ילקוט הרועים טז

טבל וכדומה נימא מצוה לאו להנות נתנו לשי' הרשב"א דאף הנאות הגוף בהדי המצוה אמרינן לאו להנות נתנו: ובאמת הקשיתי עוד דהמפו' הק' לענין מצה של איסור נימא דהו"ל הנאה הבאה לאדם בע"כ כיון דמוכרח הוא לקיים המצוה עיין בעמק ברכה ברכות ועיין בקרן אורה זבחים דבדבר מצוה מותר אף בפ"ר א"כ ק' דהו"ל דשא"מ ואף דהוי פ"ר אך י"ל דהרי באכילה ל"ש דשא"מ דקי"ל המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ועיין בבעה"מ וברמב"ן בסוגיא דריחא מלתא ע"ש. אך לפי"ז דנימא מצוה לה"נ ול"ה הנאה ול"ש שכן נהנה א"כ ק' דהוי הנאה הבאה אדם בע"כ ובפרט דהוי דבר שא"מ רק לקיום המצוה. עפי"ז יש לתמוה ג"כ על האור חדש בקדושין שתי' דבמצה איסור א"א לאכול שלכ"א דל"ה איסור והמצוה יוצא דאמרינן מיגו דהוי אכילה לגבי המצוה חשיב ג"כ אכילה לענין האיסור יקשה נימא מצוה ללה"נ ול"ל דהוי הנאת הגוף ש דהרי הו"ל שלכ"א ול"ה שום הנאה כלל ואיך שייך דיהי' כילה לגבי האיסור וצ"ע ובקו' הנ"ל דנימא מצוה ללה"נ י"ל שי' השעה"מ בה' לולב דהיכא דנהנה אפי' אחר קיום המצוה ל"ש מצוה ללה"נ א"כ י"ל דגם לאחר קיום המצוה הרי נהנה מהאיסור שנתמלא כריסו והוא שבע. אך א"נ כמ"ש המל"מ דלר' יוחנן החיוב רק על הנאות גרונו והנאות מעיו אין אסור כלל עדיין ק' ולהנ"ל יש לחדש בחצי שיעור דהעלה הפנ"י בביצה ד"ז דהאיסור רק משום הנאות גרונו ממילא י"ל בי' ללה"נ כיון דל"ה הנאות מעיו ואין נהנה אחר קיום המצוה והיינו א"נ כמ"ש המפו' דגם בח"ש מקיים קצת מצוה והיינו א"נ כאידך דעה דגם הנאות מעיו אסור לר' יוחנן בכזית עיין בברוך טעם ובעטרת חכמים שהרבה לדבר בדברים אלו וצ"ע בכל הנ"ל: איסור מטומאה לא ילפינן ביבמות ק"ג ופירש"י איסור מטומאה ל"ג שה' טומאה חידוש הוא ובקה"י אות כ' כ' דבפ' כל הכלים קכ"ג מבואר דאביי ורבא ס"ל דילפינן איסור מטומאה ע"ש ועיין שו"ת שער אפרים סי' א': איסורין בע"ז דס"ו ס"ל לר"מ דכל איסורין מצטרפין זל"ז משום לא תאכל כל תועבה ובמנחת עני תמורה דר' שמעון ס"ל ג"כ כר"מ ובשערי דעה לבעל שמן רוקח ביו"ד סי' פ"ז דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל דכל איסורין מצטרפין כר"מ ע"ש איסור הנאה אי מותר להאכיל לכלבים של הפקר בירושלמי פ"ב דפסחים פליגי בה אמוראי ובשלום ירושלים כ' דתליא בפלוגתא דחזקי' ור"א בחמץ ושור הנסקל דכתיב לא יאכל בצירי דלר"א לכך כתיב בצירי לאסור אף לכלבים של הפקר ולחזקי' מותר ע"ש: איסור הפוסקים מחולקים בכל איסורי אכילה אי הם איסורא גברא או איסורא