ילקוט הרועים לח

בעדנא בנ"י פ"ב דב"מ פלוגתת הרנב"ר והר"י אי השבת אבידה הו"ל בעדנא בהולך לביה"ק אחר האבידה דהרנב"ר ס"ל כיון דמתעסק במצות השבה בשעת עקירת הלאו ואע"ג שלא נגמרה חשיב בעדנא והר"י ס"ל כיון דעיקר המצוה להשיב אל ביתו והשאר הו"ל מכשירי מצוה ל"ח בעדנא ובנוב"י מהדו"ת סי' קמ"א דרבא ס"ל כשהי' הרנב"ר דכה"ג הו"ל בעדנא ור' אשי ס"ל דל"ה בעדנא כשי' הר"י והמפו' כ' דתלי' בפלוגתא אי מקלקל בחבורה חייב דלמ"ד דחייב מוכח ממילה בשבת דהו"ל בעדנא אע"ג דמל ולא פרע כאלו לא מל וע"כ דחשיב בעדנא כשי' הרנב"ר משא"כ למ"ד מקלקל בחבורה פטור רק דתיקון מצוה הוי הפיקון א"כ כ"ז שלא גמר המצוה הו"ל מקלקל ול"ה איסור כלל ובספר החייה ה' ציצית דרב יהודא ס"ל כשיטת הרנב"ר ע"ש ובמנחת עני יומא כ"ה דר' ששת ס"ל כשי' הרנב"ר דהכשר מצוה ל"ב בעדנא ובאמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש דפלוגתת הרנב"ר והר"י תליא בזה דכל עדל"ת ילפינן מכלאים בציצית והש"א כתב דכלאים בציצית גופי' ל"ת בעדנא ממש דמתחילת עיטוף עובר על כלאים והמ"ע לא מקיים רק בגמר העיטוף וע"כ דהכשר מצוה הו"ל בעדנא אדז"נ אי ציצית חובת גברא אבל אי ציצית חובת מנא ומשעה שנגמר עלית חייבת בציצית שפיר הו"ל בעדנא אבל באמת מכשירי צוה ל"ה בעידנא וז"ד אם דוחה רק לל"ת לבד אבל בכה"ג דוחה ל"ת ועשה שאין שוה בכל דקיי"ל דדחי בזה שוב צ"ל עדנא ממש דילפינן מזקנו ושם הו"ל בעדנא עיי"ש ובחתם ופר שבת דקל"ב כ' דא"ש דפליגי תנאי ואמוראי בשמעתין דלא פניגי בכללא דבעי בעדנא דבהא ליכא מאן דפליג אך פליגי הואיל דעשה דרבים ל"ב בעדנא: בעדנא באו"ח פסחים צ"ו דפליגי איסי בן יהודא וחכמים דאב"י ס"ל דעשה שי"ב כרת דוחה לל"ת אע"ג דנ"ה בעדנא ותיק ס"ל דאף עשה שי"ב כרת דדוחה ל"ת צ"ל בעדנא: בעדנא בפסקי תוס' זבחים צ"ו כ' לענין שבירת עצם שי"ב מוח דחשיב בעדנא כיון דא"א בענין אחר חשיב בעדנא ובאו"ח פסחים צ"ו דפליגי בזה אב"י וחכמים הנ"ל דאביי ס"ל דזה חשיב בעדנא ות"ק ס"ל דאף בכה"ג ליה בעדנא ובאו"ח פסחים פ"ה דדוקא כשלעולם א"א להיות בענין אחר בכה"ג ל"צ בעדנא אבל כשלפעמים אפשר להיות שלא יצטרך לעקירת הלאו כלל רק דעכשיו צריך להיות עקירת הלאו בכה"ג אף על גב שא"א בע"א אפ"ה צ"ל בעדנא ובספר שיח יצחק חגיגה דדוקא שבירת עצם שי"ב מוח דלכל אדם בעולם א"א להיות ש"ע רק ע"י דחיות הלאו בכה"ג ל"צ להיות בעדנא משא"כ כשמשכחת לאדם א' בעולם שיהי' אפשר בלא עקירת הלאו אע"ג דלאדם זה א"א בלא עקירת הלאו אפיה צ"ל בעדנא ובס' יד דוד עירובין ד"ק כ' לשי' פסקי תוס' הנ"ל וכן לשי' הרנב"ר דל"ב בעדנא בהכשר מצוה מכל מקום היכא דהעשה הוי ע"י פשיעה אף אם ע' דע"י פשיעה גם כן דחי לל"ת מכל מקום בהצטרפות שניהם לא דחי לל"ת והעלה זה בכוונת התו' שמה עיי"ש ולדבריו א"ש ד' התוס' פסחים פ"ה שהק' דל"ל קרא דל"ה בעדנא ועוד הא אפשר לקיי"ש ע"י גומרתא ותרצו דע"י גומרתא אסור משום הפסד קדשים ע"ש והק' האו"ח דמ"מ קו' הראשונה ק' דל"ה בעדנא ולפי זה א"ש דלכאורה הקו' מבעדנא ל"ק כמ"ש בפסקי התוס' הנ"ל גם הקו' מגומרתא י"ל דמיירי שחל פסח בשבת ולא שברו מבע"י דא"א עכשיו בגומרתא ואף דאפשר מבע"י והו"ל ע' דע"י פשיעה ול"ה בעדנא ממש שוב ל"א כפסקי תוס' הנ"ל ע"ז תירצו דל"ח אלקיי"ש בגומרתא ושוב ל"ה פשיעה כלל ממילא חשוב בעדנא כנ"ל: בעדנא שי' ר"ת דבעשה דרבים ל"ב בעדנא וכ' המפו' דר' אשי ורבא בזבחים צ"ו פליגי בס' המג"א בחמץ שמצא לאחז"א אי חשיב עשה דרבים לפי שמוטל על כולם מצוה זו א"ד דל"ה מצוה דרבים רק היכא שרבים יוצאים במצוה א' כגון ק"צ ופליגי בזה דר' אשי סובר דל"ה מצוה דרבים ק"פ אע"ג דבא בכנופי' רק כמו תקיעות שופר שא' מוציא רבים ידי חובתן ואין ראי' דאין עדל"ת שבמקדש מפסח דל"ה בעדנא ורבא ס"ל דהוי ע' דרבים ול"ב בעדנא ומוכח דאין עדל"ת שבמקדש: בעדנא בס' החיים סי' י"א דהא דבעינן בעדנא דוקא בדבר שגוף המעשה היא העבירה אבל בדבר שגוף המעשה שעושה ל"ה העבירה רק דממילא הוי העבירה כגון במקום דמותר בעצם דהו"ל דבר שאין מתכוין ורק דהו"ל פ"ר כה"ג חשיב בעדנא ובמקום שהאיסור משום פ"ר בכה"ג ל"ה רק ל"ת לבד ולא העשה ובה' לולב כ' דהא דצריך בעדנא דוקא במקום דלא משכח"ל שיהי' בעדנא אבל היכא דמשכח"ל שיהי' בעדנא אע"ג דעכשיו ל"ה בעדנא דוחה ע"ש: בעל מום שי' הרמב"ם דבע"מ חייב אף שלא בעבודה ואם נכנס למזבח או אל הפרוכת בביאה רקנית חייב מלקות ותמהו עליו דהוא נגד הספרי פ' קרח דמבואר דאינו חייב אלא לעבודה ובמהר"ם ברבי בדרוש שני לש"ת דספרי לטעמי' דסתם ספרי הוא ר' שמעון ור"ש ס"ל מקלקל בחבורה חייב מוכח כלוי ולדידי' אין חייב בביאה רק גית אבל הרמב"ם דפסק כרב מוכח כדעת הרמב"ם ע"ש: בקיצות של נכרים דקיי"ל ממלא אדם כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וה"ט דבאותו סעודה אדם נזהר