ילקוט הרועים לז

בהחלט מותר בבמה שהרי אותה האזהר' טמא ששימש לא נאמר' רק בכהנים ואין כהן בבמה וכ' דתליא בפלוגתא דלתנא דבי ר' ישמעאל טמא ששימש לא הותר בבמה דלתנא דבר"י בני ישראל נכללו ג"כ באזהרה זו שמחללין עבודה כשעשו בטומאה אבל לתנא דבי לוי ודאי אין נוהג איסור טמא ששימש בבמה ועיין בטהרת הקודש סוף זבחים שהאריך הרבה בזה. בני קטורה שי' הרמב"ם דבני קטורה חייבים במילה והם בכלל זרעו דאברהם ובברכת אברהם פסחים כ' דר' מאיר ס"ל דב"ק פטורין במילה עפ"ק התוס' דל"ל קרא אותו ולא אותה תי"ל דהו"ל מ"ע שהז"ג בקדושין כ"ט ול"ל כמ"ש התוס' במגלה דס"ד כיון די"ב כרת גם מ"ע שהז"ג חייבת הא ר"מ ס"ל נשים בפסח רשות אע"ג די"ב כרת ובשלמא לראבר"ש דס"ל מילה שלב"ז נוהג בלילה ל"ה מ"ע שהז"ג כמ"ש התוס' שם ועכצ"ל דר"מ ס"ל אותו ולא אותה דבני קטורה פטורין ממילה ובפרשת דרכים זוטא אות כ"ד דפליגי בזה ר' יהודא ור' נחמי' בב"ר פס"א סי' ו' דר"י ס"ל כשי' הרמב"ם דבני קטורה הם בכלל זרע אברהם וחייבין במילה ור' נחמי' ס"ל דב"ק אינם חייבים במילה דאינם בכלל זרע אברהם: בן נח פלוגתא דש"ס בזבחים אי שלמים הקריבו ב"נ אי עולות לבר הקריבו ובמספר צבאם חגיגה ד"ו דב"ה ס"ל כמ"ד עולות הקריבו ב"נ ולא שלמים וב"ש ס"ל דאף שלמים הקריבו ב"נ וכן פלוגתא דרבי וריב"ק בזבחים בפי' הקרא וגם הכהנים הנגשים ח"א זהו פרישות הבכורות וח"א זהו פרישת הכהנים ורבי דס"ל זה פרישת הכהנים ס"ל כמ"ד עולות הקריבו ב"נ ולא שלמים וריב"ק דס"ל זהו פרישות בכורות ס"ל כמ"ד דאף שלמים הקריבו ב"נ: בן נח פלוגתא בסנהדרין דנ"ז אי על ז' מצות ב"נ נהרג אי על ד' מצות ב"נ נהרג ובברכת יוסף פ' בראשית דר' יוחנן ס"ל על ז' מצות ב"נ נהרג ור' יצחק ס"ל דאינו נהרג רק בד' מצות: כן נח בסנהדרין ע"א אמר ר' חסדא בן נח שבירך השם ואח"כ נתגייר פטור ובבית שמואל אחרון סי' ט"ז דרבה בר שילא פליג ע"ז וס"ל דחייב אף בנתגייר אח"כ בן בב"ב דקט"ז אר"י משום רשב"י כל מי שאין מניח בן ליורשו הקב"ה ממלא עליו עברה ר' יוחנן וריב"ל ח"א כל מי שאינו מניח בן וח"א מי שאין מניח תלמוד ע"ש ובקול יעקב ברכות דבן עזאי ס"ל כמ"ד מי שאין מניח תלמיד: בן נח דקיי"ל דנהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להשבון וכתב בעטרת חכמים בסנהדרין דע"ב דמ"מ למ"ד אי עביד לא מהני לא קנה הגזילה משא"כ למ"ד אע"מ ס"ל דקנה הגזילה ועיין באות כ' כ"מ ובעטרת חכמים