ילקוט הרועים מא

ובש"ע סימן רט"ז שיטת הרבינו יונה לענין מו"ר דהרמ"ה הי' אוסר לאוכלו שהוא מזיעת דם והר' יונה כ' טעם להיתר דפרשא בעלמא אע"ג דתחילתו דם מ"מ בתר השתא אזלינן והרא"ש פליג ע"ש ובשו"ת גור א"י דלרבא דס"ל בהמקשה דבן פקועה באמו טריפה ניתר בשחיטת אמו ס"ל בתר השתא אזלינן ור' משרשי' ור' ירמיה ור' אמי דס"ל דלא ניתר בשחיטה ס"ל בתר מעיקרא אזלינן ובשו"ת רח"כ סימן כ"ב דר' אשי ס"ל אליבא דר' מאיר דאזיל בתר מעיקרא אבל לעולא ולדידן ס"ל דאזלינן בתר השתא: ברי ושמא שיטת הפוסקים דמאן דלא ס"ל מחו"ש ואינו יכול לישבע משלם ע"כ דס"ל כר"ה ור"י דברי ושמא ברי עדיף ועיין ישוע"י אע"ז סימן נ' שהאריך בזה: בעלי חייה נדחין במחנה לוי פסחים דצ"ו דלר' יהודא דס"ל אין שוחטין הפסח על היחיד יש הוכחה דבע"ח נדחין ע"ש: בכור אי מקרי יש לבעלים חזקת מרא קמא כ' בש"ש ש"ד פ"ה דתליא בפלוגתא בחולין ד"ע דלרבה דס"ל מכאן ולהבא קדוש יש לבעלים חזקת מ"ק ולר"ה דס"ל למפרע קדוש אין לבעלים חזקת מ"ק: בכור בקצוה"ח סימן רע"ח בבכור שאמר בחיי אביו איני רוצה בחלק בכורה דהירושלמי ס"ל אפילו מחל בפירוש ל"מ דבע"כ הוא שלו והש"ס דילן ס"ל דמהני מחילה: בע"ח קונה משכון. בפתח הבית סימן כ"ב דהתוספתא ס"ל כסוגיא דקדושין דכתב הריטב"א דהסוגי' מחולקות דהש"ס קדושין ד"ת דקדשה במשכון מקודשת ס"ל דאף בשעת הלואה קונה משכון ואנן קיי"ל כסתמא דב"מ דרק שלא בשעת הלואה קונה משכין: ביאה במקצת למ"ד שמיה ביאה אי היא רק למכות או אפילו לכרת כ' בשושנת העמקים כלל ה' דלמ"ד דון מינה ואוקי באתרא חייב כרת בביאה במקצת משא"כ למ"ד דון מינה ומינה ליכא כרת בביאה במקצת ע"ש וכ"כ בדורש לציון דרוש יוד: ביטול איסור לכתחילה שי' התוספות פסחים ד"ל דמשהו ונוטלפ"ג מבעלין ובשו"ת הרי"ם פסחים כתב הטעם כיון דא"מ לבטלו הו"ל דשא"מ ואע"ג דהו"ל פ"ר מכל מקום פ"ר דלא ניחא ליה דהרי הוא פוגם מותר ועיין אות ד' ואות ה' אי בשאר איסורים אמרינן גם כן פ"ר דל"נ ליה ושמואל ס"ל דמותר גם בשאר איסורים. כל תאחר במחנה לוי ר"ה ד"ה דר"א ס"ל כר"מ דברגל א' עובר בבל תאחר. ברירה במגן אבות די"ח דר"י ור' שמעון ס"ל אפילו בדרבנן אמרינן אין ברירה בית הרחם בחולין דנ"א ס"ל לר' נחמן דבית הרחם א"ב משום ריסוק איברים ע"ש ובמחנה לוי ביצה כ"ז דרבה בר"ה פליג וס"ל די"ב משום ריסוק איברים: ברירה בפנ"י גיטין דכ"ה דר' אושעיא דפ' הדר ס"ל אע"ג דטומאת אוהל דאורי' אפ"ה ס"ל לב"ה י"ב כיון דסוף הטומאה נצאת מדרבנן