ילקוט הרועים כב

מכזית א"כ שפיר יחול איסור גיד על מוקדשין דנ"ה משום קדשין כ"א חצי שיעור ואיסור חל על ח"ש ולהנ"ל א"ש דהטעם שום דל"ש חל"א אבל בקדשים דהוא אסור בהנאה דאסור חצי שיעור אף דל"ש חל"א ומה"ט סובר הירושלמי פ"י מתרומות אף לר"ל דמותר ח"ש ולא ס"ל חזי לאצטרופי אבל באיה"נ מודה דאסור ח"ש שפיר לא חל אף על ח"ש וק"ל: ןלהנ"ל יתישב קו' התו' בחולין ד"צ דיה הכא במבכרת דא"כ איסור גיד קדים לר' יוחנן א"כ ק' לר"י לתני מוקדשין נוהג בגיד ונ"ל באמת הק, החת"ס דלמה צריך לשנויי במבכרת ת"ל אפי' בוולדות קדשים חייל איסור גיד אקדשים דאיסור חל אח"ש ונ"ל דא"ש לכמ"ש בס' מראה יחקאל דכל קו' הש"ס דפריך מוקדשין פשיטא הוא רק לר"ל ע"ש לפ"ד ולפ"ז גם אנו נאמר דקו' הש"ס לר"ל דס"ל חצי שיעור רק מדרבנן אסור ולשי' מהרלב"ח הובא בשו"ת אבני מילואים דר"ל דס"ל ח"ש מדרבנן אסור לא חל עליו איסור אחר כיון דאיסור דרבנן יש בו איסור דאוריי' משום לא תסור ע"ש וש"פ הש"ס דלר"ל לא יוכל גיד לחול על מוקדשין אע"ג דמשום מוקדשין הו"ל רק ח"ש מ"מ לר"ל גם אח"ש לא חל איסור אחר ולכך צריך לשנויי במבכרת ולפ"ז ל"ק קו' התוס' דלר' יוחנן קדשים נוהג בגיד מבע"ל ז"א דלר"י ש לאוקמי כלל במבכרת רק בוולדות קדשים וחייל איסור גיד על מוקדשין דלר"י דס"ל ח"ש אסיר מה"ת ול"ה בלאו דלא תסור שוב חל איסור גיד על איסור חצי שיעור דקדשים ולר"י ל"צ לאוקמי כלל במבכרת ודוק: ובאמת שבד' המפו' הנ"ל דלכך שבועה חל אח"ש מחמת דל"ש חזי לאצטרופי דאם יחול השבועה א"כ לא יוכל לחול איסור נבילה בכזית על ח"ש שבועה הקדום עפ"ז ישבתי קו' המפרשים בפסחים דל"ה דפריך ואיסורא דחמץ להיכן אזלא ומשני ה"מ ר"ש הוא דל"ל כולל ודקדקו המפו' דלמה לא משני הש"ס סתם האי תנא ל"ל כולל כמו במכות די"ט ול"א שם ה"מ ר"ש הוא ע"כ ונ"ל הנה המפרשים תמהו על הרמב"ם בפ"א מה' חמץ דאסור ח"ש חמץ מקרא דלא יאכל והקשו תי"ל דבכל האיסורים ח"ש אסור משום חזי לאצטרופי ונ"ל לתרץ בדרך נכון דהנה המקנה בקדושין דל"ח הק' דמ"פ הירושלמי נימא עדל"ת הרי בעת ביאתן לארץ: נאסרו כל התבואות משום חדש א"כ אין יוצא כלל משום מצה דקיי"ל מי שאיסורו משום ב"ת חמץ יוצא ידי מצה והכא ל"ה איסורו משום חמץ דאין איסור חמץ חל על איסור חדש כיון דל"ה שום כולל ונ"ל לתרץ דאעפ"כ שפיר הק' הירושלמי דיוכלו לאכול באופן שיהי' איסורו משום ב"ת חמץ ושפיר יוצא ידי מצה דהנה זה ברור כמו דאמרינן דאאחע"א ה"ה חיש לא