מס' סוכה כתב דדוקא גוף הגזילה א"צ להשיב אבל צריך לשלם דמי הגזילה ע"ש: בן סורר ומורה דקיי"ל בסנהדרין דפ"ח ע"ב שאם אביו ואמו רוצין למחול לו יכולין למחול לו ופירש"י כ"ז שלא בא לב"ד ובמל"מ ה' ממרים תמה שהוא נגד הירושלמי בפ' בן סורר דכ"ז שלא נגמר דינו בב"ד יכולין למחול לו אף אחר שהעידוהו בב"ד ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' כ"ח דטעמו של רש"י כיון דצריך עדות שאתה יכול להזימה עכצ"ל דלא כהירושלמי אלא משהביאו לב"ד א"י למחול ושי' הירושלמי כיון דלא מצינו לקיים דין הזמה ל"ב עדות שיכול להזימה כשי' התוס' ריש מלקות ובנוב"י סי' ע"ב ועיין באות ע' פלוגתא אי בעינן כלל בכ"מ עדות שיכול להזימה: בנין בכלים בשבת פ' כירה ס"ל לר' יוחנן יש בנין בכלים ורבא ס"ל בפ' כל הכלים דאין בנין וסתירה בכלים ורב ס"ל יש בנין בכלים ורב חנן בר אמי ס"ל דאין בנין בכלים ועיין במהר"ם ברבי ביצה ל"ט ובעטרת חכמים חו"מ סי' י"ט דר' אליעזר ס"ל יש בנין וסתירה בכלים דהוא מתלמידי ב"ש ע"ש דלמ"ד יש בנין בכלים מ"מ בנין לשעה מודה דל"ה בנין בכלים: בעל חוב בתומים חו"מ סי' ל"ז דבע"ח יכול לגבות אף מדבר שהי' בו יאוש דיאוש מטעם הפקר וכשם שהבע"ח יכול לגבות מדבר שהפקיר כן יכול לגבות אף מדבר המיואש ועי' אות י' יאוש פלוגתא דאמוראי בזה אי יאוש מטעם הפקר ותלי' בפלוגתא אי רשות יורש כרשות לוקח ע"ש: בעולה לכ"ג במל"מ פי"ז מא"ב נסתפק בעולה שאסורה לכ"ג אם היא דוקא כשנבעלה והוציאה דם ואן לה בתולים אבל אם בא עלי' באופן שלא נשרו בתולים ועדיין כל בתולי' קיימין מותרת לכ"ג והעלה שם דאף שבתוליה קיימין אסורה לכ"ג אבל לבן זומא בחגיגה די"ד לדידי' אפי' בגמר ביאה כל של"ה השרת בתולים מותרת לכ"ג ולדידן אפילו בתחילת ביאה ול"ה השרת בתולים אסורה לכ"ג וביבמות בהבע"י פלוגתא דתנאי אם נבעלה שלכ"ד אי אסורה לכ"ג ובן זומא פליג וס"ל דנבעלה שלכ"ד מותרת לכ"ג ע"ש ובשו"ת גור ארי' יהודא חא"ע סי' א' דספיקות המל"מ תלי' בפלוגתא דר' מאיר ור' אליעזר ור"ש דלר"מ אסורה בעולה לכ"ג אף בלא השרת בתולים ולר' אליעזר ור"ש מותרת לכ"ג בלא השרת בתולים: בעולה לכ"ג בחי' הגאון רע"א העלה דבעול' אינה מוזהרת שלא תנשא לכ"ג דכתיב בתול' מעמיו יקח אשה לשון יחיד והוא מוזהר עלי' לבד אבל היא אינה מוזהרת: בעלי חיים חשיבי ולא בטילין במהר"ם ברבי ביצה כ' דר' פפא פליג אר' אשי וס"ל לר"פ דאפילו בעלי חיים בטילים ע"ש: בעידנא פ"ב דין עדל"ת דרבא ס"ל דלא בעינן בעדנא ולעולם עשה דוחה ל"ת והנה בס' שו"ת יד אלי' העלה דהטעם דבעינן בעדנא דאי ל"ה בעדנא הו"ל מצהב"ע יש להעיר בזה לפימ"ש בברוך טעם דבחמיר על קל ל"ב בעדנא דהא דבעינן בעדנא היא משום דבעינן דומי' דכלאים בציצית אבל בחמיר על קל בלא"ה דחי ול"צ ליליף מכלאים בציצית ע"ש אולם אם הטעם משום מצהב"ע אף בחמיר על קל מהראוי להיות בעדנא אולם יש לחלק בזה עפמ"ש המפו' דדוקא היכא דבשעת המצוה ג"כ עובר העבירה הו"ל מצהב"ע אבל אם כל העבירה הוא רק קודם המצוה ובשעת המצוה ל"ה עבירה ל"ת מצהב"ע א"כ הכא דבשעת המצוה אמרינן עדל"ת ול"ה עבירה כלל בשעת המצוה רק מקודם וכיון שהעבירה חלף בשעת המצוה ל"ח מצהב"ע ועיין באות מ' מצהב"ע: בעדנא במחנה ראובן ביצה ד"ט דהא דבעינן בעדנא דוקא אם ילפינן עדל"ת מכלאים בציצית אבל אם ניליף עדל"ת משריפות קדשים כקו' התוס' ביבמות דמדגלי קרא דש"ק לא דחי יו"ט מכלל דבעלמא דחי ל"ב בעדנא והיינו למ"ד נדרים ונדבות א"ק ביו"ט ילפינן מש"ק וממילא לב"ש ל"ב בעדנא וכן לב"ש אפי' עשה דע"י פשיעה עדל"ת כיון דילפינן מש"ק ע"ש: בעדנא ראיתי לגדול א' שהעיר לפ"מ דקיי"ל בכ"מ תוכ"ד כדיבור דמ' א"כ אע"ג דקיי"ל בכ"מ דבעינן בעדנא מ"מ אם קיים המצוה תוכ"ד מהראוי שיחשב בעדנא דהוי כמו בב"א ע"כ. והנה לשי' הרמב"ן בנדרים דתוכ"ד כדיבור דמי' היא רק תקנתא דרבנן לכאורה נסתר זה אך לפמ"ש בקהלת יעקב אות תיו מענין תוכ"ד דאף דהוי מדרבנן מ"מ מוכרחין לומר לשי' הרמב"ן דמהני גם לדאוריי' ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ע"ש באריכות ועפ"ז עלתה בידי לתרץ קו' עצומה שהק' הברוך טעם בפ"א מדין עדל"ת על הרשב"א דכ' גבי מיתת ב"ד להק' דל"ל קרא דאין דוחה שבת תי"ל דל"ה בעדנא ול"ל כשהי' פתילה של אבר בידו ופותח פיו ונותן את האור תחת הפתילה נמצא שהבערה ובישול ומיתת ב"ד באין כאחת דמ"מ א"א שלא תהי' הבערה ובישול קודם בזמן מה לירידתו תוך פיו ול"ח בעדנא ע"כ ותמה הב"ט הא בביצה ד"ח אמרינן בהדי דכתיש מכסה ואף דא"א שלא יוקדם הכתישה קודם הכיסוי זמן מה ומוכח דאפ"ה הוי בעדנא ע"ש ולהנ"ל א"ש דהרשב"א כ' על התורה דתוכ"ד ל"מ מה"ת שפיר כ' הרשב"א דל"ה בעדנא ואף דתוכ"ד כד"ד אבל בביצה ד"ח שפיר אמרינן בהדי דכתיש מכסה דלאחר דמהני תוכ"ד מדרבנן ומוכח דמועיל אף לד"ת מטעם דיש כח בידם לעקור דמה"ת כד' הקה"י א"כ שפיר הו"ל בעדנא כיון דהו"ל תוכ"ד: