ילקוט הרועים יז

השני' דלמא יש פרכא אבל היכא ד"ש עשה בלא הק"ו עונשין מה"ד ול"ח דלמא יש פרכא והתוס' ב"ק ד"ב ע"א ובדף ד' ע"ב דבממון יש פלוגתא דתנאי אי אמרינן בממון עונשין מה"ד ופליגי בזה דהמ"ד דס"ל בממון עונשין מה"ד ס"ל כטעם המהרש"א ולפיכך בממון כיון דחייב לשלם עפ"י הק"ו אמאי לא ישלם והמ"ד דגם בממון אין עמה"ד ס"ל כטעם הב' דלמא יש פרכא וגם בממון אעמה"ד ובס' מרגניתא טבא לס' המצות דס' הה"מ היא רק לאביי דס"ל בגילוי מלתא עונשין מה"ד י"ל היכא דיש עשה בלא הק"ו שוב הוי גילוי מלתא ושפיר עונשין מה"ד אבל לרבא דס"ל דגם בגילוי מלתא אין עמה"ד וכן לר' אשי עיין באות ג' לדדהו אף כשיש עשה בלא הק"ו אפ"ה אין עונשין מה"ד ובאוהל דוד פסחים דהיכא דיש לאו שבכללות בלא הק"ו שוב אמרינן עונשין מה"ד אע"ג דאין לוקין אלאו שבכללות ותלי' ג"כ בטעמים הנ"ל ובתיבת גמא להפמ"ג פ' מקץ דנ"מ בין ב' הטעמים בבן נח דלהטעם דלמא יש פרכא גם בב"נ אין עונשין מה"ד אבל להטעם דלא נתכפר בב"נ ל"ש זאת ובאוהל דוד בע"ז דר' יהודא ור' עקיבא דס"ל אב"ח אלא שריפה ס"ל דאף דאיכא לאו הבא מכלל עשה בלא הק"ו אפ"ה אמרינן אעמה"ד ובמנחת אהרן כ' עפ"ד הסמ"ג בטעם שאם העביר כל זרעו למולך דפטור כיון דחמיר לא סגי לי' בכפרה ומוכח טעם המהרש"א אבל לר' שמעון ור' אלעזר בר"ש דמולך לאו ע"ז ובכל זרעו דפטור דל"ה בכה"ג חק המולך לא מוכח ס' מהרש"א לכך ס"ל עונשין מה"ד ובנוב"י מהדו"ת חו"מ סי' ס' דלרבא ס"ל לרשב"י עונשין מה"ד ולאביי אין הכרח ויוכל לסבור אעמה"ד ובטעם המלך ה' חופה דר' הונא דס"ל חופה קונה ס"ל עונשין מה"ד ובמה מצינו אם עונשין מה"ד כ' בטעה"מ ה' שחיטה דתלי' בב' טעמים הנ"ל דלטעם מהרש"א במה מצינו שפיר עונשין מה"ד אבל לס' כללי הש"ס גם במה מצינו אעמה"ד ותלי' בפלוגתא דתנאי ואמוראי הנ"ל ובשעה"מ פ"א ממ"א דל"כ הה"מ רק היכא דיש לאו הבא מכלל עשה בלא הק"ו הוא דעונשין מה"ד אבל בעשה גרידא אין עמה"ד והמל"מ סובר גם בע' גרידא בלא הק"ו אמרינן עונשין מה"ד ובשם המוצל מאש כ' של"א הה"מ רק דבעשה מזהירין מה"ד אבל אין עונשין מה"ד אע"ג דיש עשה והנה הה"מ פ"כ מה' שבת הי"ד דאף לאיסור עשה אין מזהירין מה"ד לכך צריך קרא איסור עשה בשביתות עבד ולא ילפינן מק"ו מגר תושב ובשו"ת זכרון יצחק לבן הגאון משנת חכמים דתלי' כפלוגתא דר"י ור"ש דר' יהודא ס"ל אף עשה אין מזהירין מה"ד אבל ר' שמעון ס"ל דלאיסור עשה בעלמא ולא למלקות מזהירין מה"ד ע"ש: והריטב"א במכות די"ד כ' דלקרבן עונשין מה"ד ובקובץ הנ"ל כ' דתליא בפלוגתא א"נ חולין שנב"ע דאורי' גם לקרבן אעמה"ד ולמ"ד חשנב"ע ל"ד בקרבן עונשין מה"ד ובזרעו של אברהם סנהדרין דס"ד דאי בקרבן עונשין מה"ד תלי' ג"כ בב' טעמים הנ"ל דלהטעם משום דלא תסגי לי' בכפרה ל"ש בקרבן דלא מצינו עונש בשוגג יותר מן קרבן לכך בקרבן עונשין מה"ד אבל להטעם דלמא יש פרכא גם בקרבן אעמה"ד ת"ש: אין שליחות לקטן התו' כתובות די"ב דבזכי' גמורה יש דין שליחות לקטן מדאורי' ובדורש לציון דרוש זיין דתלי' בפלוגתא ביבמות ד"ס דלר' שמעון דס"ל גיורת פחותה מג' שנים כשרה לכהונה מוכח דס"ל דבדבר שיש זכות גמור יש שליחות לקטן מה"ת אבל רבנן דס"ל דכהן אסור בגיורת ס"ל דאין שליחות לקטן אפי' בזכי' גמורה ע"ש ובבית מאיר א"ע סי' ויו כמו דלחומרא יש שליחות לנכרי ה"ה דיש שליחות לקטן לחומרא ועיין בסמוך בענין אשל"נ דרבינא ס"ל דאין שליחות לנכרי אף לחומרא ממילא ה"ה לקטן: אין שליחות לעכו"ם המחנה אפרים העלה אע"ג דאשל"ח לעכו"ם אבל בפועל יש שליחות לעכו"ם ובשו"ת יהודה יעלה כתב דזה רק לד' נחמן בב"מ דמשני שאני פועל כיד בעה"ב אבל רבא ס"ל דגם פועל לאו ידו כבעה"ב ואין לו שליחות אף בפועל: אין שליחות לעכו"ם שי' המ"ב אע"ג דאין שליחות לעכו"ם מ"מ מנכרי לנכרי יש שליחות ובשו"ת חסד לאברהם סי' ד' באהע"ז כ' דלרבנן דילפי שליחות מקרא דאתם גם אתם ס"ל דמנכרי לנכרי יש שליחות משא"כ לר' שמעון דס"ל דאש"ל לגוי דבעינן דומי' דתרומה כמ"ש התוס' גיטין כ"ג לדידי' אף מנכרי לנכרי אין שליחות ובארעא דרבנן כ' דפליגי בש"ס וירושלמי בזה דהש"ס דילן ס"ל דעכו"ם לעכו"ם יש שליחות והירושלמי ס"ל דאין שליחות אף עכו"ם לעכו"ם ובס' קנין עולם להגאון מהרש"ק כיון דילפינן שליחות משה לבית אבות או מושחטו כו' והרי קודם מ"ת הי' להם דין ב"נ ומוכח דב"נ לב"נ יש שליחות ותלי' בפלוגתא הנ"ל באות אבות אי קודם מ"ת הי' להם דין ישראל או דין ב"נ ובמקנה רפ"ב דקדושין דהיכא די"ל שותפות בגוי' או בקדשים דרוב מעשיהן ע"י שליחות מהני שליחות אף בעכו"ם ובשו"ת חת"ס או"ח סי' ק"ו דא"נ מנכרי לנכרי יש שליחות ה"נ יש שליחות מנכרי למימר וממומר לנכרי ובגר שמל ולא טבל אע"ג דעדיין נכרי מ"מ יש לו דין שליחות ובחי' הגאון רע"א כתובות די"א כמו דקיי"ל אשלד"ע דבשותפין שגנבו ישלד"ע ה"נ היכא דהישראל נעשה שליח להנכרי ולישראל בדבר אחד כמו דמהני השליחות לגבי ישראל ה"נ הוי שליח הגוי ולכך מקבלין קרבנות מעכו"ם כיון דהכהן נעשה