ילקוט הרועים מב

יבמות דק"ג דמטמא מתוכו במגע אע"ג דנא נכנס גופו לתוכו דיטמא משום בא אל הבית אעפ"כ אם נגע בתוכו טמא אולם שי' הרמב"ם פט"ז מטומאת צרעת דאינו מטמא במגע ובמל"מ שם דתלי' בפלוגתא דתנאי בתוספתא פ"ז דנגעים ורבי מטמא וראבר"ש מטהר ור' יהושע בן קרחא ור' אליעזר בן עזרי' מטהר בל יראה הפוסקים מחולקים כמה דעוברין בב"י בחמץ שקיבל אחריות אם באחריות פשיעה לבד עובר בב"י א"ד באחריות גניבה ואבידה ובשו"ת משיב כהלכה או"ח דלרבנן דר"ש דהגורם לממון לאו כממון דמי' עוברין בב"י גם באחריות פשיעה משא"כ לר' שמעון דהגול"מ כמ"ד א"ע בב"י באחריות פשיעה בשר בחלב בחולין קי"ד פליגי במבשל חלב בחלב דלחד מ"ד מתוך שלוקה על בשולו לוקה על אכילתו ולחד מ"ד להיפוך כשם שאין לוקה אאכילתו כך אין לוקה אבישולו ובצל"ח, פסחים מ"ז דאביי ס"ל כמ"ד מתוך שלוקה על בישולו לוקה אאכילתו: ברי ושמא בס' בית הלוי ב"מ דמ"א דרמי ב"ח ס"ל כר"ה ור"י דברי ושמא ברי עדיף: בל יראה בצל"ח פסחים ד"ה העלה דאם ישראל הפקיד אצל חבירו חמץ אף אם הנפקד קובל אחריות אין הנפקד עובר בב"י לר"י דס"ל חמץ לאח"ז אסור ולר"ש דחמץ לאח"ז מותר עובר הנפקד ע"ש: בעידנא ביד דוד ר"ה דל"ב בשם מחזיק ברכה בשי' ר"ת דבעשה דרבים ל"ב בעדנא דז"ד למ"ד דיו"ט הוי ל"ת ועשה אבל למ"ד דיו"ט הוי ל"ת לבד ע"כ החי דשופר של ר"ה דאין דוחה יו"ט משום דל"ה בעדנא ע"כ דגם ע' דרבים בעינן בעידנא ועפ"ז אמרתי בישוב קו' מהרש"א פסחים דפ"ה בתו' דל"ל קרא דאסור לשבור עצם שי"ב מות תי"ל דל"ה בעדנא ועוד דאפשר לקיי"ש ע"י גומרתא ותירצו דלרבא דאמר דאסור בגומרתא משום הפסד קדשים א"ש והק' המהרש"א דמ"מ לאביי עדיין ק' ונ"ל דעוד דקדקו דמ"מ קו' הראשונה מבעדנא ק' ובחות פ' כתבתי דב' הקו' הוא קו' א' דהקו' מבעדנא י"ל כיון דהאיסור ישנו בשאלה ל"ל בעדנא ועל הקו' מגומרתא י"ל דמיירי שחל פסח בשבת ונח שברו מבע"י דעכשיו בשבת א"א בגומרתא אך דאם מיירי בשבת ח"כ בע"כ היא לאחר זריקה דהזריקה הוא ביום ולאחר זריקה ליתא בשאלה שפיר ל"ה בעדנא ע"ש אולם במשנת דרע"ק תי' קו' התוס' מבעדנא כיון דפסח הוא ע' דרבים ל"צ בעדנא ממילא ל"ק ג"כ מגומרתא דשפיר י"ל דמיירי בשבת ועכנ"ל דקו' התוס' לרבא דס"ל דיו"ט הוי רק ל"ת לבד ולדודי' מוכח דגם ע' דרבים בעי בעדנא ושפיר הק' וע"ז דכל הקו' רק לרבא שפיר תירצו דלרבא אסור בגומרתא משום הפסד קדשים אבל לאביי ל"ק כלל דבעשה דרבים ל"ב בעדנא ממילא י"ל דמיירי בשבת דא"א בגומרתא ודוק והנה בשם משמואל בחי' לפסחים העלה ע"פ פלפול כשחל ערב פסח בשבת דח"א ע"י גומרתא בע"פ גם בלילה דהוא יו"ט אסור בגומרתא ע"ש טעמו ומיישב עפ"ז קו' התוס' ונ"ל דגם לדבריו א"ש קו' התוס' דבחולין די"א ילפי' דאזלינן בתר רוב מפסח דניחוש שמא ניקב קרום של מוח וא"א לשבור העצמות ודחי דלמא ע"י גומרתא וכ' התוס' אפי' כשחל ע"פ בשבת מלאכה שא"א מבע"ש דוחה את השבת ע"ש ולפי"ז א"ל דהא דצריך קרא בפסח שני דלא לשבור עצם שי"ב מוח דל"נ עדל"ת דל"ה אלקיי"ש ע"י גומרתא דמיירי שחל ע"פ בשבת שוב מוכח דאזלינן בתר רוב דאל"כ שפיר מותר ע"י גומרתא ובע"כ צריך הגומרתא לשבור העצם שי"ב מוח ויכול להניח גם שאר העצמות ומאי דחי הש"ס וע"כ צריך לתירוצם הנ"ל ודוק ובאור חדש פסחים מ"ו מיישב הקו' מבעדנא דהא דצריך בעדנא דוקא לכתחילה אבל בדעבד אין לוקין ושפיר צ"ק ע"ש. ולדעתי י"ל דתלי' אי יש דיחוי אצל אצל מצוה וכיון דלכתחילה נדחה תו אף בדעבד אין דוחה כלל: בדעבד דקיי"ל דבמקום דיש היפסד אף לכתחילה חשיב כמו דעבד כ' בפנ"י פסחים דכ"ז דשמואל ל"ל הך סברא וס"ל דמ"מ חשוב לכתחילה: ביטול דשי' המרדכי דהיכא דתחילת ביאתו לעולם בתערובת לא בטיל י"ל דזה רק לר' שמעון בפ"י דמכשירין מ"ה דהמוחל כשמן והקשה ה כתפארת ישראל דתבטיל כרוב וע"כ דל"מ ביטול בתחילת ביאתו לעולם בתערובת אבל לר' מאיר דס"ל אע"פ שאין שמן אין היכרח וי"ל דלדידי' אפי' בכה"ג מהני ביטול: ביצה בריש ביצה אמרינן קסבר רבה כל ביצה דמתיילדא האדנא מאתמול גמרה ובפנ"י ביצה ד"ב דאפשר דר' יוסף חולק על רבה ולא ס"ל דמאתמול נגמרה לה, בקור בקהלת יעקב סוה דמ"ב הוכיח דרק ר' יוסי ס"ל דביקור מעכב בתמיד ופסח אפי' בדעבד אבל חכמים פליגי וס"ל דאין מעכב בדעבד. בין בא"ח פסחים דנ"ט בשם המל"מ דס"ל לרבא דהיכא עולא נראה דלא ס"ל כן. בית המקדש ד"כ הרמב"ם ספ"ו דנקיט בין בין נקיט הפשוט בראשונה אבל רבה בר' מבית הבחירה דמקדש וירושלים קדשה לע"ל שקדושת המקדש מפני השכינה ושכינה אינה בטילה ובח"ס חולין ד"ו בשם לחם שמים דתליא בפלוגתא ביומא אי ארון במקומה נגנז והכי קיי"ל לא בטלה קדושתו משא"כ למ"ד דגלה לבבל אין כאן קדושה להתחייב כרת בל יראה אי עובר בח"ש כ' במנ"ח ובתולדות אברהם ביצה דלב"ש דלא יליף ביעור מאכילה א"ע בב"י בח"ש ולב"ה עובר בב"י בח"ש כמו באכילה: בל יראה בח"ס פסחים ד"ו דל"ר יהודא דס"ל דאף התמיד אסור לשחוט עה"ח ס"ל דא"ע בב"י בערב פסח ולדידן יש הוכרח דעובר בב"י מחצות להיפוך ממש"ל בשם הנוב"י