שלא כדין אינו גט ותמהו דהוא נגד הסוגיא דהמגרש