ילקוט הרועים קנ

בהמת בעל מום והוא פלוגתא דר' ינאי ור' יוחנן ובפלתי סי' ה' הוכיח דרב ס"ל כר"י דאפי' בע"מ שחיטתה פסולה: שוחט בשבת פליגי רב ושמואל בשבת דרב ס"ל דחייב אף משום צובע ושמואל ס"ל דחייב רק משום נטילת נשמה ובאוהל דוד חולין דל"ח דר' נחמן ס"ל כשמואל: שומר אבידה בקצה"ח סי' ש"ו דברכת המצוה אע"ג דשוה י' זהובים אפ"ה ל"ה שכר לגבי שומר שכר ותדע דהא בשומר אבידה פליגי אי הוי ש"ח או ש"ש ותי"ל דמצוה לחודי' בלא ברכה שוה י' זהובים א"ו דאין זה שכר לש"ש משום דמצות ללה"נ ע"כ וק"ק דא"כ להנהו מ"ד דמצות ליהנות נתנו מהראוי שיהי' שומר שכר משום המצוה וזה לא מצינו שיהי' פלוגתא בזה שומר בחו"מ סי' שניה אפילו דגניבה ל"צ שיחזור מדעת בעלים אבל בשומר שגנב נסתלק מתורת שומר וצריך שיחזור מדעת בעלים ובסמ"ע דוקא דיש עדים שגנב אבל באין עדים שגנב מהני בהחזיר שלא מדעת בעלים והש"ך חולק דאף באין עדים שגנב כיון שכלתה שמירתו ל"מ בהחזיר אח"כ שלא מדעת בעלים וביד המאיר ב"מ דמ"א דר' ישמעאל ס"ל כשי' הסמ"ע דבאי עדים שגנב מהני החזרה בשומר ול"ב דעת בעלים ור"ע סובר דאפילו בכה"ג צריך דעת בעלים כשי' הש"ך יעו"ש: שוחט באשל אברהם או"ח סי' נ"ג בשוחט שמת והניח בן קטן ומינו אחר תחתיו אף שהגדיל הקטן אח"כ אין ממלא מקום אביו כיון דנדחה ידחה והביא ראי' מד' הת"כ והכהן המשיח תחתיו מבניו מלמד שבנו קודם לכל אדם יכול אע"פ שאין ממלא מקומו ת"ל ואשר ימלא את ידו לכהן הא לא"ה יבוא אחר וימלא מקומו ול"א דנמתין עד שיגדיל מוכח כיון דנדחה נדחה ותמהו עליו מד' הרמב"ם ה' מלכים דאם הבן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל ול"א כיון דנדחה נדחה ונ"ל הנה בחתם סופר או"ח סי' י"א הק' דל"ל קרא בכ"ג דבנו קודם נילף ממלך ע"ש והנה בכריתות ד"ה ובהוריות די"א ואפילו כ"ג בן כ"ג טעון משיחה דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו מהו המשוח קמ"ל דבנו דכ"ג אי הוי משיח הוי כ"ג ואי לא ל"ה כ"ג ואין מושחין מלך בן מלך דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו כו' ירושה היא לכם ע"כ ועפי"ז אומר אני דכ"ג ומלך המה שני ענינים נפרדים דבמלך דל"ב משיחה דהיא מטעם ירושה אבל בכ"ג גלי קרא דל"ה מטעם ירושה דאם הי' ירושה ל"ה בעי משיחה ומדגילתה התורה דבעי משיחה בע"כ דל"ה בירושה רק אפ"ה גזיה"כ דבנו קודם לכל אדם והיינו רק מטעם קדימה נגד אחר אבל באמת ל"ה בירושה ועפ"ז ל"ק כלל קו' החת"ס דנילף כ"ג ממלך ולפ"ז ז"א הא באמת גזיה"כ דכ"ג ל"ה כמלך דהוא בירושה רק באמת כ"ג ל"ה בירושה וצריך משיחה וזהו גופא גילתה התורה דכ"ג באמת אינו בירושה ורק מטעם קדימה בנו קודם לכל אדם ולפי"ז י"ל ד' האשל אברהם דבמלך דהוא בירושה וכמו בכל ירושה כשנפל לקטן ירושה דקיי"ל דמעמידין לו אפטרופוס עד שיגדיל ה"נ כיון דהמלכות ירושה משמרין לו המלוכה עד שיגדיל דמי גרע משאר ירושה משא"כ בכ"ג ובכל מינויין דגזיה"כ דל"ה מטעם ירושה רק מטעם קדימה הא תינח כשעכשיו היא ראוי שפיר קודם לכל אדם משא"כ אם עכשיו הוא קטן דליתא כלל בתורת קדימה וממילא ממנין אחר תחתיו ממילא אף שהגדיל מ"מ כיון דנדחה נדחה ואין יורש אח"כ כיון דהגזיה"כ רק בשעת מיתת האב הוא קודם לכל אדם אבל כשהוא קטן דאין ראוי כלל שוב דליתא בקדימה ממילא נדחה אף כשהגדיל ומעתה נסתר עפ"ז הרבה בנינים שהאריכו האחרונים בדברים אלו וחתם סופר צעק ככרוכי' לענין כתר הרבנות דאינו בירושה דהתורה אינו בירושה ולהנ"ל ז"א הרי כ"ג ג"כ אינו בירושה דאם הי' בירושה מדוע דגרע ממלך דל"ב משיחה כמבואר בש"ס וע"כ רק מטעם קדימה א"כ גם בכתר הרבנות שייך דין קדימה אולם מה שרצו הרבה אחרונים לומר דגם ברבנות משמרין לבן הקטן הרבנות