ילקוט הרועים לב

ע"א ופליגי ארבא דס"ל דב"ש ג"כ סובר אאחע"א ובדורש לציון דרוש ו' דריב"ב ס"ל איסור חע"א: אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. במקנה קדושין ס"ד דאביי לשיטתו בכתובות דפליגי בזה רב ושמואל ורב לא ס"ל דאאעבע"ז א"כ י"ל דרבי ור' נתן ס"ל אדם עושה בבע"ז אבל לעולא אין בזה פלוגתא ולכ"ע א"א עבב"ז מגל אגלאי מלתא למפרע פלוגתא דר"י ור"ל בהחולץ ובפתח הבית סי' ל"ה דר' ששת ס"ל כר"י דאמרינן אגמ"ל א"א משים עצמו רשע. בהפלאה כתובות י"ח דלרמי ב"ח אמע"ר במקום מיגו ולרבא אאמע"ר במקום מיגו דאזלו לשיטתייהו ולר' יהודא ע"כ אאמע"ר אף במקום מיגו ובחי' רשב"א כתובות דלר' מאיר אף דבר שהיא משום חסידות אינו נאמן לעשות עצמו אינו חסיד וממילא מה דנסתפקו המפורשים אי באיסור דרבנן אאמע"ר אין כאן ס' כלל אליבא דר"מ ודוק: אגב קרקע בקדושין דכ"ז קמבע"ל אי אג"כ בעי ציבורין ובבגדי כהונה ב"מ דמ"ו דלמ"ד מטבע נעשה חליפין ס"ל דבעינן ציבורין ולר' פפא לא בעינן ציבורין ע"ש או לחלק בשו"ת מקום שמואל סימן ע"ג דר' יוחנן ס"ל כר' יונתן דלא משמע אלא שניהם כאחד אבל רבי ס"ל כר' יאשי' דמשמע כל א' בפ"ע אמה העבריה. בתוס' קדושין ד"ד ע"ב ד"ה מעיקרא דבאמה העבריה בעינן ב' פרוטות ובמקנה ד"ט דרבי ל"ל ד"ז דיהיה צריך ב' פרוטות ותלי' בפלוגתא דלר"א דמוכרה לקרובים דל"ב שיכול לייעד וכן למ"ד דלא יליף שכיר שכיר א"צ ב"פ ולרבנן דאין מוכרה לקרובים בעי ב' פרוטות ע"ש: אסמכתא בחי' הג' חתם סופר אצל הר"י מגאש הוכיח דר' אשי ואמימר ס"ל כשי' המרדכי דאסמכת' מה"ת קונה: אשם תלוי. שיטת הרמב"ם פ"ט משגגות דאשם ודאי בעי ידיעה ובתבואת שור מס' שבת הוכיח דר' יוסי ס"ל כן ופסק כר' יוסי: אין אשה מתעברת מב"ר. ביבמות דל"ד אר"נ טעמו דר' יהודה דאין אשה מתחברת מב"ר משמע דחכמים פליגי וס"ל דמתעברת מב"ר ועיין שו"ת ר"ח כהן יו"ד סי' נ"ו. אאחע"א הנה אי הנאה הו"ל מוסיף. כ' בשו"ת הרי"מ בזבחים דלחזקיה בכ"מ ל"ה הנאה מוסיף. משא"כ לר' אבהו היכא שכתבה התורה לא יאכל בצירי הוא כמפורש איסור הנאה והו"ל מוסיף ע"ש ובשו"ת רמ"ע סימן קכ"ג דרבי ס"ל דבקל על חמור ל"א כולל אבל רבנן ס"ל דאפי' בקל אחמור אמרינן כולל: אמירה בגיטין דע"א פלוגתא דתנאי אי אי אמירה בכתב נקרא אמירה ובפנים יפות פ' יתרו דפליגי בזה ר"י ור"א המודעי דר"י דס"ל אגרת כ' לו ס"ל דאמירה בכתב הוי אמירה ור"א המודעי דס"ל ביד שליח ס"ל דל"ה אמירה והכא כתיב ויאמר למשה כו': אין עשה דוחה א בשו"ת