ילקוט הרועים טו

דאומר מותר אנוס היא ועיין באות ה' דפליגי ר' יוסי בר' יהודא ורבנן בפלוגתא דאביי ורבא ע"ש: אוכל אי מקבל טומאה בכל שהו שי' רש"י בפסחים דמקבל טומאה בפחות מכביצה ורק לטמא אחרים צריך שיעור ושוב כ' דאף לקבל טומאה צריך כביצה ע"ש ובפני יהושע כ' דר' עקיבא דס"ל שני עושה שלישי בחולין ע"כ ס"ל דמקבל טומאה אף פחות מביצה ובראש יוסף חולין דפ"ב דר' שמעון ס"ל דאף לקבל טומאה צריך כביצה אבל רבנן דס"ל דדבר שאסור בהנאה מקבל טומאה ס"ל דמקבל טומאה בכל שהו ובס' אמרי בינה להגאון מוהר"ם א"ש דרבינא משמי' דרבא דס"ל בפסחים י"ד מקרא מלא הכ' מדבר כו' ואפי' בקדשים אין אוכל מטמא אוכל ע"כ דלרבינא צריך כביצה לקבל טומאה ובשו"ת תורת חסד סי' ויו דר' מאיר ס"ל דפחות מכביצה אין מקבל טומאה כיון דס"ל דאין שני עושה שלישי בחולין עפ"ד הפנ"י בפסחי' ל"ג הנ"ל: אותו ואם בנו במנחת עני בכורות דל"ז הוכיח דר' מאיר ור' אחא בר יעקב ס"ל כחנניא ברי"ש או"ב דאו"ב נוהג אף בזכרים ע"ש אחשבי' בי' סי' רש"י בביצה דכ"ז ובפסחים דמ"ו בחלה שנטמאת שאסורה להשליך גם לכלבים כיון דהתורה אחשבי' לביעור קדשים שהיא מלאכה אפי' להשליך לכלבים הוי מלאכה מטעם אחשבי' ובנוב"י מהדו"ק סי' ט"ו דתלי' בפלוגתא דתנאי ור"ש ור' עקיבא ל"ל סברת אחשבי' ודוקא בקדשים שייך אחשבי' שמצות קדשים טמאים מצד עצמם משא"כ בחמץ היא רק מצד הבעלים ע"ש והפנ"י בשבת פ"ב דרבא ל"ל ס' אחשבי' ור' לוי ס"ל אחשבי' ע' בשו"ת תורת חסד סי' נ"ט אחשבו' שי' הרמב"ם באוכל ג"ה של נבילה דחייב שתים אע"ג דפסק אב"ג בנו"ט וכ' השעה"מ המ"א ובפלתי סימן ס"ה דכיון דרחמנא אחשבי' לגבי ג"ה שיהי' אוכל לעבור עליו חשיב נמי אוכל לעבור משום נבילה ודוגמא לדבר שי' רש"י ביצה הנ"ל ולפמש"ל בשם הנוב"י דר"ע ור"ש ל"ל ס' אחשבי' א"כ גם הכא ליל אחשבי' ועפ"ז א"ש בפסחים דכ"ב דקאמר מאן תנא אב"ג בנו"ט ר"ש ה"נ דאסור בהנאה ותמהו על הרמב"ם דפסק אב"ג בנו"ט ופסק דג"ה מותר בהנאה ונ"ל דהפלתי בסי' ס"ה הק' אפי' דאב"ג בנו"ט מ"מ כיון דפסק הרמב"ם באוכל גה"נ של נבילה דחייב שתים א"כ שפיר הוי בכלל נבילה ולהנ"ל א"ש דהטעם משום אחשבי' אבל ר"ש ל"ל אחשבי' שפיר ל"ה בכלל נבילה והרמב"ם דפסק דאמרינן אחשבי' שפיר הוי בכלל נבילה ובברכת אברהם ריש פסחים דהא דאמרינן מיגו דהוי אכילה לגבי גיד הו"ל אכילה משום נבילה תלי' בפלוגתא דתנאי למ"ד דאמרינן איסור כולל אמרינן מיגו משא"כ למ"ד דל"ל כולל ל"א מיגו ול"א דחייב משום נבילה ע"ש ובאמת נ"ל להעיר א"נ דג"ה אסור