ילקוט הרועים לו

דל"מ ביטול לחמץ ידוע וכ' המפו' דז"ד לגבי העשה דתשביתו אבל לגבי הלאו דב"י שפיר מהני ביטול שוב העשה כולל יותר מהלאו לענין ביטול ועמש"ל מזה והתוספות פסחים כ"ט הוכיחו דלריה"ג הו"ל ב"י להל"ע דאם לא כן איך קאמר הש"ס דלריוה"ג הו"ל חמץ בר דמים שיכול לפדות והא יעבור בב"י ע"ש והקשו המפורשים דהרי יכול לפדות פחות פחות מכשיעור לשיטת הח"ץ דא"ע בב"י בח"ש. ונ"ל דהש"א כ' בטעם דא"ע בב"י בח"ש דדוקא באיסורי אכילה שאם אוכל עכשיו ח"ש ובתוכא"פ אוכל עוד ח"ש חייב למפרע שייך חל"א אבל בב"י אפילו שיהיה לו אח"כ עוד ח"ש לא יעבור כ"א מאז ולהלאה אבל לא למפרע ל"ש חזי לאצטרופי פ"ש ובמנחת חינוך מצוה י"ט תמה עליו דמנ"ל זה דאין מצטרף שיעבור למפרע דלמא הוא כמו מעילה דמצטרף לזמן מרובה וכמו איסורי שבת דמצטרף למפרע ובאמת אם יהי' לו עכשיו ח"ש ואח"כ בתוכדא"פ חצי זית מצטרף למפרע ע"ש. ונ"ל דלק"מ דבחולין ק"ג אמרינן גבי אמה"ח חלקו מבחוץ פטור ופירש"י דלא מצטרפין שעורים לחצאין בתוכדא"פ ככל האיסורין כיון דחידוש הוא דהא גידין ועצמות בעלמא לא מחייב והכא חייב א"ל אלא חדושו ודוקא כי אכיל בב"א מחייב ע"ש אם כן ה"נ גבי חמץ דחידוש הוא דאינו ברשותו ועשאו הכ' כברשותו אם כן דוקא ב"א מחייב ולא למפרע מטעם צירוף וז"נ לדידן משא"כ לריוה"ג דס"ל חמץ מותר בהנאה ול"ה חמץ חידוש כלל דשפיר הו"ל ברשותו לענין הנאה שוב מצטרף למפרע ושפיר עובר בב"י בח"ש ושפיר הוכיחו התוס' והבן ועמ"ש בסמוך דלר' אשי הו"ל ב"י להנל"ע: בל יראה הנה אי עובר בבל יראה בח"ש כתבתי בדיבור שלפ"ז דלמאן דס"ל חמץ הו"ל ברשותו דמותר בהנאה וכן לאח"ז וכן אב"ח אלא שריפה דלכל הנהו הו"ל חמץ ברשותו כמש"ל שפיר עובר בב"י בח"ש מה שאין כן למאן דאמר דחמץ אינו ברשותו א"ע בב"י בחצי שיעור והמפורשים כ' דלמאן דאמר דחמץ הוי לאו הניתק לעשה דתשביתו ואין לוקין אבל יראה שוב בח"ש אין עובר כלל ועמש"ל פלוגתא בזה אי ב"י הוי להנל"ע ובשו"מ מהדו"ג סימן י"ג אף דחצי שיעור מותר בבל יראה מ"מ ר' אליעזר בפסחים מ"ו ס"ל דגם בבל יראה ח"ש אסור מה"ת ע"ש. בל יראה הש"א העלה אע"ג דעובר בבל יראה בקבלת אחריות מ"מ בעשה דתשביתו א"ע בקבלת אחריות ובאו"ח פסחים ד"ו דזה לדידן אבל ר' אשי ס"ל דאף בקבלת אחריות שייך העשה דתשביתו ולר"א ל"ה הלאו כולל יותר מהעשה ולדידי' בל יראה הוה לי' לאו הניתק לעשה. בל יראה הנה לשיטת הפוסקים דבחצי שיעור א"ע בב"י. יש להסתפק