ילקוט הרועים לט

מ"ח דת"ק ס"ל דמה"ת די בברכה אחת בבהמ"ז אבל רבי ס"ל דכל ג' ברכות דבהמ"ז הוי דאורייתא: בהמ"ז במג"א או"ח סי' קצ"ד סק"ג נסתפק אם אינו יודע אלא ברכה א' אם יברך אותה ברכה דבהמ"ז אין מעכבות זא"ז או לא יברך דברכות דבהמ"ז מעכבות זו את זו דמנין ג' ברכות דאור' ובקול יעקב מס' ברכות דתליא בפלוגתא דלמ"ד א"י אינה מוחזקת מאבותינו מוכח דברכות דבהמ"ז אין מעכבות זא"ז אבל למ"ד א"י מוחזקת מאבותינו ס"ל דבהמ"ז מעכבות זא"ז: ברכת התורה בברכות ד"כ ס"ל לרב יהודא דבה"ת לפני' הוא מדאורייתא ובצל"ח שם דרבינא פליג אר' יהודא ולרבינא בה"ת לפני' היא רק מדרבנן ובצל"ח ברכות י"א העלה דנשים שמברכות בה"ת מטעה שיכולים ללמוד בתורה שבכתב ובדינין שלהם ול"ש בהו והגית יומם ולילה א"כ אם ברכו בשחר ובאמצע היום אחר שכבר הפסיקו בדברים אחרים ישבו ללמוד חייבין לברך בה"ת שנית. ברכת התורה בישוע"י או"ח סי' מ"ז בפלוגתת ר"ת והפוסקים דר"ת סובר דאין מברך בה"ת קודם שהאיר עמוד השחר והפוסקים ס"ל דתיכף כשעמד ממטתו צריך לברך בה"ת אף קודם עה"ש דקליא בפלוגתא בש"ס דלמ"ד דעל מקרא צריך לברך ועל משנה א"צ לברך ס"ל כשיטת הר"ת דאין מברך רק לאחר שעלה עה"ש ולרב דס"ל דגם למשנה צריך לברך לדידי' פשיטא דגם בלילה מברך בה"ת ע"ש טעמו: ברכה באו"ח ה' לולב אפילו שקנה הלולב בשינוי מעשה אפ"ה אסור לברך על הלולב והמג"א הק' מסוכה ד"ל גבי אוונכרי דפריך ולקנינהו בשינוי מעשה וק' הא לא יוכל לברך ובס' החיים כ' דאי ברכה חמירא ואסור לברך על גזול אע"פ שקנה הוא פלוגתא דתנאי בב"ק דצ"ו דאביי הוכיח מר' אליעזר ב"י דס"ל דאין חילוק בין ברכה לעיקר המצוה ואם קנאו רשאי לברך ג"כ ורבא ס"ל התם דברכה חמירא ואסור לברך ור' הונא ס"ל דאין חילוק בין ברכה לעיקר המצוה וצריך לברך: ברכת התורה ס"ל לרב יהודא ור' יוחנן בברכות דבה"ת דאור' הוא ובשו"ת ש"א סי' כ"ד רצה לומר דלמ"ד הרהור כד"ד ע"כ ס"ל בהית לאו דאוריי' ור"ה ור"י ע"כ ס"ל הרהור לכד"ד ולדעת הרמב"ם ז"א ע"ש והעלה דרבינא קמא ס"ל בה"ת לאו דאורייתא אבל רבינא בתרא ס"ל בה"ת דאורייתא כרב ור' יוחנן: כרי' דקיי"ל דברי' לא בטילה כ' הפלתי בסי' ק"י ובראש יוסף חולין פג"ה דלר' שמעון דס"ל כ"ש למכות בטיל ברי' כשאר איסורין לדידי' ואין חשיבות כלל לברי' משאר איסורין ועיין אות כ' דכמה תנאי' דס"ל כל שהו למלקות וע' בלב ארי' חולין צ"ו שהאריך בחילוקים ע"ש: ברי' שי' הפוסקים דברי' בטילה בתתק"ס ובכתב סופר יו"ד סי' י"ג כ' עפ"ד