ילקוט הרועים לא

דיו"ט הוי ל"ת ועש' ולא גלי קרא כלל י"ל דזה ל"מ אפשר לקיי"ש כיון שעכשיו א"א לקיים שניהם ור' יוחנן אליבא דראב"ש סובר דל"א עדל"ת היכא שאלקיי"ש למחר ובסי' נ"ב כ' דלהנך אמוראי דס"ל דשריפת קדשים אסור מקרא ס"ל דבה"ג כל שאלקיי"ש למחר חשיב אלקיי"ש אבל לר' אשי דס"ל דהטעם משום דהוי עול"ת ס"ל כל שאפשר לקיי"ש למחר ל"מ אלקיי"ש: אפשר לסוחטו בע"י חולין ק"ח דלמ"ד א"ל מותר מודה דפלוגתא דתנאי ות"ק דמתניתין דהמורה דס"ל דבב"ח מהנקברין ולא מנשרפין ס"ל אפשר לסוחטו אסור אבל לר' יהודא דס"ל הנקברין ישרפו ס"ל אפשר לסוחטו מותר וכן ר' מאיר דס"ל ל"ת כל תועבה כל שתעבתי לך אסור ס"ל אפשר לסוחטו אסור ובבאר יעקב יו"ד צ"ה דר"מ ס"ל אפשר לסוחטו מותר ע"ש אפותיקי בגיטין דמ"א פליגי רשב"ג וחכמים בעשאו עבדו אפותיקי לאחר ושחררו ופליגי במזיק שעבודו ש"ח דרשב"ג מחייב ובתומים חו"מ סי' קי"ז הביא דעת הירושלמי דטעמו של רשב"ג משום קנס' כר"מ דתנן שטר שיש בו ריבית ר"מ אומר אין גובה לא את הקרן ולא את הריבית וכיון דלא קיי"ל כר"מ אף בזה לית הלכתא כרשב"ג: ארץ ישראל. בב"מ פליגי איכא מ"ד דא"י ירושה להם מאבותיהם ואיכא מ"ד דל"ה ירוש' וכ' בפרש' דרכים דמ"ד ירושה ס"ל דקודם מ"ת היה להם דין ישראל וקנה אברהם לא"י מדין חזקה ומאן דפליג ס"ל דקודם מ"ת דינה כב"נ וב"נ אין קונה בחזקה משו"ה ל"ה ירושה מאבותיהם ועיין מש"ל באות אבות. ארוסה אי יש לה כתובה כ' בקרבן נתנאל סוף יבמות דלמ"ד כתובה דאוריי' גם לארוסה יש כתובה ולמ"ד כתובה דרבנן אין כתובה לארוסה ובאור חדש קדושין דר' יוסף ור' חסדא ס"ל יש כתובה לארוסה. אשת ישראל שנאנסה דס"ל לאבוה דשמואל בכתובת דנ"א דאסורה לבעלה דשמא סופה ברצון כ' במהר"ם ברבי ריש כתובות דשמואל ס"ל כאבוה בזה ע"ש. אשם תלוי. בשעה"מ ה' פסולי המוקדשין דלר"א דס"ל דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ס"ל דאשם תלוי בעי נסכים ומתניתין דמנחות דלא תני אשם תלוי בעי נסכים משום דל"ל כר"א אשם תלוי באוהל ד"ד שבועות ד"כ דר' שמעון ס"ל דמחייב אשם אספק לאו גרידא. אשם מעילות שי' התו' פסחים דכ"ט אע"ג דקלב"מ לא פטור מקרבן מ"מ היכא דפטור מקרבן וחומש פטור נמי מקרבן מעילה שאין מעילה אלא היכא שיש קרן וחומש ע"ש ובברוך טעם בשער הכולל דזה רק לר' יוחנן דמשני בפסחים כ"ט ה"מ רנבה"ק הוא אבל לר' יוסף ולר' אחא בר רבא ור' אחי בר' יעקב ור' אשי י"ל דס"ל דהיכא דפטור מקרן וחומש אפ"ה חייב בקרבן מעילה. אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר דצריכה גט ושמואל ס"ל בגיטין דפ"ט דכי אתמר דרה"מ דוקא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ובאור חדש קרושין י"ב דר' חסדא פליג וס"ל דאף שלא בפניו אינה מעיזה כר' הונא ובמגי' במל"מ פ"ד מאישות דל"א אין אשה מעיז' רק בנשוא' ולא בארוסה ובאור חדש קדושין ד"ב דרבא ס"ל כן דדוקא נשואה ולא ארוסה וס"ל לרבא דאף שלא בפניו צריכה גט משני ע"ש ובזבד טוב סי' י"ז סק"ד דתליא בפלוגתא דלמ"ד בב"ק ק"ז עירוב פרשיות וכופר בפקדון חייב ולפ"ז ע"כ אינו מעיז משום שעשה נו טובה אז בארוסה דל"ש חיבת ביאה יכולה להעיז משא"כ לר"י דס"ל דל"א עירוב פרשיות וכ"ה פטור בפקדון גם ארוסה א"י להעיז לדידהו. והנה שי' הראב"ד דדוקא לחומרא להצריכה גט גם משני מהני חזקה זו ולא לקול' עי' א"ע סי' י"ז ובזבד טוב דכ"ג דתלי' בפלוגת' זו דלמ"ד עירוב פרשיות לדידי' ל"מ חזקה זו רק לחומרא ולמ"ד ל"א עירוב פרשיות וגם בפקדון אינו מעיז הוי חזקה מה"ת מהני אף לקולא והרשב"א בתשובה הובא בב"י סי' קנ"ב דאף שנשאת לאחר אמרינן חזקה זו דאין אשה מעיזה ודעת הרא"ש בתשובה דאחר שנשאת שפיר מעיזה ול"מ זו דאין