בהנאה ל"ש ס' אחשבי' לד' התו' פסחים כ"ב דהקשו דתקשי לחזקי' מר"ש דס"ל דג"ה אסור בהנאה ותירצו כיון דאין בגידין בנו"ט סברא הוא דכי אסור בהנאה נמי אסור דל"ש בי' אכילה וכ' בברוך טעם בשער הכולל דה"ט דהתורה אסרה הגיד משום הנאות מעיו וכיון דאסור בהנאה גם הנאות מעיו אסור ע"ש ולפי"ז כיון דהאיסור בגיד רק משום הנאות מעיו וכל האיסורין החיוב רק בהנאות גרונו ומשום הנאות מעיו לא אסור כלל כמש"ל א"כ איך תאמר מגו דהוי אכילה לגבי גיד חשיב נמי אכילה לגבי נבילה הא האיסור בגיד רק בהנחות מעיו וזה ל"ש בנבילה דמותר בהנאה ובשעה שבא חיוב גיד חלף ועבר כבר איסור נבילה דל"ה רק בגרונו ודו"ק ועיין באות ג' גיד שהארכתי עוד בענינים אלו: אחריות ט"ס בש"ך חו"מ סי' ל"ט סקי"ד דיש רוצים לומר דדוקא טעות סופר ולא מוכר והש"ך כ' דאפי' ידעינן דלא התנה המוכר או הלוה ג"כ אמרינן אחריות ט"ס ובב"ש אחרון כ' דתלי' בפלוגתא אי ש"ד אמרינן כשי' הש"ך אבל אם שיעבודא לאו דאורי' אי ידעינן שלא התנה בפי' אין גובה מהמשועבדים אחריות בשער המשפט סי' ל"ט במחייב א"ע בדבר שאינו חייב אי אמרינן ב' אחריות ט"ס תלי' בזה דאם ש"ד גם במחייב א"ע בדבר שאינו חייב אמרינן אחריות ט"ס ואם של"ד בהחייב א"ע בדבר שאינו חייב ל"א אחריות ט"ס: אחות חלוצה באוהל דוד יבמות הוכיח דב"ש ס"ל כר"ע יבמות מ"ד דאחות חלוצה מדאורי' כאחות גרושה: איסור פליגי ר"י ור"ל בחולין ק"ג דר' יוחנן ס"ל דהחיוב באיסורים היא על הנאות גרונו לבד ולא הנאות מעיו ור"ל ס"ל דהחיוב בהנאות מעיו ובלב ארי' חולין דק"ב כ' דרבה בר ר"ה ס"ל כר"ל ור' אלעזר בר"ש ס"ל דהחיוב על הנאת גרונו כר' יוחנן ורבי ס"ל דחיוב על הנאות מעיו כר"ל ובמנחת עני חולין ד"צ דר' חסדא ס"ל כר"ל דהחיוב על הנאות מעיו ולא על הנאות גרונו ורב ס"ל נמי כר"ל והמפו' כ' דפלוגתא אי ח"ש אסור מה"ת תלי' בפלוגתא זו דלמ"ד דהחיוב על הנאת גרון שייך חזי לאצטרופי משא"כ לר"ל דס"ל דהחיוב בהנאות מעיו לכך ס"ל ח"ש מותר מה"ת ועיין באות ח' פלוגתת אמוראים אי ח"ש אסור מה"ת ובחוסן ישועות חולין ק"ב דלר"י דס"ל דהחיוב בהנאות גרון ס"ל דכל חלב אתי לרבות ק"ש ור"ל דס"ל דאכילה במעיו בעינן ס"ל דכל חלב אתי היכא דנהנה גרונו בכזית אף דמלקות ליכא איסורא דאורייתא מיהא הוי אבל ח"ש ל"ה איסור כלל ע"ש: איסורא מממונא לא ילפינן בשו"ת תורת נתנאל להגאון קרבן נתנאל דתלי' בפלוגתא דלמ"ד סימנים דאורי ס"ל ילפינן ממונא מאיסורא ולמ"ד סימנים דרבנן ס"ל דלא ילפינן ממונא מאיסורא ובבאר יעקב או"ח דל"ט