חל אחצי שיעור וז"נ בעלמא משא"כ חמץ אחדש חצי שיעור שפיר חל רק איסור חמץ לשי' הרמב"ם הנ"ל דבחמץ אסור ח"ש מלא יאכל אע"ג של"ש חזי לאצטרופי א"כ בכה"ג שיש לו שיעור חצי זית חמץ והוא חדש שפיר חל איסור חמץ דאסור בו ח"ש אע"ג של"ש חזי לאצטרופי והוא בעצם איסור משא"כ ח"ש דחדש הוי בעצם היתר רק דאסור משום חזי לאצטרופי והכא דחל איסור ח"ש דחמץ מקודם אפילו דל"ה חזי לאצטרופי א"כ שוב לא יוכל לחול איסור חדש על חמץ מטעם דאאחע"א וממילא ל"ש חזי לאצטרופי כלל משום חדש דאין איסור חדש חל בכזית על איסור חמץ ח"ש הקודמו דאפי' על חצי שיעור שי' הרשב"א דאין איסור אחר עליו ולפ"ז שפיר הק' הירושלמי דנימא עדל"ת והיינו דיאכל חצי שיעור ותיכף בכא"פ יאכל עוד ח"ש א"כ בכה"ג אם הי' חמץ הי' עליו רק האיסור דחמץ ולא משום חדש כיון דאיסור חדש בכזית לא חל אאיסור חצי שיעור חמץ הקודמו ושפיר אח"כ שמשלים לכזית שפיר הו"ל איסורו רק משום בל תאכל חמץ ודוק ולפי"ז אע"ג דמשני הירושלמי גזירה כזית ראשון משום כזית ב' מ"מ מה"ת יצא ולפה"ש הפוסקים דהש"ס דילן ס"ל אפי' עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור ממילא א"ש ד' הרמב"ם דמצריך קרא לא יאכל לחמץ דאסור ח"ש ונ"מ דיוצא ידי מצה בחדש בעת כניסה לארץ דהו"ל איסורו משום ב"ת חמץ כנ"ל (ובב"ט בענין עדל"ת העלה ע"פ דרכו דצריך קרא על עת כניסתן לארץ ע"ש) משא"כ משום חזי לאצטרופי שוב לא הי' חל איסור חמץ על חדש ול"ה איסורו משום ב"ת חמץ אך עפי"ז יקשה קו' עצומה בפסחים דל"ה דפריך ואיסורא דחמץ להיכן אזלא ומשני ה"מ ר"ש דל"ל כולל וק' איך סתמה המתניתין דאין יוצא בטבל דל"ה איסורו משום ב"ת חמץ תינח אך כשאכל זית שלם בב"א משא"כ היכא כשאכל ח"ש תיכף ואח"כ בכדא"פ אבל תיכף עוד ח"ש שפיר הו"ל איסורו משום חמץ דאיסור טבל לא יוכל לחול אח"ש חמץ שקודם לאיסור טבל אך זה אינו דהש"ס קאמר ה"מ ר' שמעון ור' שמעון ס"ל כ"ש למכות א"כ שוב ל"ה איסורו משום חמץ אפי' בח"ש כמובן ועפ"ז א"ש קו' המפו' דלא יוכל הש"ס לומר סתמא דהאי תנא ל"ל כולל ז"א דלדידן דלא קיי"ל כר' שמעון ממילא אף דל"ל כולל ג"כ משכח"ל דיוצא במצה של טבל ודוק: ועפ"ז האיר ד' את עיני ליישב קו' השעה"מ פ"א מחמץ דהקשה על הירושלמי פ"ג דערלה דיליף מלא יאכל לחייב המאכיל כאוכל ותמה השעה"מ לד' הרמב"ם הנ"ל דצריך לא יאכל לחצי שיעור ואכתי מנ"ל לחייב המאכיל כאוכל ע"ש ולהנ"ל הדבר נכון כמין חומר דהרי באמת תרצתי ד' הרמב"ם