ילקוט הרועים קנח

אפי' חופה כ"ר מאכיל בתרומה כ' בשו"ת אבני מילואים סי' ט"ז דתליא בפלוגתא דרב דס"ל בכתובות דמ"ז דמסירתה לכל חוץ מתרומה לדידי' לא תלי' בנשואין אלא בחופה ואפילו בחופה כל דהו אוכלת בת ומה אבל לר' אסי דס"ל מסירתה כל אף לתרומה סובר דעד שתכנס לחופה היינו חופה דקונה לנשואין ע"ש תרומה טמאה אי שורפין בלילה. כ' בנוב"י מהדו"ת או"ח סי' צ"ו דלר' ישמעאל דס"ל נותר שלא בזמנו נשרף בלילה ה"ה תרומה טמאה דהו"ל כמו שלא בזמנו כמ"ש הירושלמי משא"כ לדידן דאפי' שלא בזמנו נשרף רק ביום ה"ה תרומה טמאה אינו נשרף רק ביום: תרומה שיטת הרמב"ם דלמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן אפילו בימי עזרא הוי דרבנן ובמהר"ם ברבי כחובות דכ"ה דתלי' בפלוגתא דר"י ור"ל דר' ס"ל כהרמב"ם דאפילו בימי עזרא הוי דרבנן אבל ר"ל ס"ל דאפילו תרומה בזה"ז דרבנן מ"מ בימי עזרא כוי דאורייתא כיון דאז הוי זמן חזה ושוק ובדף כ"ו כ' להיפוך דר"י ס"ל דבימי עזרא הוי דאוריי' ור' לקיש ס"ל כשי' הרמב"ם דבימי עזרא ג"כ דרבנן עוד כ' דלר"ל פליגי בזה רבי ור' מאיר דר' מאיר ס"ל דבימי עזרא כ"ע דאורייתא ורבי ס"ל גם בימי עזרא הוי דרבנן ולר' יוחנן לכ"ע בימי עזרא הוי דאוריי' ור' אשי סבירא לי' כשי' הרמב"ם דבימי עזרא הוי דרבנן: תרומה. במעין החכמה לעצי ארזים דף ר"ב דאי אונן מותר באכילת תרומה תליא במחלוקת התנאים אי מופנה מצ"א למידין ומשיבין דלדידן דקיי"ל כחכמים דר"א דלמידין ואין משיבין יש לדרוש היתר אנינות בתרומה ע"ש ובדף צ"ה ע"ב: תרומה במה דקיי"ל דאסור לטמא את התרומה עיין במל"מ בפי"ב מהלכות מעשר דלר"י לוקה מי שמטמא תרומה ולריש לקיש אינו לוקה עי"ש: תרומה. ביהודא יעלה סי' ע"ח דעולא ס"ל דבתרומה אסור לישראל הלאה של כילוי מה"ת: תרומת מעשר. במקנה ריש האיש מקדש הביא שי' רש"י לחד גי' דפלוגתא דר"א בן גמלא וחכמים דר"א בן גמלא סבירא ליה דתרומת מעשר ניטלת במחשבה ות"ק סבירא ליה דתרומת מעשר לא ניטלת במחשבה והביא דברי הת"כ דת"ק דר"א בן גמלא הוא ר' ישמעאל וסבירא ליה לר' ישמעל דתרומת מעשר לא ניטלת במחשבה ע"ש: תרי ותרי ביבמות ד"ל ס"ל לרבה ור' יוסף דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ובשו"ת עטרת צבי דל"ו דר' ששת סבירא ליה תרי ותרי ספיקא דרבנן: תרי ותרי בשב שמעתא פי"ז ש"ו דרק בחדא חזקה הו"ל ספק אבל בב' חזקות אפילו בתרי ותרי מוקמינן אחזקה וזה רק למ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן אבל מה"ת מוקמינן אחזקה והיכא דאיכא ב' חזקות לא החמירו אבל לרבה ור' יוסף דסבירא להו דתרי ותרי ספק דאורייתא אין חילוק בין ב' חזקות לחזקה א': תרי מיעוטא שי' הר"ן בחולין פא"ט דתרי מיעוטא הו"ל כדוב ובמשנת חכמים וביתר מפורשים דדברי הר"ן תלוין בפלוגתת דת"ק ור' יוסי בברכות דר"י סובר מיעוט נכרים כו' ומיעוט ישראל ס"ל כהר"ן דב' מיעוטין הו"ל כרוב ות"ק לא ס"ל כהר"ן ובשו"ת אמרי אש דגם להר"ן ל"ה רק מדרכנן ובשו"ת ברכת יוסף סי' ח' ביו"ד מ"מ היכא דהשני מיעוטין אינן שוים ולמיעוט א' יש חומרא יותר מחבירו שוב הב' מיעוטין אין מצטרפין כלל ובשו"ת עדות ביהוסף דאין ראי' מר' יוסי הנ"ל דר' יוסי לטעמו דחייש למיעוטא לכך היכא שיש תרי מיעוטא הו"ל כרוב משא"כ לדידן ועיין בתו' יבמות דס"ז וברשב"א שם: תרי דרבנן. במל"מ פ"ז מתרומות הי"ז דרב ורב אסי מחולקים דרב סובר הואיל ותרומה עצמה דרבנן והא דארוסה אינה אוכלת בתרומה הוא רק מדרבנן הו"ל תרי דרבנן ול"ג בתרי דרבנן ור' אסי ס"ל אפי' בתרי דרבנן מחמרינן: תרי"ג בפנים יפות פ' ויקרא דלר' ישמעאל דס"ל בסוטה ד"ג דוקנא את אשתו וכן לה יטמא ולעולם