ובשלום ירושלים די"ח דלשי' הר"ן דב"י שלא יבוא לאוכלה א"ע כב"י מחצות ושי' הר"ן היא רק לב"ה ולא לכ"ש דחמץ בכותבות ובאכילה בכזית וכן לריוה"ג דחמץ מותר בהנאה ל"ל כהר"ן דא"כ ביוהכ"פ ג"כ הי' ראוי לעבור בב"י: בל יראה אי הוי להכל ע כ' ביד דוד פסחים י"א דדוקא למ"ד בפסחים ד"פ דיליף מלח תשחט הו"ל להנל"ע אבל למ"ד דיליף מאך ביום הראשון א"כ בשעת היתר מיירי ול"ה נל"ע וגם מ"ש רש"י דילפינן ביטול מתשביתו ה"ד למ"ד דיליף מאך אבל לא למ"ד דיליף מלא תשחט כי אז חשביתו מיירי. אחז"א ול"מ ביטול. והתוס' הקשו לפירש"י ב' קו' דתשביתו ילפינן מאך חלק שהיא מחצות ולאחז"א ל"מ ביטול ועוד דאמר ר"ע ומצינו להבערה שהוא אך מלאכה אלמא דתשביתו הבערה הוא ולע"ד י"ל לפימ"ש המפו' דרש"י ל"כ דתשביתו רק ביטול רק דגם ביטול בכלל השבתה דקרא מדל"כ תבערו ולפי"ז ל"ק דהוי אחז"א דל"מ ביטול דהרי משכח"ל דמועיל ביטול אף לאחז"א והיינו לפימ"ש בשו"ת רע"א סי' קי"ח בשי' הירושלמי דהיכא די"ל כזית חמץ ומשבית חצי' דל"מ השבתה הגם דא"ע בב"י בח"ש כדאי' בגמרא לענין גזל ב' אגודות בפרוטה והחזר אגודה גזילה אין כאן השבה אין כאן והה"ד כאן צריך שישבית כולו ומעתה בכה"ג בע"פ שהי' לו כזית חמץ וביער חצי' אח"כ שפיר יכול לבטל בלב הח"ש ה"ב ומקיים בזה מ"ע דתשביתו ול"ל דא"י לבטל אחז"א ז"א דבע"פ מותר ח"ש כמ"ש הלח"מ פ"א מחמץ וכ"ז ניחא אי תשביתו בעיו"ט משא"כ ר"ע שפיר קאמר אי תשבותו ביו"ט ואז ח"ש אסור ע"כ דתשביתו רק הבערה ולא ביטול וא"ש בל יראה בעדות לישראל מכות העלה בפלוגתא דר"י ור"ל בלהנל"ע אי קיימו ול"ק או בטלו בכ"ז בב"י כ"ע מודים דאמרינן קיימו ול"ק משום דכל רגע ורגע עובר בב"י ולפימש"ל בשם האגרא רמה דלר"י דס"ל אב"ח א"ש א"פ בכל רגע כ"א בפעם הראשון ובשלום ירושלים פ"ג דפסחים כ' דב"י דהו"ל להנל"ע ז"ד לר"י דחמץ שעעה"פ אסור וע"כ י"ל דאותו חמץ שעה"פ אם מבערו אח"כ ג"כ מקיים העשה ושפיר הוי להנל"ע משא"כ לר"ש דלאה"פ מותר באכילה ואין מקיים העשה ע"כ אם משהא חמץ לאחה"פ ל"ה להנל"ע והש"ח בסי' פ"א הקשה על הר"י פסחים דכ"ט דהוכיח דהמשהא חמץ עמ"ל א"ע באותו שהיי' דהי"ל להנל"ע דכי מותר בלהנל"ע לעבור לכתחילה על הל"ת שיקיים אח"כ העשה ולע"ד י"ל דשם דפודה החמץ מהיקדש לכאורה איך מהני הפדיון נימא אי עביד לא מהני כיון דיעבור עי"ז בב"י ועכצ"ל דל"ש אעל"מ כמ"ש המקנה קדושין דנ"ו כיון דב"י הו"ל להנל"ע ע"ש והסברא י"ל כיון דאם יקיים אח"כ העשה ל"ע איסור למפרע ול"ה בכלל