חפצא ובשו"ת בית יצחק כ' דתליא בפלוגתא דר' יהודא ורבנן אי מין במינו בטל דלר"י דס"ל מב"מ לא בטל ס"ל דכל האיסורים הם איסורא גברא לכך הו"ל מב"מ דזה הוי היתר ג"כ רק על גברא רביע איסורא ולא אחפצא ורבנן ס"ל דהו"ל איסורא חפצא לכך הו"ל מבשא"מ דזה איסור וזה היתר ע"ש והמפו' כ' דבאיסור הנאה לכ"ע הו"ל איסור חפצא ובאיסור התלוי בזמן לכ"ע ל"ה רק איסור גברא ע"כ איסור הנאה בצל"ח פסחים דמ"ו אע"ג דאאחע"א מ"מ הנאה לכ"ע ל ובס' נחלת עזריאל חולין דפ"ע ע"ב דזה. רק למ"ד דאמרינן איסור כולל אבל מאן דל"ל כולל ס"ל מיגו דלא חל האכילה ה"ה דגם איסור הנאה לא חל עיי"ש מלתא בטעמא אין ישיבה, בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד בארעא דרבנן הביא שי' התו' דל"ה מה"ת רק מדרבנן אולם ברש"י יומא דכ"ה כ' דהוא מה"ת מקרא ובמל"מ פ"ז מבית הבחירה דרש"י סנהדרין דק"א כ' דהוא הללמ"ס ובמנחת אהרן פ"ב דסנהדרין כ' דלר' נחמן אמר רב דס"ל דיושב מטעם זרות פסול ס"ל דהוא מה"ת וילפינן מקרא דלעמוד אולם הברייתא דס"ל יושב מטעם גזה"כ ס"ל דהוא הללמ"ס ור' משרשי' ס"ל ג"כ דהוא הללמ"ס וכ' עוד די"ל דהברייתא ס"ל דל"ה רק איסור דרבנן אבל ר"נ אמר רב ס"ל ע"כ דהוא מה"ת ובירושלמי פסחים וביומא פלוגתא דאמוראי דאפילו למלכי ב"ד אין ישיבה בעזרה: ובספר דרך אני' הביא מהילקוט דלכ"ג הוי ישיבה בעזרה וכ' דר' חסדא והש"ס דילן פליגי אירושלמי דלדידן למלכות ב"ד מותר ישיבה ולהירושלמי מב"ד אין רשאי לישב ולהש"ס דילן ולר"ח אסור ישיבה בעזרה לכ"ג ולהילקוט והירושלמי מותר ישיבה לכ"ג בעזרה והעלה דאיסור ישיבה בעזרה היא מקרא אך ההיתר למלכות ב"ד ישיבה הוא מהללמ"ס: אין היקש למחצה הב"י או"ח סי' תרפ"ט כ' אע"ג דילפינן עבד לה לה מאשה ונימא אין היקש למחצה דיתחייב עבד ג"כ במגלה מ"מ הואיל דאיתא סברא דעיקר הנס נעשה על ידן דשייך באשה ל"כ בעבדי' ל"ש אין היקש למחצה ובס' נחלת עזריאל חולין דבמס' ר"ה דכ"ו מוכח דר' לוי דפליג אר' יהודא לא ס"ל ס' הבית יוסף הזה רק דלגמרי אין היקש למחצה אף דס' דאחד ל"ש בחבירו וכן ר' יעקב בב"ק דמ"ה דפליג אדרבנן דכתבו התוס' דס"ל דל"ש אין היקש למחצה דסברא הוא דלענין זה לא אתקיש משמע דלרבנן אמרינן לעולם אין היקש למחצה דלא כס' הב"י וכן מצאתי באוהל דוד להגאון ר' דוד דייטש ז"ל דס' הב"י תליא בפלוגתא דר' יעקב ורבנן פ"ש בפסחים ובמס' יומא כ' דר' שמעון ס"ל כר' יעקב דהיכא דיש ס' לחלק ל"א אין היקש למחצה ועיין ש"מ ב"מ דקי"ד: אין גז"ש למחצה בס' הכריתות כ' דיש מ"ד דס"ל יש גז"ש