ילקוט הרועים כה

מכל המצות ושיטת המפורשים דאפילו מלאוין פטור הסומא אולם הפוסקים העלו דבאיסורין שאסור לב"נ גם הסומא חייב דל"ג מנכרי ע"כ ולפ"ז אם אמה"ח א"נ בטמאים מכח אאחע"א אם כן בסומא דהו' פטור על טמאה שפיר חייב מטעם אמה"ת כיון דלישראל רק מחמת דאאחע"א לא יוכל לחול איסור אמה"ח אבל אם אמה"ח אינו נוהג כלל בטמאה לישראל שוב פטור סומא ישראל גם כן כיון דלא נאמרה כלל הלאו דאמה"ח גבי טמאה לישראל ודוק. ולפי"ז אתי שפיר עפ"ז קושית המפורשים דמנ"ל דאמה"ח אסור לב"נ נימא דנשנית שיהיה מותר בטמאה ולפ"ז א"ש דאם מותר אמה"ח לב"נ גם לסומא מותר שוב ל"צ קרא דמותר בטמאה תי"ל דאאחע"א ולפי"ז ז"נ אי אמה"ח מותר בהנאה אבל אי אסור בהנאה ושי' רש"י דהנאה הו"ל איסור מוסיף א"כ שפיר צ"ק דאמה"ח א"נ בטמאים אע"ג דהו"ל מוסיף ועדיין ק' דיהיה מותר לב"נ כיון דנשנית שיהיה מותר בטמאה ועכצ"ל אה אבר מה"ח מותר בטמאם מותר בהנאה ש"פ הש"ס: ועפי"ז מיושב קו' הרשב"א בחולין דק"ב דמשני דאצטריך קרא לר"א והקשה הרי ע"כ ל"פ רבנן אר"א רק דבסיני נאמר אבל באמה"ח דודאי נאסר לב"נ כ"ע מודים דהו"ל מוסיף ונ"ל דהנה בסוגיא דאמה"ח לעיל בקונטרס ג' הבאתי קו' המנחת אהרן דמ"פ הש"ס דל"ל קרא דאמה"ח נוהג בטומאה הא הו"ל מוסיף הרי נ"מ באבר שי"ב בשר אם כן לא חל כלל לב"נ האיסור דאמה"ח על איסור במה"ח כיון דל"נ שיעורין לב"נ ולא נתוסף כלל לב"נ ונ"ל דאתי שפיר דמ"מ לפ"מ דקיי"ל דאם נתוסף איסור לאדם אחד בעולם הו"ל מוסיף וש"פ הש"ס כיון דאמה"ח אסור לב"נ ממילא אסור גם כן לישראל סומא ושפיר הוה ליה מוסיף אסומא ולדידי' בודאי נתנו שיעורין כיון דלישראל הוא וש"פ הש"ס לר' יהודה לשיטתיה דס"ל דסומא פטור מכל המצות ולפי"ז י"ל דהא דמשני דאצטריך קרא לר"א היינו א"נ דלהלכתא סומא חייב במצות וס"ל לר"א דסומא חייב אם כן לא נתוסף כלל לסומא ורק לב"נ ושפיר נ"מ באבר שיש עליו בשר כקו' המ"א הנ"ל: אין עושין מצות ח"ח בתוס' סוטה די"ח כ' דרק מדרבנן אין עושין מצוה ח"ח אמנם מתוס' מ"ק ד"ח ע"ב ד"ה לפי שאין מערבין מוכח דאין עושין מצות ח"ח היא מדאוריי' דכ' דהוי גזיה"כ מטעם שאין עושין מצות ח"ח והמפורשים כ' דבאמת כ' הטעם דאין עושין ח"ח דבעינן שיהיה לבו פנוי למצוה אחת במ"ק אולם בסוטה ד"ח כ' הטעם דמראה בזה דמצות הם למשא עליו וכ' דודאי למ"ד מצ"כ אז אין מצות ח"ח מדאורייתא אבל למ"ד מצות אצ"כ ל"צ שיהיה לבו פנוי למצוה ונשאר רק הטעם משום שנראה כמשא ול"ה רק מדרבנן וע' אות מ' מצ"כ: אין ביעור חמץ אלא שריפה פלוגתא דר' יהודא וחכמים פסחים דכ"ז דלחכמים השבתתו בכל דבר ולר"י דוקא שריפה והבעל המאור פסחים דמ"ד כ' דר' מאיר ס"ל כר"י דאב"ח א"ש ובאור חדש פסחים פ"א דחה די"ל דס"ל כרבנן ושיטת הב"ח דרב ס"ל אב"ח אלא שריפה ובנצח ישראל יבמות דר' יוחנן סבירא לי' אב"ח אלא שריפה והנה למאן דס"ל חמץ מותר בהנאה בודאי ס"ל השבתתו בכ"ד דליכא למילף מנותר שאסור בהנאה ור' אליעזר בן חסמא ס"ל כריה"ג דחמץ מותר בהנאה בפסחים ל"ב ובצל"ח ביצה ד"ז דב"ש סבירא לי' כריוה"ג דחמץ מותר בהנאה וס"ל השבתתו בכ"ד ובבאר יעקב או"ח דכ"ט דר' יהושע ור' אליעזר ובן בתירא בפסחים מ"ו ס"ל כר"י דאב"ח אלא שריפה והנה הפנ"י והש"א כ' דלמ"ד דחמץ לאח"ז מותר ס"ל השבתתה בכ"ד דלא ילפינן מנותר שאסור לעולם ורבה סבירא לי' חמץ לאח"ז אסור כמ"ש באות ח' וממילא סבירא ליה כר"י ובאור חדש כ' דר' שמעון ס"ל אב"מ אלא שריפה מקושית התוס' לר"ש דבבי"ח מותר בהנאה מה יעשה בק"ו דר' יהודא ועכצ"ל דמה לערלה שהיא בשריפה ול"ל חמץ יוכיח דחמץ גם כן בשריפה ע"ש. אולם לדברי הפנ"י והש"א ע"כ ס"ל לר"ש דהשבתה בכ"ד דס"ל חמץ אח"ז מותר אולם בפנ"י פסחים דכ"ח כ' דריש ס"ל לא שריפה והנה ר' עקיבא ס"ל אב"ח אלא שריפה ובפסחים די"ב אמרינן אימתי כו' אבל לאח"ז ביעורו השבתה בכ"ד ובנוב"י מהד"ת או"ח סי' צ"א הגם דר"י ס"ל דלאח"ז איסורו השבתה בכ"ד אבל ר' עקיבא ס"ל אפי' לאח"ז איסורו צריך דוקא שריפה ופליג אר"י ובשו"ת ר' חיים כהן סי' ח' כ' בפלוגת רש"י ור"ת פסחים די"ב פליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא דר' ישמעאל ס"ל כשי' רש"י דלאח"ז איסורו השבתתו בכ"ד ור"ע ס"ל כפי' ר"ת דלאח"ז איסורו היינו אחר חצות צריך שריפה ע"ש והתוס' בחולין קט"ו דאיסי בן יהודא ס"ל השבתתו בכ"ד ובס' זרעו של אברהם פסחים כ"ב דחזקי' ס"ל השבתתו בכל דבר ע"ש ובמראה יחזקאל חולין קט"ו דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל כר' יהודא דאב"ח אלא שריפה: אין אדם מוציא דבריו לבטלה בשעה"מ ה' נדרים כ' אף דקיי"ל כרבנן דל"א אין מוציא דבריו לבטלה דוקא היכא שצריכין לשנות דיבורו מערך לדמים משא"כ בעלמא מודה ג"כ דאין מוציא דבריו לבטלה ובס' החיים ה' עירובין דתליא בפלוגתא דת"ק ור' יוחנן בן נורי בנדרים פ"ה דת"ק ס"ל דאף בכה"ג אדם מוציא דבריו לבטלה וריב"נ ס"ל דהיכא דא"צ לשנות לכ"ע אין מוציא דבריו לבטלה: אין קדושין תופסין בחיי"ל בהפלאה כתובות ל"ה דר' יצחק ס"ל אין קדושין תופסין בחיי"ל ובמהר"ם ברבי הוכיח דר' שמעון ס"ל אין קדושין תופסין בחיי"ל ובפני יהושע כ' דר' יהודא ס"ל אין קדושין תופסין בחיי"ל ובאבני מילואים סי' ד' דאין הכרע ובדורש לציון דרוש ב' הוכיח דר' זכרי' בן הקצב ס"ל דאין קדושין תופסין בחיי"ל ובדרוש ז' כתב דלר' יהודא אי ס"ל אין קדושין תופסין בחיי"ל תלי' בפלוגתא דר"נ ורבא דלר"נ לר"י קדושין תופסין בחיי"ל משא"כ לרבא ס"ל לר"י אין קדושין בחיי"ל ובאמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש דר' הונא ס"ל אין קדושין תופסין בחיי"ל לר' יהודא עיין שם ובתוס' יבמות דט"ז ע"ב דר' אסי ס"ל אין קדושין תופסין בחיי"ל ובשו"ת מהר"ם מינץ דר' שמעון ס"ל אין קדושין תופסין בחיי"ל: אין קדושין תופסין בתיי"ל באבני מילואים א"ע סי' י"ח הביא ד' רש"י בסנהדרין דאם נעשית אחר הקדושין חיי"ל פוקעין הקדושין למפרע למ"ד אי"ק תופסין בחיי"ל ע"ש ונ"ל דתלי' בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בבכורות ד"ג דר"י ס"ל דקדשו בכורות במדבר דאל"כ גם הבכורות דמעיקרא מהראוי שיפקעו קדושתן כיון דעכשיו לאו בר קדושי בכורות י"ל ג"כ דס"ל כשי' רש"י אבל ר"ל דס"ל דלא קדשו בכורות במדבר ואפ"ה דקדיש קדוש ולא יפקעו הקדושין לר"ל לתנייהו לד' רש"י ועפ"ז אמרתי במה שנסתפק במי נדה דמ"ד לענין מופלא סל"א דהוי דאורייתא אם יודע להפלות דהוי דאוריי' אם נדר כשהי' מסל"א ואח"כ שכח מלהפלות כגון מחמת חולה וכדומה באופן דהוי אח"כ א"י להפלות אם חל נדרו כששכח מי אמרינן כיון דעכשיו לאו בר נדר לא חל ג"כ הנדר מעיקרא אף שנדר כשידע להפלות א"ד כיון דבשעה שנדר הי' חל הנדר אף עכשיו לא פקע והעלה דאף דא"נ דפקע הנדר השתא דא"י להפלות מ"מ מדרבנן חייל והק' ע"ז מ"פ הש"ס נדה דמ"ד למ"ד מסל"א דאוריי' מיתומה שנדרה לוקמי בכה"ג דל"ה הנדר רק מדרבנן ולכך שפיר בעל מפר לה ונ"ל דגוף ספיקתו תלי' בפלוגתא דר"י ור"ל דלר"י לא חל הנדר כיון דעכשיו לאו בר נדר אף הנדר דמעיקרא פקע מה"ת אבל לר"ל שפיר אמרינן כיון שבשעה שנדר הי' מסל"א חל הנדר אף השתא ולא פקע הנדר מעיקרא ולפ"ז ל"ק קו' ושפיר פריך הש"ס לר"ל דלדידי' לכ""ע הוי דאורייתא ועפ"ז א"ש קו' התוס' במה דמשני דקטן או"נ אין ב"ד מצוין להפרישו הא ר"י ס"ל מצוין להפרישו ולפ"ז א"ש דלר"י ל"ק כלל די"ל דמיירי בכה"ג דל"ה רק מדרבנן ושפיר בעל מיפר לה ודוק: אבהמ"ח במראה יחזקאל חולין דל"ג דמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ס"ל כר"מ דאין אמה""ח נוהג