ואין אוכל כל שבעו כדי שיאכל מצה לתאבון ובברכת אברהם פסחים דרבא פליג על ר"ה בזה וס"ל דאפי' באותו סעודה אינו נזהר וצריך שיאכל מצה של חיבה מקודם: ברכה שי' הרמב"ם פי"א מברכות דכל המצות אם לא בירך קודם עשייתן א"ח ומברך אחר עשייתן ובהג"א פ"ק דברכות דכל היכא דלא בירך מקמי' דמצוה מברך אחר המצוה ובס"א סי' כ"ו דשמואל ס"ל דהיכא דלא בירך בתחילה ואף בטבילת גר שא"ר לברך בתחילה מ"מ יברך אח"כ אבל רב ס"ל דלעולם מברך אח"כ ע"ש באריכות ובסוף התשובה העלה בענין אחר דשמואל ס"ל ג"כ דמברך אח"כ רק בטבילת גר כיון דל"ר בתחילה ואין ראוי לבילה לא יברך אח"כ אבל רב ס"ל דאף בגר מברך אח"כ: ברכה הראב"ד והרמב"ם מחולקים באוכל דבר איסור באונס במקום סכנה דשי' הרמב"ם דא"צ לברך ושי' הראב"ד דצריך לברך ועיין בטו"ז או"ח סי' קצ"ו ובשו"ת קרבן ראשית דתליא בפלוגתא דרבא ורב יהודא ס"ל כשי' הרמב"ם ור' זירא ס"ל כשי' הראב"ד ע"ש ובס' החיים סי' קצ"ו דתלי' אי שבת דחוי' או הותרה וה"ה כל האיסורים דינן כשבת ואם הותרה צריך לברך ואם דחוי' א"צ לברך ע"ש: בהמ"ז בפנ"י ברכות דמ"ט הוכיח שי' הרשב"א דלאביי שיעור כזית וביצה דר' מאיר ור"י היינו מה"ת ממש ופליג אדר' עוירא דאמר לעיל שדקדקו ע"ע בכזית ובכביצה וס"ל לר' עוירא כר' יוחנן דהנך שיעורא דרבנן ע"ש באריכות: ברכה שאינה צריכה ביומא ד"ע ובסוטה מ"א פריך וליתי סוטה ולקרי ר' הונא בר יהודא אמר משום פגמו של ראשון רשב"ל אמר לפי שאין מברכין ברכה שא"צ ובשער דעה ליו"ד סי' י"ט דר"ה ברי' דר"י ל"ל דינא דרשב"ל וס"ל דל"ה כלל איסור בברכה שא"צ ובירושלמי פ"ה דדמאי י"ל דפליגי בזה דר' חיי' ס"ל כר"ל דאסור להוסיף על הברכות דהו"ל ברכה שא"צ ור' יהונתן ס"ל כר"ה ברי' דרב יהודא ע"ש: בהמ"ז בברכות ד"כ קמבע"ל להש"ס אי נשים בבה"מ דאוריי' ולא אפשטא ופירש"י ז"ל הטעה דאינן דאור' דכתיב על הארץ הטובה ונשים לא נטלו חלק בארץ וכ' התוס' והש"ג דכהנים ולוים לפי' רש"י ז"ל אינם חייבים בבהמ"ז אלא מדרבנן שהרי לא נטלו חלק בארץ ובכפות תמרים ובמהר"ם ברבי פסחים דתליא בפלוגתא דר"מ ור"י בסוף מעשר שני דר"מ ס"ל אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ ור"י אמר יש להם ערי מגרש וחשוב כנטלו חלק בארץ: בהמ"ז שי' הרמב"ן הובא בב"י או"ח קפ"ז דמדאו' א"צ לברך בהמ"ז רק ברכה אחת וכ"ה שי' הרמב"ם ובס' זכרון יוסף דק"א ע"ב כ' דפליגי בזה ת"ק ורבי בברכות