ילקוט הרועים כז

נדה דמ"ה מחדש דהיכא דאיכא דררא דממונא שבלא טענותיהם יש ס' לב"ד מהני רוב בממון לכ"ע ע"ש. ועיין באות ה' היתר ע"ש ובזרעו של אברהם סנהדרין דס"ח דר' חסדא ס"ל הולכין בממון אחר רוב ובשו"ת פרי תבואה דרבא ס"ל עביד אינש דפרע בתוך זמנו הא בלא"ה היה חייב מטעם חזקה מוכח דס"ל כרב דהולכין בממון אחר הרוב וכ"ש דאביי דס"ל אאפת"ז דס"ל הולכין בממון אחר רוב והנה התוספות הקשו בב"ב ד"ה למ"ד אדם פורע תו"ז מבכורות דמ"ט דתוך ל' בחזקת שלא נפדה דאאפת"ז ונ"ל דעיקר הפלוגתא היא עפמ"ש האיך מהני החזקה הא קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ותירצו עפ"ד התוס' סנהדרין דרוב גמור מהני בממון ולפ"ז י"ל דהמ"ד אדם פורע תו"ז ג"כ מודה דרוב ב"א אין פורעין תו"ז רק דס"ל דמ"מ ל"ה רוב גמור ממילא אין הולכין בממון אחר רוב ולפי"ז שם בבכור דכ' הישועות יעקב ביו"ד סימן ש"ה דהוי כמלתא דאיסורא ומועיל הרוב שפיר הוי בחזקת שלא נפדה: אין אדם משים עצמו רשע. בתומים סימן פ"ב דר' יוסי בסנהדרין ד"ח ס"ל אדם משים עצמו רשע ובעטרת חכמים שבועות י"ג דאביי ס"ל כר' יוסי דאדם משים ע"ר, ובתומים סימן מ"ו מבואר דל"ש אאמע"ר רק בעבירה שפוסל עצמו לעדות והובא גם בישי"ע אע"ז. ולפ"ז תרצתי קושית התוס' ב"מ ד"ג האיך נאמן גבי חלב לומר מזיד הייתי הא אאמע"ר ולפ"ז א"ש לפ"מ דקיי"ל בחו"מ סי' ל"ד עבר עבירה שא"ב מלקות אין נפסל לעדות אם כן שפיר י"ל מזיד הייתי דהיינו שחצי כזית חלב אכל בשוגג וחצי הזית הב' נזכר שהוא חלב ואכל במזיד דל"ה בר חיוב קרבן דבעינן שישגוג מתחילתו ועד סופו אבל מ"מ לא חייב מלקות אח"ש והוי עבירה שא"ב מלקות דלא נפסל לעדות ול"ש אאמע"ר. ובאמת נסתפקתי עוד לפמ"ש הח"צ בטעמא דח"ש אסור מה"ת מכח אחשבי' ובערבי נחל בדרוש לשה"ג העלה עפי"ז היכא שבאמת אכל כזית שלם חצי היתר וחצי איסור דלא אחשבי' לחצי זית כלל רק בצירוף החצי זית היתר בכה"ג ל"ה איסור תורה כיון דלא אחשבי' לחצי זית איסור אם כן באופן שאכל חצי זית חלב ולאחר שבלע החצי זית נזכר שהוא חלב ואכל חצי זית ב' לתשלום החצי זית שאכל מקודם אם כן בכה"ג לא אחשביה לחצי שיעור איסור כיון דבאמת אכל כזית שלם וחצי זית שאכל היה לתשלום הכזית דהרי חזינן שרוצה לאכול מעיקרא כזית שלם ולא חצי זית אם כן בכה"ג דלא אחשבי' לא עשה איסור כלל אף במזיד ואף דאסור עכ"פ מדרבנן ח"ש כמו לר"ל דח"ש מותר מה"ת בכ"ז לשי' הפוסקים דבדרבנן אמרינן משים עצמו רשע וא"ש אך יש להסתפק בזה עוד: אין שאלה בהקדש. התוס' כריתות י"ג דבאתי ליד גזבר ל"מ שאלה והתומים בספרו חצי יהונתן