ילקוט הרועים כח

דאינו דוחה לתרי לאוין ועיין אות ל': אין שחיטה לעוף מה"ת בנועם מגדים פ' אמור דפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע חולין די"ז דר"י ס"ל דבשר נחירה אסור במדבר ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ומ"ד דס"ל יש שחיטה לעוף מה"ח ע"כ ס"ל כר"ע דבשר נחירה אשתרי במדבר ופלוגתא דבשר נחירה שחיטה לעוף תליא זב"ז ובבית אל ח"ב דמ"ב הוכיח דרב סבירא ליה יש שחיטה לעיף מה"ת ושמואל ור' יוחנן ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ובמאיר נתיבים פ' בראשית דעובר גלילאי יש שחיטה לעוף מן התורה ובשו"ת ברית אברהם יו"ד בינא ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ושוב כ' הוכחה להיפוך ביר' ליה יש שחיטה לעוף מה"ת ובטוט"ד ה' טריפות לשיטה א' ס"ל לר"מ יש שחיטה לעוף מה"ת ושוב כתב די"ל דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת: אין א"א דבר שאינו שלו אבל בעשה בה מעשה אסרה כ' הפלתי בסימן ד' דר' נחמן ס"ל דבמעשה דאוסר דבר שאינו שלו הוא רק מדרבנן ומה"ת אף במעשה א"י לאסור דבר שאינו שלו לכך תלינן בלצעורי אבל ר"ה ס"ל דבמעשה אדם אוסר דשא"ש מה"ת וביד המאיר גיטין הוכיח דרב סובר א"א אוסר דשא"ש אפילו במעשה. ובשו"ת רע"א סימן קס"ה לשיטת התוס' יבמות מוכח דר' שמעון ס"ל אין אדם אוסר שא"ש אפילו על ידי מעשה ולשיטת הר"ש אין ראיה ע"ש: אין אדם מעיז פנים בפני בע"ח. בתבנית אות יוסף גיטין דפלוגתא דר' אליעזר ב"י ורבנן בסברא דאין אדם מעין דראב"י ס"ל דאינו מעיז בפני אדם שיודע בו שהוא משקר לכך ס"ל גם בבנו א"י להעיז כיון שטוען ברי ורבנן סברי דאין יכול להעיז מפני שעשה לו טובה ולכך דוקא בו א"י להעיז אבל בבנו מעיז ונ"מ שיטת רש"י דכ"ה בפקדון חייב משום שיכול להעיז ותלי' בפלוגתא דראב"י ורבנן עיין באות פ' פקדון ובתומים סימן פ"ב ס"ק ע"ד דראב"י ס"ל העזה דריב"א דהיכא דאין חבירו מכיר בשקרו מעיז אבל רמב"ח ס"ל העזה דר"ת אין מעלה בלבו לשקר בשל חבירו כלל: אין חופה לפסולות. במקנה קדושין ט"ז הוכיח דר"ל ס"ל אין חופה לפסולות: אין אדם מוריש שבועה לבניו. בתו' יבמות דל"ח הקשו בד"ה וב"ה על ר' יוחנן תיפוק דאין אדם מוריש שבועה לבניו והק' בחי' הג' ר' דוד דייטש ז"ל מירושלמי פ"ז מס' שבועות ה"ז דסובר ר' יוחנן אדם מוריש שבועה לבניו וכן הביא בהגה"מ פי"ז מה' מלוה ד' הירושלמי ותירץ שם והוכיח דהש"ס שלנו דסובר דרשב"ג ס"ל כתובה דאוריי' מוכח דס"ל לר' יוחנן אין אדם מוריש שבועה לבניו אבל הירושלמי לשיטתו דסביר' לי' דאף לרשב"ג כתובה דרבנן סובר הירושלמי דר"י ס"ל להלכה דאדם מוריש שבועה לבניו: אין מעילה במחובר. בב"י יו"ד סי' רכ"א ובמנ"ח מצוה תי"ט דמ"מ מדרבנן יש מעילה ועפי"ז א"ש בפסחים דאמרי' שאני היכל דלתוכו עשויה ופירש"י והו"ל שלכדה"נ והק' המל"מ פ"ה מה' יסוה"ת הא מ"מ מדרבנן שלכה"נ אסור. ולהנ"ל א"ש דנשעה"מ הק' הא אין מעילה במחובר אולם א"נ דמדרבנן יש מטלה במחובר א"ש ולפי"ז דמדרבנן הוא ושי' כמה פוסקים דברסור דרבנן שלכה"נ מותר לגמרי. והנה בסוגי' שם פריך לאבי וא"א דבכה"כ לוקין שלכה"נ לפרוך מה לכה"כ שלוקין שלכ"נ ומשני אטו בב"ח אכילה כתיב בי' והקשה המהרש"א לרבא ס"ל דבב"ח מותר שלכ"א אבל בכה"כ אסור שלכ"א א"כ ק' לאבי מה לכה"כ שלוקין שלכ"א ע"ש. ונ"ל דהנה השעה"מ הקשה נ"פ הש"ס מה לכה"כ שלוקין שלכ"א דלמא ס"ל לאיסי בן יהודה כר"ש דכ"ש למכות ושיטת מהרש"ל דלר"ש דכ"ש למכות שכ"א אסור בכל האיסורים ע"ש ובריש הספר דף א' ע"א תרצה עפ"ק התוס' בפסחים דפ"ה דלמה צריך קרא לאיסי בן הודה דאסור לשבור עצם שי"ב מוח ת"ל דלא הוי בעידנא ותירץ בנ"י דמשכח"ל דהרבה ב"א נמנים על הפסח עד שאין מגע כזית לכאו"א רק ע"י שבירה בכה"ג הו"ל בעידנא דאם לאו יפסול הפסח ע"ש ולפ"ז אם אב"י יסבור כר"ש ולשיטת הש"א דלר"ש יוצאין במ"ע אף בכ"ש א"כ עדיין ק' דל"ה בעידנא וזה ניחא לאביי אבל לרבא לפמ"ש באה"ע והובא בב"ט פ"ב מעדל"ת דרבא ס"ל דל"צ בעידנא כלל א"כ שפיר י"ל לרבא דאב"י ס"ל כר"ש דכ"ש למכות ואסור בכל האיסורים שלכה"נ. והנה התוס' פסחים שם הקשה דאלקיי"ש ע"י גומרתא ועיין בשם משמואל דתירץ דנ"מ שחל ע"פ בשבת וא"א מבעוד יום וביו"ט ג"כ אסור דמשולחן גבוה קזכי ול"ה לצורך יו"ט עיי"ש באריכות. ולפ"ז מוכח דס"ל לאב"י גם כן הבערה לחלק יצאה דאי ללאו יצאה מותר לגמרי הבערה ביו"ט אף שלא לצורך כלל כמ"ש התוספות פסחים ד"ה ומיושב קו' החות יאיר בשבת ר"פ הזורק דס"ל לאב"י דיש מלאכה א' שאין חייב כרת ופליגי אמוראי מה הי' מלאכה זו והקשה בשו"ת חו"י דלמא ס"ל הבערה ללאו יצאה ולפ"ז א"ש. אין עונשין מה"ד והריטב"א במכות י"ד דכ' דבקרבן עונשין מה"ד ובחי' ר' דוד דייטש הביא דהוא פלוגתא בתוספת' מס' שבועות פ"ג דריב"ב ס"ל דבקרבן עמה"ד ור"א סובר דגם בקרבן אין עמה"ד ע"ש. ובחי' רד"ד ז"ל במס' חגיגה הוכיח דר"א דאמר בשבועות למה נאמר משכן ומקדש ס"ל דבכל מקום עונשין מה"ד כהמ"ד ס"ל במכות דעמה"ד. אין מזל לישראל. בשבת דקנ"ו דר' יוחנן ס"ל אין מזל לישראל ור' חנינא ס"ל יש מזל לישראל ובמהרש"א שם דזכות הרבים לכ"ע אין תלוי במזל ולא פליגי רק ביחיד ובשו"ת זכרון יצחק דר' יוסי