ילקוט הרועים כד

בהנאה אבל בשר מה"ח בודאי מותר בהנאה לר' יוחנן דס"ל דבשר מה"ח ילפינן ומן בשדה טרפה וטריפה גילתה התורה דמותר בהנאה מלכלב תש ליכון אותו אם כן להכי פלגינהו קרא דאם יש אבמה"ח אסור גם בהנאה אבל אם יש רק בשר מה"ח מותר בהנאה וסבר' נכונה היא ע"כ וממילא א"נ דאמה"ח אסור בהנאה וחייב דוקא אאבר שיש עליו כזית בשר ומותר שלכ"א ואיך חל על ע' דאינו זבוח (ומטעם הנאה ל"ה מוסיף חדא דאין לוקין על הנאה ול"ה מוסיף ועוד כמ"ש ביד המאיר בחולין דק"א כיון דבאכילה לא נתוסף כלל ל"ה איסור מוסיף) אך צ"ל כמ"ש הראש יוסף בחולין לתרץ קושית התוס' דלכך חל אמה"ח על עשה דאינו זבוח דהו"ל איסור מוסיף לב"נ כמ"ש בחולין דק"ב ועיין מה שהארכתי לעיל בסוגיא דאבמה"ח בזה ושפיר חל אמה"ח אעשה דאינו זבוח ולפי"ז מיושב קושית האור חדש הנ"ל דא"כ דאמה"ח מותר לב"נ א"א לומר דנשנית שיהיה מותר בהנאה דאם מותר לב"נ קשה איך חל אבר מן החי אעשה דאינו זבוח כיון דל"ה מוסיף לב"נ ועכצ"ל כיון דחייב באבר מן החי שלכ"א וע"כ מוכח דמותר בהנאה ודוק: ובגוף קושית הראש יוסף אמרתי די"ל לפמ"ש התוס' ד"צ בחולין דאיסור אמה"ח אין חל רק עד שיצא לאויר העולם וכ' הרשב"א כיון דכ"ז של"י לאויר העולם יש לו תקנה בשחיטת האם לכך ל"ח חל האיסור עיי"ש. ולפ"ז ז"נ בישראל אבל בב"נ דאסור בן פקועה לב"נ ועי' בראש יוסף חולין דל"ג אם כן חל האיסור דאמה"ח לב"נ תיכף במעי האם א"כ בשעה שיצא לאויר העולם אז דחל האיסור לישראל ל"ה אז מוסיף כלל ובחולין דק"ב בטמאה שפיר הו"ל מוסיף לב"נ דבטמאה ל"ש כל בבהמה תאכלו ודוק ובמש"ל דברי הפמ"ג ושו"ת פני אריה דחייבין על ארכובה אע"ג שאין עליו בשר וקשה לפי"ז קושית התוס' בחולין ל"ג כיון דב"נ מצווה על הטמאין כטהורין וישראל אינו מצווה על הטמאין ונימ' מא"מ דלישראל שרי ולב"נ אסור ותירוצם דלישראל אסור בלא"ה משום טמאה עדיין קשה כיון דחייב על ארכובה אע"ג שאין עליו בשר כלל אם כן מצד טמאה מותר לגמרי ונימא מא"מ וגם קשה מה הקשו התוס' בשבועות דכ"ד איך חל איסור אמה"ח על עשה דאינו זבוח ולהנ"ל הרי אמה"ח הו"ל איסור כולל דכולל גם ארכובה דל"ש עשה דאינו זבוח וחל שפיר בכולל וגם יקשה לפי"ז בחולין דק"ב דל"ל קרא דאמה"ח נוהג בטמאה ת"ל דהו"ל איסור כולל דמחמת אמה"ח חייב גם על ארכובה ומצד טמאה פטור ולפמ"ש בברוך טעם דתלי' בפלוגת' דר"י ור"ל דלר"י אין חייב על ארכובה ולר"ל חייב טל ארכובה עיין לעיל אות א' אבר מן החי לכאורה הי' אתי שפיר הכל דבחולין ק"ב אמר ר"י ושניהם מקרא אחד דרשו ולר"י דפטור על ארכובה ל"ה כולל כלל וכן בדברי התוס' בחולין הנ"ל אתי שפיר דלר"י פטור בארכובה ור"ל בלא"ה ס"ל דל"א מא"מ כמו שכתב התוס'. ועפ"ז יש ליתן טעם הגון בטעם פלוגתתן בחולין ק"ב ע"ב דלר' יוחנן דס"ל דאמרינן מא"מ דלישראל שרי ולב"נ אסור מוכרח לומר דבשר מן החי יליף מבשר בשדה טריפה וקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר כולו לאמה"ח דבעי קצת בשר אבל על ארכובה פטור אבל ר"ל דלא ס"ל מא"מ שפיר ס"ל דלא תאכל הנפש לאמה"ח והבשר הוא לבשר מה"ח אבל באמה"ח חייב אפילו שאין עליו בשר כלל ורק בארכובה חייב ודוק. אולם על הפמ"ג ועל השו"ת פני אריה שלא נחתו לזה דלחלק יוצאה בין ר"ו לר"ל וס"ל דגם לר' יוחנן חייב אף בארכובה דאל"כ לא מתרץ כלל איך חל הלאו דאמה"ח על בשר מה"ח כיון דצריך קצת בשר ולא נחנו שיעורין לב"נ שוב ק' כל הנ"ל שהקשיתי וצ"ע: ולהנ"ל י"ל בקו' העולם בפסחים דכ"ב דפריך הש"ס לר"א דס"ל ל"ה איסור הנאה מאמה"ח דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר ותניא מנין שלא יושיט אמה"ח לב"נ כו' ותי"ל דאסור בהנאה וכק' דלמא מיירי באמה"ח של טומאה דאינו נוהג בטמאים לישראל אבל ב"נ מוזהר טל הטמאים כטהורים א"כ שפיר מותר בהנאה כיון דאין כאן איסור אמה"ח לישראל כלל. ונ"ל דבר נכון דהנה באמת הקשיתי לדברו הברוך טעם דלר"י אין חייב על ארכובה כ"א כשיש עליו בשר אם כן איך ס"ל לחכמים דאמה"ח אינו נוהג בטמאים דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר רק הבשר לחוד הא לא מיותר כלל ורק צריך קרא דלא יאכל הנפש היינו אמה"ח דוקא עם הבשר כשיש עליו בשר הא באבר שאין עליו בשר באמת פטור ומנ"ל למדריש דאין נוהג בטמאים ועכצ"ל דז"א דרבנן דס"ל דאמה"ח אין נוהג בטמאים ס"ל באמת כיון דפלגינהו קרא לאמה"ח מן בשר מה"ח ע"כ דחייב על אבמה"ח באמת אפילו כשאין עליו בשר כלל וחייב על ארכובה אף על גב שאין עליו בשר כלל וכשיטת הפני אריה הנ"ל ושפיר מיותר הקרא דעם הבשר ומוכח למידרש הא הבשר בעצמו תאכל ומוכח דאמה"ח אין נוהג בטמאה והנה כבר הבאתי לעיל דהא דסגי באמה"ח במשהו בשר וגידין ועצמות הוא דוקא אם אמה"ח מותר בהנאה אבל אי אמה"ח אסור בהנאה מהכ"ת לומר דסני במשהו בשר באמת חייב רק כשיש עליו כזית בשר והא דחלקה התורה היינו דאבמה"ח אסור בהנאה אבל בשר מן החי מותר בהנאה וממילא הה"ד הא דחייב בארכובה אע"ג שאין עליו בשר כלל תלי' ג"ב בזה דא"נ דחייב