כ' דתליא בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל דלר"י דס"ל מעות קונות ובהקדש משיכה לא מועיל שאלה באתי ליד גזבר אבל לר"ל דס"ל משיכה קונה ובהקדש מעות לדידיה מועיל שאלה באתי ליד גזבר ע"ש. ולפ"ז א"ש קושית התוס' בשבועות דכ"ד דפריך הש"ס לרבא דס"ל כולל באי' הבא ע"י עצמו דלחשוב נמי שבועה ומטעם כולל והקשו אמאי ל"פ ג"כ לר"י דס"ל גם כן כולל בבא ע"י עצמו. ונ"ל דהש"ס תירץ מידי דאתי בשאלה ופריך והרי הקדש והקשה הריטב"א הא לאחר שבא להגזבר ל"מ שאלה. ולהנ"ל א"ש דרבא ס"ל כר"ל ד"ת משיכה קונה ובהקדש מעות ומועיל שאלה אף באתי ליד גזבר אבל לר' יוחנן שפיר ידע הש"ס דמידי דאיתא בשאלה ל"ק כיון דס"ל לר' יוחנן דל"מ שאלה באתי ליד גזבר ול"ק לדידיה מהקדש ובשו"ת שמן רוקח בח"ר כ' אי יש שאלה בהקדש תלי' בפלוגתא אי שעבודא דאוריי' ורב דס"ל של"ד ס"ל אין שאלה בהקדש ועמש"ל בענין אמירתו לגבוה דבהקדיש במחשבה לכ"ע יש שאלה ובשו"ת יהודה יעלה דדוקא בחרטה אבל בפתח גם לב"ש יש שאלה בהקדש. ובנחלי מים דרוש י"ב הוכיח דר' מאיר אליבא דרבה ס"ל אין שאלה בהקדש ובנדרי זרוזין בכינוי נדרים דתליא בזה אי כהנים שלוחא דידן ל"מ שאלה באתי ליד גזבר אבל אי שלוחא דרחמנא מועיל שאלה באתי ליד גזבר ובטעה"מ ה' אישות פ"ה דגם בקרבנות דקדושת הגוף לאחר שבא ליד כהן ל"מ שאלה ולפ"מ שפירש"י במעילה די"ט בפלוגתא דר' שמעון ור"י אם בא הקרבן ליד כהן אי חייבין הבעלים באחריות ולמ"ד דאין חייבין הבעלים כאחריותן ל"מ שאלה ע"ש: אין מגביהין תרו"מ ביו"ט. ביומא דע"ג נראה דהאיסור הוא משום טלטול דפריך פשיטא טלטול בעלמא ובביצה ל"ז נראה דהאיסור משום מתקן דמשני ר"י ל"נ אלא לבו ביום וכ' במהר"ם ברבי דסוגיות חלוקות הן דרבה ס"ל דהאיסור רק משום טלטול אבל ר' יוסף ס"ל דהאיסור משום מתקן: אין שורפין קדשים ביו"ט. בשו"ת נודע בשערים הוכיח דר' אלעזר בן עזריה סביר' ליה בברכות ד"ט שורפין קדשים ביום טוב: אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל. בצל"ח פסחים ד"י ברב ס"ל כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל ורבא סבירא ליה אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ולגירסת הרי"ף שבת מ"ב ס"ל לרבא ור' חסדא כלי ניטל לדבר שאין ניטל והבעה"מ בפ' כירה דדינו של ר"י הוא רק לר' יהודה דאית ליה מוקצה אבל לר"ש דל"ל מוקצה אף דיש דברים דגם לר"ש אסורים בטלטול מ"מ ליטול כלי לצרכם מותר לר"ש ובצל"ח ביצה ד"ג ע"ב דחה דבריו ע"ש: אין אומרים לאדם עמוד וחטא כדי שיזכה חברך. והיכא דלא פשע אומרין עמוד וחטא כדי