למחצה ובנוב"י מהדו"ת סי' קצ"ה יו"ד דאביי ס"ל יש גז"ש למחצה ור' פפא ס"ל דר' עקיבא סובר יש גז"ש למחצה ובנודע בשערים כ' דר' יוסי בר' יהודא ס"ל יש גז"ש למחצה ובס' תורת חסד לשמן רוקח כ' דר' שמעון הוא המ"ד דס"ל יש גז"ש למחצה: אין דנין ק"ו מהלכה בבאר יעקב סימן ס"א ביו"ד הגם דר' אליעזר ור' יהושע ס"ל אין דנין ק"ו מהלכה אבל ר' עקיבא ס"ל דנין ק"ו מהלכה ור' אליעזר בן עזרי' ס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה ומ"ד בכריתות דבעי חתיכה א' מב' חתיכות ס"ל כמ"ד דדנין ק"ו מהלכה ובבאורי הגר"א ז"ל בפי' משניות מס' ידים פ"ג דר' יהושע ור"ע ס"ל דדנין ק"ו מהלכה ובמהר"ם ברבי ח"ב מס' יומא דבן עזאי סובר דנין ק"ו מהלכה אליבא דר' חסדא ע"ש: אין דנין אפשר משא"א בעטרת חכמים חולין די"א דר' הונא ברי' דר' יהושע בקדושין כ"ג ס"ל דדנין אפשר משא"א ובמנחות פ"ב דר' נתן ס"ל דנין אפשר משא"א ובמי נדה דס"ז בגמ' דר' חסדא ס"ל אין דנין אפשר משא"א ור' הונא ס"ל כר' יוחנן דדנין אפשר משא"א ור' יימר ס"ל אין דנין אפשר משא"א ור' עקיבא ור' שמעון ורבי ור"א בר"ש ס"ל אין דנין אפשר משא"א ועיין בעטרת חכמים סי' ד' והריטב"א מכות ד"ה דאביי ס"ל דל"א אין דנין אפשר משא"א אלא במה מצינו אבל בגז"ש ילפינן ורבא ס"ל אפי' בגז"ש אין למידין משא"א ור' יוחנן ס"ל כאביי ובנדה ל"ז ע"ב פליגי אמוראי ר' אחדבוי בר אמי ור"ש ור"פ אי בהיקש אין דנין אפשר משא"א וא"ת דר"י ס"ל כרבא מ"מ בהיקש ס"ל כר"פ וכר"ש דדנין לכ"ע ע"ש ובגאון צבי ב"מ נ"ח דר' זוטרא ס"ל כמ"ד דנין אפשר משא"א: אין מביאין קדשים לבית הפסול בנדה ד"ע פלוגתא דר"ש ורבנן דר"ש ס"ל מביאין קדשים לבה"פ ובדרוש רח"כ ראפיפורט סי' י"ט דפליגי בזה בירושלמי פ"ק דמגילה דח"א דלא הקריבו שלמים במדבר והקרא ויזבחו זבחים שלמים לאו שלמים ממש ס"ל אין מביאין קדשים לבה"פ ותנא דס"ל שלמים ממש ס"ל כר"ש דמביאין קדשים לבה"פ: אין עונשין מה"ד י"ב ב' טעמים א' ס' המהרש"א דלמא כיון דחמיר לא סגי ליה במלקות והב' ס' כללי הש"ס דק"ו אדם דן מעצמו ודלמא יש פרכא ולאו אדעתי' ובאור חדש פסחים דאביי ורבא פליגי בזה דאביי ס"ל כטעם המהרש"א ורבא ס"ל כטעם הכללי ש"ס ובברית אברהם עה"ת דחה דבריו וכתב להיפוך דרבא ס"ל כטעם המהרש"א ואביי ס"ל כטעם הכללי ש"ס והנ"מ בין הטעמים כ' בקובץ להרמב"ם פ"ב ממ"א דנ"מ ד' הה"מ פט"ו ממ"א דהיכא דיש פשה בלא הק"ו שפיר עונשין מה"ד ולטעם המהרש"א ליתא לדבריו ואדרבה כיון דחמיר יותר די"ל עשה בודאי י"ל שלא נתכפר לו במלקות משא"כ לס'