בהם תעבודו רשות יחסר ג' מצות ס"ל דכל אם שבתורה רשות חוץ מג' אם מזבח אבנים שהיא חובה שנצטוו לעשות מזבח אבנים המו שנצטוו בהר עיבל וכן אם כסף תלוה את עמי להקדים עני לעשיר וכן אם מנחת ביכורים להביא בגרש כרמל וג' מצות אלו הוא חובה והרמב"ם דנא מנה ג' מצות אלו משום דקיי"ל דג' דברים הנ"ל היא חובה ע"ש: תרי"ג מצות בסוף מכות דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני ובמרגניתא טבא לספר המצות וכן בסדר משנה ה' יסוה"ת דהיא רק לר' עקיבא דכללות פרטות נאמרו למשה מסיני אבל לר' ישמעאל צ"ל דלא נאמרו כל תרי"ג מצות בסיני: תשמיש סבירא ליה לרבא נדה די"ז ואם הי' בבית אפל מותר ועיין במהרש"א דאידך אמוראי פליגי עליו ובשו"ת אבן השהם דר' חסדא ואביי פליגי בזה אדרבא ולא מחלקי כלל בזה: תשביתו במנחת חינוך מצוה ט' נסתפק במצות עשה דהשבתת חמץ אי המצוה בשוא ת כמו בשבת דהתורה אמרה תשבות ונ"מ למי שאין לו חמץ גם כן מקיים מקיים מ"ע דתשביתו א"ד דהמצוה היא דוקא בקום ועשה דישבית החמץ ואם אין לו חמץ לא מקיים המצוה וכ' דפליגי בזה דלאביי העשה הוא בקום ועשה וכן ר' עקיבא סבירא ליה כשיטת אביי אבל לאידך תנאי ואמוראים בפסחים ד"ה סבירא להו דהמצוה בשוא"ת ואם אין לו חמץ גם כן מקוים המצוה ע"ש. תשביתו בנוב"י מהדו"ת או"ח הביא ד' השואל דמ"ע דתשביתו היא רק בערב פסח ולא בפסח ובפתח הבית סי' ז' דתליא בפלוגתא דלר' יהודא דס"ל אב"ח אלא שריפה ויליף מנותר לדידי' הוי העשה אף ביו"ט אבל לדידן דקיי"ל כרבנן ל"ה עשה כלל ביו"ט: תשביתו בפסחים ד"ה יליף דתשביתו מערב יו"ט ובצל"ח דריה"ג גרסינן וכ' דריה"ג ל"ל דרשת ר' עקיבא דתשביתו מערב יו"ט דאי ביו"ט מי שרי כיון דס"ל הבערה ללאו יצאה ע"ש ועפי"ז נ"ל בישוב קו' התוס' פסחים דכ"ג דלחזקי' אליבא דריה"ג לא לכתוב לא יאכל ול"ב לך להיתר הנאה ע"ש ונ"ל דהפנ"י פסחים כ"ג הק' דלמה צריך קרא לאיסור הנאה בחמץ נילף מק"ו דערלה וכה"כ דאסור בהנאה עיי"ש באריכות ונ"ל די"ל דחזקי' סובר כר"ע דחזקי' תנא הי' וסובר כר' עקיבא דתשביתו מערב יו"ט דאי ביו"ט שרי והתוס' פסחים ד"ה הק' הא יכול להנות מגחלתו ותירצו כיון דבתחלת הבערה א"י להנות אסור ע"ש ולפי"ז אמינא הא באמת פשטא דקרא משמע תשביתו ביו"ט מקרא דאך ביום ראשון אך דע"כ ח"א לומר כן דהבערה ביו"ט מי שרי ע"כ דחיק ומוקי אנפשי' דתשביתו מערב יו"ט א"כ ז"ל אחר דכחבה התורה בפירוש איסור הנאה בחמץ בקרא דלא יאכל בצירי אבל לולי הקרא לא היה יכול למילף איסור הנאה בחמץ מק"ו דאדרבה בע"כ היינו מוכרחים לומר דמותר חמץ בהנאה כיון דפשטא דקרא משמע דתשביתו ביו"ט וק' האיך מותר הבערה ביו"ט ע"כ דחמץ מותר בהנאה ומותר ליהנות בביעורו ושפיר תשביתו ביו"ט וא"ש קושי' הפנ"י ולפי"ז א"ש קו' התוס' דז"נ לחזקי' אבל לריה"ג דלא סובר כדרשת ר"ע כמ"ש הצל"ח הנ"ל ממילא אף אם לא לכתוב לא יאכל ג"כ יהיה אסור בהנאה מק"ו דערנה וכה"כ לכך צריך לך להיתר הנאה: תשובה בכפ"ת יומא דפ"ו בשם תאוה לעינים דר"י ור"ל פליגי דר"ל ס"ל דתשובה מספר אף שעבר ע"ז שזהו עד כסא הכבוד ור"י ס"ל דעל כ"ד תשובה מכפר חוץ מעובד ע"ז ע"ש: תשובה בר"ה די"ז ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מחשיב בהדייהו ומחלוקת הר"ן והרי"ף בזה דלהר"ן דוקא כשיש רוב עונות בלעדי זה העון ולהרי"ף אף כשהוא מחצה על מחצה והעון הזה משלים לרוב ע"ש בידי משה להמד"ר פ' דברים דפליגי בזה ב' אמוראים במדרש רבה דברים דחד מ"ד ס"ל כהרי"ף ואידך מ"ד ס"ל כהר"ן דדוקא כשיש רוב עונות אבל אי איכא מחצה על מחצה לא מצטרף לרוב השי"ת יזכינו לעשות תשובה מאהבה ויאיר עינינו במאור תורתו הקדושה אמן: