ילקוט הרועים ל

עוד כ' דוקא כשהקדיש בדיבור אבל כשהקדיש במחשבה אפי' הני ג"כ ההקדש במחשב' מ"מ בכה"ג ל"ה כמסיר' להדיוט פמ"ג או"ח בפתיח' דגם בהקדש במחשבה הו"ל כמסירה והנה הא דא"י לחזור מההקדש תוכד"ד ג"כ רק כשהקדיש בדיבור אבל במקדיש במחשבה יכול לחזור תוכ"ד ועפ"ז נ"ל הא דאין שאל' בהקדש לב"ש דוקא במקדיש בדיבור אבל במחשבה מועיל שאלה אף לב"ש דהטעם דל"מ שאלה לב"ש משום דהו"ל כמסיר' וע' בב"ט בסוגי' דהואיל ולפ"ז במקדיש במחשב' דל"ה כמסיר' שפיר יכול לשאול וע' ביצה י"ב וע' בר"ן נדרים דל"א בסוגיא דבר פדא פלוגתא דאמוראי בדין אמירה לגבוה ע"ש. אמירה לעכו"ם שבות בפנים יפות פ' בא דלרבינא דס"ל בב"מ פא"נ דדוקא בתרומ' אין שליחות לעכו"ם אבל בכה"ת יש שליחות לגוי ס"ל דאמיר' לעכו"ם אסור מה"ת ורק כשאינו עושהו שליח בכה"ג הוי שבות ואמירה לעכו"ם דהוי שבות כ' בכ"ס יו"ד קכ"ו דל"ה רק בל"ת לבד ולא כשאר מלאכה דרבנן דה"ל בל"ת ועשה: אם איתא דהוי איסורא אודיע הוי מודע לי' כן ס"ל לר' יוחנן בבכורות דמ"א ופריך הש"ס לרב ושמואל ומשני החם במוכר תלי' מלתא הכא בלוקח תלי' מלתא וברש"י ותו' גבי בכור דבלוקח תלי' מלתא ודבר השכיח הוא ס"ל לרב ושמואל דל"א כיון דאיכא איסורא אודיע הוי מודע לי' משום דהלוקח יש לו לחוש לאיסורא ובודאי לא יאכלנו משום ספק ור"י ס"ל דמ"מ הו"ל לאודיע משום כיון דישראל מוכרו לו בסתם יסבור הלוקח שאין בו שום איסור ויבוא לידי מכשול ובנחלת אבות להגאון שער המשפט סי' ל"ג דר' נחמן בר' יצחק ס"ל כרב ושמואל ומחלק במידי דאתחזק אסורא לא סמכינן אס' אם איתא דהוי אסורא אודיע הוי מודע לי' אמונה הרמב"ם ז"ל בה' יסוה"ת השב אמונת מציאת אלקות במ"ע במנין תר"ג מצות ושי' הבה"ג דמה שאמר ית' אנכי ד' אלקיך איננו מצוה חרטית אלא עיקר מעיקרי תורה כי מבלעדי אמונת מציאות אלקות חלילה תפול התורה בכללה ובמנין התרי"ג לא חשב אלא הפרטים ואף אם תעדר אחת מהנה חלילה לא נעדרו הנשארים ועל דבר כזה יפול בשם מצוה ואזהרה אבל דבר שהוא מעקר ושורש התורה לא תפול עליו בשם מצוה אלא נגדר בשם עיקר ושורש ובסדר המשנה ה' יסוה"ת דפליגי בזה ר' ישמעאל ור"ע בסמוך דלר"ע דס"ל אנכי ול"י לך בד"א נאמרו ס"ל כשי' הרמב"ם משא"כ ר' ישמעאל ע"כ ס"ל כשי' הבה"ג: אנכי ול"י לך בד"א נאמרו בסדר המשנ' ה' יסוה"ת דפליגי בזה ר"י ור"ע בילקוט פ' יתרו דלר"ע דס"ל דענו על הן הן ועל לאו הן שפיר י"ל בד"א נאמרו אבל לר' ישמעאל דס"ל דאמרו על הן הן ועל לאו לאו א"א לומר דבד"א נאמרו וס"ל לר' ישמעאל והמכילתא דאנכי ול"י לך לא נאמרו בד"א. אנוסת אביו פלוגת' דר"י ורבנן דר"י ס"ל דאסור באנוסת אביו ופרשת דרכים דרוש א' דפליגי בזה בשבת נ"ה דר"א ור"י ס"ל דאסור אנוסת אביו ור"א המודעי ור"ג ס"ל כרבנן דמותר אנוסת אביו. אנוסה בחי' רע"א כתובות העלה דמ"ע ולא תהי' לאשה אף דלרבנן גם קטנה בכלל קנס מ"מ מ"ע דולו תהי' לאש' מודו דקטנ' נתמעט דבמהוה א"ע הכ' מדבר ע"ש. אסמכתא שי' המרדכי דאסמכתא מה"ת קונ' ורק מדרבנן אינה קונה ובנתיבות סי' רכ"ז דתליא בפלוגתא בסנהדרין כ"ד ע"ב דרמי ב"ח דס"ל דמשחק בקוביא הו"ל אסמכתא ול"ל הס' אגב דבעי לקנות גמר ומקנה ס"ל אסמכתא מה"ת לא קונה ול"מ ס' אגב אבל רב ששת ס"ל אסמכתא מה"ת קונה ורק מדרבנן ל"מ לכך אמרינן אגב ולר' טרפון דס"ל לא ניתן נזירות אלא בהפלאה ס"ל אסמכתא מה"ת לא קנה ובב"ש אחרון כ' דפלוגתא דאביי ורבא אי למפרע גובה הוא דאביי סובר אסמכתא קניא ורבא ס"ל אסמכתא לא קניא והנה שי' הרמב"ן הובא בב"י סי' ר"ז דבכל אסמכת' מועיל אמירה דלא כאסמכת' ושי' הרא"ש דל"מ אמירה דלא כאסמכת' ע"ש ואולי י"ל דתלי' בזה אי אסמכתא מה"ת ל"ק לא מהני אמורה דלא כאסמכתא אבל אי רק מדרבנן ל"מ שפיר מהני אי התנו בפירוש דלא כאסמכתא אסמכתא א שי' הרמב"ם ה' חמץ ומצה דיש דין אסמכתא בעכו"ם ולהראב"ד אין דין אסמכתא בעכו"ם ובחתם סופר סי' ס"ו חו"מ דלשי' המרדכי דאסמכתא מה"ת קניא ורק מדרבנן ל"מ ז"ד בישראל אבל בעכו"ם לא תקנו והניחו על דין תורה דאסמכתא קניא ותלי' בפלוגתא דאמוראי הנ"ל: אסור לאדם לאכול עד שיתן לבהמתו לאכול מימרא דרב יהודא אמר רב בברכות ד"מ ובצל"ח דר' יוחנן פליג ע"ז ולא ס"ל כלל שאסור לאכול קודם שיתן לבהמתו אסור לאדם שיעש' שותפות עם הגוי מימרא דאבו' דשמואל בבכורות וש"מ ובהגה"א ספ"ק דע"ז דרבא פליג אאבוה דשמואל וס"ל דמותר שיעשה שותפות עם העכו"ם. אפשר לקיים שניהם שי' הרבינו ירוחם והובא בב"י או"ח סי' י"ב דכל היכא דמשכחת פעם אחת לקיי"ש אע"ג דעכשיו א"א לקיי"ש ל"א עדל"ת ע"ש ובשו"ת ברית אברהם סי' א' כ' דתלי' בפלוגתא דלמ"ד דאמרינן הואיל ס"ל כשי' הר"י הנ"ל אבל למ"ד דל"ל הואיל ס"ל דהיכא דרק עכשיו עכ"פ א"א לקיים שניהם תו לא חשיב א"א לקיים שניהם ע"ש. אפשר לקיים שניהם דל"א עדל"ת בראש יוסף שבת פ"ב נסתפק אף דקייי"ל דל"א עדל"ת באלקיי"ש מ"מ בדעבד אם אמרינן עדל"ת אף שהי' אפשר לקיי"ש ע"כ ועיין בסי' תקפ"ו כישי"ע או"ח בקונטרס הגאון מוהמ"ז ז"ל וא"נ דבדעבד דחי א"ש קו' המהרש"א בפסחים צ"ו בתו' ד"ה אבל אתה שובר בפסח דורות דהק' התו' כיון דכתיב בפ"ש ועצם דא ישברו בו מכ"ש בראשון והק' המהרש"א דא"כ מנ"ל עצם שי"ב מוח דלא ידעינן רק מפסח שני וצריך קרא לגופי' דלא נשבור בפסח דורות ונ"ל הנה התוס' בפסחים דפ"ה הקשו ל"ל קרא דל"א עדל"ת גבי עצם שי"ב מוח תי"ל דאפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא ע"ש ולהנ"ל א"ש דנ"מ בדעבד ולמלקות א"נ דבאפשר לקיים שניהם עכ"פ בדעבד דחי וצ"ק שיהי' חייב מלקות ולפ"ז שפיר הק' התוס' על הש"ס דהאיך קאמר אבל אתה שובר בפסח דורות כיון דכתיב בשני ועצם לא ישברו בו כ"ש בראשון א"כ ז"נ לענין איסור אבל עכ"פ שוב אין כאן מלקות דהרי אין עונשין מה"ד ואף בגילוי מלתא פלוגתא דאביי ורבא ועיין אות ג' ובצל"ח פסחים מ"ד וכיון דעכ"פ מלקות אין כאן ל"ק קו' מהרש"א דמנ"ל עצם שי"ב מוח ז"א דלענין איסור בעלמא בלא"ה ל"א עדל"ת דאפשר לקיי"ש ע"י גומרתא וי"ל ג"כ בקו' התו' השניה דל"ל קרא תי"ל דל"ה בעידנא ותירץ האו"ח פסחים דמ"ו דנ"מ בדעבד ולמלקות א"ש ג"כ קו' מהרש"א הנ"ל ודוק עי"ל קו' מהרש"א עפ"ק התוס' דל"ה בעידנא ונ"ל דלפמ"ש המפו' הטעם דצריך להיות במדנא דחיישינן שמא ימות ולא יקיים המצוה אח"כ א"כ ז"נ בעלמא משא"כ הכא לפ"מ דקיי"ל בו בכשר ולא בפסול א"כ הוי ס"ס ס' דלמא יקיים המצוה אח"כ ועוד ס' דלמא הק"פ הוא פסול כגון טריפה וכדומה ושפיר ל"צ בעדנא ולפ"ז א"ש קו' מהרש"א דז"נ אחרי דקיי"ל בו בכשר ולא בפסול אבל לההו"א לא צריך קרא כלל דתי"ל דלא הוי בעדנא דס"ד דאפי' בפסול שייך הלאו דש"ע והבן. אפשר לקיי"ש דקיי"ל דל"א עדל"ת כ' בדרוש לציון דרוש ה' דהיא פלוגתא דתנאי דא"נ דנזיר הי' שמואל מוכח דעדל"ת אף באפשר לקיים שניהם ותליא בפלוגתא דר"נ ורבנן ור"ש ע"ש אפשר שר לקיי"ש. הנה היכא דאפשר לקיי"ש למחר שי' הרמב"ן דלא מקרי אפשר לקיי"ש ובברוך טעם בדין עדל"ת דתלי' בפלוגת' רב"ש וב"ה אי נדרים ונדבות קריבין ביו"ט דלב"ש דאין קריבין ביו"ט ואף עולת ראי' כיון שיש לה תשלומין למחר ס"ל דהיכא דאפשר לקיי"ש למחר ל"א עדל"ת אבל לב"ה דס"ל דקריבין ביו"ט. ס"ל דזה ל"ה אפשר לקיי"ש מה שיוכל לקיים למחר ע"ש ובשו"ת תורת חסד סי' ט"ז דתלי' בזה דלמאן דס"ל דיו"ט הוי ל"ת גרידא ושריפת קדשים דאין דוחה יו"ט משום דגלי קרא י"ל הטעם משום דאלקיי"ש למחר גלי הקרא דמקרי אלקיי"ש ול"א עדל"ת משא"כ למ"ד