ילקוט הרועים לד

אשי דר"י ס"ל כהמרדכי דצריך לאלתר ממש אבל ר"א ס"ל כהרב"י בשם הד"ת. בועל במגיה מל"מ פ"ב דסוטה הביא ס' מהר"א ששון הא דאמרינן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אם זינתה וחזרה וזינתה אם נאסרה לבועל שני דלא נאסרה לבעלה מחמתו דכבר נאסרה בזנות ראשון ובשו"ת אורים גדולים ספרדי סי' ל"ט דפליגי בזה רבא ור' יהודה מדסקרתא בסוטה דכ"ה דרבא ס"ל דהיכא דלא נאסרה לבעל מחמת הבועל רק בלא"ה אסורה וקיימא כאלמנה לכ"ג בכה"ג לא נאסר' לבועל ולכך ל"מ כר"י אבל ר"י ס"ל דמ"מ אף שאסור' בלא"ה לבעל אפ"ה אסורה לבועל ובסי' קל"א כ' בדרך אחר דלכ"ע היכא דאסורה לבעל בלא"ה ולא נתוסף עליו איסור כלל ע"י בעילת הבועל לכ"ע לא נאסרה על הבועל רק דהיכא דנתוסף עליו איסור מחמת הבועל ס"ל לרבא דמ"מ כיון דנתוסף איסור עוד לבעל ע"י הבועל נאסרה גם על הבועל ע"ש ועיין בב"ש א"ע סי' י"א סק"ג דמשמע מתוס' פ' כמה בהמה דהיכא דלא גרם איסור לבעל לא נאסרה לבועל ובשו"ת חתם סופר א"ע סי' כ"ו דתלי' בפלוגת' דר"ע ורבי בסוטה ר"פ כשם דלר"א דס"ל איסורא דבועל מיתורא דויו ונטמאה א"כ לא נתרבה איסור לבועל אם אין טומאה לבעל כגון היכא דהיא היתה אנוסה והבועל היה מזיד משא"כ רבי דס"ל דיליף מן ב' ונטמאה לא תלי' זב"ז ואפי' לא נאסרת לבעל אסורא לבועל ור' יהושע ור' זכרי' בן הקצב ס"ל כר"ע ולא קיי"ל כרבי עיי"ש: בטלה דעתו אצל כל אדם בב"י או"ח סי' תמ"ב דהא מלתא דבטלה דעתו אצל כל אדם היא פלוגתא דר"א ורבנן דלר"א לא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ולחכמים אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ע"ש: ביצה אי חשיב ברי' חלי' בפלוגתא למ"ד לאיברים עומדת אין על הביצה טריפה דין ברי' ואי לאו לאיברים עומדת וחל תיכף איסור ביצת טריפה בעת גידול הביצה וכיון שנולדה באיסור חשיב ברי' בב"ט פ"א משער התערובות: ביטול לחמץ ידוע דקיי"ל דל"מ כ' בגור ארי' יהודא פסחים דלגבי לאו דלא ימצא מהני ביטול רק לגבי לאו דבל יראה לבד ל"מ ביטול והמפו' כ' דתלי' מלתא בפלוגת' דר"י ורבנן אי אב"ח א"ש דלר"י דס"ל אין ב"ח אלא שריפה מק"ו דנותר ה"ה דל"מ ביטול לח"י מק"ו דנותר אבל לרבנן דהשבתה בכ"ד ה"ה דמהני ביטול לח"י ולד' הגוא"י הנ"ל יש להעיר בפסחים כ"א דאי תני חי' דאי משיירא קמצנעה וכ' התוס' וא"ע משום לא יטמין כו' ובמהרש"ל כ' אליבא דרש"י דנהי דעובר בלא ימצא בב"י לא עבר ובאו"ח תמה א"כ מה לב' נחזק. ששי "ל י"ל לפמ"ש התוס' דמתני' מיירי בלא ביטל ע"ש אולם ב הפוסקים דל"מ ביטול לח"י י"ל דמיירי בבטול כתיקון חכמים ולפי"ז ש"ק הש"ס כיון דמצנעה ולא עבר בבל ירא' ולגבי בל ימצא שוב מהני ביטול לח"י כד' הגוא"י הנ"ל יש להאריך בזה בסוגיא וכתבתי להערה בעלמא ובד' הגוא"י ישבתי קו' המפו' דלמ"ד דל"מ ביטול לח"י מפסחים דמ"ט ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ כו' יבטלו בלבו וק' הא ל"מ ביטול לח"י ונ"ל דבאו"ח ד"ד הק' לשי' רש"י דתשביתו ביטול וז"ל לגבי בל יראה גזה"כ דמהני ביטול אבל לענין האיסור דשוחט הפסח על החמץ מה מהני הביטול ותירץ דנ"מ בקיבל פקדונות באחריות דאין עובר כלל על הלאו דשחוטת פסח על החמץ רק מחמת ב"י שפיר מועיל ביטול ע"ש ולפי"ז לפ"מ שכ' הפוסקים בקיבל פקדונות דעובר רק מחמת גול"מ וגזה"כ בחמץ דכתיב לא ימצא א"ע רק בלאו דלא ימצא ולגבי לא ימצא שוב מהני ביטול לחמץ ידוע כנ"ל: ביטול לחמן. שיטת המהרי"ק דביטול חמץ ל"ה מטעם הפקר רק שהוא מבטלו לעפר ונחשב כעפר וכדאמר הש"ס תבן וביטלו הוי מיעוט לענין סוכה גבוהה דנחשב כעפר ובישוע"י סי' תל"ד דתליא בפלוגתא בפסחים מ"ה בפת שעפשה דחייב לבער ורשב"א אומר בד"א במקויימת לאכילה אבל כיפת שאור שיחדה לישיבה בטלה וקאמר הש"ס דלת מדאמר רשב"א בטלה מכלל דת"ק אמר לא בטלה. ומפתה כשאומר ליהוי כעפרא הוי כמו כופת שאור שיחדה לישיבה דלא בטלה לת"ק ולרשב"א בטלה ואנן דקיי"ל כת"ק לא בטלה ולתנייהו לד' מהרי"ק ולרשב"א מסני ביטול אף לחמץ ידוע ורב דס"ל כרשב"א ס"ל גם כן דמהני ביטול לח"י ובפחות מכזית דלכ"ע בטל מתורת אוכל כשיחדה לישיבה ממילא לכ"ע מועיל ביטול לחצי שיעור חמץ לשיטת הפוסקים דעובר בב"י בח"ש יע"ש עוד אף דמהני ביטול לח"י מ"מ לריה"ג ל"מ ביטול לח"י ע"ש: ביטול בחמץ אי מהני. כ' באור חדש פסחים ד"ב בשם ס' באר אברהם דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י דס"ל אב"ח א"ש ל"מ ביטול לחמץ אבל לרבנן דס"ל השבתתו בכ"ד מהני נמי ביטול יע"ש שמאריך בזה: ביטול איסורין. בפמ"ג נסתפק אי בב"נ שייך ביטול איסורין די"ל דוקא לישראל מהני ביטול מדכתיב אחרי רבים להטות אבל בב"נ לא וכ' דא"נ דליכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור מהני גם לב"נ ביטול וע' אות מ' בכלל מא"מ ביטול בחמץ אחר זמן איסורו. כ' באהע"ז דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י דס"ל אב"ח אלא שריפה ואפרן מותר הוי חמץ ברשותו ומועיל ביטול לאח"ז איסורו כמו לריה"ג דס"ל דחמץ מותר בהנאה דהוי ברשותו משא"כ לרבנן דהו"ל מנקברין ואפרן אסור ל"מ ביטול לאח"ז איסורו ובשלום ירושלים כ' דמה"ת יכול לבטל לאחז"א ורק מדרבנן ל"מ ביטול לאחז"א ועוד כ' דתליא בפלוגתא אי חמץ לאחה"פ לא יכול לבטל לאחז"א מן התרה משא"כ למ"ד חמץ לאח"ז מותר מה"ת ה"ה דיכול לבטל מה"ת לאח"ז איסורו ע"ש בהלכות יו"ט: ביטול בפרי תואר סי' צ"ט דס"ד חידש לדעת הרמב"ם דס' דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא לקולא ביטול דחד בחד דלא בטיל לא הוי דאורייתא דהא מה דאמרי רבנן דאזלינן בתר רובא הוא מדכתיב אחרי רבים להטות ואי הוה מחצה על מחצה אין הכרח לאסור ולא להתיר מדאורייתא דיכולין לומר דאין איסור עד דהוי רובא דאיסורא ואיכא למימר אין להתיר עד דהוי רובא להתירא וספק הוא ואינו אסור אלא מדרבנן עיין אות ס' ספיקא דאורייתא. ביטול שי' המרדכי דכל היכא שבא ההיתר והאיסור ביחד בתחילת ביאתו לעולם בתערובת ל"ש ביטול כגון ביבמה שרקקה דם ובס' ברית אברהם פ' נשא דהמרדכי ל"ק רק לאבוה דשמואל אבל ר' יוחנן ס"ל דאפילו היכא שבא בתחילתו בתערובת בטל ואין חילוק. עוד כ' די"ל ר' יוחנן אליבא דר' שמעון ס"ל כן דמועיל ביטול אפילו בתחלת ביאתו לעולם בתערובות אבל ר' יוחנן לנפשי' ס"ל כשיטת המרדכי ע"ש וע' במי נדה דכ"ז כמה חילוקים בזה: ביאה בקדושין ד"י קמבע"ל להש"ס אי ביאה אירוסין עושה או נשואין עושה ובאור חדש קדושין ד"ב דר' אסי ס"ל ביאה נשואין עושה ובקדושין ס"ד כתב בשם מהריב"ן דלר' יוחנן דיליף קדושי ביאה מבעולת בעל בודאי נשואין עושה רק דהאבעי' אליבא דרבי דיליף מובעלה ובדף ה' כ' דר' הונא ס"ל ביאה נשואין עושה ובאור חדש פ' נשא דר' לקיש ס"ל ביאה נשואין עושה ובעצי ארזים סימן ל"ג דשמואל ס"ל ביאה אירוסין עושה ור"ה ס"ל ביאה נשואין עושה סימן ל"א ע"ש: ביאה בקדושין ד"י אמרינן כל הבועל דעתו על גמר ביאה ואז נקנית אבל לא בתחילת ביאה והתוס' הקשו דביבמות ילפינן דאשה נקנית לבעלה בהעראה מקיחה קיחה דעריות ובאור חדש כ' דתליא בפלוגתא דמאן דס"ל גז"ש קיחה קיחה לקדושי כסף משד"ע לא ס"ל גז"ש דקיחה קיחה מעריות ולדידיה אשה אינה נקנית בהעראה ומאן דיליף גז"ש דקיחה קיחה מעריות לא ס"ל גז"ש דק"ק משד"ע ותלוי זב"ז ועיין באות ג' בענין גז"ש דק"ק ועיין בשעה"מ ה' חופה ובא"ח ד"ה דר' הונא ס"ל דאשה נקנית בהעראה והעראה קונה בקדושי ביאה ע"ש: ביאה בשעה"מ פ"א מאישות בביאה לשם קדושין אי בא עליה באבר מת אי קנוה לשם אישות תליא בפלוגתא דאביי ורבא דלאביי דס"ל משמש מת בעריות חייב ה"ה דנקנית בקדושין ולרבא דפוטר