באם יש לו כזית אחד דמחויב לקיים מ"ע דתשביתו אם משבית חצי זית אי מקיים מ"ע דתשביתו כיון דלא נשאר לו רק חצי זית וכיון דא"ע שוב בב"י בחצי זית הב' י"ל דמקיים מ"ע דתשביתו. ועפ"ז י"ל בשיטת רש"י פסחים דצ"ו דבל יראה הו"ל לאו הניתק לעשה דכל ימי הפסח בעמוד והשבות והמגיה במל"מ בהלכות חמץ העלה דלשיטת רש"י דחשביתו ביטול ל"ה ב"י לאו הניתק לעשה כיון דלאחר זמן איסורו א"י לבטל ע"ש. אולם י"ל באופן שאין לו רק כזית אחד חמץ בכה"ג שפיר ה"ל ב"י להנל"ע והיינו דהא דלאח"ז איסורו דא"י לבטל הוא משום דהו"ל איסור הנאה ואינו ברשותו. ולפמ"ש הצל"ח פסחים מ"ד ובנוב"י מהדו"ת סימן נ"ג דבסוף הפסח מותר חצי שיעור חמץ דל"ש חזי לאצטרופי דבתוך כדא"פ יהיה אחר הפסא ומותר חמץ לגמרי ע"ש א"כ כאם אין לו רק כזית אחד יכול לבטל חצי שיעור בסוף רגע אחרונה של פסח וביטולו ביטול כיון דאז מותר לו ח"ש ושפיר מקיים אז מ"ע דתשביתו דעל ח"ש הב' שוב אין עובר כלל ובלא"ה כיון דחשביתו הוא בלב יכול לבטל תיכף ברגע הב' הח"ש השנית ודוקא לענין אכילה ל"ש חל"א אבל במחשבה יוכל לבטל תיכף באותו רגע שביטל הח"ש האחד תיכף יבטל במחשבתו הח"ש הב' ושפיר כ' רש"י דהלאו דב"י דמי לי' דהוי לאו הנל"ע ודוק. ועפ"ז נ"ל דבר נכון ברש"י פסחים דס"ג דפירש"י על ר' שמעון דחייב בהדי לאו דבל יראה ותמהו המפורשים אחד למה לא כ' רש"י ברישא על ת"ק דחייב בהדי לאו דבל יראה ועוד הא ב"י הוה ליה להנל"ע ואין לוקין כלל ע"ש. ולפ"ז א"ש מאוד דבאמת מה"ט ל"כ רש"י ברישא על דברי ת"ק דחייב בהדי לאו דב"י כיון דב"י הו"ל להנל"ע באם יש לו כזית חמץ א"כ משכחת דאין חייב כלל מלקות על ב"י אולם לר' שמעון דס"ל כ"ש למכות וממילא גם בסוף הפסח אע"ג דל"ש חל"א. ג"כ אסור ח"ש אם כן שוב א"י לבטל בסוף הפסח שוב לדידיה ל"ה ב"י נל"ע שפיר כ' רש"י לר' שמעון דחייב בהדי לאו דב"י ודוק. אולם לשיטת הרמב"ם פ"א מחמץ דבחמץ אסור ח"ש מקרא דלא יאכל אם כן נסתר ד' הנ"ל אך דכבר תמהו על הרמב"ם דלא יאכל צריך לאיה"נ ויש לפלפל בזה והנה בקו' המפורשים דלמה צריך קרא בחמץ דאסור ח"ש תי"ל מטעם חזי לאצטרופי ונ"ל הנה הצל"ח ביצה י"ט הק' למה אין מביאין תודה בע"פ משום חמץ שלה נימא עדל"ת ויהיה מותר לאכול התודה של חמץ בע"פ ע"ש ונ"ל דל"ק דהרי ל"ה בעדנא דח"ש אסור מן התורה והמצוה אינו מקיים רק בכזית אך באמת ז"א דהטעם דח"ש אסור מחמת דחזי לאצטרופי לשיעור שלם והכא אם יצרף לכזית יהיה מותר