שיזכה חברך כמ"ש התוס' בכמה דוכתי ובתורת גיטין דמ"א גיטין דדוקא לעבור בעשה בשביל שיזכה חברו מותר אבל לעבור בל"ת גם בלא פשע ל"א עמוד וחטא כו': אין אשה מתעברת מב"ר. בנוב"י מהדו"ק א"ע סי' כ"ב דדוקא רוב נשים אין מתעברות מב"ר אבל מיעוט יש שמתעברות מב"ר ובשיבת ציון סימן ע"ג דהוא פלוגתא במדרש פ' לך דר' לוי סביר' ליה כשיטת הנוב"י אבל ר' אליעזר ס"ל דליכא מציאות כלל שתתעבר מב"ר והלכה כר"ל עוד חילקו המפורשים בין בתולה לבעולה דבעולה מתעברת מב"ר: אין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור כ"כ התו' קדושין ל"ח בשם הירושלמי וכ' המפרשים דהש"ס דילן יבמות ד"ד ס"ל להיפוך דע' דקה"ד עדיף ובפרדס דוד פ' וילך דתלי' בפלוגתא דר' שמעון ורבנן דר"ש ס"ל דע' דקה"ד עדיף ודוחה ל"ת דלאחה"ד ורבנן ס"ל דאינו דוחה ל"ת דלאחה"ד ובמחנה לוי קדושין דר' ישמעאל סבירא ליה דע' דקה"ד דוחה ל"ת דלאחר הדיבור ובפאר הלכה די"ד תלי' לה בפלוגתא דר"י ורבנן בחולין ד"ק והעולה מד' הרמב"ם שם דר' יהודא ס"ל דהולכין אחר איסור שהי' קודם מ"ת ורבנן דס"ל דג"ה אין נוהג בטמאה דס"ל דאין אנו עושין המצות אלא במצות הקב"ה על ידי מרע"ה ולר"י כמו דדחי מילה שבת לפני הדיבור ה"ה דדחי לאחר הדיבור אבל לרבנן אמרינן אין עשה דקה"ד דוחה ל"ת דלאתר הדיבור ובנצח ישראל בזבחים דר' שמעון בן מנסי' ס"ל דאין עשה דקה"ד דוחה ל"ת דלאחה"ד ורבא סביר' ליה דעשה דלפה"ד דוחה ל"ת דלאחה"ד. ובספר תורת חסד לבעל שמן רוקח דר' עקיבא ס"ל דעשה דקוה"ד דוחה ל"ח דלאחר הדיבור וריה"ג ס"ל דאין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת דלאחה"ד. ובספר מים רבים כ' דעשה שי"ב כרת חמיר ע' דלפה"ד ודוחה ל"ת דלאחה"ד מה שאין כן בל"ה כרת עשה דלפני הדיבור קיל והנה אם העשה נשנית לאחה"ד כתב הפני יהושע בקדושין ל"ח דשפיר דחי לל"ת דלאחה"ד אבל בצל"ח פסחים דצ"ו כ' דמ"מ ל"ד כיון דמתחילתו ל"ה סמוכין ובאור יקרות כ' דעשה דלפה"ד שאין המצוה נוהג רק לאמה"ד כגון מצה העשה קיל ואין דוחה לל"ת דלאחה"ד משא"כ עשה דלפה"ד שנוהג לפה"ד חמיר ודוחה ל"ת דלאחה"ד. ובזרע יעקב שבת פ"ב דאביי ורבא ס"ל כשיטת הירושלמי דעשה דלפה"ד קיל ול"ד לל"ת דלאחה"ד ולא כשיטת הש"ס יבמות הנ"ל: אין עשה דותה לב' לאוין בספר הכריתות ועיין בפנ"י ביצה ד"ח וכשו"ת תורת חסד סימן ל' דתליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא בנזיר דמ"ח דלר' ישמעאל דס"ל מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוין ה"ה דסביר' ליה דעדל"ת אף לתרי לאוין ועיקר הראיה היא מן להנל"ע