אשה מעיזה ובשו"ח ברכת יוסף א"ע סי' י"ב דתלי' בפלוגתא בדין רובא דתלי' במעשה דלרבא דס"ל דרובא וחזקה דתלי' במעש' מהני ס"ל כשי' הרשב"א משא"כ לדידן דקיי"ל דל'מ רובא דתלי' במעשה קיי"ל כהרא"ש דלאחר שנשאת ל"מ חזקה זו: אשת איש. שי' הבה"ג והובא ברא"ש יבמות דלאסור אשה לבעלה צריכין העדים לראות כמכחול בשפופרת ע"ש ובנוב"י מהדו"ת סי' י"א א"ע ובשו"ת ברכת יוסף א"ע סי' מ"ב דתלי' בפצוגתא. בדין רובא דתלי' במעשה דלדידן דקיי"ל דל"מ רובא דתלי' במעה ס"ל כבה"ג דצריכין לראות כמכחול בשפופרת משא"כ למאן דס"ל דמהני רובא דתלי' במעשה ל"ל לראות כמכחול בשפופרת ואסורה לעולם לבעלה ועיין אות ר' רובא. אתנן בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' כ"ז מחדש דבכל אתנן אינה יכולה להוציאה בדיינים כ"א אם תפסה לא מפקינן מינה כיון דכל מה דא"ר ל"ת א"ע לא מהני ועיין באות כ' ובמלוא הרועים שם: אתקיש הויות להדדי ברשב"א יבמות דט"ו דיש פלוגתא דתנאי אי אמרינן אתקיש הויות להדדי ובאוהל דוד יבמות הוכיח דר"ע סובר דל"א אתקיש הויות להדדי והתו' בקדושין דנ"א הק' לרבא דס"ל קדשאמס"ל ל"ה קדושין איך מהני קדושין בחיי"ל הא הו"ל קדשאמס"ל והמקנה תירץ לשי' רש"י בקדושין דבביאה ל"ש קדשאמס"ל א"ש ואמרינן אתקיש הויות להדדי כמו דמהני קדושי ביא' ה"ה קדושי כסף ולפ"ז למאן דס"ל דל"א אתקיש הויות להדדי שוב ל"מ קדושי כסף בחיי"ל והנה שי' המהרי"ט אפי' אם קדושין תופסין בחיי"ל מ"מ בקדושי ביאה ל"מ מטעם אי עביד ל"מ עי' בטעם המלך ה' חופה. ולפ"ז י"ל לרבא דס"ל אי עביד לא מהני וס"ל קדשאמס"ל ל"ה קדושין איך מהני קדושין בחיי"ל ממ"נ בקדושי ביאה שייך כ"מ ובקדושי כסף הו"ל קדשאמ"ל כנ"ל והנה הנוב"י כ' דלכך מהני קדושי ביאה ול"א כ"מ משום דאתקיש הויות להדדי ולפ"ז ק' ממ"נ ועיין אות ק' קטנה: אתרוג ולולב דבעינן הדר ואי בעינן הדר כל ז' כ' הריטב"א בריש לולב הגזול דתלי' בפלוגתא דלמ"ד מקרא נדרש לפניו ולאחריו בעינן הדר כל ז' משא"כ למ"ד מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו ל"ל הדר רק ביום ראשון ור' יהודא ס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו כמ"ש התו' סוט' דל"ג ע"ב וע' בשו"ת תורת חסד סי' ל"ו דרב ס"ל ג"כ דבעי' הדר כל ז' אתי דיבור ומבטל דיבור במל"מ פ"ד מה' תרומות אע"ג דבכ"מ אמרינן דאתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ בתרומה וכדומה דבע"כ צריך להפריש ואפי' אי לא יתרום עי"ז מ"מ יצטרך לתרום בכה"ג כ"ע מודים דל"א דיבור ומבעל דיבור ושוב כ' דפליגי בזה. אדם הראשון בסנהדרין דנ"ו דאדה"ר לא הותר לו בשר לאכילה ובמעין החכמה דקס"ב דתלי' במחלוקת ר"א ור"י לר"י דיתרו קודם מ"ת בא וב"כ הקריב שלמים י"ל דלא הותר לאדה"ר בשר רק מבשר שלמים משא"כ לר"א דרק עולות הקריבו ב"נ ל"ל הא דא"ר דאדה"ר לא הותר לו בשר וכן שיטת הרמב"ם דאמה"ח אין נוהג בעוף לב"נ תלי' ג"כ בזה דאם לא הותר לו בשר רק שלמים ועוף ליתא בשלמים מוכח דאמה"ח אין נוהג בעוף לב"נ אכל למ"ד דהקריבו רק עולות שפיר נוהג אמה"ח דעוף לב"נ כיון דמותר לו בשר: אבמה"ח אי אסור ח"ש. כ' בפמ"ג יו"ד בסי' ס"ב כיון דחלקו מבחוץ פטור ל"ש חזי לאצטרופי ומותר ח"ש אולם לר' אלעזר דס"ל חולין דק"ג דאפילו חלקו מבחוץ חייב לדידיה ח"ש אסור באמה"ח ע"ש: אונסא פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי קדושין דר"י אמר אונסא כמאן דל"ע ורשב"ל א'אונסא כמאן דעביד ותלי' בפלוגתא דרשב"ג וחכמים דר"ל כרשב"ג ור"י כחכמים ועיין באבני מילואים סימן ל"ח ובקצוה"ח סימן כ"א: אין איסור חע"א. בשו"ת שיבת ציון אע"ז הוכיח דר' שמעון בן פזי וכן הירושלמי ס"ל אליבא דב"ש דסובר איסור