ילקוט הרועים קנז

הקדמונים דנחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל בגיטין די"ז דהא דאמר ר"ל זנות ל"ש אין הכוונה דר' יוחנן סובר דשכיח רק דר' יוחנן ס"ל דתקנו אף משום מלתא דל"ש ור"ל סובר כיון דלא שכיח לא תקנו חז"ל ועיין ישועות יעקב סי' קכ"ז ובסי' י"ג שהאריך בזה תקנת אושא ביבמות דל"ו בתוס' דעיקר תקנת אושא דאשה שמכרה נכסים ומתה דהבעל מוציא מידי לקוחות הוא רק לר"ל דס"ל ק"פ לאו כקה"ג משא"כ לר"י דס"ל ק"פ כקה"ג ל"צ לתקנת אושא ובאבני מילואים סי' צ' מבואר דירושלמי חולק דאפי' לר"י דס"ל ק"פ כקה"ג צריך תקנת אושא ע"ש: תקפו כהן שי' הרמב"ם בס' בכור דת"כ אין מוציאין מידו ובש"ב שמעתא ד' פ"ה דתלי' בפלוגתא בחולין ד"ע דלרבה דס"ל בכור מכאן ולהבא קדוש ת"כ מוציאין מידו והרמב"ם דפסק כר' הונא דלמפרע קדוש ס"ל ת"כ אין מוציאין מידו תקפו כהן בתוס' ב"מ ד"ו ע"ב הק' אמאי אין מוציאין מידו והלא הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר ותירצו דא"י לתובעו רק ט"ה שי"ל בה למ"ד טו"ה ממון ודבריהם סותרין לד' בחולין דקל"א דכתבו דדבר שי"ב טוה"נ לבעלים אפילו בא עני ולקחן מוציאין מידו ובשושנת יעקב סי' קפ"ב דזה גופא תליא בפלוגתא דת"כ אי מוציאין מידו דלמ"ד ת"כ אין מוציאין מידו ס"ל דבאמת א"צ לשלם לבעלים רק טוה"נ שי"ל בה ואין מוציאין מידו ולמ"ד תקפו כהן מוציאין מידו ס"ל דא"י לשלם לבעלים הטוה"נ וצריך לתנו בחזרה ע"ש. ובדורש לציון דרוש י"ג כתב בכוונת התוס' דלמ"ד טובת הנאה ממון לדידי' תקפו כהן אין מוציאין מידו ויחזור לישראל כדי טוה"נ אבל אי טוה"נ אינו ממון אזי תקפו כהן מוציאין מידו דהרי התורה זכתה להבעלים טוה"נ ואם יוכל לחטוף מידו לענין מאי זכתה התורה הטוה"נ וע"כ דמוציאין מידו ע"ש בד' טעם תקיעות שופר, שי' הטור סי' תקפ"ה באו"ח דעיקר המצוה בשמיעת קול שופר ולא בתקיעה ושי' הסמ"ג דמצות היום בתקיעת שופר ועיקר הוא התקיעה ובישועות יעקב שם דפליגי בזה רב יהודא ורבא דרבא ס"ל כשיטת הסמ"ג ורב יהודא סובר כשי' הטור ע"ש: תקיעות שופר בעטרת חכמים מס' ר"ה דר' לוי ס"ל דתקיעות שופר מקרי עשה דרבים ורבא ס"ל דל"ה עשה דרבים ע"ש בטעמו: תקרובת ע"ז אי אסור בהנאה מה"ת כתב בשעה"מ פ"ה מאישות דלר' אבהו דלח יאכל איה"נ במשמע תקרובת ע"ז אסור בהנאה מה"ת ולחזקי' ל"ה רק מדרבנן ולר"י בן בתירא דס"ל ע"ז מטמא באוהל ס"ל דחקרובת ע"ז אסור בהנאה מה"ת וע"ש דאיסי בן יהודא ס"ל כריב"ב דאסור בהנחה מה"ת וע"ש בטעה"מ ובחוסן ישועות חולין די"ג דרחב"א ס"ל דמתניתין אתי' כריב"ב וס"ל דאסור בהנאה מה"ת אבל ר' אמי ס"ל דמתניתין דלא כריב"ב ותקרובת ע"ז מותר בהנא' מה"ת תקרובת ע"ז בטעה"מ פ"ה מאישו' דאיסי בן יהודה ס"ל כריב"ב דתקרובת ע"ז מטמא באוהל ור' שמעון ס"ל כרבנן דריב"ב דתקרובת ע"ז אינו מטמא באוהל והנה לרבנן דתקרובת ע"ז אין מטמא באוהל כ' בטעה"מ שם דלדידן גם במגע ובמשא אינו מטמא לרבנן משא"כ לרבינא תקרובת ע"ז מטמא עכ"פ במגע ובמשא מה"ת: תקנת השוק בפנ"י ב"מ ד"ע דרבה ור' יוסף ס"ל כמ"ד בהגוזל בתרא דבהוכר הגנב לא עשו תקנת השוק ע"ש תרומה טמאה בתוס' שבת דכ"ד דלכך תרומה טמאה אין שורפין ביו"ט דהוי כנדונ"ד דאין קריבין ביו"ט אף שיש בהם אכילת אדם משום דעיקרו לגבוה אבל שי' הר"י דנונ"ד דאין קריבין ביו"ט הטעם דמשולחן גבוה קזכי אבל שריפת ח"ט ביו"ט דל"ש ה"ט באמת לא אסור רק מדרבנן ובשו"ת אבני מילואים סי' ב' דשי' הש"ס ס"ל כשי' הר"י ואסור שריפה בת"ט רק מדרבנן אבל ר' הונא ס"ל כשי' הריב"א ואסור שריפה מה"ת ע"ש: תרומה בקדושין דמ"ה קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה והלך אביה למדה"י דרב ס"ל אוכלת בתרומה ור' אסי אמר אינה אוכלת ובשו"ת זכרון יצחק סי' צ"א דרב לשיטתיה דס"ל דזר אוכל תרומה היא רק בלאו אבל ר' אשי לשיטתי' דס"ל דהיא במיתה ע"ש בטעמם: תרומה התוס' יבמות דס"ו ד"ה אלמנה דאף למ"ד ק"פ כקה"ג מ"מ לענין תרומה אין להאכיל בתרומה רק כשיש קנין הגוף ממש דמצד ק"פ ל"ח קנין כספו ובעטרת חכמים ב"ק דל"ג ע"ב דאף לס' התו' דק"פ אין אוכל בתרומה מ"מ ל"ב לענין אכילת תרומה קנין הגוף ממש דהיינו קנין עולמית דהא עבדי צאן ברזל אוכלין בתרומה ורב יהודא ס"ל ביבמות ס"ו במכנסת שום לבעלה דהיא אומרת כלי אני נוטלת דהדין עמה הרי שמועיל שם בתרומה קנין שאינו עולמית וזה לדידן דהלכתא כר' יהודא אבל רמי בר ייבא ס"ל כר' אמי דהדין עמו ולדידהו לענין אכילת תרומה בעינן קנין הגוף קנין עולמית ממש עוד כ' דלרמי דס"ל שכירות ליומא ממכר הוא ס"ל דלמ"ד קנין פירות כקה"ג דמי' אוכל בתרומה: תרומה ברמב"ם פ"ד מתרומות בתורם שלא ברשות אם בא בעה"ב וא"ל כלך אצל יפות אם היו יפות תרומתו תרומה ותמהו עליו דבב"מ דכ"ב מתוקמא דוקא בדשוי' שליח הא בלא"ה אפי' נמצאו יפות ל"ה תרומה ובמחנה לוי ב"מ דכ"ב דדוקא לאביי דס"ל יאוש קונה ויאוש של"מ דל"מ מסברא דל"א מעיקרא הי' ניחא לי' שפיר צ"ל דשוי' שליח אבל לדידן דיאוש ל"ק הא דל"מ יאוש של"מ רק משום איסורא דומי' דהתירא ושפיר אמרינן אף בלא שוי' שליח מדהשתא ניחא לי' גם מעיקרא בודאי הי' ניחא לי' ובט"ז ביו"ד סי' של"א דמוכח דש"ס דקדושין פליג אסתמא דב"מ והרמב"ם פסק כסוגיא דקידושין ור' הונא ס"ל כסתמא דב"מ דלא מהני רק בעשאו בפירוש שליח ע"ש ועיין בפתח הבית סי' א': תרומה בסנהדרין דפ"ג אמר שמואל אר"ת כו' לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה והר"ש פי"א דפרה דמתניתין פליגי אהך דשמואל ור' מאיר ס"ל שהיא במיתה ועיין במחנה ראובן יבמות ד"צ: תרומה בסנהדרין דפ"ג ס"ל לרב דזר שאכל תרומה לוקה ופריך והתנן אלו שבמיתה זר שאכל תרומה ומשני רב תנא ופליג ובשו"ת מהרי"ה אסאד סי' ע"ב דרבה ס"ל כרב: תרומה בחות יאיר להאור חדש בד' רש"י חגיגה דשליחות בתרומה ילפינן מאתם גם אתם והוא דלא כהמסקנא בקדושין מ"א ע"ב דילפינן שליחות בתרומה מגירושין וקדשים וכ' דתליא בפלוגתא דר' סמא ורבינא בב"מ די"א דרבא ס"ל כר"ס דתליא באי בעי עביד ממילא אף בשוגג אשלד"ע ופטור המשלח ועכצ"ל דשליחות בתרומה מאתם גם אתם משא"כ בקדושין אזל"א אליבא דרבינא דבשוגג ישלד"ע ילפינן שליחות בתרומה מגרושין וקדשים במה הצד ע"ש: תרומה הנה שי' רש"י יבמות דקי"ד דתרומה טמאה ל"ה רק באיסור עשה ובחי' הגאון ר' דוד דייטש ז"ל דמ"מ לר' יהודא הוי תרומה טמאה בלאו דרמב"ם פ"ז ה"ג דכתב דתרומה טמאה היא בעשה דכתיב ואחר יאכל מן הקדשים מדבר שהוא בקדושתו יאכל כשיטהרה אבל ר' יהודא ס"ל כל היכא דכתב בתחילת הפרשה לאמור לאו אמור גם תרומה טמאה היא בלאו ועיין אות ל' ואות י' בהשמטות: תרומה בצל"ח פסחים דל"ג כתב דר' הונא ברי' דר"י ס"ל כרב חסדא ביבמות דפ"ט דתורם מן הרעה על היפה ל"ע ול"כ דאפי' האי גריווא הדר לטבלי' ע"ש: תרומה בזה"ז דס"ל לר' יוחנן יבמות דפ"ב דהיא מה"ת כתב במל"מ פ"ז הלכות תרומות דר"י ג"כ ס"ל דהוי רק מדרבנן ולא קאמר רק לר' יוסי דר' יוסי ס"ל תרומה בזה מה"ת ופליגי ר"ל ור"י דלר"ל ס"ל לר"י תרומה בזה"ז דרבנן ולר' יוחנן ס"ל לר' יוסי תרומה בזה"ז דאורייתא וע"ש ובמהר"ם ברבי כתובות דכ"ז דלריש לקיש פליגי ר' יהודא ור' מאיר לר"י תרומה בזה"ז דאורייתא ולר"מ תרומה בזה"ז דרבנן אבל לר' יוחנן מוכח דר' מאיר ס"ל ג"כ תרומה בזה"ז דאורייתא ולדידי' י"ל דר' יהודא ס"ל או דרבנן או דאוריית' ור' אשי ס"ל תרומה בזה"ז דרבנן וע"ש: תרומה במה דקיי"ל דארוסה אינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה אי בעינן דוקא חופה דקונה אבל חופת נדה דאינה קונה אינה אוכלת א"ד