מצד עדל"ת ועדיין קשה קו' הצל"ח ועכצ"ל דלשיטת הרמב"ם הנ"ל דאסור ח"ש מלא יאכל אף בלא חל"א שפיר ל"ה בעידנא. ועפ"ז א"ש קושית המפורשים הנ"ל דלמה צריך קרא לח"ש תי"ל מטעם חל"א ולפ"ז א"ש דמטעם חזי לאצטרופי שוב היה מותר להביא לחמי תודה בע"פ מטעם עדל"ת אבל עכשיו דגילתה התורה דח"ש אסור מקרא בלא חזי לאצטרופי שוב ל"ה בעדנא ודוק והפוסקים כ' דגם בע"פ אסור ח"ש דלא נחלק בין תו"ז לאח"ז כמ"ש התוס' לענין איסור הנאה. בל יראה בשו"ת מהר"ם מינץ סימן ג' הוכיח דבהפקר אין עובר בבל יראה אע"ג של"ה של שום אדם אולם לר' אליעזר ולב"ש דס"ל אין שאלה בהקדש ס"ל דעובר בב"י בשל הפקר ובשו"ת מהרי"א סימן שמ"א דלמ"ד גזל נכרי מותר ס"ל דא"ע בב"י בשל הפקר ולמ"ד גזל עכו"ם אסור ס"ל דעובר בב"י בשל הפקר ע"ש: בל יחל בשו"ת בנין ציון סימן ס"ד דהקדש דחל במחשבה בגמר בלבו מקרא דכל נדיב לב אפ"ה אינו עובר בבל יחל דברו דמשמע דיבור ממש ע"ש. בל תאחר בר"ה ד"ו מספ"ל לאביי אי אשה עוברת בב"ת ובערוך לנר הביא שם דאביי ור' זירא לא ראו הספרי דמביאו הרמב"ן במ"ע צ"ד דאשה עוברת בב"ת: בל תוסיף בישי"ע סימן ל"א באו"ח דריה"ג ס"ל דאינו עובר בבל תאחר כי אם כזמנו אבל שלא בזמנו אף אם מתכוין להוסיף ליכא ב"ת. בל תוסיף הנה שיטת רש"י בר"ה דל"ב דהיכא דפטור מכל המצוה ועושהו עובר בב"ת ובמהרש"א תמה דל"ש בל תאחר כי אם היכא שמוסיף על עיקר המצוה ולא בכה"ג שאין מוסיף כלל על המצוה רק דפטור ממנה ועושהו ובשו"ת קרבן ראשית סימן י"ח הוכיח דפליגי בזה ר' מאיר ור' יהודה דר"י ס"ל כשיטת המהרש"א דלא שייך ב"ת בכה"ג ור' מאיר ס"ל כשיטת רש"י דגם בכה"ג שייך ב"ת ואביי גם כן ס"ל דשייך ב"ת כשיטת רש"י ור' ששת ס"ל כשיטת המהרש"א דלא שייך בכה"ג ב"ת ע"ש באריכות וכן בפנ"י ר"ה הוכיח דלאביי שפיר שייך ב"ת בנשים אף שפטורין מכל המצוה משא"כ לרבא ע"ש. במת יחיד במנחת אהרן סנהדרין פ"ד הוכיח דר' משרשי' ס"ל כרב דשחיטת במת יחיד כשרה בלילה: במה המ"ל פ"א מק"פ נסתפק אם נשים כשרות להקריב בבמה ובשו"ת ב"י סימן ל"ה דתליא בפלוגתא בזבחים ק"ט דלמ"ד שחיטת לילה כשר בבמה ל"ה עבודה בבמה מ"ע שהז"ג ונשים חייבות משא"כ למ"ד דפסול בלילה הוה לי' מ"ע שהז"ג ופסולה בעבודה כיון דאינה בת עבודה כמו בקשירה ועמש"ל באות שלפ"ז. במה בטה"ק פ"ב דזבחים הביא ד' הרמב"ן שאין חיוב שתוי יין בבמה דהאזהרה נאמרה לכהנים ואין כהן מקריב בבמה ולפי"ז גם איסור כהן ששימש בטומאה יהיה