ילקוט הרועים מג

דא"ר לא תעביד נמצא דהפדיון מתלי תלי אי יקיים העשה העשה בסופו ול"ע איסור למפרע והוי חמץ שלו ועובר בב"י משא"כ אם לא יקיים העשה בסופו ל"ח הפדיון למפרע דאעל"מ ול"ע בב"י כלל וע"כ בכה"ג שפיר מותר לעבור ע"מ לקיים העשה כיון דאם לא יקיים העשה בסופו ל"ע אי' למפרע כלל ועפי"ז י"ל בקו' התוס' פסחים דמ"ו דאמאי ל"א בחמץ של היקדש דעובר מטעם הואיל א"ב פריק ולפי"ז א"ש דגם אי יפדה ל"מ הפדיון רק באופן שיבער בסוף ול"ע בב"י למפרע כלל ואיך נימא השתא שיעבור בב"י הואיל וא"ב פריק דגם כשיפדה ל"מ הפדיון של"ע בב"י למפרע כלל אבל הואיל א"ב מתשיל כ' בב"ט דחיישינן שישאל אחר יו"ט דל"ש כ"מ ע"ש. בל תאחר הרמב"ם בפי"ד ממעה"ק דאשה עוברת בב"ת ובלח"מ תמה דלאביי אשה ליתא בב"ת כיון דלא מיחייבה בראי' והרמב"ם פסק דאביי ובפאר הלכה די"ז דאביי דתולה ב"ת בראי' הוא רק למ"ד דדריש טעמא דקרא משא"כ לדידן דל"ד ט"ד לא תלי' בל תאחר בראי': בן פקועה בטו"ז יו"ד י"ג בשחט בת פקועה ונמצא וולד בתוכה דמותר דהא דב"פ ניתר בשחיטת האם ל"ה ההיתר מכח השחיטה רק משום בהמה בבהמה תאכלו וה"ה בבת פקועה מותר מה"ט והש"ך חולק דאין ההיתר מכח בהמה בבהמה תאכלו רק מחמת דשחיטת האם מתיר לוולד וכאן דהאם א"צ שחיטה ל"מ שחיטתה לוולד ובבית יצחק א"ע סי' נ"ד דלמ"ד עובר לאו ירך אמו הו"ל כ"ב גופין ול"מ שחיטת האם לוולד וההיתר רק מכח בהמה בבהמה ולא מטעם דהי"ל כשחוט משא"כ למ"ד עובר ירך אמו אמרינן דשחיטת אם מתיר הוולד כמו אחד מאיברי' וכשי' הש"ך: בן סו"מ בח"ס חולין די"א דבבן סו"מ ל"צ עדות שאתה יכול להזימה: בעדנא דמעקר לאו מקיים לעשה ובלא"ה ל"א עדל"ת כ' במשיב נפש פסחים דפ"ה דמ"ר אין עדל"ת שבמקדש ס"ל דל"ב בעדנא בכ"מ ומה"ט הוכיח רבא דאין עדל"ת שבמקדש מפסח: בעל חי ברש"י זבחים דס"ו דבהמה חי' לא מקבל טימאה ובבית יצחק א"ע קכ"ט דל"ר יהודא עירובין דט"ו בעשה בהמה גולל לקבר דמטמא הרי משכח"ל בע"ח שיטמא ורק דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל דבע"ח אין טמא משום גולל: ברירה במצפה איתן חגיגה דר' אשי ס"ל דב"ב מינים ג"כ יש ברירה ורבא ס"ל דל"א ברירה ב"ב מינים ברי' בס' מעשי רוקח מס' תרומות כ' דר' יהודא ס"ל דברי' בטילה ב"ס שהיא אחד מט"ז מן תתק"ס וז"פ המשנה אחר מט"ז בו: ברכה בחסדי יונתן פסחים קי"ד בפלוגתת הפוסקים אי אכילה מועטת פחות מכזית שבלע צריך ברכה תליא בפלוגתא דלר"י דח"ש אסור מה"ת לריך ברכה ולר"ל דח"ש מותר א"צ ברכה בבולע פחות מכזית. בשר נחירה בחת"ס חולין י"ז בפלוגתא דר"ע ור' ישמעל שם ס"ל לר' יצחק ב"פ דבשר נחירה לא אשתרי להם. בתר למ"ד אזלינן או בתר מלמד בזבחים ד"נ היא בפלוגתא ובאוהל דוד שבת דכ"ב דרב יהודא ס"ל דבתר מלמד אזלינן. בתר השתא אזלינן בפ"ה דמכשירין משנה ג' ובתפארת ישראל דהוא פלוגתא דר' שמעון ורבנן דר"ש אזיל בתר השתא ומכשיר ולרבנן אזיל בתר בסופו וקצת ראי' י"ל ג"כ מה שס"ל לר"ש דנוטלפ"ג מותר ולהרמב"ם הטעם דהו"ל שלכד"א אע"ג דאחר שנפגם א"ר לאכילה חשיבה יותר וע"כ דבתר מעיקרא אזלינן ועיין צל"ח פסחים כ"ה: ברירה בח"ס סוגיא דברירה דמ"ד ח"ב חי דל"א הוברר למפרע או אפי' הוברר מ"מ אין קנין חל על דבר המסופק אך למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מכ"ש שיחול על דבר המסופק ול"מ רק משום דל"א הוברר למפרע ור' משרשי' ואביי ור' יוסף ור' אושעי' ס"ל דא"ב מטעם דאין קנין חל על ספק וע"כ בתולה בדעת אחרים י"ב משא"כ רבא רבא סבירא ליה אין ברירה מטעם שלא הוברר למפרע וע"כ לעולם א"ב: גדול העונה אמן יותר מהמברך בשו"ת זכרון יוסף ד"ק דר' נתן ס"ל כר' יוסי ור' נהוראי סוף נזיר דגדול העונה אמן יותר מהמברך והא דקיי"ל הגדול מברך היינו לדידן דקיי"ל כרב ור"ה דמברך עדיף אבל למ"ד גדול העונה יותר מהמברך ודאי מהראוי שהאחר יברך והגדול יענה אמן והטעם דעונה אמן גדול מהמברך דברכות דרבנן אבל עניית אמן היא דאורייתא: גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה ומוקמינן לה בברכות כ"א בלאו דלא תסור בדרבנן ובנדרי זריזין סי' רכ"ה דר' שמעון ס"ל דכבוד הבריות דוחה ל"ת שבתורה ממש ע"ש ויש ג"כ מ"ד בירושלמי כלאים פ"ט דכבה"ב דוחה ל"ת שבתורה ממש: גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה בברכות דכ"א ונילף מינה ממת מצוה ומשני שוא"ת שאני והרמב"ם ז"ל סוף הל' כלאים לא הביא הדין דשוא"ת שאני ומוכח דסבי ליה אפילו בשוא"ת אין דוחה כבוד הבריות ל"ת שבתורה והוא נגד הגמרא ובחומים חו"מ סימן כ"ח דתלי' בפלוגתא דלמ"ד נשים בק"פ בפ"ש חובה מוכח דשוא"ת שאני אבל למ"ד דנשים בשני רשות וכן פסק הרמב"ם א"צ כלל לתי' הגמרא דשוא"ת שאני ונפל הך תירוצא דשאו"ת בבירא ואפי' בשוא"ת אין כבוד הבריות דוחה כלל ע"ש ועיין אות פ' פסח: גורם לממון ברשב"א שבועות דל"א דר' פפא ור' אחא בר יעקב פליגי בפלוגתא דראבר"ש ורבנן בדבר הגורם לממון דר' פפא ס"ל דבר הגול"מ כמ"ד ור' אחא סבר דלאו כממון דמיא ובס' החיים ה' פסח בפתיחה דר' עקיבא ס"ל כר"ש דגורם לממון כמ"ד ובשו"ת ב"י סימן נ"ט דר' אלעזר בפסחים ד"ו דס"ל דב' דברים א"כ ש"א ס"ל כר"ש גול"מ כממון דמיא. והנה שי' בעה"ת דמאן דדאין דינא דגרמי ס"ל דבר הגול"מ כמ"ד ור' מאיר בב"ק דע"א ס"ל הגול"מ כממון דמיא ובישוע"י או"ח סימן תמ"ב בפלוגתא דירושלמי בחמץ של נכרי שקיבל ישראל אחריות דעבר בבל יראה אם אסור אחה"פ דמ"ד דאסור ס"ל דבר הגול"מ כמ"ד ע"ש ובשמן רוקח סוף ביצה דרב ס"ל דבר הגול"מ כממון דמי' גזלן בספר אמרי אש הוכיח בסימן י"ט דרשב"ל ושמואל סוברים כר' יוסף דגזלן דאורייתא נאמן לעדות אשה ובקרן אורה סנהדרין דפלוגתא דרבא ור' יוסף אי גזלן כשר לעדות אשה דאזלי לטעמייהו דר' יוסף ס"ל כאביי דמומר להכעיס פסול ע"ש דתלי' זב"ז. גזל פלוגתא בירושלמי שייך דין גזל בקול ובס' נחלת יעקב ר"ה כ"ח דרב יהודא ס"ל יש בקול דין גזל ורבא ס"ל אין בקול דין גזל ובישועת יעקב בסופו תשובת הגאון נחלת יעקב דרב יהודא ורבא תרווייהו ס"ל אין בקול דין גזל: גזל שיטת הרמב"ם פ"א מגזילה דאסור לגזול מה"ת אפילו פחות משו"פ ובלח"מ פ"א מגזילה דז"ד לר' פפא אסור כ"ש מה"ת משא"כ לר"א ברי' דר"א בסנהדרין נ"ז ע"כ דס"ל דל"ה איסור מה"ת לגזול חצי פרוטה ובפרדס דוד פ' צו דרבא ס"ל חצי שיעור מותר בגזל ד"ת ורבינא ור' אשי ס"ל דח"ש אסור בגזל מה"ת ועיין באות ח' ענין חצי שיעור ובשו"ת ארי' דבי עילאה העלה דמ"מ לגזול מנכרי ח"ש בודאי מותר גזל. בשו"ת חמדת שלמה סי' כ"ז העלה לר"ש דס"ל כ"ש למכות ול"ב שיעור אלא לקרבן י"ל דה"ה לענין גזל ס"ל לר"ש דפחות משו"פ הוי המון וחייב לדידי' משום גזל ושיעור פרוטה לא נאמר לדידיה כ"א לענין קרבן שבועה או לענין מעילה ועיין באות כ' דיש עוד מ"ד דס"ל כ"ש למכות ע"ש. גיד הנשה שיטת הרמב"ם באוכל ג"ה של נבילה דחייב שתים מיגו דהוי אכילה אצל הגיד חשיב נמי אכילה לגבי הנבילה ובפלתי סימן ס"ח כ' דתליא בפלוגתא דתנאי דלמ"ד נוטלפ"ג מותר שפיר י"ל מיגו דהוי אכילה לגיד חשיב אכילה לגבי נבילה משא"כ לר"מ דס"ל נוטלפ"ג אסור ובעינן לדידיה עד שתפסל פסל מאכילת כלב א"כ כיון דבתחילת יצירת הגיד י"ב טעם ורק אחר כך כשנתקשה ועדיין חזי לכלב חייב משום גיד ככל איסורים שבתורה משא"כ משום נבילה הו"ל סרוחה