ילקוט הרועים מד

מעיקרא שלא חל איסור נבילה. ועיין באות א' אחשבי' דתלי' חת התנאים אי אמרינן כלל אחשבי'. והנה האור חדש עלה עפ"ד השעה"מ דכ' בפי"ז מה' מ"א אע"ג דאין בגידין בנו"ט חייב משום נבילה דמיגו דהוי גיד אכילה לגבי איסור גיד חשיב אכילה לגבי נבילה ומה"ט כ' האו"ח בקדושין דל"ט לענין מצה בשלא כדרך אכילה באיסור דאסור מיגו דהוי אכילה לגבי המצוה חשיב אכילה לגבי האיסור, ונ"ל להעיר ש לפמ"ש בלב אריה חולין ד"ק לתרץ קו' המפורשים דהש"ס קאמרי כיון דאב"ג בנותן טעם איסור טומאה ליכא ה"ק דנימ' מיגו דהוי אכילה לגבי גיד חשיב אכילה לגבי טומאה ותירץ שתא אזלינן דאאחע"א רק דאין בגידין בנו"ט ואין כאן ומאה א"כ האיך תאמר דיהי' אכילה לגבי טומאה הא אם הי' אכילה לגבי טומאה שוב אין כאן איסור גיד כלל דאין אחע"א ע"ש ודפח"ח. ולפי"ז הכא איך תאמר מיגו דהוי אכילה לגבי המצוה חשיב אכילה לגבי איסור. דאם יהי' אכילה לגבי האיסור שוב הו"ל מצוה הבאה בעבירה דאין כאן מצוה ושוב ל"ה אכילה לגבי המצוה ואיך י"ל אחשבי' וצ"ע: גיד הנשה הנה אי שמנו של גיד אסור בנותן טעם למ"ד אין בגידין בנו"ט כ' בכתב סופר חיו"ד סי' ל"ה דתליא בזה דלמ"ד טעם כעיקר דאורייתא אוסר שמנו של גיד בנותן טעם משא"כ למ"ד טעם כעיקר לאו דאוריי' אין שמנו של גיד אוסר בנו"ט למ"ד אין בגידין בנו"ט: ג"ה שי' הירושלמי דג"ה של כשרה אסור בהנאה וכעת נ"ל דכל הוכחת הירושלמי היא עפ"ק התוס' בחולין ד"צ האיך חל ג"ה אאיסור אמה"ח והמפו' תירצו ביון דג"ה של כשרה אסור בהנאה הו"ל איסור מוסיף ע"כ ולפ"ז י"ל דמזה בעצמו הוציא הירושלמי הדין דבג"ה של כשרה אסור בהנאה. ולפי"ז תליא בפלוגתא אי איסור הנאה הו"ל איסור מוסיף עיין אות א' וגם אמרתי דתליא בפלוגתא דאם נימא בג"ה אכלו וא"ב כזית חייב א"כ חל על אמה"ח כיון דעל גיד חייב בפחות מכזית ומטעם אמה"ח פטור ול"ה רק ת"ש דשי' התוס' דאי' חל על ח"ש ואפילו לשי' הפוסקים דאין חל מ"מ באמה"ח העלה בלב אריה דמותר ח"ש כיון שיש היתר לאיסורו ותליא בפלוגתא אי לאברים עומדת מקרי היתר לאיסורו וגם תליא בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י אינו חייב עד שיהי' בו כזית וגם תליא כפלוגתא דלמ"ד ח ץ לאח"ז אסור והוא ר' יהודה ממילא היכא שיש היתר לאיסורו מותר ח"ש דבחמץ אין היתר לאיסורו משא"כ לר"ש דחמץ לאח"ז מותר ממילא ילפינן מחמץ דאסור ח"ש בחמץ ובאמה"ח אע"ג שיש היתר לאיסורו. ואם נימא דבאמה"ח מותר ח"ש ליתא להוכחת הירושלמי ודוק ועיין יד