בית אברהם בסופו דר' אליעזר דס"ל פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ס"ל כר"ע דאין עשה דוחה לב' לאוין: אין ע' דוחה ל"ת שבמקדש. כן ס"ל לרבא בזבחים דצ"ז ובפנים יפות פ' שלח דבר פדא ס"ל כרבא בזה עיי"ש: אונאה בטור חו"מ סי' קפ"ב דאם הטעה השליח את הלוקח בכל שהוא המקח בטל ובהפלאה כתובות ד"ק דהטעם דאמרינן אין שלד"ע והמעשה בטיל ועיין אות א' אשלד"ע דתלי' בפלוגתא אי באשלד"ע אי גם המעשה נתבטל: אין אדם מוריש שבועה לבניו. בישי"ע אע"ז סי' ק"ס דאביי ורבא ס"ל דל"א א"א מוריש שבועה לבניו וכרבה בר"ה ור"ח ע"ש: אשם תלוי בכריתות די"ח ס"ל להש"ס דר' מאיר סובר דל"ב איקבע איסורא ובדורש לציון דרוש ה' דזה רק לר' יוחנן דס"ל התראת ס' שמיה התראה י"ל דר"מ ל"ב קביעותא לאיסורא אבל לר"ל דס"ל ה"ס ל"ש התראה אין ראיה ושפיר י"ל דס"ל לר"מ דבעינן אקבע איסורא: אשם מצורע. בתוס' זבחים דל"ג הביאו ראיות דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא ובדורש לציון דרוש ד' תליא באמת בפלוגתא דהש"ס דמנחות והתו"כ פליגי וסברי אשם מצורע טעון סמיכה מה"ת ע"ש: אאחע"א בדורש לציון דרוש שמיני דרבי ס"ל אאחע"א אפי' באיסור מוסיף ורשב"ג ס"ל איסור חע"א באיסור מוסיף: אין דנין אפשר משא"א בספר יד דוד פסחים דס"ג דר' שמעון ור' יהודא ס"ל כמ"ד דדנין אפשר משא"א: אין עושין מצות ח"ח בסתירות ד' התוס' דפ"א כ' הטעם של"י עליו כמשח ובמק"א כ' הטעם דבעינן שיהיה לבו פנוי למצוה אחת כ' ביד דוד במו"ק דפליגי בזה הירושלמי והש"ס דילן דלהירושלמי הטעם שיהיה לבו פנוי למצוה א' ולהש"ס דילן הטעם של"י עליו כמשא: אין השואל רשאי להשאיל. במחנה אפרים ה' שאלה ופקדון נסתפק אם הוא דוקא לכתחילה אבל בדעבר אם השאיל לאחר אין הראשון יכול להוציא מידו מידו א"ד אם עבר והשאיל לאחר יכול הראשון להוציא ובד' משפט חו"מ סי' קכ"ה דתלי' בפלוגתא דאביי ורבא בב"מ דל"ד דלאביי דסובר הטעם דאין רצוני שיהי' פקדוני ביד אחר ס"ל דהוא דוקא לכתחילה אבל בדעבד אין מוליאין מידו אבל לרבא דסובר הטעם דהאחר אין מהימן לו בשבועה אף בדעבד יכול להוציא מידו: אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים ב"ח בד' משפט חו"מ סי' קי"א בשי' הרשב"א דמ"מ אם יש להלוה נכסים ב"ח בעיר אחרת דשפיר נפרעין ממשועבדים וכ' דזה רק אם שעבודא דאוריי' אבל למ"ד של"ד אפי' יש להלוה בעיר אחרת הבני חורין שוב א"י לגבות ממשעבדי: אין אדם פורע תו"ז בד' משפט חו"מ סי' ע"ח דלמ"ד אין הולכין אחר