הר"ן בחולין דכ' דלרבנן דר"מ דאין מקדש אלא ז' דבריה בלבד חתיכה הראוי להתכבד בטיל ומתני' כר מ וי"ל דלרבנן דחהר"ל בטיל ה"ה ברי' דבטיל רק דלא בטיל משום היכר לכך בתתק"ס בטיל דהוי היכר וכן ס"ל לר' יוסי בירשלמי דברי' בטילה בתתק"ם אבל לדידן דקיי"ל דחהר"ל לא בטיל ה"ה דברי' לא בטיל בתתק"ס ע"ש: ברי לי' שי' הרשב"א דהיכא דהעבד טוען ברי לי נגד החזקה ל"ש לאוקמי אחזקה ובפורת יוסף הביא ד' הפ"י דתלי' בפלוגתא דלמ"ד בו"ש ב"ע ס"ל כשי' הרשב"א ולמ"ד לאו ב"ע לא ס"ל כשי' הרשב"א ולמ"ד עביד אינש דינא לנפשי' ס"ל כשי' הרשב"א ולמ"ד ל"ע דינא לנפשי' לא ס"ל כשי' רשב"א ור' יוסי בר יהודא דס"ל דחבר א"צ התראה לא ס"ל כשי' הרשב"א: ברי ושמא בס' בית שמואל אחרון חו"מ סי' ס' אפי' למ"ד ברי ושמא ברי עדיף דוקא באם החיוב דאור' אבל אם כל החיוב ל"ה רק מדרבנן כגון כתובה דרבנן בכה"ג ל"א ברי ושמא ברי עדיף לכ"ע: ברי ושמא בב"ק קי"ח דקיי"ל דבא"י אם הלויתני דמ"מ מחויב לצי"ש ושי' הפוסקים היכא דמחויב לצאת יד"ש מועיל תפיסה וכ' בעטרת חכמים חו"מ סי' ז' דל"מ תפיסה רק בהו"ל למידע אבל בלא הו"ל למידע לא מחויב כלל בברי ושמא לצי"ש ולא מהני תפיסה כלל: ברי ושמא בים התלמוד ב"ק דמ"ו דלכך בו"ש ברי עדיף לר' הונא ולר' נחמן דשי' רש"י דבפקדון כ"ה חייב והכא דטוען א"י הו"ל כפקדון דיכול להעיז וחייב שבועה והו"ל מחויב שבועה ואיל"מ ועיין אות פ' פקדון בשי' רש"י ובאות מ' מחושואיל"מ: בדי ושמא פלוגתא דר"ה ור' יהודא ס"ל ברי עדיף ור' נחמן ור' יוחנן ס"ל לאו ב"ע בכתובות והיכא דברי גרוע והשמא טוב לכ"ע לאו ברי עדיף והתוס' ב"ב קל"ה דאביי ס"ל ברי עדיף אפי' ברי גרוע ורבא ס"ל שם לאו ברי עדיף ובדעת ר"ע פליגי ביבמות קי"ח דת"ק ס"ל דריע סובר ברי עדיף ורשב"א ס"ל דר"ע סובר לאו ברי עדיף רק משום קנס והרמב"ן כחב דאפילו לת"ק נמי לאו ברי עדיף לר"ע ובספר בית הלוי הוכיח דרמי בר חמא ס"ל ברי ושמא ברי עדיף ובמהר"ם ברבי כתובות דע"ו דרב יהודא ס"ל דפליגי בזה ר' גמליאל ור' יהושע דר"ג ס"ל ברי עדיף ור' יהושע ס"ל דלאו ברי עדיף והלכה כר"ג ע"ש ועיין באות ה' המלוה חבירו בעדים בפלוגתא אי צריך לפורעו רעו בעדים דתלי' בפלוגתא אי ברי עדיף ובס' בית אל חו"מ סי' צ"ג נסתפק למ"ד ברי עדיף אם יש להנתבע עד אחד שמעיד שפרע אי אמרי' בכה"ג ברי עדיף ע"ש ובבית שמואל אחרון חו"מ סי' כ"ח דהא דבברי ושמא מחויב לצי"ש הוא מטעם ספק גזל אף דבב"ד א"י להוציא מכח זה מ"מ לצי"ש מחויב ומהני תפיסה ע"ש