דלרב דס"ל הולכין בממון אחר רוב ס"ל איסורא מממונא לא ילפינן אבל לדידן דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ילפינן איסורא מממונא מכח כ"ש ועיין מ"ש בסמוך בענין אהב"מ אחר רוב: איסור הנאה פלוגתא דחזקי' ור' אבהו אי כ"מ שנאמר ל"י אי אסור בהנאה ובאו"ח קדושין פ"ב דר"ל ס"ל כר"א דל"י איסור הנאה משמע ובירושלמי פ"ב דפסחים ס"ל לר' יונתן כחזקי' ור' יאשי' ס"ל כר"א ובאו"ח פסחים ד"ה דאביי ס"ל כחזקי' ע"ש: איסור הנאה שי' הפוסקים דאיסורי הנאה אין להם בעלי' והו"ל הפקר ובנדרי זרוזין ח"ב בחיי עולם דתלי' בפלוגתא דר' הושעי' ורבא בנדרים דפ"ה דר' הושעי' ס"ל דאיסור הנאה י"ל בעלים ול"ה הפקר ורבא ס"ל דאיסור הנאה הוי הפקר ואין לו בעלים ור' יוחנן ס"ל דאיסה"נ יש לו בעלי' כר"א ע"ש: איסורין מבטלין זא"ז פלוגתא דר אשי ור"ל בזבחים דע"ט ובס' שיורי מנחה לבעל מנחת על דרב ולוי פליגי ג"כ דרב ס"ל כר"ל דאיסורין מבטלין זא"ז ולון ס"ל כר"א דאיסורין אין מבטלין זא"ז ובס' אמרי בינה להגאול מוהר"ם א"ש בפסחים דר' הונא בר חינגא וכן שמואל ס' איסורין אין מבטלין זא"ז ועיין בלב ארי' חולין ד"ט שכ' ג"כ כנ"ל: איסור הנאה שנתערב דקיי"ל דמוכר לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו כ' בעטרת חכמים בר"ה דלר' יהוד' דס"ל דבר שאין מתכוין אסור וס"ל דלא תחנם קאי לאסור מתנות חנם לעכו"ם בע"ז ד"כ לדידיה א"א להתיר למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור דהא העכו"ם נהנה מאיסור ואיכ' לאו דלא תחנם דעובר הישראל אע"ג שאין מתכוין ואע"ג די"ל דהו"ל לא אפשר ולא מכוין בכ"ז לר' ירמי' בשבת כ"ט ס"ל דאסור לר' יהוד' לא אפשר ולא מכוין: איסור הנאה ברמב"ם במנין המצות קפ"ז דאיסור הנאה אין ראוי למנותו למצוה בפ"ע מפני שהוא ואכילה ענין אחד כי אכילה מין ממיני הנאה ודמיון מדמיוני הנאה והכוונה שהוא לא יהנה לא באכילה ולא בזולתו והוא אמרם כ"מ שנאמר ל"י כו' אבל בב"ח דאסור אף שלכדה"נ אף דאינו נהנה א"כ אין הנאה בכלל איסור אכילה ובב"ט פ"א דין עדל"ת דלר"ש דס"ל כ"ש למכות ואסור בכל האיסורים שלכדה"נ לא ס"ל ס' הרמב"ם הנ"ל (ועיין באות ש' דגם ר' מאיר ס"ל דלוקין אשלכ"א) ולדידן דפסקינן כר"א כל איסורי מאכל שהם מאיסורי הנאה אמרינן דגם אכילה הוא משום הנאת אכילה ואותם שאינם אסורים בהנאה אמרינן שלא אסרה תורה רק הנאת אכילה אבל עכ"פ האיסור רק משום הנאתה ולכך שלכ"א מותר ע"ש ועפ"ז נ"ל דיש לעורר כיון דכל איסור הם משום הנאה א"כ במקום מצוה כגון מצה של