רוב בממון כשמלוה טוען שמא פטור כמו בא"י א"פ דפטור כשגם המלוה טוען שמא ע"ש ולדעתי עפמ"ש הברית אברהם דלכך מהני חזקה דאאפת"ז אע"ג דא"ה בממון אה"ר מ"מ הרוב משוי טענת חבירו שמא וה"ל א"י א"פ דחייב ממילא כשגם המלוה טוען שמא דפטור בא"י א"פ ה"ה בתוך זמנו אך ע"ד הב"א הקשיתי מבכורות דמ"ט תוך ל' יום בחזקת שלא נפדה דאאפת"ז והתם אם פרע תו"ז לא התחיל החיוב כלל ול"ה א"י א"פ: אין מטבע נעשה חליפין בדברי משפט חו"מ סי' ר"ג דר' נחמן ס"ל מטבע נעשה חליפין אאמע"ר דשי' הכנה"ג דלכך אף במקום די"ל מיגו אמרינן אאמע"ר דהוי מיגו במקום חזק' חזקת כשרות ועיין אות מ' דלר' מאיר ל"א מיגו במקום חזקה ולרבנן אמרינן מיגו במקום חזקה: ארוסה בקדושת ישראל כתובות דצ"ז דעולא ס"ל כרב דכ' התוס' קדושין ס"ה דס"ל יש כתובה לארוסה אפי' בלא כתב לה: אונם בנדרים כ"ז באתפיס זכוותא בב"ד אם לא אתינא כו' אר"ה בטלין זכוותי' ול"מ אונס ופריך לי' רבא מצדרי אונסין כו' ובר"ן דר' הונא לא חש לפרכי' דהתם ל"ה לו לאתנויי דמאי אכפת לי' אם יאסור חברו אבל הכא כיון דהי' לי' לאתנויי ולא אתני איהו דאפסיד אנפשי' ול"מ אונס ובשו"ת שמן רוקח חו"מ סי' כ"א דר' יוחנן ס"ל כרבא ור"ל ס"ל כר' הונא ע"ש אאאדדש"ש בישוע"י יו"ד סי' קכ"ז דחזקי' דס"ל דהיזק שא"נ שמי' היזק ס"ל אאדשא"ש ור' נחמן דסובר אאאדשא"ש ס"ל היזק שא"נ ל"ש היזק ובשערי תורה הראשון דרב ס"ל מנסך ממש ול"א הגבהה צורך ניסוך ס"ל דאדם אוסר דשא"ש ושמואל סובר אאאדשא"ש והגבהה צורך ניסוך אמרינן קלב"מ ע"ש אברהם בצל"ח ברכות די"ג דהקור' ולאברהם אברם דעובר בל"ת היא רק לבר קפרא ור"א והוא עצמו פלוגתא דבן זומא וחכמים אי מזכירין יצי"מ בלילות ולדידן דמזכירין יצי"מ בלילות ליתא לדב"ק ור"א ול"ה איסור כלל בקריאת שם אברם: אבנט בשיח יצחק הביא דבריו האוהל דוד שבת כ"א דר' יוחנן ס"ל כמ"ד אבנטו של כ"ג זה אבנטו של כהן הדיוט ושי' הרמב"ם בה' כ"מ דחוגרים למעלה מטיבורו וא"צ אבנט גדול ולהראב"ד חוגרים על הכרס ששם אדם רחב וצריך אבנט גדול ובח"ס חולין בסופו דר' ס"ל כשי' הראב"ד ורבנן כשיטת הרמב"ם אביי ורבא דקיי"ל דהלכתא כרבא. כ' בתוי"ט פ"ט דנדרים דורא בדינים ולא בטעמא וכמקום דטעמא דאביי מסת בר טפי הלכתא כאביי אורחא דקרא דסיפא מפרש לרישא. בתו' פסחים מ"ג אבל רכא ס"ל דרישא מפרש לסיפא ג"כ בפסחים דע"ט ע"א היכא דל"ק והבשר אשר יגע בכל טמא אומר מותר בעדות לישראל מכות ד"ט דמונבז בר"פ כלל גדול דאומר מותר אנוס הוא ולרבנן שי"ל דאומר