ור' אושעי' דפ' משילין ס"ל כיון דעיקר טומאת אוהל ד"ת אמרינן א"ב ע"ש: ברכת המזון בחתם סופר או"ח סי' פ"ו הביא ד' הגה"א אע"ג דנשי חייבין בברכת המזון מן התורה אפ"ה אין מוציאות האנשים שא"י לומר ברית דתליא בפלוגתא דלרב דס"ל ברות באנשים לא מעכב לדידיה אם נשים מחויבות מה"ת יכולין להוציא אנשים אבל לדידן דקיי"ל דמעכב אפילו אי מחויבות בבהמ"ז מן התורה אפ"ה אין מוציאין אנשים: בהמ"ז בשו"ת מקום שמואל העלה דנשים וכהנים ולוים דלא נטלו חלק בארץ מ"מ למ"ד ק"פ כקנין הגוף חשוב כיש להם קנין בארץ ושפיר מקרי על הארץ ומחויבים בבהמ"ז מה"ת: ברכת אירוסין בכתובות ד"ז פלוגתא דת"ק ור' יהודא דלר"י מברכין ברכת אירוסין אף בבית אירוסין ובהפלאה דתליא בפלוגתא דיש חופה לפסולות ולר"י דאין חופה לפסולות מוכח דאפי' בבית אירוסין מברכין ות"ק הוא ר' מאיר דס"ל יש חופה לפסולות ס"ל אין מברכין בבית אירוסין: בשר מה"ת בחתם סופר או"ח סי' פ"ו דלר"ש דס"ל כ"ש למכות ס"ל לר' יוחנן אליבי' דב"נ מחויב אבשר מה"ח אבל ר' יוחנן לנפשי' דבן נח אין חייב אבשר מה"ח: ביאה במקנה ה' קדושין סי' כ"ו סק"ב דר' הונא ס"ל ביאה נשואין עושה: בשר בחלב במשנת דר"ע פסחים דר' שמעון ס"ל דבב"ח מותר שלכ"א ובס' פנים בהלכה כ' דלר"ש דס"ל בב"ח מותר בהנאה א"א לכתוב לדידי' לא יאכל בב"ח דאז יהי' אסור בהנאה דס"ל לר"ש כר' אבהו ממילא לדידיה אסור כבוש בב"ח ע"ש ובשו"ת יריעת האוהל סי' י"א דלאיסי ב"י דיליף איסור הנאה בב"ח מק"ו מערלה של"נ בה עבירה א"כ בב"ח של נכרי דל"נ בו עבירה בבישולו מותר בהנאה בהמה בחיי' בחזקת איסור בשו"ת רע"א סי' ק"ג לשי' רש"י דהיא בחזקת איסור אמה"ת ולר' מאיר דאין נוה אמה"ח בחי' ועוף ואפי' לשי' התוס' דבחזקת אינו זבוח הא לר"מ גם ע' דאינו זבוח ליכא בחי' ועוף דהא ס"ל מבקרך וצאנך דוקא ואין בכלל חי' ועוף: בהמה בקדושין דכ"ה בפלוגתא דר"מ ור"א וחכמים דר"מ ור"א ס"ל דבהמה גסה ניקנית במסירה והדקה בהגבהה ופירש"י במשיכה לא וחכמים ס"ל דניקנית במשיכה ושי' התוס' דלר"מ ור"א כ"ש במשיכה ובשושנת יעקב סי' קצ"ז לשי' רש"י דבמשיכה לא מקניא לר"מ ור"א היא רק למאי דקיי"ל כר"י דד"ת מעות קונות ומשיכה מדרבנן ע"כ בבהמה דאין דרכה בכך לא תקנו משיכה אבל לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מה"ת אין לחלק ומודה רש"י דבהמה ניקנית במשוכה לר"ל וכן במציאה דמודה ר"י דמשיכה קונה מהני משיכה גם בבהמה וכן בפלוגתא דחכמים וד' שמעון דחכמים דס"ל דזה וזה במשיכה