והנה אם ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ורק מדרבנן א"כ מדאו' אינו מחויב לצי"ש כלל ורק מדרבנן ובכה"ג כ' השב"י הובא בתומים סי' כ"ח דהיכא דמחויב לצי"ש רק מדרבנן ל"מ תפיסה ע"ש ובפני יהושע כתובות די"ג דהיכא שהספק בנא טענותיהם ול"ש חזקה א"א תובע אלא ע"ס יש לו בכה"ג ל"א ברי עדיף וע' באות ק' בפלוגתא אי מהני תפיסה בלצי"ש וג"כ במלוא הרועים שמה ועמ"ש באות ס' ספיקא דאורייתא ובעטרת חכמים שבועות דהא דפליגי בבו"ש דס"ל למ"ד דל"א ב"ע משום דיש לזה חזקת ממון י"ל דתליא בדין שעבודא דאורייתא דלמ"ד של"ד ל"ש חזקת ממון שאין אנו דנין רק אקרקפתא דגברי אם חייב או לא אבל למ"ד שעבודא דאו' שייך אוקי ממונא בחזקתי' דהוי תביעות חוב זה כתביעות חפץ ובפניי ובמקצוע בתורה חו"מ סי' ס"ו דרב ס"ל בו"ש ברי עדיף: ברירה המפורשים נסתפקו אי הא דקיי"ל אין ברירה בדאו' אי הוא מן התורה או רק מדרבנן אמרינן דא"ב בדאורייתא אבל מה"ת שפיר אמרינן ברירה וכתבו לפי"מ דקיי"ל הא דבדאורייתא א"ב הוא רק מטעם ספק ולא מטעם ודאי ולכך בדרבנן שפיר אמרינן ברירה. ולפי"ז לשי' הרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא א"כ מה"ת שפיר אמרינן ברירה ועמ"ש באות ס' ובמלוא הרועים שמה פלוגתות התנאים והאמוראים בזה עוד כ' דלמ"ד דאין ברירה אפילו בדרבנן עכצ"ל דמטעם ודאי א"ב ולא מטעם ספק ממילא מדאור' אמרינן א"ב ע"ש: ברירה בשעה"מ כ' דע"כ לא סמכינן אברירה אלא בדיעבד היכא דא"א אבל לכתחילה היכא דאפשר לא ובעטרת פז ביצה פ"ה דזה הוא רק למ"ד בדאור' א"ב בדרבנן י"ב אמרינן היכא שאפשר לתקן ל"א ברירה אף בדרבנן אבל למ"ד דאף בדאורייתא יש ברירה ס"ל דלעולם אמרינן ברירה אע"ג שאפשר לתקן בלא"ה. ברירה באו"ח סי' ס"ו דרבי ס"ל יש ברירה בדאורייתא ובמלוא הרועים כ' להיפוך ע"ש והנה הא דקיי"ל א"ב אי הוא מטעם ודאי או רק מטעם ספק כ' המפו' דמ"ד דס"ל בדרבנן ג"כ א"ב ס"ל דאין ברירה מטעה ודאי לא מטעם ספק ור' יוחנן ס"ל א"ב ודאי אין ברירה ולכך גם בדרבנן א"ב ובס' החיים ה' תחומין דר' נחמן ג"כ ס"ל כר"י דמטעם ודאי אמרינן אין ברירה ולכך גם בדרבנן ס"ל א"ב ובשעה"מ ה' גירושין פ"י דדוקא גבי עירוב דעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן אמרינן ברירה משא"כ היכא דעיקר איסורו דאורייתא אע"ג דעכשיו הוא דרבנן שנתבטל מ"מ אמרינן א"ב אע"ג דעכשיו דרבנן והנה הא דקיי"ל דלא סמכינן אברירה היכא שבידו לתקן ול"צ לברירה דוקא בדאורייתא אבל בדרבנן