עד שיגדיל כמו במלך וכ"כ ג"כ בשו"ת דברי חיים ולהנ"ל ז"א ס דל"ד כלל למלך דהיא בירושה אבל הכא דהיא רק מטעם קדימה ממילא כיון דנדחה נדחה באופן שצדקו מאוד ד' האשל אברהם ודו"ק: שחיטה שאינה ראוי' בחי' יעב"ץ בחולין די"ז דר' עקיבא ס"ל כר"ש דשחיטה שאינה ראוי' ל"ש שחיטה ור' ישמעאל ס"ל כחכמים דשחיטה שא"ר שמה שחיטה: שואל שלא מדעת בדברי משפט חו"מ סי' רצ"ב דהא דמבואר בב"מ דמ"א דשואל של"מ הוי גזלן ול"מ אף בהחזירה זה רק לר' אמי בב"מ דצ"ט דס"ל משיכה קונה בשואל ס"ל דשואל של"מ הוי גזלן מדאורייתא ולכך ל"מ אף בהחזירה משא"כ לדידן דמשיכה אין קונה בשומרין שואל של"מ דהוי גזלן הוא רק מדרבנן ומה"ת ליה גזלן ושפיר מהני בהחזירה ע"ש: שחיטה בצל"ח פסחים דע"ג העלה דגם בשחיטה אמרינן כ"מ דא"ר לא תעביד א"ע לא מהני וממילא כשעשה איסור בשחיטה ל"מ השחיטה ומטמא טומאת נבילה ובנוב"י מהדו"ת יו"ד סי' ט' דתלי' בפלוגתא דר' שמעון ורבנן בענין שחיטה שא"ר דלר"ש דס"ל דל"ש שחיטה שפיר אמרינן היכא דאיכא איסור בהשחיטה אינה מטהר מידי נבילה לר"ש אליבא דרבא דס"ל אעל"מ משא"כ לרבנן דס"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה שפיר מטהר מידי נבילה ובבית אפרים יו"ד סי' ל"ט הוסיף על דבריו דרק לר"ש דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ל"מ השחיטה לטהר מידי נבילה לרבא אבל אליבא דרבנן דשמה שחיטה שפיר מהני השחיטה לטהר מידי נבילה ע"ש ועיין מ"ש בסמוך דתליא אי בעי כוונה בשחיטה: שחיטה בעטרת חכמים קדושין מ"ב כתב אי בשחיטת קדשים בעינן בעלים תליא בפלוגתא דלמ"ד דנין אפשר משא"א ל"צ להיות בעלים בשחיטת קדשים אבל למ"ד אין דנין אפשר משא"א צריך להיות בעלים בשחיטת קדשים ור' יונתן ס"ל אין דנין אפשר משא"א וצריך להיות בעלים אבל לר' יהושע בן קרחא ל"צ להיות בבעלים ועיין אות א' מ"ש בענין אין דנין אפשר משא"א: שחיטה בבית אפרים יו"ד סי' ל"ט דלכך בשוחט בשבת מהני השחיטה ול"א אעל"מ ויהי' נבילה כיון דא"צ כוונה לשחיטה דרבא ס"ל בחולין די"ב דהלכה כר"נ דל"ב כוונה לשחיטה ובדבר של"צ כוונה אמרינן אי עביד מהני משא"כ לרבנן דס"ל דאף לחולין בעי כוונה אמרינן שפיר אעל"מ והוי נבילה: שחיטת פר כ"ג ביומא דמ"ב פלוגתא דרב ושמואל דרב ס"ל דכשרה בזר ושמואל ס"ל דפסול בזר ובנועם מגדים פ' אמור דר' עקיבא ס"ל כשמואל דפסול בזר ובאור חדש פ' אחרי דפלוגתא דרו"ש תליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בחולין די"ז אי בשר נחירה אתסר במדבר דלר"ע דבשר נחירה אשתרי במדבר ואפ"ה קדשים בעי שחיטה ומוכח דשחיטה עבודה לכך ס"ל דפסול בזר ושמואל ס"ל כר"ע ורב ס"ל כר' ישמעאל דבשר נחירה אסור במדבר ושחיטה לאו עבודה לכך ס"ל דכשרה בזר: שחיטה שי' הרשב"א והובא בטור יו"ד סי' ב' דאם הי' הפסול והכשר אוחזין בסכין ושוחטין שחיטתן פסולה והרש"ל והב"ח הביאו ד' התוספתא מפורש דשנים ששוחטין ואחד מכוין לשם פסול שחיטתן כשרה והגאון בתפארת למשה כ' דתליא בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודא בשבת דצ"ג דר' מאיר ס"ל דזה יכול וזה יכול ועשאו שניהם חייבין כיון שכל אחד היה יכול לעשות המלאכה בלבד מקרי בעשותה ור' יהודא סובר דגם זה אמעיט מבעשותה משום דלא עשה מלאכה כולה וכל אחד דומה כאלו לא עשה מלאכה כולה וברש"י דמשבת ילפינן לכה"ת כולה ולפ"ז התוספתא ס"ל כר"מ שפיר ס"ל דחשיב כאלו הישראל הכשר שחט לבד ושחיטתו כשרה והרשב"א ס"ל כר"י וחשיב כאלו שנים עשאוהו לכך פסול: שחיטה בדורש לציון דרוש ח' אי יש שחיטה לעוף או אין שחיטה לעוף מה"ת תליא בפלוגתא דדיו דלמ"ד היכא דמיפרך ק"ו ל"א דיו אזי מוכח דיש שחיטה לעוף מן התורה ולמ"ד אף היכא דמיפרך ק"ו אמרינן א אמרינן