ילקוט הרועים קנט

תמיד הרמב"ם פ"א מתמידין כ' דאברים של תמיד דחול שנתותרו אפילו כשרין ואפי' משלה בהן האור אין דוחין השבת ובמל"מ כ' דדרשא דפ"ק דשבת דבכל מושבותיכם למשרי איברים ופדרים דחול היא דלא כהלכתא ואתי' אליבא דבר קפרא ור"א דס"ל דאיברים של ע"ש דוחין את השבת אף לרבנן דר"מ אבל אנן קיי"ל כר' הונא דסופו אינו דוחה דתמיד של ע"ש אין נקטרין משתחשך והרמב"ם סמך על ש"ס דקדושין דל"ז מושבות דכ"ר בשבת ל"ל ומדל"א למישרי איברים ופדרים של ע"ש ש"מ דל"ה כהלכתא ורק לבר קפרא ע"ש: תמיד בפסחים דפ"א בעי ר' יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום א"ל ומסיק דילפינן מועדו מפסח דהותר טומאת התהום מגז"ש ובצל"ח כ' דלמאן דאמר דרק ממשמעות דמועדו ילפינן דפסח דחי שבת וטומאה לדידיה באמת לא הותרה טומאת התהום בתמיד ושאר קרבנות וע' אות פ' פסח: תרומת פירות. בספר בית הלוי ב"ב דקמ"ו דר' ששת ס"ל דאף תרומת פירות חייבין בתרומה ומעשר מה"ת ובצל"ח ברכות דל"ו דרב סובר תרומה בזה"ז דאוריי' ובישועת יעקב יו"ד ה' תערובות דר' מאיר ס"ל תרומה בזה"ז דאוריי" תלמיד חכם במכות דכ"א ס"ל לרבא דכבוד ת"ח עדיף מכבוד ס"ת ואולם בקדושין דל"ג אמרינן מפני לומדי' עומדין מפני' עכו"כ משמע דס"ת עדיף מכבוד ת"ח ובהורה גבר סוף הוריות דתלי' בזה דלמ"ד בהוריות בסופו סיני עדיף ס"ל דס"ת עדיף ולמ"ד עוקר הרים עדיף ס"ל דכבוד ת"ח עדיף ע"ש: תקפו כהן בשערי תורה הראשון בסופו בדרושים דר' יוחנן ור"ל פליגי דר"י ס"ל כר' המנונא דתקפו כהן אין מוציאין מידו ור"ל ס"ל כרבה דת"כ מוציאין מידו: תחילת ביאתו לעולם בתערובת דשי' הרבינו משולם דל"ש בו ביטול כ' בעל"נ נדה דנ"ו דפליגי בזה ר"א ור"י דר' אליעזר ס"ל דגם בכה"ג בטיל ור' יהושיע ס"ל דבכה"ג ל"ש ביטול: תכא. הא דאמרינן בברכות דמ"ב אנן אתכא דר"ג סמכינן כ' בהפלאה שם דר"ז דס"ל בעה"ב מברך ל"ל הך סברא משא"כ למה דקיי"ל אורח מברך שי"ל דאתכא דבעה"ב סמכינן: תני ושייר. בנוב"י ת' יו"ד סי' ר"ה דל"ש תני ושייר אם השיור יותר ממה דחשיב ופרוץ מרובה על העומד ובשו"ת שם ארי' יו"ד סי' ס"ב דאפי' כששניהן שוין ג"כ ל"ש תני ושייר רק אם היא פחות ממה דחשיב כהט"ז יו"ד סי' מ"ג לענין טחול: תקפו כהן אי מוציאין מידו כ' בשם ארי' סי' ל"ז דרבה דס"ל מוציאין מידו דס"ל טוה"נ ממון והרמב"ם דס"ל טוה"נ אינו ממון ס"ל ת"כ א"מ מידו: תקיעת שופר. שי' ר"ת דהתקיעה היא המצוה והפוסקים ס"ל דהשמיעה