שלוחא דרחמנא וכן להבדיל נעשה שליח הגוי ובספר החיים סי' תפ"ט היכא דבע"כ מותיב בה יש שליחות לעכו"ם ובמשנת חכמים בקונט' חוט המשולש אף דקיי"ל יש שליחות לנכרי לחומרא מ"מ רבינא ס"ל דאין שליחות לגוי אף לחומרא: אין שליחות לעכו"ם ברי"ט אלגאזי בכורות רוצה לומר דבמלתא דאיתא בדנפשי' אי יש שליחות לגוי תלי' בפלוגתא דר' שמעון ורבנן דלרבנן אין שליחות לעכו"ם לעולם אפי' בדאיתא בדנפשי' ולר"ש דס"ל תרומת נכרי אינו תרומה ס"ל דאפי' דאין שליחות לנכרי מ"מ כיון דילפינן מתרומה דליתא בדנפשי' אבל בדאיתא בדנפשי' י"ל שליחות ע"ש שהעלה לכאן ולכאן: אין שליח לדבר עבירה בקצה"ח. סי' ק"ה היכא דל"ה עבירה למשלח ל"א אשלד"ע וביד יוסף ב"מ ד"י דזה רק למ"ד היכא דהשליח ל"ה ב"ח אמרינן ישלד"ע ה"ה היכא דהמשלח ל"ה ב"ח אמרינן ישלד"ע משא"כ למ"ד דאף היכא שהשליח ל"ה ב"ח אפ"ה אשל"ע ה"ה היכא דהמשלח ל"ה ב"ח אפ"ה אשל"ע: אשל"ע בנוב"י מהדו"ק סי' ע"ה דאי בשוגג ישל"ע תלי' בזה דלמ"ד ב"כ הבכ"א אין מלמדין לדידי' הא דאשלד"ע רק מס' דד' הרב שפיר אומרים בשוגג ישלד"ע אבל למ"ד ב"כ הבכ"א מלמדין וילפי' דאשל"ע משחוטי חוץ אף בשוגג אשלד"ע ובש"ך חו"מ סי' שמ"ח דלרבינא דס"ל היכא דהשליח ל"ה ב"ח אמרי' ישלד"ע היה בשוגג ישלד"ע משא"כ לר' סמא אף בשוגג אשלד"ע ובנוב"י סי' הנ"ל דרבא ס"ל כר' סמא: אשלד"ע המל"מ פ"ב מרוצח נסתפק אי באיסור דרבנן אשלד"ע ע"ש ובס' עמק ברכה ברכות ט' דתלי' בזה דא"נ דאשלד"ע מגזה"כ דמעילה וטביח' ב"כ הבכ"א ואין מלמדין אמרי' דרק באיסור דאורי' אשלד"ע אבל בדרבנן ישלד"ע אבל אי אשלד"ע מצד ד' הרב ודה"ת ד' מי שומעין ה"ה באיסור דרבנן אשל"ע ועמש"ל ד' הנוב"י בזה ועמ"ש בסמוך הרבה מזה אש לד"ע בעמק ברכה הנ"ל העלה דל"ש אשלד"ע רק היכא שהעבירה הוא בגוף השליחות והמעשה גופי' י"ב עבירה אבל היכא דגוף המעשה והשליחות א"ב עבירה והעבירה מצד אחר ל"ש אשלד"ע וכ"כ בשו"ת נוב"י תנינא לענין שוחט פסח על החמץ ותלי' בזה א"נ דאשלד"ע משום ד' הרב ודה"ת כו' אפילו בכה"ג אשלד"ע אבל א"נ דאשלד"ע מגזה"כ י"ל א"ל בו אלא חדושו ודוקא היכא שבגוף השליחות י"ב עבר' אבל היכא שבעיקר השליחות ל"ה עבירה ל"א אשלד"ע: אשלד"ע במל"מ פ"ו מגניבה נסתפק בדבר דאמרי' ישלד"ע כגון במעילה וטביחה אם יש בו צירוף עם איסור אחר דאמרי' בי' אשלד"ע אם עכ"פ חייב המשלח על האיסור דאמרי' בי' ישלד"ע וכ' בעטרת חכמים מס' חולין תליא בזה א"נ היכא דאשלד"ע המעשה קיים יש לחייב המשלח