בר חנינא ור' אחא בר חנינא דס"ל דתפלת ציבור עדיף מה"ט דס"ל ביחיד יש מזל לישראל וע' אות ת': אאחע"א בשו"ת אמרי אש אהע"ז סי' ק"ג הקשה לדברי הרמב"ם ה' שגגות דבאיסור מוסיף צריך שיהיו הנאסרים בעולם והוא מכריתות די"ד על מה דאמר ר' יוסי אם עבר הזקן ונשאה כו' ומוקמינן לה דאיכא ברא לסבא והק' מקדושין דע"ז דמשני ר' חנא בר קטינא הואיל ושם זנות פוסל לכך חל איסור זונה אגרושה מוכח מזה דאם אשכחן איזה פעם דהו"ל מוסיף אע"ג דעתה לא נתוסף כלל מ"מ נכלל בכלל מוסיף ויוכל לחול על איסור אחר וכתב דבזה פליגי האמוראים דר' חנא בר קטינא דס"ל הואיל ושם זנות פוסל ס"ל דא"צ שיהיו הנאסרים בעולם והגמ' דכריתות דס"ל דצריך דוקא שיהיו הנאסרים בעולם לא ס"ל דזנות יהיה מוסיף משום דשם זנות פוסל ופליגי בזה ר' יוסי ות"ק דר' יוסי ס"ל דצריך שיהיו הנאסרים בעולם ות"ק דר' יוסי ס"ל כברייתא בקדושין הואיל ושם זנות פוסל וא"צ שיהיה הנאסרים בעולם: אאהע"א בחולין דק"א אמרינן דאף דל"ל לר"י אחע"א אבל בחמיר על קל אית ליה איסור חל ע"א ובתוס' יבמות ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר' יוסי דאיסור טומאה מקרי איסור חמיר לענין נבילה שמטמאה דיחול על איסור חלב ע"ש ובטעם המלך פ"ד מה' מ"א דאי טומאה חשיב איסור חמיר פליגא בזה ר' מאיר ור' יהודה דר"מ ס"ל דמחמת שנבילה מטמאה חשיב איסור חמיר וחל על איסור אחר ור' יהודה ס"ל דמחמת שמטמאה ל"ח איסור חמיר לענין אכילה דאיסור לחוד וטומאה לחוד ע"ש. ובישוע"י ה' יוה"כ מחלק בין עוף לבהמה דבבהמה דאפשר לטמאות בנגיעה ובמשא בלי אכילה ואפשר לאכלו בלי שיטמא שלא יגע בגבילה רק בבית הסתרים ל"ח איסור מוסיף אבל בעוף שמטמא בגדים בבית הבליעה ואין לו שום טומאה אחרת וכיון דענין אכילה וטומאה אחת חשוב מוסיף ע"ש. אולם גם לדבריו צ"ל דר' יהודה ס"ל דאף בעוף ל"ח איסור מוסיף כד' השעה"מ הנ"ל ע"ש ודוק. ולפמ"ש בשו"ת מהר"מ מינץ סימן ב' בשם מנחם עזרי' דלר"מ חל יוה"כ אשבת מיגו דאתסר באכילה משום יוה"כ אתסר נמי במלאכה ואף דאכילה ומלאכה אין שייכות זל"ז ע"ש ולפי"ז מכ"ש דהטומאה חשיב איסור כולל דנימא דנבילה חל אחלב מיגו דחל לענין טומאה חל נמי על אכילה וז"ב. ועפי"ז מיושב קושית השעה"מ פ"ד ה' מ"א על התוס' זבחים ד"ע שכ' דר"מ ס"ל אחע"א ע"ש אם כן למה לא יחול איסור טריפה אטמאה ולפמ"ש א"ש דכונת התוס' על נבילה שמטמא בכה"ג סבירא ליה לר"מ אחע"א דהוי כולל לר"מ משא"כ טריפה דאינו מטמא ס"ל גם כן לר"מ דלא חל אטמאה וא"צ לכל הפלפול ואריכות של הטטם המלך וק"ל אבל לרבנן דר"מ דהוא ר"י דס"ל דל"ה