עיקר המצוה ובח"ס בסוגיא דמצ"כ דתליא בפלוגתא דתנאי סוף ר"ה אי ילפינן תקיעות ר"ה מיובל אז עיקר מצוותו השמיעה ולאידך תנא דיליף גז"ש ממדבר והתם כתיב ותקעתם א"כ המצוה בתקיעה ושי' הירושלמי דאין גזל בקול דס"ל דרק השמיעה היא מצוה ומ"ד דיש גזל בקול דס"ל דהמצוה בתקיעה עלמה ולמ"ד דהשמיעה היא המצוה א"צ שיכוין התוקע להוציאו כל שהשומע מכוין: תרומה דשי' התו' בפסחים כ"ט דתשלומי תרומה משום כפרה ובמשיב נפש פסחים ל"ב די"ל דז"ד לדידן דחייב בכזית אע"פ שא"ב שו"פ משא"כ לאבא שאול דס"ל דהחיוב בשו"פ שי"ל דתשלומי תרומה ל"ה משום כפרה וכן בפלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי בזה דר"ל ס"ל דל"ה התשלומין לכפרה ור"י ס"ל דהתשלומין משום כפרה היא דלר"י דח"ש אסור מה"ת ע"כ י"ל דהתשלומין משום כפרה ולר"ל דח"ש מותר ע"כ ל"ה התשלומין משום כפרה תרומה בבית יצחק א"ע סימן ד' ובמפתחות דלרב הנאה של כילוי בתרומה אסור רק מדרבנן ובטבל היא דאורייתא ולר' יוחנן גם בתרומה היא מה"ת. ואי חלל שאכל תרומה אי הוא במיתה ביד"ש כ' בסי' ק"ג דתליא בפלוגתא דלר"א דחייב חומש ה"ה מיתה ולר' יהושע דפטור מחומש ה"ה ממיתה תרומה בכנפי נשרים סוף במדבר קונטרס הידור מצוה דאף דהפרשת תומ"ע וחלה חשב הרמב"ן לב' מצות הפרשה והנתינה אבל הפרשת תרומת מעשר הפרשה ונתינה הוא מצוה אחת תרומה טמאה במשנה סוף תמורה הראוי לשריפה שריפה הראוי לקבורה קבורה ובתוס' פסחים ד"כ ע"ב דה"ה דמותר ויליף מה"ט כמו קבורה וביד דוד שם דפליגי בזה באמת דהברייתא ס"ל דזילוף חשיב ג"כ ביעור אבל המשנה תמורה ס"ל דזילוף ל"ח ביעור וע"כ הרמב"ם אוסר זילוף: תרומה בעל"נ נדה דל"ב בשם ריטב"א דסיכה כשתי' לענין תרומה היא דאורייתא וכן ילפינן טבל מינה: תרומה ב"ט שי' למהר"ץ דפלוגתא אי מתנות שלא הורמו אי כהורמו דמי היא דלמ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי' דס"ל כשיטת הטו"ז ה' תרומות דכשהפריש תו"מ הוא קדוש עוד למפרע משנתחייב כשנגמר מלאכתו ולמ"ד לאו כמי שהורמו דמי' דס"ל כשי' הב"ח דאין חל עליו שם תו"מ עד שעח הפרשה ור"מ ס"ל לאו כהורמו דמי' ואין קדוש למפרע: תמורה דקיי"ל דחשיב לשיב"מ משום דעושה מחולין קדשים ובדבורא קעביד מעשה י"ל דז"ד א"נ דאין נשאלין על התמורה אבל לר"י דס"ל דבטעות ל"ה תמורה ונשאלין על התמורה שי"ל דל"ח תמורה לאו שיב"מ: תפילה בירושלמי אי' בזבח ומנחה אין מתכפר אבל מתכפר בתפילה ואולי בבבלי אמרינן