במשהו בשר ה"ה אע"ג שאין עליו בשר כלל כמ"ש הפני אריה אבל אם צריך כזית בשר בודאי אין חייב כלל על הארכובה רק צריך שיהיה בהאבר כזית בשר. ומעתה א"ש דא"נ דאמה"ח אסור בהנאה ואין חי"ב על אמה"ח כ"א כשיש עליו כזית בשר וצ"ק לא תאכל הנפש עם הבשר שיהיה האמה"ח כזית בשר ג"כ ושוב אין מוכח כלל דאמה"ת אינו נוהג בטמאה א"כ דחזינן דאבר מן החי אין נוהג בטמאים ג"כ מוכח דאבר מן החי מותר בהנאה וש"פ הש"ס ודוק. ובאמת ק"ל לשיטת הפמ"ג בפתיחה לבב"ח דבהנאה ח"ש מותר א"כ מ"פ הש"ס דלמא מיירי שנתן לב"נ ח"ש דמותר בהנאה ואפילו את"ל דבח"ש מותר גם לב"נ מ"מ דלמא מיירי כשכבר יש להב"נ חצי שיעור אמה"ח ובזה הח"ש אתה משלימו לכזית ושפיר עבר בלפ"ע אבל בהנאה מותר וצע"ק עי"ל קושית העולם דהנה המהרש"א בחולין דק"ב הק' דל"ל קרא דאמה"ח אינו נוהג בטמאים תי"ל דאאחע"א ונ"ל דנ"מ גדולה והיא עפ"מ דחידש בס' לב אריה דאבמה"ח דאסור לב"נ וכיון דל"נ שיעורין לב"נ ה"ה דאסור חצי שיעור לישראל באמה"ח אע"ג דל"ש חזי לאצטרופי ע"ש ולפ"ז אם ל"ה קרא דאבר מן החי א"נ בטמאה רק מחמת דאאחע"א ז"נ בכזית שלם אבל בחצי שיעור אם אכל באמת לא היה האיסור כ"א מחמת אבמה"ח דאסור בעצם חצי שיעור אבל מחמת טומאה דבעצמותו מותר ח"ש ורק מחמת חזי לאצטרופי והכא ל"ש חל"א דאפילו אם יצרף לשיעור שלם לא יחול איסור טמאה על איסור אמה"ח דקדים ואפילו על איסור ח"ש שיטת הפוסקים דאינו חל א"כ אפילו אכל בכדא"פ עוד חצי זית היה פטור משום טמאה דאאחע"א ולכך צ"ק דאמה"ח אינו נוהג בטמאה וממילא חייב שפיר משום טמאה כיון דל"ה כ"א איסור אמה"ח כלל (והיינו א"נ דבאמה"ח ליש חל"א דחלקו מבחוץ פטור) ולפי"ז מיושב קושית המפורשים מנ"ל דאמה"ח נאסר עכשיו לב"נ ואי משום דנאמרה ונשנית הא למלתי' הוא דנשנית שיהיה מותר אבר מה"ח בטמאה. ולהנ"ל א"ש דא"ל דאמה"ח מותר לב"נ שוב ל"ש ס' הלב אריה הנ"ל ממילא ח"ש מותר באמה"ח ואסור רק בכזית שוב ל"צ קרא כלל דתי"ל דאאחע"א ואפילו אי לא נשנית ג"כ מותר בטמאה ולפ"ז ש"פ הש"ס דז"נ אם אמה"ח מותר אבל אם אמה"ח אסור בהנאה הבאתי לעיל דבאיסור הנאה ח"ש אסור אע"ג דל"ש חזי לאצטרופי א"כ קשה מנ"ל דאמה"ח א"נ בטמאה ואי משום דאאחע"א הא צריך קרא לחצי שיעור דאסור באמה"ח אע"ג דל"ש חל"א כנ"ל משא"כ משום טמאה ועכצ"ל דא"נ דאמה"ח אינו נוהג בטמאים ג"כ מוכח דאמה"ח מותר בהנאה וש"פ הש"ס ודוק עי"ל קושית העולם דהנה אמרתי בקו' המהרש"א כנ"ל עפ"מ דכ' קצת פוסקים דקיי"ל כר"י דסומא פטור