דס"ל משיכה מפורשת מה"ת ור"ש לשיטתו דס"ל משיכה אינ' קונה ס"ל דזה וזה בהגבהה ע"ש: ביטול בר"ן פ"ק דפסחים דא"י לבטל חמצו ע"י שליח כיון דביטול מטעם הפקר והמפורשים הביאו מזה ראי' להמהרי"ט דא"י להקדיש ע"י שליח ועיין אות ה' הקדש דתלי' בפלוגתא ע"ש: בית הסתרים דקיי"ל אף על פי שא"צ לביאת מים מכל מקום צריך להיות ראוי לביאת מים כחב הריטב"א קדושין דכ"ה דזה רק מדרבנן דהחמירו כמו גבי טומאה דהוי כגלוי והתו' חולקין ע"ז ובישועות יעקב יו"ד ה' נדה בסופו דד' הריטב"א דהחמירו מדרבנן דצריך להיות ראוי לביאת מים כמו גבי טומאה זה רק לר' מאיר דס"ל בית הסתרים מטמא משא"כ לרבנן אין מקום כלל לדבריו ע"ש: בדמים קנינהו שי' הרז"ה הא דקיי"ל אף דבדמים קנינהו מ"מ באיתא בעינא צריך להחזיר הוא רק מדרבנן ובמשיב כהלכה בחו"מ כתב דתליא בזה דלמ"ד מעות קונות ורק היכא דליכא מעות משיכה קונה אבל באיסורא בא לידו ל"מ משיכה אף דליכא מעות א"כ לא קנה החפץ מה"ת ולכך צריך להחזיר החפץ גם מדרבנן באיתא בעינא משא"כ למ"ד משיכה קונה ואמרינן בדמים קנינהו מה"ת אף דאיתא בעינא ממילא אף מדרבנן א"צ להחזיר אף דאיתא בעינא ותני' בפלוגתא דר"י ור"ל אי מעות קונה או משיכה: בדיקת חמץ הא דקיי"ל הבודק צריך שיבטל כ' בשו"ת כתר כהונה סי' י"ט דרק רב לשיטתו דס"ל הכנה דרבה ומוקצה דאורויתא ואסור לשרוף החמץ ביו"ט לכך צריך לבטל בשעת בדיקה משא"כ לדידן דאף אם ימצא החמץ ביו"ט יוכל לשרוף: בכור בבכורות דל"ו אמר ר אילעי לא היינו מוחזוקין בו שהוא בכור ובא א' ואמר זה בכור ומומו עמו נאמן ובישי"ע יו"ד סי' שי"ד דרק לר' אילעי דס"ל בחולין קל"ו דמתנות אינה נוהגים בחו"ל נאמן אבל לדידן דקיי"ל דמתנות נוהגי' בחו"ל אינו נאמן דנ"ח מיגז דרוצה לפטרו ממתנות: בכור בתוס' בכורות דל"ג דבזה"ז אין איסור תורה להטיל טול מום בבכור דבזמן הבית אף בע"מ חזי לקנות בעד המעות קרבנות משא"כ בזה"ז ובישי"ע יו"ד סי' שי"ג דלר' יהושע דמקריבין אע"פ שאין בית דקדושה הראשונה קדשה לע"ל שפיר חזי להקרבה ואסור מה"ת להטיל מום בזה"ז חבל לר"א במגלה דיי דלא קדשה לע"ל לדידי' מטיל מום בזה"ז אין עובר באיסור תורה ע"ש באריכות: בן נח ברמב"ם ה' מלכים דב"נ אין להם גירושין בשטר רק שניהם יכולין לחזור וכשאומר הוא או היא שאינה רוצה נעשית פנוי' ובחמדת שלמה קדושין ד"ט דכן סובר ר' יוחנן במ"ר פ' חיי אבל רבי ס"ל כאידך אמורא דאדרבה ב"נ אין להם גירושין כלל וא"ו לגרש שאין גירושין מועילין בב"נ: בית המוסגר שי' רש"י