המאיר חולין ד"א: ג"ה אמרינן אב"ג בנו"ט אי הפירוש דאין בו רק טעם משהו וא"י ליתן טעם באחרים אבל לעצמו יש לו טעם א"ד דאין ו טעם כלל והוא כעץ בעלמא וכ' בס' עיני ישראל דפליגי בזה דר' שמעון ס"ל דאב"ג בנותן טעם כלל אבל ר"י בנו של ר' יוחנן בן ברוקא ס"ל דיש בו טעם רק דאין יכול ליתן באחרים ג"ה אי נוהג בשליל ביו"ד סי' ס"ח ובפל טעם מפורשים דתלי' אי יש בגידין בנו"ט שחיטת האם מתרתי וב השליל ואי אין בגידין בנו"ט ל"ש כל בבהמה תאכלו ונוהגת גם בשליל: גידין אי נמנין עלי' בפסח פלוגתא דר' ג ג"ה ור"ל בפסחים פ"ד בגידין שסופן להקשות דר' יוחנן ס"ל יוחנו עליהם בפסח ורשב"ל ס"ל אין למנין עליהם בפסח ובמננמני מצוה ח' דר"י ור"ל יש בגירין בנו"ט ס"ל וס"ל לר"ל דמ"מח יון שסופן להקשות אין נמנין עליהם בפסח אבל למ"ד כין בגידין בנו"ט אף בגידין הרכין שאין סופן להקשות א להקשות אפ"ה אין נמנין עליהם בפסח: גיד שי' ר"ת בתוס' חולין ד"פ דשמנו של גיד לא קרי גיד והתוס' הקשו עליו מר' אשי דמוקי המתניתין בשמנו של גיד מוכח דשמנו של גיד מקרי גיד ובמנחת כהן. מנחות ד"ז דתלי' בזה דא"נ חלב ובשר הו"ל מב"מ שפיר קרי לשמנו של גיד גיד סתמא דהו"ל מב"מ משא"כ אי חלב ובשר הו"ל מבשא"מ תו ליכא למקרי שמנו של גיד דזה הוא מין אחר ור' אשי לשיטתו דס"ל דחלב ובשר הו"ל מב"מ ועיין באות ח' חלב: גילוי עריות הרמב"ם פכ"א מה' א"ב דמי שחיבק ונישק א' מהעריות ונהנה בקירוב בשר ה"ז לוקה ובהה"מ דר' פדת דקאמר בשבת לא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות לבד אין הלכה כמותו אלא כמאן דפליג עלי' שם ע"ש: גילוי עריות בכתובות ד"ג ע"ב בתוס' ד"ה ולדרוש שי' ר"ת דאין תייבין מיתה על בעילת נכרי דרחמנא אפקרי' לזרעי' ע"ש ובפני יהושע כ' דמודה ר"ת דאסורה לבעלה מדאורייתא רק דאין חייבין מיתה על ביאת נכרי ע"ש ולפ"ז ק"ל מסנהדרין דמ"א דפריך א"א דמקטלה היכי משכח"ל הא יכולין לומר לאוסרה לבעלה באנו ולהנ"ל אם לאוסרה לבעלה באו הי' להם לומר שזונתה עם הנכרי דאסורה לבעלה מדאו' ואפ"ה פטורה ממיתה וצ"ע: גילוי עריות בש"ך יו"ד סי' קנ"ז דאביי דס"ל דאשה קרקע עולם ואפי' בפרהסיא א"צ למסור עצמו היכא דלא עבדה מעשה ורבא פליג וס"ל דאפי' דלא עבדה מעשה צריך למסור עצמו בפרהסיא והתם הטעם משום הנאות עצמן ובשו"ת אמרי אש דר' יוסי ס"ל דכל שאינו עושה מעשה א"צ למסור עצמו בפרהסיא ע"ש: גילוי מלתא פלוגתא דאביי ורבא בסנהדרין דאביי ס"ל לוקין על גילוי מלתא ורבא ס"ל אין לוקין ובנוב"י מהדו"ת א"ע סי' ג' דר' אשי ס"ל כאביי דלוקין על גילוי מלתא ע"ש: גילוי דעת שי' הרמב"ם הובא ביו"ד סי' של"א דמהני גילוי דעת בתרומה אף בלא שוי' שליח ועיין בטו"ז שתמה הרבה דמסוגיא דב"מ מוכח דבעינן דוקא דשוי' שליח ובס' יד אברהם שם העלה דלמ"ד מופלא סמוך לאיש ל"ד דרשינן מאתם גם אתם דבעינן מה אתם לדעתכם מעיקרא אף שלוחכם לדעתכם מעיקרא ול"מ גלוי דעת בתרומה אבל למ"ד מסל"א דאוריי' לא דרשינן כלל מאתם גם אתם דבעינן לדעתכם ומהני גילוי דעת בלא שליחות ע"ש ועיין קצוה"ח סי' קפ"ח: גיורת בשו"ת חת"ס א"ע סי' י"ד דנהי דלרבנן יבמות ס"א ע"ב ס"ל גיורת חזקת זונה דאורייתא היא שנבעלה בגיותה אבל לראב"י דמחמיר ואוסר אפי' זרע גר שנשא גיורת ע"ע ומפיק מקרא דיחזקאל ס"ל אפי' גיורת שמתגיירה השתא לפנינו איננה בחזקת זונה דאורייתא אלא הכל מקרא דדברי קבלה והא דפשיטא להו לר' יוחנן ור"א דפ"ד כהן נושא גיורת היינו לראב"י דהיי רק לאו דדברי קבלה אבל ר' ששת קבעי לה למ"ד דהוי זונה דאורייתא ע"ש: גזל עכו"ם הגה"מ פ"ז מגניבה אות ב' והוא בסמ"ג לאוין קנ"ב דאפי' למ"ד גזל נכרי מותר היינו בצערי' לישראל אבל בחנם מודה דאסור לכ"ע וב ו"ת מהרא"י או"ח סי' כ"ח דבחנם דאסור ל"ה באיסור לאו רק באיסור עשה ולמ"ד גזל עכו"ם אסור מה"ת היינו באיסור לאו והנ"מ דלמ"ד דאסור באיסור לאו צריך לקיים מצות השבה לב"נ כישראל אבל למ"ד דמותר רק בעשה אסור היכא דלא צערי' לישראל אז א"צ לקיים מצות השבה ע"ש ובסי' רל"נ בשו"ת מהר"א דר"ל ס"ל דגזל עכו"ם מותר: גזילה שי' רש"י בחולין ד"מ דגזלן קונה הגזילה בהגבהה והתו' הק' עליו ע"ש ובמעין החכמה על תרי"ג מצות כ' דתליא בפלוגתא דאי קנין פירות כקנין הגוף שפיר חשיב שלו ע"י חיוב אחריות משא"כ למ"ד ק"פ לאו כקה"ג ל"ח שלו ע"י חיוב אחריות ובשו"ת חתם סופר חו"מ סי' קל"ב דתליא בפלוגתא דרב ור' הונא סוברי' דגזלן קונה הגזילה בקנין גמור אבל אנן לא קיי"ל כוותייהו ולא קנה כ"א לענין חיוב איסורין ואפילו לרב ולר"ה מ"מ התורה הטילה עליו ע' בהשבה ועיין בעטרת חכמים ב"ק דל"ח כ' ג"כ דתלי' בפלוגתא אי ק"פ כקנין הגוף ע"ש: גזלן בב"ק דקי"ט גזלן מאימתי מותר ליקח ממנו רב אמר עד שיהי' רוב משלו ושמואל אמר אפי' מיעוט משלו אורי' לי ר"י לאדא אפילו מיעוט משלו ועיין בשושנת יעקב סי' שנ"ח דתליא בפלוגתא אי הולכין בממון אחר רוב ולשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחה"ר ס"ל דאפי' מיעוט משלו ע"ש ועיין אות א' אין הולכין בממון אחה"ר: