ילקוט הרועים קמט

דס"ל לר"י אין אדם מוריש שבועה לבניו דלש"ס דילן ס"ל לר"י כתובה דאוריי' מוכח דס"ל לר"י אא"מ שבועה לבניו משא"כ הירושלמי ס"ל דר"י ס"ל כתובה דרבנן ע"ש: שבועה הא דקיי"ל דאין אסמכתא בנדרים ושבועות וכן בצדקה באופן דאמר אתן דל"ש משום אמל"ג כמסיר' להדיוט כ' בפתח הבית סי' כ"ב דא"נ דמה"ת אסמכתא קני' רק מדרבנן אינו קונה ולהכי בענין איסור א"א להקל ע"ש ותלי' בפלוגתא דאמוראי באות א' אי אסמכתא מה"ת לא קנה ע"ש: שבועה הפוסקים מחולקים אי בשבועה אסור חצי שיעור בנשבע שלא יאכל ובמשנה למלך ה' שבועות דלר"ל דח"ש אסור רק מדרבנן ה"ה בשבועה ג"כ אסור ח"ש משום סייג אך לר"י דח"ש אסור בכ"מ מה"ת ולא מדרבנן לדידי' בשבועה ח"ש מותר לאכול אף לכתחילה ע"ש: שבועת אמת הרמב"ם בסה"מ מצוה ע"ו כ' המצוה לשבע באמת והסמ"ק מנה אותו בין מ"ע ובס' אור צבי פ' עקב הוכיח דתלי' בפלוגתא דר"ע ושמעון העמסוני דר' עקיבא ס"ל דשבועת אמת מצוה כשי' הרמב"ם ושמעון העמסוני ס"ל שבועת אמת לאו מצוה הוא ע"ש: שבועה בפנ"י כתובות דפ"ז דלרמי ב"ח מה"ת לא מהפכינן שבועה מקרא ולכך ס"ל דגם מה"ת יש שבועה בנשבע ונוטל משא"כ לרבא דס"ל דמה"ת לא מהפכינן וקרא אתי דל"ש נשבע ונוטל מה"ת וזב"ז תלי': שבועה בשבועות דמ"ט פליגי ר"ה ור' חסדא אם פותחין לו ב"ד גלגול בשבועה דרבנן ובמחנה לוי כ' דתלי. בפלוגתייהו הוא דר"ה לשיטתי' דס"ל ברי ושמא ברי עדיף מוכח דפותחין לו ב"ד גלגול בשבועה דרבנן אבל ר' חסדא ס"ל דל"א ברי עדיף שפיר ס"ל דאין פותחין לו גלגול בשבועה דרבנן: שבט במג"א או"ח סי' רי"ח במה דמבואר דעל נס של שבט אחד אין מברכין והוא מירושלמי דתלי' בפלוגתא דר"מ ור' יהודא דר' מאיר ס"ל דשבט א' לא מקרי קהל ובשו"ת חמדת שלמה בפתיחה דלש"ס דילן ס"ל לר"מ ג"כ דשבט אחד מקרי קהל דלא כירושלמי: שבות במקדש בחת"ס אע"ז סי' ס"ד דרבה ס"ל דשבות דמדינה לא התירו במקדש ומגלה שבות דמדינה ותלי' בפלוגתא דר' יוסף ואביי עירובין ד"ק ע"א: שדה אחוזה בפ"ק דקדושין דכ"א וכ"ב דקרוב קרוב קודם בשדה אחוזה והלח"מ פ"ב מעבדים תמה ארמב"ם שלא הביא בהלכותיו דבשדה אחוזה קרוב קודם ובמעין החכמה דקי"ב דברייתא דקדושין הוא לר' יהודא דס"ל צד א' בריבית מותר משא"כ לדידן דקיי"ל כחכמים דר"י אין דרשה זו מוכרחת בשדה אחוזה דקרוב קרוב קודם: שומר בסו"פ הגוזל קמא קמבע"ל לרבה זיטי נגנבה באונס והחזירה גנב בבית שומר ומתה בפשיעה מהו מ"א כיון דנגנבה באונס כלי' לי' שמירתו א"ד כיון דהדרא הדרא ובקצה"ח סי' רל"ד דתלי' בב' הלשונות באלו נערות דלל"ק דמחויב השומר משעת משיכה וא"כ אונס דפטור דהוי כמו חזרה וכלי' שמירתו אבל לל"ב דחיובא דשומר משעת פשיעה ואונס דפטור לאו מתורת חזרה אלא דעדיין לא רמי' חיובו עליו ממילא כל שמתה אח"כ בפשיעה חייב ורבה בר זוטא ס"ל דחיוב דשומר משעת משיכה עוד כ' כיון דקיי"ל כרבא ס"פ הגוזל בהוכר הגנב דאפי' שו"ח קודם שנשבע מחויב לעשות דין עם הגנב מכ"ש בהך דרבה בר זוטא ורבה בר זוטא ל"ל דרבא וס"ל דנגנבה באונס כלתה לו' שמירתו וטעמא דרבא דס"ל דאונס ל"ה חזרה דהחיוב מתחיל משעת פשיעה ורבה בר זוטא ס"ל דחיובא משעת משיכה: שומר בש"ך סי' רצ"ה דכל השומרין משלמין כשעת הפשיעה ובקצה"ח סי' רצ"א מהסס בזה די"ל דזה רק למיד דשומר מתחייב משעת אונסין אבל למ"ד דשומר מתחייב משעת משיכה י"ל דתשלומין דידי' ביוקרא וזולא נמי משעת משיכה ע"ש: שה לבית אבות אי הוי דאורייתא כתב בטיב גיטין פ"ג דגיטין דלכ"ע גם קטן בכלל מינוי רק למ"ד שה לבית אבות ל"ד הוא משום דאין זכי' לקטן מה"ת ואפילו בד"א מקנה לכך שה לבית אבות ל"ד ע"ש והטעם דאין זכי' לקטן כ' הפוסקים משום דזכי' מטעם שליחות ואין שליחות לקטן ולפמ"ש באות א' אין שליחות לקטן בשם הדורש לציון דפליגי ר"ש ורבנן בזכי' גמורה אי יש שליחות לקטן מה"ת ע"ש ויהי' תלי' פלוגתתם ג"כ אי שה לב"א דאורייתא: שומרים הנה במקום דל"ש דין שומר כגון בשטרות וכדומה מחלוקת הפוסקים בסי' ס"ו אי בפשיעה חייב ובתומים ס"ק ס"ט דתלי' בזה דודאי פשע אין. מזיק גמור רק גרם היזק היא ולר' יוסף דס"ל דפטור על דיני דגרמי פשיטא דפושע פטור במקום דל"ש דין שומרים אבל לדידן דמחייבין על דד"ג אף פושע חייב ע"ש: שומרין בירושלמי פ"ה משבועות פליגי אמוראי בשמירה בבעלים אם נשבע שבועת השומרים דר' חנינא ור' עולא ס"ל א"נ ור' זירא אמר נשבע ועיין קצה"ת סי' רצ"א: שודא דדייני שי' רש"י ורמב"ם בפי' שודא שיאמדו דעתו של נותן אולם התוס' הקשו מירושלמי דמפורש למי שירצה הדיין לתתן ובמהר"ם ברבי כתובות מ"ד דלשי' רש"י מוכח דהש"ס שלנו פליג על הירושלמי בזה. ולהש"ס דילן מוכח דפירוש שודא דדייני כמו שפי' רש"י והנה הר"ח דפסק דל"א שודא אלא במקרקע ולא במטלטלין והק' התו' משליש דאמרינן שודא אף במטלטלין וכ' דר"ח פסק כירושלמי דלמי שירצה הדיין לכך ס"ל דשמואל לא פסק שודא אלא במקרקע ולא במטלטלין ואף דתנא דשליש ס"ל דבכ"מ אמרינן שודא מ"מ שמואל לא פסק במטלטלין שודא: שותפות בסנהדרין דע"ג אסור לאדם שיעשה שותפות עם העכו"ם שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בע"ז שלו ובטורי אבן מגלה דכ"ח דאבוה דשמואל דס"ל כן הוא דסובר כר"י דאסור לתן מתנת חנם לנכרי ואי מוחל לו השבועה הו"ל כנותן לו מתנה משא"כ לר"מ דס"ל דמותר לתן מתנת חנם לעכו"ם מותר לעשות שותפות עם העכו"ם: שור הנסקל בכריתות דכ"ד א"ר כרוספדאי אר"י שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו אמר רבא מסתברא כו' ובשער המשפט חו"מ סי' כ' דר' נחמן ורבינא בב"מ דט"ו דס"ל מחילה בטעות ל"ה מחילה פליגי אר"י וס"ל דכל המחזיק בו לא זכה בו ובירושלמי סנהדרין פליגי בזה ר"י ור"ל דר"י ס"ל כל המחזיק בו זכה בו ור"ל ס"ל דהוי יאוש בטעות ע"ש שולחני בהפלאה בסופו בחי' בנו קדושין דנ"ג דר' יעקב ור' ירמי' פליגי בפלוגתא דר' נחמן ור"ה בב"מ דמ"ג דר' ירמי' סובר כר' הונא דהיתר תשמיש דשולחני מחייבו אפי' באונסין ור' יעקב ס"ל כר' נחמן דנאנסו לא ע"ש שותפין דקיי"ל דמעידין זל"ז היכא דנסתלקו מנגיטתן היא רק להלכתא דשנ"ע ולמ"ד אין שליח נ"ע באמת אין מעידין זל"ז באבני מילואים סי' ל"ה: שוחטין וזורקין על טמא שרץ שי' הרמב"ם פ"ו מק"פ ה"ב דאע"ג דשו"ז על טבול יום דשרץ אבל על טבול יום דט"מ אין שו"ז בחל ז' שלו בע"פ והראב"ד ס"ל דגם על ט"י דט"מ שו"ז ובעטרת חכמים פסחים דע"ט דלמ"ד טומאה דחוי' מוכח כשי' הרמב"ם ולמ"ד טומאה הותרה י"ל כשי' הראב"ד דשו"ז על טבול יום דמת ורב דס"ל טומאה הותרה ס"ל שו"ז על טבול יום דמת ופליגי בזה ת"ק דמתניתין ות"ק דברייתא דת"ק דמתניתין ס"ל כשי' הרמב"ם ות"ק דברייתא ס"ל כשי' הראב"ד ע"ש באריכות: שואלין בה' הפסח קודם הפסח ל' יום במשנת דר' עקיבא דע"ה דהך מלתא תלי' בפלוגתא דלמ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ מוכח דשואלין ל' יום אבל למ"ד אין שו"ז על טמא שרץ לא ס"ל דשואלין ל' יום ומה"ט ס"ל לרשב"ג דשואלין רק י"ד ימים דס"ל אין שו"ז ע"ש ובט"א ר"ה ד"ז דרבא ס"ל דה"ט דדהו דס"ל מעברין כל אדר דלא ס"ל דשואלין ל' יום רק כרשב"ג ע"ש: שו"ו על טמא שרץ במהר"ם ברבי יומא כ' דלר' נחמן דס"ל טומאה הותרה בציבור מוכח דס"ל לר"ע אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ולר' ששת ולההלכתא דטומאה דחוי' בציבור מוכח דס"ל לר"ע שו"ז על ט"ש: שוחט בטוש"ע יו"ד סי' ה' בשוחט בהמה בזה"ז לשם קדשים דפסול אפי'