דצריך קרא בחמץ דאסור ת"ש למצה של חדש דיהי' איסורו משום בל תאכל חמץ ויהי' נימא עדל"ת לשי' הש"ס דילן דעשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור וז"נ לדידן אבל הירושלמי דפסק דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור א"כ שוב ל"צ קרא בחמץ דאסור ח"ש ת"ל דאסור ככל האיסורין דאסור ח"ש מטעם חזי לאצטרופי ול"ל דג"מ למצה של חדש בעת הכיבוש הא לשון הירושלמי אין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור וממילא בלא"ה אין יוצא בחדש דהו"ל מצהב"ע ושוב דל"צ קרא כלל לח"ש שוב יליף שפיר מלא יאכל לחייב המאכיל כאוכל ודוק: ובקו' המפורשים הנ"ל דלמה צריך קרא לחצי שיעור בחמץ ת"ל מטעם חזי לאצטרופי באמת תרצתי לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה לבב"ח באיסור הנאה מותר ליהנות הנאה פחות מכשיעור דלגבי הנאה ל"ש חל"א דלא נאמרה השיעור כדא"פ בהנאה ע"ש א"כ שפיר צריך קרא בחמץ דאסור חצי שיעור אף בלא חזי לאצטרופי ממילא אף הנאה אסור בח"ש וכן הצל"ח בפסחים דמ"ד תירץ דנ"מ בסוף הפסח דל"ש ח"ש אסור מחמת חזי לאצטרופי דאז יהי' אחר הפסח ע"ש ועפי"ז אמרתי בקו' התוס' פסחים דכ"ג לר' אבהו יהא נהנה מחמץ בפסח בכרת דהא כתיב כל אוכל ונכרתה ע"ש ולהנ"ל א"ש דהמפורשים הק' כיון דלר"א גם בלא צירי אסור בהנאה ל"ל למכתב לא יאכל בצירי אך תירצו דלר"א צריך קרא לא יאכל בצירי לחצי שיעור ע"כ. וכבר כתבתי דצריך קרא היכא של"ש חזי לאצטרופי אך ק' הא ח"ש אסור מכל חלב ולא מחמת חזי לאצטרופי ושוב ליל קרא בחמץ דאסור ח"ש אך ז"א כמ"ש הישועות יעקב ביו"ד סי' צ"ט דמחלב לא יוכל ללמוד לכל התורה דשאני חלב שהוא בכרת אסור ח"ש בלא חזי לאצטרופי אבל בכ"מ אסור ח"ש רק מחמת חזי לאצטרופי ע"ש ולפי"ז שפיר צריך קרא לא יאכל בצירי להנאה אף על חצי שיעור דל"ש כרת בהנאה וס"ד דאסור רק מחמת חזי לאצטרופי ובהנאה ל"ש חל"א כד' הפמ"ג או דנ"מ בסוף הפסח ולענין הנאה דל"ה כרת ועפ"ז א"ש קו' התו' דלר"א יהי' נהנה מחמץ בכרת ז"א דע"כ ליכא כרת בהנאה דאם יהי' כרת בהנאה א"כ יקשה ל"ל לא יאכל בצירי דאם יש כרת בהנאה אסור ח"ש אף של"ש חל"א ממילא ל"צ קרא כלל גם להנאה וע"כ דליכא כרת בהנאה ודוק: ובקו' הח"ס הנ"ל י"ל עוד עפמ"ש במחנה לוי הא דג"ה היא ברי' דוקא משום דחל בתחילת בריאתו אבל אם לא נאסר בתחילת יצירה גם בג"ה צריך כזית ע"ש ולפ"ז ל"ל דלכך חל ג"ה על קדשים כיון דבג"ה חייב בפחות מכזית