אבל מתכפר בחורה ובג"ח עיין בווי העמודים ונ"ל דתליא בפלוגתא לפמ"ש הרמב"ן דהש"ס דילן ס"ל תפילה דרבנן אבל הירושלמי ס"ל תפילה דאורי' כמ"ש הפר"ח או"ח סי' פ"ט ע"ש: השמטות אין דנין אפשר משא"א בערוך לנר נדה ס"ז דפליגי ר"ה ור' חסדא אם בדרבנן ג"כ אין דנין אפשר משא"א. גולל. בעל"נ סוכה כ"ג דלמ"ד דגולל הלכתא היא י"ל הלכה דמטמא במגע ובאוהל ולא במשא אבל למ"ד דיליף מקרא דע"פ השדה מטמא במשא ולר' ישמעאל דהלכתא לא מטמא במשא אבל לר"ע דיליף מקרא מטמא במשא ג"כ. דיברה תורה כלשון ב"א בעל"נ נדה דל"ד דב"ש וב"ה פליגי דלב"ש ד"ת כלשון ב"א וב"ה ס"ל לא דיברה תורה כלשון ב"א: דון מינה ומינה בעל"נ נדה דמ"ג בשם הבה"ז דס"ל לרמב"ם דמה דאתיא בגז"ש אוקי באתרא אבל מה דאתיא בהיקש ס"ל דון מינה ומינה: דור קטוע. ברש"י ריש כתובות שא"ל דם נדה ודם בתולים ולפי"ז י"ל דתלד רק שא"ל בנים מרובין והרמב"ן פי' דור קטוע שלא תלד ויפסוק הדור ובעל"נ נדה ס"ד דבזה פליגי ר"י ור"מ דלר"מ רק אין בני' מרובים אבל תלד ולר"י לא תלד כלל: התראת ס' בעל"נ נדה דמ"ו דהא דכ' התוס' דבכה"ג דאגל"מ ל"ה ה"ס היינו היכא שאין הספק באיסור עצמו בעת שעושה רק הספק אם הוא בר עונשין אבל אה הספק באיסור עצמו חשיב ה"ס אף דאגל"מ: חזקה בעל"נ נדה ל"ה דר' אליעזר ורבנן פליגי בפלוגתא דרשב"ג ורבי יבמות דס"ד דרבנן ס"ל בתרי זימני הוי חזקה ור"א ס"ל בג' זימני הוי חזקה: טבילה בזמנה מצוה במהרש"א ביצה די"ת דבכלים ג"כ טבילה בזמנה מצוה והפנ"י חולק וכ' בעל"נ נדה דכ"ט דטומאת התלוין בימים כגון זב ומצורע ונדה ובועל נדה וט"מ דצריכין למנות ימים עד שיטהרו שייך בזה טבילה בזמנו מצוה וכן בעל קרי דהתורה קבעה זמן שיטבול לעת ערב אבל בשאר טומאת ונגיעה כגון נוגע בט"מ או טומאת שרץ ונבילה בזה ל"ש טבילה בזמנה מצוה וכן בכלים שנטמאו במת דצריכין גם כן הזאה ג' וז' שייך גם כן טבילה בזמנה מצוה אבל בתנור שטומאתו טומאת ערב ל"ש טבילה בזמנו מצוה: יולדת במהרש"א נדה ד"ח ע"ב פלוגתא אם יולדת לז' הוולד ניכר לג' חדשים או לשליש ימי' דהיינו ב' חדשים ושליש ובערוך לנר ד"ז דר' יוסי ס"ל כמאן דאמר דניכר לב' חדשים ושליש: כלל ופרט המרוחקין זמ"ז בערוך לנר סוכה כ"ד דר' יוסי הגלילי סבירא ליה כמאן דאמר בב"ק דפ"ה דדנין בכלל ופרט: לבוד בעל"נ סוכה כ"ב דרבא ור' אשי פליגי בפלוגתא דלעיל דלבוד באמצע דרבא סבירא ליה כמאן דאמר אין לבוד באמצע ור' אשי ס"ל כמ"ד יש לבוד באמצע: