ילקוט הרועים קנא

אין שחיטה לעוף מה"ת ור"ח סגה"כ ס"ל דאמרינן דיו אף דמיפרך ק"ו וס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ובדרוש שמיני דלמ"ד חצי שיעור אסור מה"ת מוכרחין לומר דאין שחיטה לעוף מה"ת ורשב"ג ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת: שחיטה בפיה"מ להרמב"ם חולין די"ד כתב דשוחט בשבת דשחיטתו אסורה דמתחלת השחיטה מחלל שבת ושוב שחיטתו אח"כ פסולה ובב"ש אחרון ביו"ד סי' כ' דתלי' בזה דא"נ דטריפה אינה חי' וכיון ששחט מקצת הסימן הו"ל נקובת הוושט דא"י לחיות שפיר מתחייב בתחילת השחיטה משא"כ אי טריפה חי' אינו חייב משום נטילת נשמה רק בגמר השחיטה ולא חילל שבת בתחילתו ע"ש (אך יש להעיר ע"ד כיון דנקובת הוושט הו"ל נבילה ובנבילה לכ"ע א"י להיות עיין בפלתי סי' כ"ט ובפוסקים עוד כתב דתליא בפלוגתא דרב ושמואל אי שוחט מתחייב משום צובע מחויב מתחילת השחיטה ולשמואל ל"ה החיוב רק בגמר שחיטה ובעטרת חכמים חולין י"א דתליא בפלוגתא אי חייב במשאצל"ג דלמ"ד דחייב שפיר חייב בתחילת שחיטה ולמ"ד דפטור במשאצל"ג שפיר אין החיוב רק בגמר השחיטה ע"ש: שחיטה חוץ לפי' הר"ם בתוס' קדושין נ"ז אין איסור מה"ת בשחוטי חוץ ואף באכילה וכ' המקנה דזה רק לר"ע דל"ב הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה אבל לר' ישמעאל י"ל דקדשים תמימים לאו בכלל היתר זביחה ונשאר באיסור בשר תאוה וע"ש עוד דשי' התוס' דלר"מ דס"ל דאאחע"א לכך לא חל בחיים איסור קדשים על אמה"ח וממילא מותר לאחר שחיטה רק רש"י ז"ל ס"ל דאיסור הנאה הו"ל איסור מוסיף ועיין אות א' דפליגי בזה ושוב כ' דשחוטי חוץ אסור לר"מ ור"ש הוא דילפי מחולין שנשחטו בעזרה אבל למ"ד חשנב"ע ליד ה"ה דשחוטי חוץ מותר מה"ת: שחיטת נכרי בשו"ת אמרי אש בסי' נ"ב דלרשב"ג דל"ל כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ס"ל דשחיטת נכרי כשר מה"ת: שחיטה שא"ר בפנים יפות פ' משפטים דלר"מ דס"ל מומר לד"א הוי מומר לכה"ת מוכח דשחיטה שא"ר שמי' שחיטה: שחרור דקיי"ל דמשחרר עבדו עובר משום ל"ת לא תחנם והיכא שאין מתכוין לחנינות העבד אי אסור לשחרר כ' בעטרת חכמים מס' ר"ה דתליא בפלוגתא אי דשא"מ אסור בשבת או בשאר איסורין דדמי להדדי עוד כתב דבאמת האיך שייך לא תחנם הרי ע"י השחרור נעשה ישראל והוי כחנינה לישראל אך לשי' הקדמונים דצ"ל בגר המילה קודם הטבילה ה"נ בעבד צריך להיות השחרור קודם הטבילה ול"ה ישראל עדיין בשעת השחרור לכך אסור אבל ר' אליעזר דס"ל גר שמל ולא טבל גר מעלי' וגם בעבד א"צ טבילה ע"כ דלא ס"ל לר"א דאיסור השחרור משום לא תחנם לכך באין מתכוין ג"כ אסור משא"כ לדידן דאיסור השחרור משום חנינה בכה"ג שאין מתכוין לחנינת העבד מותר וע"ש עוד דטבילת עבד לשחרור ל"ה מדרבנן והאריך בזה והנה האחרונים כ' דלר"מ דס"ל חוב הוא לעבד שיוצא מת"י רבו לחירות ל"ש לא תחנם עוד כ' דדוקא לר"ש דדריש טעמא דקרא י"ל דאיסור השחרור משום לא תחנם משא"כ למאן דלא דריש טעמא דקרא ל"ל דהאיסור משום חנינה ולהתיר עי"ז היכא דאין מתכוין לחנינה ובכתב סופר יו"ד סי' קכ"ה דתליא בפלונתא דרבנן ורשב"ג בגיטין דל"ו דלרבנן דס"ל דליכא מצוה לפדות את העבדים ס"ל דשייך לא תחנם בעבד ולרשב"ג לא שייך האיסור דלא תחנם בעבד ע"ש: שטר שי' הר"ת דלכך מהני עדות שבשטר ול"ה מפי כתבם דמפי"כ ל"ה רק בחרש דא"י להגיד בע"פ ובש"מ כתובות בשם הקדמונים דשי' הר"ת תליא בפלוגתא דכתובות פ' האשה שנתארמלה דכותב אדם עדותו על שטר ומעיד אפי' אחר כמה שנים דאמר ר' הונא והוא שזוכרה מעצמה ור' יוחנן אמר אע"פ שאין זוכרה מעצמו ור"ה דס"ל והוא שזוכרה ע"כ לא ס ל כשי' הרת ועיין בישועות יעקב אע"ז סו' ג': שטר בב"ק דצ"ח דע"כ ל"ק ר"ש דבר הגול"מ כמ"ד אלא דבר שעיקרו ממון אבל בשטרות ל"ה עיקרו ממון אבל בשטרות ל"ה עיקרו ממון ובקצה"ח כי' צ"א דהא דאמרינו דמודה ר"ש בשטרות היינו לרבנן דלא ס"ל דיני דגרמי אבל לדידן דקיי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי גם שטרות הוי גופו ממון ע"ש: שטר הקנאה שי' הרי"ף בתשובותיו דגם בשטר הקנאה בעינן דיהי' מטי לידי' לבסוף אז זוכה למפרע ותמהו עליו מגמרא מפורשת דבשטר הקנאה ליב דמטי לידו וביד יוסף ב"מ אות ר"נ כ' דלדידן דלית לן כאביי דאמרינן עדים בחתומים זכין לו רק בעינן שטר הקנאה אז מועיל שטר הקנאה רק כשמטי לידו אח"כ אבל לאביי דס"ל עבחז"ל היכא דמטי לידי' אז בשטר הקנאה ליב דיהי' מטי לידי' ע"ש: שטר מתנה מבואר בגיטין ד"ט מלתא דאיתא בשטרות לא קתני ופירש"י שאם מסר שטר מתנה לשליח לתן לאחר ומת לא יתן לאחר מיתה ובקצה"ח סי' קפ"ח דזה הוא רק למ"ד דל"א עבחז"ל אבל למ"ד עדים בחתומים זכין לו שפיר נותנין לאחר מיתה: שטר בפ"ק דב"מ אמרינן דלכך שתים פטור משום דקמסייע לי' שטרא והק' הראשונים דמשמע דסיוע דשטרא סהדותא היא ובהמקבל מסקינן דסיוע דשטרא לאו סהדותא הוא ובתרומת הכרי סי' פ"ח דתלי' בפלוגתא דלמ"ד הילך חייב הוכרח ממש האי טעמא דסיוע דשטרא אבל למדקיי"ל הילך פטור נקטינן דסיוע דשטרא לאו סהדותא הוא: שטר קדושין שכתבו על המחובר במקנה סי' ל"ב ה' קדושין דלמ"ד דון מינה ומינה וכיון דילפינן קדושי שטר מגירושין ילפינן כולה מינה דפסול במחובר משא"כ למיד דון מינה ואוקי באתרא י"ל דמקשינן הויות להדדי וכיון דקדושי כסף מהני במחובר ה"ה קדושי שטר ואנן קיי"ל אוקי באתרא שפיר מהני במחובר: שטר בתרומת הכרי סי' פיח העלה דאף דס"ל לש"ס דילן דשטר הוי הילך לכ"ע אבל הירושלמי פליג וס"ל דשטר לאו הילך הוא ושי' הט"ז דלמסקנא גם הש"ס דילן ס"ל דשטר ל"ה הילך וע"ש שתמה עליו ובן עזאי ס"ל דשטר ל"ה הילך: שטר מאוחר דקיי"ל עד דמטי זמנו לא טריף כ' בישועות יעקב אע"ז סי' קכ"ז די"ל דזה רק אם של"ד אבל אם ש"ד יש מקום לומר דטריף קודם זמן דשטרא: שטר בהפלאה כתובות דפ"ז דרמי בר חמא ס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי' ורבא ס"ל דלאו כגבוי דמי': שטר באות א' אפותיקי דרשב"ג ס"ל כר"מ דשטר שיש בו ריבית אין גובה לא את הקרן ולא את הריבית: שטר הרמב"ם בפ"ג מעדות דד"ת שאין מקבלין עדות שבשטר אלא מדרבנן ומה"ת ל"מ דבעינן מפיהם כו' ובפנ"י בק"א למס' גיטין דטעמו כיון דל"ש דין הזמה בעדות שבשטר ממילא ל"מ מה"ת דהו"ל עדות שאאי"ל ע"ש ועיין באות ע' פלוגתא דתנאי ואמוראי אי בממון צ"ל עדות שיכול להזימה וא"נ דל"ב בממון מה"ת שיהי' יכול להזימה ממילא מהני שטר מד"ת ע"ש: שיעורין החתם סופר בסי' ש"ז יו"ד כ' לשי' הרא"ש דזמן גדלות דבן ובת היא מהללמ"ס וא"כ לשי' הרמב"ם דל"נ שיעורין לב"נ הב"נ חייב אף בפחות מי"ב שנים ובשו"ת חסד לאברהם חו"מ סי' ל"ט דתלי' בפלוגתא אי אמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור ועיין אות מ': שינוי התוס' בב"ק דס"ח ד"ה מה דס"ל לר' אליעזר דשינוי דממילא אינו קונה רק בשינוי דעביד בידים ובשושנת יעקב חו"מ סי' ר"ח דכוונת הש"ס בתמורה ד"ד דפריך דנימא גפי שינוי אעל"מ ומשני דא"ק אשר גזל כעין שגזל דהיינו דהתורה גילתה דשינוי דממילא ג"כ קונה ולכך ל"ש אעל"מ כמ"ש התו' בצורם אוזן בכור דל"ש אעל"מ דאפילו נעשה ממילא ג"כ קונה ולפי"ז מוכח דרבא דס"ל א"ע לא מהני ס"ל אף שינוי דממילא קונה אבל לאביי דס"ל אע"מ ס"ל כר"א דשינוי דממילא לא קנה וזה דמסיק הש"ס דפליגי בשינוי קונה דלמ"ד אעל"מ שינוי דממילא קונה ולמ"ד אע"מ ס"ל שינוי ממילא ל"ק: שיעורין שי' הרמב"ם דלא נתנו שיעורין לב"נ וחייב בן נח על כל שהו ושי' התוס' בחולין דל"ג דגם לב"נ נתנו שיעורין ובראש יוסף כתב דלשי' התוס' חצי שיעור מותר לגמרי בבני נח דרק לישראל אסור ח"ש והמפו' כתב דשי' הרמב"ם תליא בפלוגתא דר"י אא דלר"י